קולגה עדכן אותי שראש הממשלה התראיין בלוס אנג’לס לכלי התקשורת הישראלים. הוא התראיין במשך 20 דקות ובנפרד לערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, קול ישראל, רדיו א-שמס, ישראל היום, בלומברג וסקיי ניוז. יתכן שהוא אף התראיין לכלי תקשורת ישראלים נוספים. אין לי מושג איזה שאלות נשאלו ובמה עסקו הראיונות. אחרי 411 ימים רצופים בהם ראש ממשלת ישראל התראיין אך ורק לכלי תקשורת זרים הוא שבר את החרם (אפשר להגיד שזה היה חרם?) על העיתונות הישראלית.
האם כל הראיונות שנשמע בימים הקרובים יהיו זהים זה לזה?
האם זה אומר שיהיו גם ראיונות חג בקרוב? (פסח?)
האם זה אומר שראש הממשלה מתכוון להשיב את השיח און-רקורד עם העיתונות הישראלית לפסים נורמטייבים?
האם העיתונאים שישבו מול ראש הממשלה – יתחשבו בכך שב 411 הימים שחלפו לא נשאל ראש הממשלה שום שאלה כלכלית-חברתית/שוויון בנטל/הפשע ברחובות/משבר הבריאות/יוקר המחיה/מחירי הדיור בישראל? (וסלחו לי מי שחושבים שלראש הממשלה בישראל אין אחריות על הדברים האלה יש לו אחריות ועוד איך והוא צריך להשיב לציבור תשובות על שאלות בנושאים הללו, כמו גם בנושאים אחרים)
את שעון העצר שהתחלתי בפלוג לפני 26 ימים רציתי להרים כבר מזמן. חשבתי עליו לראשונה בכלל בהקשר של מסיבות עיתונאים. אבל לא כל כך הסדרתי טכנולוגית עם העסק הזה ואז הגיעה הכתבה של עמית סגל בערוץ 2 (סיכום שנה לבחירות) – והבנתי שאני חייבת למצוא את התוסף הנכון. התמקדתי בנושא הראיונות, כי העובדה הזו זעקה לשמיים לאור הראיונות המרובים לעיתונות הזרה, אבל מהרגע הראשון כתבתי (כמעט בכל סטטוס, ציוץ, ויכוח רשתות או טור בעיתון), שמסיבת עיתונאים פתוחה, בה יכולים להשתתף גם עיתונאים כלכליים, וגם בלוגרים כמוני, היא יותר חיונית. לזכותו של נתניהו, בנקודה האחרונה, יאמר שגם קודמיו בתפקיד קימצו מאוד במסיבות עיתונאים. הם קראו לזה “מסיבות” ובפועל, אלה היו הצהרות לתקשורת בלי אפשרות לשאול שאלות.
לא כך מקובל לנהוג במדינות דמוקרטיות והעיתונות (לענ”ד) לא צריכה לקבל את התכתיב הזה. אפילו שזו המורשת של נתניהו ועל אף שהוא לא המציא את השיטה או אחראי לה. נתניהו הוא ראש הממשלה מזה חמש שנים ברצף, עולם התקשורת הולך ומשתנה ואין שום סיבה להיאחז בתירוץ של ‘כך עשו כולם’ ולהיכנע לחוסר האפשרות לשאול את ראש הממשלה שאלות פתוחות.
מסיבות עיתונאים אינן אירוע פרוץ ובלתי נשלט. זה בהחלט הגיוני שמספר המשתתפים יוגבל, אך לא למשרד ראש הממשלה הזכות לקבוע עבור כלי התקשורת איזה עיתונאי לשלוח מטעמם. לדוגמא: אם יחליטו בידיעות אחרונות או בהארץ לשלוח למסיבת העיתונאים עיתונאי כלכלי בכיר, כך יהיה. גם אני, כבלוגרית פוליטית מעוניינת (מן הסתם) להתייצב במסיבת עיתונאים ולשאול שאלות. ממה שהזדמן לי לראות בתקשורת האמריקאית, הנשיא ברק אובמה מקבל לידיו מראש את סדר השואלים (אך לא את השאלות) וזאת כדי שידע מי הוא אותו העיתונאי או הבלוגר המפנה אליו שאלה.
