ח”כ עדי קול (יש עתיד) כתבה הבוקר בעמוד הפייסבוק שלה שאינה מאמינה שהעלאת אחוז החסימה תשרת את המטרה של המשילות, אך החליטה להצביע בעד החוק מתוך חובת נאנמות ליו”ר המפלגה שלה יאיר לפיד ולאמונתה האישית במנהיגותו. במפלגה בלתי-דמורקרטית שתהליכי קבלת ההחלטות בה הם של אדם אחד, ההודאה הזו של קול לא מפתיעה אולי אף אחד, למעט הכנות המוחלטת שבפרסומה (ולא, אני לא אפרגן לה על הכנות הזו רק כיוון שהיא מודה במה שהיא עושה)
המשמעות של הדברים שכותבת קול הם כי ‘יש עתיד’ קיבלו בקלפיות מעל לחצי מליון קולות כדי לממש דעה של אדם אחד. היא לא רואה את עצמה חייבת אמון לציבור הישראלי הרחב, אלא רק ליאיר לפיד. האם השליחות הציבורית שלה היא קודם כל שליחות מטעמו של אדם אחד או שליחות מטעמו של הציבור הישראלי הרחב? אני אפילו לא מציינת כאן שליחות מפלגתית, כי ב’יש עתיד’ אין מתפקדים, או אידיאולוגיה סדורה של ציבור רחב, אלא מימוש אידיאולוגיה פרטית של אדם אחד (זה כמובן נובע ממבנה תקנון המפלגה).
אבל מה שקול אינה מבינה זה שההודאה הזו שלה, הנה בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ולאופן בו חברי כנסת אמורים למלא את תפקידם.
לו היה מישהו עם מרץ, כסף וזמן – שווה היה לקחת אותה לבג”צ ולדרוש ממנה להצביע בהתאם לעמדתה האמיתית ולא העמדה המזויפת שלה. חבר כנסת הוגדר בפסקי בית המשפט העליון כ”יחידה חוקתית” אחת.
בפסק הדין בעניין פנחסי בית המשפט העליון קבע את מעמדו של חבר הכנסת: “אכן, החסינות העניינית נועדה לאפשר לחבר הכנסת הבודד להגשים את תפקידו כחבר הכנסת, בלא מוראו של החשש שמא חצה את הגבול בין מותר לאסור. היא באה להבטיח את עצמאותו של חבר הכנסת ואת אי-תלותו ברשויות השלטון האחרות, לרבות המחוקק עצמו. מכאן היעדר כוחה של הכנסת ליטול חסינות זו.”
פסק דין בעניין ליצמן (הצבעות כפולות) קבע:
הנציגים פועלים בבית המחוקקים. חבר הכנסת הוא “יחידה חוקתית” (ראו בג”ץ 1843/93 פנחסי נ’ כנסת ישראל, פ”ד מט(1) 661, 682). הוא מציע הצעות; יש לו נגישות להליכי הבית; הוא משתתף בדיון. ניתנת לו האפשרות המעשית לגבש את רצונו. על יסוד המידע הנמסר לו הוא מביע את עמדתו, ומנסה לשכנע את חבריו. בסופו של תהליך זה מתקיימת הצבעה, בה חבר הכנסת משתתף ומממש את מעמדו החוקתי. ההחלטה המתקבלת היא החלטת הרוב. על רקע זה פסקנו כי שלילת כוחה של סיעת יחיד להציע הצבעת אי-אמון פוגעת בערך “מהותי ומרכזי במשטר הפרלמנטרי”
בפסק הדין בעניין יחיאל חזן, בית המשפט העליון קבע:
ערכי היסוד של משטר דמוקרטי המונחים ביסוד הליך החקיקה במדינת ישראל הם ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובעניין הנדון ערכיה של הדמוקרטיה הפורמאלית והמהותית גם יחד. הדמוקרטיה הפורמאלית מתבטאת, בין היתר, דרך עקרון הייצוגיות והעיקרון בדבר הגשמת רצון הרוב. הדמוקרטיה המהותית מבטאת במקרה דנא, שוויון בין חברי הכנסת, חופש הביטוי של חבר הכנסת וזכויות אדם נוספות הקשורות בהליך החקיקה ומאפשרות אותו. בצד כל אלה, עומדת חובת האמון של חבר-הכנסת. הצבעה פסולה פוגעת בדמוקרטיה הפורמאלית, המתבססת על הצבעה ועל כוחו של הרוב, שכן היא פוגעת קשות בעיקרון הייצוג.היא פוגעת בדמוקרטיה המהותית, שכן, עיקרון השוויון נפגם, וחובת הנאמנות של חבר-הכנסת מופרת (ראו בג”ץ 5131/03 ח”כ ליצמן נ’ יושב-ראש הכנסת, פ”ד נט (1) 577, 591). לית מאן דפליג, כי הצבעתו האסורה של המבקש כרסמה בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי המונחים ביסוד כללי ההצבעה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי ועדת האתיקה של הכנסת בעניינו של ח”כ גורולובסקי:
