הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– אחד מקוראי הפלוג התקשר אלי וסיפר על טלפון שקיבל ממכון סקרים ובו נתבקש לענות על סקר פוליטי עם שאלות רבות לגבי מפץ גדול. קורא הפלוג, נקרא לו כאן ב’ לצורך העניין, לא ידע עבור מי נערך הסקר, רק שהסוקר הציג את עצמו כמטלפן מטעמו של מכון רפי סמית. הוא חשב, תוך כדי, שהסקר בוצע עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו או שרת המשפטים ציפי לבני, אבל לא היה בטוח בכך.
ומה נשאל ב’?
שאלות על פירוק הליכוד, הקמת מפלגה של בנימין נתניהו עם ציפי לבני, משה כחלון, שאול מופז ואביגדור ליברמן. וכן: שאלה על עזיבת נפתלי בנט את הקואליציה והצטרפות יצחק הרצוג.
“איזה תיק ממשלתי מתאים לדעתכם להרצוג?” נשאל ב’. “האם חוץ, אוצר או בטחון?” וגם: שאלות רבות לגבי הסכם השלום המיועד. על המשמעות של נטישת ח”כים מן הימין הקיצוני של הליכוד עקב הסכם שלום, שאלות לגבי כוח בינלאומי או אמריקאי בשטחי הרשות וגם – האם הוא (ב’) מודע לכך שבעקבות הסכם השלום ישראל תקבל מעמד מועדף ומענקים כספיים גבוהים במיוחד מן האיחוד האירופי?
– עדכון: נמצא הסקר ותוצאותיו. ב’, לידיעתך.
– הערב בבית ראש הממשלה, אחרי שנים של התעלמות ממתפקדי מפלגתו, החליט נתניהו (בסיועו של היועץ החדש ארי הארו) להתחיל להתחכך. הנה תמונה מן הערב, באדיבות החברים מאתר ליכודניק
– למי שחושב שהשבוע החולף, עם זמן המסך הרב של יו”ר האופוזיציה יצחק (בוז’י) הרצוג היה כזה ספונטני, אז הציצו בתמונה הראשית בפוסט (למעלה). הרצוג רץ החוצה מדיוני המליאה האלטרנטיבית באולם נגב (ככל הנראה להתראיין במקום כלשהו) ובצד ימין יושבים: ניסים דואק (עם הגב למצלמה), רן אהרון (מימין), שניהם ממשרד יחסי הציבור יוניק והשלישי: היועץ הפוליטי איל שוויקי. השלושה התרוצצו כל השבוע סביב הרצוג בכנסת ואפילו נכחו בישיבות ראשי סיעות האופוזיציה, גם כשהרצוג לא נכח בהן.
– זוכרים את סטטוס ההערצה של ח”כ עדי קול, ליאיר לפיד? ובכן נודע לי שהמילים הבאות: “לא הייתי בין חבריו, מקורביו או שותפיו לאימוני הכושר (לצערי הרב)” גרמו לעצבים קשים בתוך הסיעה. נחשו מי כעס על מי?– כמו כן בנוגע לקול: בשוך הסערה – האם לא הגיע הזמן להעסיק כותבי סטטוסים, מה שפעם היו עושים כותבי נאומים? גם ח”כים זוטרים צריכים מישהו שיודע להפעיל את הראש ולכתוב. קיר הפייסבוק של קול מבטא את אישיותה גלוית לב. האם לא כדאי לה להפעיל עין נוספת מקצועית, מישהו שאפשר לסמוך עליו, שיוכל לכתוב סטטוסים בסגנון אישי, אבל גם לא לפגוע במוניטין שלה בתור אישה האמורה להיות מקצועית ורצינית. על כל פנים, ח”כ קול אם את מחפשת כותבים מקצועיים אני מציעה שתי אפשרויות: אחת, לפרסם מודעה ב’פלוגה המסייעת‘. שתיים, לפנות אלי אישית. אני מכירה לא מעט כותבים מושחזים שיודעים גם להיות נאמנים ומחפשים בימים אלה עבודה.
– ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק נצפה השבוע פעמיים בכנסת. לחשו על אוזני, שהוא ונתניהו שומרים על קשר אישי ממש ממש טוב. ושאם סקרי דעת קהל (אייטם פותח לעיל) מצביעים על כוונות פיצול הליכוד ומיזוג אחר, הרי שברק עשוי לשוב להיות חלק מן הקלחת.
הנה התמונה: פעם אחת, ביום ב’ השבוע, נתפס בצג האייפון שלי
פעם שנייה, ביום ד’ השבוע במצלמת ערוץ הכנסת:
– ח”כ אילן גילאון (מרצ) משוויץ במרקחי הריבה הביתיים שלו. מה מסתבר? הוא התוודה בפני תומכי מרצ בחוג בית שערך שבוע שעבר שאת עלי הורדים שעמם הוא רוקח ריבה, הוא “מפלח מגינת בית המשפט העליון”. לדבריו, ורדים של ריבה אי אפשר למצוא בחנויות פרחים, אלא רק בגינות ציבוריות.