מכל העיסוק בנושא בחודש האחרון, אני משוכנעת שגם אם נתניהו התראיין במהלך הימים האחרונים לכל כלי התקשורת בישראל, כולל הכלכליים (אני בספק, אבל נניח, לשם הטיעון), אסור לתקשורת בישראל להרשות לעצמה להגיע שוב למצב הנוכחי וכדאי לשאוף (באמצעות השיח הציבורי) למסיבות עיתונאים קבועות.
על כן, שעון העצר של הפלוג יוסט לאחור לנקודה האחרונה בזמן שבה נתניהו ערך מסיבת עיתונאים מלאה.
ועכשיו נותרתי עם השאלה הקשה – מתי באמת היתה בישראל מסיבת עיתונאים אמיתית בפעם האחרונה עם ראש ממשלה?
משום מה נחקק לי בזכרון שבעת צירופו של שאול מופז לקואליציה (בממשלה הקודמת) במאי 2012, ניצבו נתניהו ומופז מול עיתונאים ואף השיבו לכמה שאלות. אבל אחרי שמצאתי את הוידאו הזה, אני רואה שגם אם נשאלו שם שאלות, משרד ראש הממשלה מחק אותן מן הוידאו בן ה 11 דקות (תיקון, תיקון ראו בהמשך). נתניהו מדבר שם במשך 3:40 דקות ושאר ה”מסיבה” היא של מופז. בסוף הוידאו אין אפילו שאלה אחת. בדיווחי העיתונות על מהלך האיחוד ההוא, לא מצאתי אף אזכור לכך שנשאלה שם איזה שהיא שאלה.
אז קוראי הפלוג היקרים – מישהו יודע מתי ערך נתניהו מסיבת עיתונאים לאחרונה?
לא שתי שאלות לכל צד באנגלית כשלצידו של נתניהו מנהיג זר (זה היה עם מרקל, הארפר וכולי), לא מיקרופון מול פניו כשהוא נותן הצהרה חד צדדית לתקשורת, לא הודעות סמס מלשכתו וגם לא סטטוסים שלו בפייסבוק או תשובות לשאלות הגולשים. אלא סיטואציה שבה הוא יושב אל מול העיתונות ועונה על שאלות.
אם לא תהיה לי ברירה, הדיווח של עידו קינן בחדר 404 – יחשב כמסיבת העיתונאים האחרונה ושעון העצר יכוייל לאחור ל 28 באוגוסט 2008.
תוספת/עדכון/תיקון
אכן, אירוע צירוף קדימה לממשלת אחדות לאומית ב 8 במאי 2012 היא מסיבת העיתונאים האחרונה:
מאחר ולא ניתן לאמבד את הסרטון המקורי של מאקו, נאלצתי להקליט מחדש ולהעלות ליוטיוב. התנצלותי בפני כל הצופים ב 40 הדקות הארוכות האלה על הקפיצות של האפליקציה (המקליטה). הפופ-אפס של מאקו מטריפים את הצג וחייבו אותי לרוץ עם העכבר לייצב את העסק בכל פעם. כמו כן, כל הערות שיש או אין על איכות השאלות של התקשורת, נא להעביר למדורי ביקורת התקשורת (לא כאן).