“נושא קבלת ההחלטות על ידי הכנסת, ההצבעה וההשתתפות בה המעוגנים בחוק יסוד , הם נשמת אפה של הדמוקרטיה ומהווים לב ליבה של העבודה הפרלמנטרית. כל פגיעה בהצבעה או שיבוש סדרי ההצבעה על ידי חבר הכנסת, גם אם הם נעשו כתוצאה מאי הבנה, חולשה רגעית, טעות בשיקול הדעת, עייפות, בלבול או כל סיבה אחרת-מהווים פגיעה חמורה ביותר בדמוקרטיה וסכנה ממשית לקיומה (ראו החלטות ועדת האתיקה, קובלנה של יו”ר הכנסת ואח’ נ’ ח”כ מיכאל גורלובסקי, מיום י’ בסיון התשס”ג, 10.6.2003, פיסקה 3.4).
ההדגשות אינן במקור, אלא שלי.
טל, שוב את מסמנת גבולות גזרה ברורים, מנומקים, דמוקרטיים, ללא מורא וללא משוא פנים. נהדר!
תודה נתי
“לקחת אותה לבג”צ ולדרוש ממנה להצביע בהתאם לעמדתה האמיתית” – זה באמת כבר מגיע לדרגת הזוי פלוס. אנשי השמאל, באין שום חזרה לשלטון באופק, איבדו כל קשר עם המציאות ועם הגדרות הדמוקרטיה. מעכשיו, בג”ץ לא רק יהיה מעל הרשות המחוקקת לאחר מעשה, אלא יכריח את המחוקקים כיצד להצביע לפני מעשה. לתפארת מדינת ישראל. מגוחך פלוס פלוס.
תודה טל.
טל, לא הזכרת מה קרה בפעם האחרונה שחבר כנסת מטעם יש עתיד (וגם אז הייתה זו חברת הכנסת קול) הצביעה בניגוד למשמעת הסיעתית. חוצמזה, מה אפשר לצפות ממפלגה לא דמוקרטית כמו יש עתיד? אבל כמו שכבר כתבו מעלי, עתירה לבג”ץ בנושא הזה היא צעד אחד מעבר לגבול הברור שבין הפרדת הרשויות.
זו אחת החברת כנסת, כמו בסיבוב הקודם. איפה עצמאות שיקול הדעת שלה? זו אפילו לא תמיכה מפלגתית, אלא תמיכה בלפיד כי הוא נחמד ותמים ועיתונאי מן הטלביזיה
אספתי את כל מה שלמדתי מהפוסט של עדי קול בפייסבוק לאינפוגרפיקה פשוטה וקליטה:
https://infogr.am/—–285548081621?src=web
שרון, אחלה אינפוגרפיקה!
עדי קול היא מטרה קלה מדי.
מדוע עפר שלח הפוליטיקאי זוכה לחסינות מצד חבריו בתקשורת ?
זה מה שכתב עפר שלח העיתונאי :
״נוהגים לקטר על שיטת הממשל בישראל ולטעון שהיא מונעת מן הנבחר למשול. שטויות: ראש הממשלה בישראל חזק מאוד, לממשלה עצמה יש סמכויות אדירות וכמעט שאין לה משקל מאזן, בוודאי לא בפרלמנט. מה שחסר לה בדרך כלל הוא רצון אמיתי לשלוט ולהכריע. כל כך חסר, שלפעמים קשה להבין למה חבריה התאמצו כל כך להגיע לשלטון.״
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/970/288.html
״אין טכניקה שתציל אותנו מעצמנו. צריך לצמצם את מספר השרים, אבל לא כדי לחזק את המשילות. מה שצריך הוא מנהיגים שירצו לשלוט, וציבור שיתבע את זה מהם מדי יום. כל השאר הוא אחיזת עיניים, שרק עוזרת לשמר את הכאוס הקיים – כי היא יוצרת אשליה שאם רק נשנה איזה חוק, הכל ייפתר.״
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/235/028.html
עפר שלח יצביע בעד אשליה ואת הריקושטים תספוג עדי קול.