– ושימו לב להתלהבות של ראשי סיעות האופוזיציה משיתוף הפעולה האגדי ביניהם. איפה עבודת הרשתות החברתיות של יו”ר ש”ס אריה דרעי, יו”ר יהדות התורה יעקב ליצמן, יו”ר בל”ד ג’מאל זחאלקה, ויו”ר חד”ש מוחמד ברכה? (על רע”ם-תע”ל אני אפילו לא שואלת, לא היה נראה שהם ממש חלק מן המהלך השבוע). סתם, אני יודעת שהחרדים לא נוגעים באינטרנט (קריצה, קריצה)
ואייטם אחרון חביב: מזל טוב לח”כ חיליק בר, שהפך השבוע לאבא בפעם השניה.
ח”כ ציפי חוטובלי, אל תשכחי לעדכן מה המצב. מחזיקים לך אצבעות.
טור מצויין! אהבתי מאוד!
לדעתי די ברור שיהיה איזה “מפץ”.
נתניהו בונה על החרדים כשותפים לו, ולצערי הרב (-אני חרדי) הוא גם צודק כנראה… או שלא, או שהוא הגזים לגמרי והברית בינהם ובין הרצוג חזקה. נחכה ונראה.
הדבר המדהים בכל סיפור הסקר הוא ההבנה על חשיבותם של הסקרים. אם פוליטיקאי לחיץ (שהוא נניח ראש ממשלה) עושה סקרים כדי לבדוק מהלכים עתידיים, הרי שאני, כאשר מתקשרים אליי ומבקשים ממני לענות על סקר פוליטי – חייב לקפוץ על המציאה, ו”להטות” את התשובות למציאות הרצויה בעיניי.
כשמתקשרים ל 500 איש – הסיכוי שלך להטות את הסקר הוא מאוד נמוך. הם מתקשרים רנדומלית וגם אם אתה מנסה להטות את הסקר את 1 חלקי 500. בהצלחה
את צודקת וחוץ מזה יש מי שמנסה להטות מימין, ומי שמנסה משמאל וזה גם מתאזן. לכן זו לא הסיבה שהסקרים הללו חסרי כל ערך. הם חסרי כל ערך כי סקר בודד, טוב ככל שיהיה, לא שווה שום דבר.
בהנחה שעושים סקרים רציניים, רק סדרה של סקרים שווה משהו וזה גם מוגבל.
אבל לא עושים סקרים רציניים בישראל. 500 איש זה כלום. מתחת ל- 1000 אין כמעט טעם. המדגם לא מייצג, הסטייה גדולה מדי. בנוסף, זה גם משהו מאוד ישראלי, משום מה, גוף שמזמין סקר תמיד מקבל סקר שתואם מה שהוא רוצה. הסוקרים מטעים את התוצאות כדי להתאים לציפיות המזמין. רק בבחירות יש סיכון עם השיטה הזאת, כי בסוף יש תוצאות אמת אבל גם במקרה הזה אני לא חושב שמישהו אי פעם שילם את המחיר.
מי זה האיש בעמוד הפייסבוק האחרון בעמוד?
חבר’ה, תקראו טוב טוב את תוצאות הסקר שמופיעות בקישור.
שימו לב לתוצאות לגבי השאלה של מזרח ירושלים.
כאן אנחנו רואים את הבעיתיות הנוראה של כלי משאל העם: התוצאה תלויה מאוד באופן ניסוח השאלה. תראו בסקר 3 תוצאות שונות למדי התלויות אך ורק באופן ניסוח השאלה. אם כן – מנסח השאלה (רמז – בעל הרוב בכנסת – קואליציה) משפיע מאוד על תוצאות המשאל. ממש משאל בהזמנה.
ועוד מסקנה קטנה – שמתם לב שבנט ואחרים בימין אומרים שוב ושוב שהעם לא רוצה לחלק את הארץ ולא רוצה לפנות ישובים ולא רוצה ולא רוצה… לפי הסקר הזה הם טועים והעם רוצה גם רוצה. ובכל זאת – מילה של כבוד לימין – הם לא הולכים אחרי הסקרים אלה מנסים לעצב אותם – ימשיכו להגיד שוב ושוב לעם מה הוא חושב עד שיאמין להם. מה שכן מפריע לי בגישה הזו זה סוג של כוחניות. במקום להגיד ‘אני מאמין שפינוי שטחים זה דבר רע בגלל ש…’ פשוט למנוע כל דיון על ידי אמירה (מסתבר שקרית ובכל מקרה לא רלוונטית) שהעם נגד זה – ועל ידי כך למעשה לדחוף את כל מי שחושב אחרת אל מחוץ לעם.
עוד נתון מעניין מהסקר: במידה והליכוד מתפרק כתוצאה של הסכם שלום – 56% ממצביעי הליכוד ביתינו יתמכו בסיעה התומכת בהסכם, לעומת רק 19% שיתמכו בסיעה המתנגדת להסכם.