וכך זה נראה בבית הלבן (דצמבר 2013):
כמו כן למי שפספס:
אייטם בן 7:30 דקות בהפינגטון פוסט טי.וי. על הנושא הזה בלבד, כולל קרדיט נאה לפלוג
אייטם וראיון שערכו איתי בוושינגטון פוסט בנוגע להעדר הראיונות לתקשורת הישראלית. הנה חלק מן האייטם:
A few weeks ago Tal Schneider, a political blogger and former Washington, D.C. correspondent for Hebrew-language newspaper Maariv, started an online stopwatch counting down the time since Netanyahu’s last domestic interview. At the time of writing, it stands at one year and 42 days. Schneider herself has experience with Netanyahu’s style for handling the media: three months after the last Israeli election, she asked the prime minister’s office for a sit-down interview with Netanyahu. Instead, she was offered a four-minute, off-the-record walk with the prime minister. “What can you ask while you walk with the PM for 4 minutes?” Schneider explained in an e-mail. “I brought up the only question that was useful in such an informal quick opportunity which was – why don’t you talk to the press?” As Schneider’s interview was off-the-record, she cannot reveal the answer. Perhaps what’s strangest about Netanyahu’s lack of engagement with the domestic media is that he seems very comfortable with the international media, both at home and abroad: His October visit to the United States included an interview with CNN, and this trip will likely feature a number of media appearances. It’s certainly true that Netanyahu’s relationship with his domestic audience can, at times, be testy – as evidenced by the number of memes that have sprung up ridiculing his behavior – and he’s often made fun of for extravagances. However, as Netanyahu is fond of recalling, Israel is one of the few real democracies in the Middle East, and his lack of interviews can easily be perceived as a gap in accountability. “While he does enough foreign press, we were not able to ask him any questions on record [regarding the] housing crisis here, the huge leap in cost of living in last 5 years, the national draft law, the health care system crisis, and more,” Schneider explains. “Obviously I do not expect foreign press to have interest in those issue. Hence, while foreign press keep asking about Iran, the PM do not speak with the Israeli people on any other subject.”
כל הכבוד.
תודה
נצחון!!! ביבי החלשלוש שוב נכנע לקמפיין פוליטי-לגמרי, שמתחזה לקמפיין-בשם-הדמוקרטיה, שהובילה אותו אנשים שמטרתם היחידה היא להביא להחלפתו כראש ממשלה, אחרי שלא הצליחו לעשות זאת בבחירות…
פשוט חבל. כמובן שלא ייצא כלום מהראיונות האלה, ואז יתנפלו עליו שהתחמק, אבל הלקח המטריד מהסיפור, ועליו אין מחלוקת – ביבי שוב התקפל.
אתה חי בהזיות.
סחתין על התגובה המנומקת. טוב שמארגנים סמינרים שמלמדים מה לענות למי שחושב אחרת…:)
תגיד לי מה הקשר?
אני ימני ותומך בביבי (כשהוא לא זז שמאלה מדי), ולא מבין איך אתה לא רואה בעייתיות בכך שראש הממשלה לא נותן דין וחשבון לבוחרים?
לא משנה אם מדובר בידיעות או בישראל היום, בהארץ או במקור ראשון, זה פשוט הזוי שהוא לא מתראיין.
זה מתכתב עם הניתוק שלו מהשטח בליכוד ומכך שלא היה מצע לליכוד בבחירות האחרונות.
לא מבין איך אתה לא רואה את זה.
משום מה זה לא פרסם את שמי…
העניין פשוט לגמרי (אני, אגב, ימני, ולא ממש מתלהב מהפוליטיקאים שלנו בכלל, ומביבי בפרט…) : התקשורת לא מחפשת להביא דיווחים אינפורמטיביים, ואין שום תועלת ורווח ציבורית בראיונות האלה.
עבור התקשורת, תכלית הראיונות האלה היא בסה”כ ניסיון לטמון לו מוקשים (כמעט תמיד, סביב נושאים צהובים לגמרי כמו עובדי משק בית כאלה ואחרים), כאשר העניין עצמו, לא באמת מזיז להם (אלא אם כן יש אפשרות להתנגח איתו סביב משהו שבו עמדתו ידועה, ועמדת העיתונאים ידועה גם כן.