חבר הכנסת הרצוג היה חתום בעבר על הצעת חוק להעלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים וכיום הוא מוביל את התנגדות האופוזיציה להעלאת אחוז החסימה.הרצוג מייצג את הפנים המביכות של הפוליטיקה הישראלית לא פחות משלח וקול.
עזבי רגע את המכתב המביך של קול (ואת הזיגזוגים של הרצוג) – האם בשום מקרה אי אפשר להפעיל משמעת סיעתית? באילו מקרים היית מאשרת משמעת סיעתית?
אבל אי אפשר לעזוב את המכתב המביך שלה – כי היא ממציאה פה ז’אנר חדש של תירוצים לבגידה בעקרונות שלך. לא הג’וב ולא התרגיל או הדיל, אלא רק כי היא חושבת שלפיד הוא מדהים, ותמים וראוי לתמיכה כי הקריב את חייו. וברור שיש כזה דבר משמעת סיעתית, אבל אי אפשר לכתוב סטטוס כזה , כדי שאחר כך היא תוכל לספר לכל העולם כמה התנגדה וכמה היה לה קשה עם החוק הזה. כנסת זה לא גנון. מי שהצביעה בעד העלאת אחוז החסימה ודחיקת אזרחי ישראל הערבים לשוליים, שתתכבד ותעמוד מאחורי ההצבעה שלה ולא תספר לנו סיפורים ודחקות על מדריכי הכושר של לפיד.
ברור שהמכתב שלה ראוי לתגובה – אבל בעיקר תגובה משועשעת*. יש כאן משהו מהותי שיוצאים כאן נגדו דרך ההגחכה (המוצדקת) של המכתב של קול וזה העליהום של “הו! הלכה הדמוקרטיה! חברי כנסת מצביעים נגד מצפונם! אבוי!” (וכאילו באופוזיציה לא הופעלה משמעת סיעתית להימנע מהצבעה ואפילו להחרים את הדיונים). השימוש בקול, שמתנהגת כמו גרופי, כדי לנגח את הקואליציה לא נראה לי הוגן.
*מהטוויטר: שירו של גיבור יש עתיד: “וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים – היא תעשה לי ביד** ותגיד ‘אההההההה’ אתה מדהים!”***
**תצביע. ביד.
*** טייק אופ על זה של פוליאנה פרנק: https://www.youtube.com/watch?v=2xR1dxNK2Nw
לא הבנתי – איזה חצי מיליון ישראלים הצביעו לעדי קול ? הם הצביעו ללפיד ורק ללפיד. לכן כשהיא מעדיפה להצביע איך שהוא אומר ולא איך שהיא הייתה רוצה היא דווקא מתנהגת באופן הכי דמוקרטי שיש ומכבדת את רצון הבוחרים שלא הכירו את דעותיה ולו ידעו לא היו מצביעים לה.
אז למה צריך רשימה לכנסת של 19 איש? באמת? זה קישוט מוחלט, או שזה גם עם ערך?
הבחירות בישראל הן עדיין בחירות למפלגה, לא לאנשים. מצביעים לאידאולוגיה, לא לעדי קול. במקרה ההזוי של יש עתיד הצביעו ל״מה שלפיד אמר״. 19 מנדטים זה הכוח שהציבור הזה שווה. אין לח״כ יחיד שום סגולה ושום ערך מעבר לזה. לכן עדי קול צדקה כשהצביעה כפי שהבוס אמר – אם כי לדעץי היא הייתה צריכה להתפטר אם היא כל כך לא מסכימה עם הקו המפלגתי.
למען הדיוק: פסק הדין לא היה בעניין ליצמן, אלא בעניין עתירה שהגיש ח”כ ליצמן כנגד הצבעה שכללה הצבעות כפולות של ח”כים (כמדומני מהליכוד).
מנגד, פסק הדין בעניין חזן, אכן היה בעניינו של ח”כ יחיאל חזן, שערער לעליון על כתב האישום שהוגש נגדו.
מהניסוח ניתן בטעות להבין שמדובר במקרים זהים, ולא כך.