לראיון עיתנאי יש ערך, כאשר הוא מביא אינפורמציה נקייה, ולא מהווה פלטפורמה עבור עיתונאי במסע וונדטה שלו למען המחנה הפוליטי ששוב נכשל בבחירות…
העדר מצע בחירות לליכוד זה חסר ערך. מצעי בחירות, אצל כל המפלגות, הם למרבה הצער, מסמך שהם לא רואים שום בעייה לצפצף עליו. העבודה הבטיחה לא לדבר עם אש”ף ב1992, והבטיחה שמי שיירד מהגולן יפקיר את ביטחון ישראל. ביבי הבטיח הכתנגדות לרעיון שתי המדינות, פחות משנה לפני שעשה 180 והצהיר על הסכמתו לעניין בנאום בר אילן. בדמוקרטיות מתוקנות, מצע אמור היה לחייב מפלגות – אצלנו, לעומת זאת, כלי תקשורת מצפים מראש ממשלה ימני שיפר מצע מפלגתו (ואח”כ מסבירים לנו על דמוקרטיה…).
“אסור לתקשורת בישראל להרשות לעצמה להגיע שוב למצב הנוכחי וכדאי לשאוף (באמצעות השיח הציבורי) למסיבות עיתונאים קבועות”
ב-ד-י-ו-ק
סתם סקרנות, מי זה בדיוק “השיח הציבורי”? שבעה וחצי עורכים וחמישים ושניים כתבים? בתקשורת יש אנשים שבטוחים שהם “משרתי ציבור” (אחד מהם אשכרה אמר את הביטוי הזה בדיוק, מבלי להבין כמה זה נשמע ונראה פתטי ולא אמין).
“שליחותה של התקשורת” זה מושג שמעולם לא היה נכון, אבל בשנים האחרונות הפך לסוג של בדיחה. ההתפעמות של טל ממסיבות העיתונאים של אובמה, היא בדיוק העניין, שכן אובמה נהנה מתקשורת יותר אוהדת מזו שיש לפוטין (כשההבדל הוא שאצל אובמה התקשורת היא מתרפסת מיוזמתה-שלה), והנפנוףך הקבוע ב”הוא התראיין לפוקס ניוז”, לא ממש יכול לשכנע, כשיש עוד המוני כלי תקשורת שם, שמתחרים מי ינצח בתחרות החנפנות הראשית (לך תבדוק את הסיקור של פרשיית מס הכנסה שם, שם בנגאזי, של מחדלי משרד המשפטים ב”מהיר ועצבני” וכד’).
מסיבות עיתונאים לא מספקות מידע (בטח לא בצורה שבה הן נערכות בארה”ב, וכלי תקשורת הם גופים אינטרסנטיים שלנסות להציגם כ”חלק מהמארג הדמוקרטי” זה במקרה הטוב אשלייה, ובמקרה הרע הונאה צינית.
אז בוא ננסה לשאול אותך, באיזו סיטואציה תצדיק קיום ראיונות לתקשורת?
אין כאן עניין של להצדיק או לא להצדיק ראיונות לתקשורת. אם הוא רוצה לחטוף עוד כאפות, כשיש ביכולתו להימנע מהן – זו זכותו המלאה. הציבור לא ירוויח דבר מקיום הראיונות האלה, ואין בהם כל תועלת, מעבר לניסיון נוסף של אלה שהפסידו בבחירות, לנגח את מי שניצח בהן.
כל זמן שהתקשורת היא מונוליטית באופייה, לא אמינה בהתנהלותה, וגם כשהיא לא משקרת, היא נוטה לייצר זבל צהוב, במטרה לקדם אג’נדה כלשהי (כלכלית/פוליטית וכד’) הרי שכל ראיון שביבי יקיים עימה, יהיה חסר ערך לחלוטין. כל ראיון כזה יהיה ניתן להחלפה בהודעות דובר (שאמנם יחסכו מאיתנו את המלל האינסופי על שפת הגוף והזיעה שלו, אבל יספקו בדיוק את אותו מידע).
הידשות היחידות שיצאו מכל הסיפור המסעיר הזה של “אוי לא! ביבי לא מתראיין!!” הוא ששוב נחשפנו לכמה האיש חלשלוש, ועד כמה הוא מתקשה לעמוד בלחצים (גם כשהם חסרי משמעות ובאים מגורמים שבכל מקרה יקטלו אותו).
אורי, הטיעונים שלך חוזרים שוב ושוב על אותה מנטרה – שהשמאלנים (תשקורת, מפלגות וכו’) רוצים להתנגח בביבי בכדי להפיל אותו וזכותו לא לחשוף את עצמו לנסיונות הללו.
האמירה שלך היא בעצם שאין לביקורת של האופוזיציה לגיטימציה. אבל אם אין לגיטימציה לביקורת של האופוזיציה על נציגיה השונים, איזה לגיטימציה יש לביקורת באופן כללי, גם אם היא מגיעה “מצד הקואליציה”, שהרי לשיטתך אפשר תמיד לסובב את זה כך שגם הביקורת מהימין היא ביקורת אופוזיציונרית (של אלה בימין שקולם לא נשמע או שדעותיהם לא מתקבלות) ולכן אין לה לגיטימציה ואין מקום לתת לה במה.
אתה בפועל מצדיק השתקת ביקורת בעוד שאתה כל הזמן מבקר אחרים, במיוחד את טל ודעותיה. האם גם את קולך יש להשתיק? לא נראה לי שהיא אי פעם מחקה את אחת התגובות שלך, היא אפילו כתבה לכבודך פוסט.
אז תול קורה מבין עינייך – שלילת הזכות של המבקרים לבקר היא בפועל ביטול של זכות בסיסית ביותר בדמוקרטיה – הזכות לבקר, לשאול ולקבל תשובות מאלה שמכתיבים את הטון, בין אם הם בלוגרים פוליטים או ראש ממשלה
לביקורת של האופוזיציה יש כל הלגיטימציה שבעולם. כאשר יש דיון בכנסת, חובתו לעלות ולהגיב לטענות האופוזיציה.
אין לו שום סיבה בעולם לנהל את הדיון הזה עם הסניף של האופוזיציה, שאיש לא בחר בו, ומכנה עצמו “כלב השמירה של הדמוקרטיה”…
מעודי לא קראתי להשתיק איש, מעודי לא תמכתי בסתימת פיות. סברתי, ועודני סבור, שאין בדל של סיבה לשתף פעולה עם ניסיונות אקטיביים לפגוע בך. אם בעיניך זו תמיכה בהסתקה, אזי צר לי, אבל נצטרך שלא להסכים…
באשר לפוסט ש”טל כתבה לכבודי” – אין לי מושג אם אשכרה קראת את הפוסט, או עצרת בכותרת, אבל לטעון שהפוסט הזה נכתב “לכבודי”, זה בערך כמו לטעון שהכתבות על עוזרות הבית של שרה, נכתבו לכבודה של שרה…
לא רוצה להגיב בשם אורי אבל נתניהו לא חייב חוקית לתת ראיונות לאף אחד. והוא גם לא צריך. בינתיים הוא לוקח כאן מערכת בחירות אחר מערכת בחירות גם בלי הלוקסוס הזה.
יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים
מכופף הבטטות- אז מה אם לא חייב. צריך חוק בשביל כל דבר? עודף חקיקה היא גם אסון. אני נגד החוק של חיליק בר של לחייב את המנהיגים לשאת את נאום על מצב האומה כמו באמריקה. יש גם שכל ישר, מסורת דמוקרטית ונורמות שהציבור יכול לדרוש בלי חקיקה.
…ושוב אותו “ציבור” חמקמק, שאנשים שמפסידים בחירות אחרי בחירות, מתעקשים לספר לנו שהם מדברים בשמו…
את כל כך צודקת.
למה אני, דווקא כתומך נתניהו, לא זכאי לראות אותו מתראיין, מגיב, מקיים עימותים לפני בחירות?
זה ממש זלזול בבוחרים.
אין לי בעיה לראות את ראש הממשלה שלי מזיע, כל זמן שאני יודע שהוא מזיע בשבילי.
באירוע של מופז דווקא נשאלו הרבה שאלות. הוידאו הזה לעיל קוצר כנראה ל-11 דקות מתוך 40 דקות של מסע”ת.
את הוידאו המלא ניתן למצוא כאן בהמשך העמוד:
http://www.mako.co.il/news-military/politics/Article-2971f46156b2731018.htm
לא מן הנמנע, אגב, שההחלטה הזו לשוב ולהתראיין תואמת במידה מסוימת את החלטתו של רה”מ נתניהו (על פי כמה מהפרסומים) לשוב לחיק הליכוד ולהיות יותר מעורב בפוליטיקה. זאב קם במעריב הבוקר, למשל, דיווח על דבר כזה. זה נראה כמו מהפך תודעתי של רה”מ באשר להתנהלותו הפוליטית, אולי לבסוף גם מול התקשורת.
משתמש אנונימי – תודה. בדיוק עזרה מן הסוג שלך הייתי צריכה.
כמו כן לגבי החלטתו להתראיין – יכול להיות שאתה צודק. לעולם לא נדע, אלא אם מישהו ישאל אותו באחד הראיונות והוא יספר בגילוי לב על הטקטיקת בונקר שלו ומערכות היחסים המוזרות שלו עם התקשורת הישראלית.
המשתמש האנונימי היה אני. משום מה ברח השם…
אני בהחלט מזהה אצל אחד המגיבים אצלך OCD. האם קיימת אפשרות (כפתור) שלא לראות את התגובות שלו ? האיש אמר את דעתו כבר עשרות פעמים. נראה לי שהוא מדמה עצמו לגיבור המשל על הילד ההולנדי שסתם פירצה בסכר באצבעו, אלא אם משלמים לו על כתיבתו כאן כפי שהם עושים עם הטוקבקיסטים בשכר ברחבי הרשת ובמדיה הכתובה ואז התגובות כאן הן חלק מעבודתו.
העלתי פעם פוסט שלם עם הטקסטים שלו. חשבתי שאם הוא יראה את הכמויות מול העיניים זה אולי ירתיע אותו מלהמשיך. או לפחות לאזן את הכמויות. באמת שאיני יודעת מה להגיד יותר. העיקר שמתלונן עלי שאיני יודעת איך להגיב (או משהו כזה).
http://www.talschneider.com/2014/01/22/urithecommentator/
יוגב – עונה לך כאן כי הסתיים השרשור לעיל. תודה רבה. התגובה שלך היא הכי נכונה ומדויקת בעניין. (לא שזה ישנה לו…), אבל מאוד מודה לך על התגובה ועל האופן בו היא נוסחה.
והנה הפוסט לכבודו של אורי המגיב
http://www.talschneider.com/2014/01/22/urithecommentator/
מעלה הצעה לשנות את כותרת הפוסט לאורי המגניב…
אולי אם התקשורת לא הייתה מוציאה דברים מהקשרם ומתמקדת בביקורת על אישתו של נתניהו אולי אז הוא גם היה טורח להתראין יותר.
יש דברים שלא עושים, אתם בתור אנשי תקשורת עושים אותם שוב ושוב.
די מביש.
http://www.youtube.com/watch?v=Hzu7HH2ymk4
אני מציע לאורי לחפש ולמצוא בכלי התקשורת בישראל עוד עיתונאי/ת עם יושרה ושקיפות כמו זו של טל שניידר.זה בהחלט מצרך נדיר. היא לא מסתירה את דעותיה ולא מתיימרת להיות אובייקטיבית אבל הכי הוגנת שיכוחה חהיות כלפי הימין
תיקון: שיכולה להיות, כמובן
תודה נתי!
טל – ישר כח!! את מעוררת השראה.
אכן, טוב שראש הממשלה הואיל לרדת לעם ולענות על שאלות שהבוחרים שלו מאוד מעוניינים לדעת את התשובה עליהן.
אגב טל – מה הפשר של השתיקה המוזרה של לבני לאחרונה? נדמה כאילו את המו”מ מנהלים ביבי וקרי, ולבני לא עושה אפילו רושם של בוחשת בענייני גיבוש הסכם המסגרת. האם נרקמים דברים הרחק מעין התקשורת? יש לי תחושה שהממשלה הזו דוגלת בחוסר שקיפות וחבל.