המסקנה מכך היא שמה שקרה לליכוד בפריממירוז האחרונים היא למעשה סוג של השתלטות עויינת. בפריימריז החרונים כמעט ורוקנו שורות הליכוד מחברי כנסת התומכים בהסכמי שלום (למשל דן מרידור ואפילו בני בגין שפשוט נתפס כמתון מדי) ומולאו בחבחרי כנסת התומכים בהמשך מפעל ההתנחלוות בכל חלק מהגדה והתנגדות לכל סוג של הסדר מדיני. על פניו – בחירה דמוקרטית של חברי הליכוד. אולם הסקר הזה מראה שתוצאות הפרימיריז נמצאות בניגוד לדעות ורוצונות של ציבור בוחרי הליכוד.
אם כןת מי בחר בדנון, פיגלין, רגב, חוטובלי ואחרים? נזכיר שבערוץ 2 כבר לפני שנה נחשף שכמות המתפקדים לליכוד בתנחלויות גבוהה בהרבה באופן יחסי לאוכלוסיה לעומת שאר חלקי הארץ, וכן אחוז ההצבעה בפריימריז. לגיטימי – אבל הנה עוד פרט מעניין. במספר התנחלויות התגלה אחר הבחירות הכלליות שמספר המצביעים בפריימריז היה גבוהה בהרבה ממספר הקולות שהליכוד זכה להן בבחירות הכלליות באותו הישוב. כך היה בישוב אחד בו למרות שלמעלה מ-100 איד הצביעו בפרימריז של הליכוד, הליכוד זכב בפחות מ-20 קולו בבחירות הכלליות. כך קרה שאנשים אשר אינם כלל מצביעי ליכוד חטפו את הליכוד מידי ציבור המצביעים של מפלגתם. יתכן שזו גם אחת הסיבות לצניחה בכוחו של הליכוד בבחירות האחרונות.
מי אחראי לכך בסופו של דבר? מצביעי הליכוד שאינם עומדים על שלם ולוקחים חלק פעיל יותר בבחירת הדרך של מפלגתם.
יהיו אלו שיגידו שזו עוד עדות לבעיתיות הרבה של שיטת הפרימריז. אולם, ניתן לומר זאת על כל מערכת בחירות בכל רמה. כאן לדעתי חשוב להדגיש פרט אחד – דמורטיה נשענת על מספר עקרונות: בחירות חוזרות וחופשיות, שיוויון בפני החוק, זכויות מיעוט, הפרדת רשויות. אולם ישנו עוד גורם שבלעדיו כל אלו לא יעזרו לקיום דמוקרטיה – ציבור מעורב ופעיל פוליטי המסוגל לחשוב באופן מוסכל ועצמאי והלוקח אחריות על מעשיו וחברתו. כל עוד מרבית הציבור מסתפק בלהביט בפוליטיקה כאילו היא ריאליטי, מגיב מכורדתו אך לא עושה דבר – זה ברור שגורמים בעלי אינטרסים או בעלי שכנוע עצמי גבוה יזכו תמיד ליתרון.
קראתי ת’סקר – וקראתי מי הזמין אותו. אני מבין לגמרי את הרצון האדיר להאמין שהתוצאות הללו מבטאות משהו מעבר למשאלות הלב של יוזמי הסקר, אבל לו באמת רצו לדעת מה חושב הציבור, הם היו פשוט שואלים אותו, במקום לספר לו…
הנה, אם תשאל אותי אם אני בעד נסיגות אדירות בתמורה לשלום אמת, אענה בשמחה כן. לעומת זאת, אם תשאל אותי, אם אני מאמין שיהיה פה שלום-אמת, אענה לא, ושבתמורה לפיסת נייר כזו או אחרת, אני מוכן לתת בחזרה שתי פיסות נייר כאלה או אחרות, ולא שום דבר מעבר…
הנקודה שלך נכונה לדעתי – וזו הביתיות ברעי משאל העם. כפי שאמרת, התוצאה תלויה מאוד באופן ניסוח השאלה.
זו ממש לא הבעייתיות במשאלי עם, במידה ומראש מגדירים מערכת מאוזנת שתנסח את השאלה.
במקום לשאול “האם את/ה בעד השלום ונכסף ונגד מלחמות ופשעי מלחמה?”, או “האם את/ה תומך/ת בסיכון חייהם של רבבות אזרחים וגירוש המוני של יהודים בתמורה לפיסת נייר?”, אפשר פשוט להציג את עיקרי ההסכם כפי שהם, ולשאול האם את/ה בעד או נגד…
בכל שיטה אחרת, המערכת אכן תהיה מוטה לטובת מי שעורך את המשאל (דהיינו, מי שרוצה לקבל תשובה חיובית).
מצד שני, אפשר פשוט לפנות לאירופאים שינסחו את המשאל. הם מומחים בעריכת משאלים, ובמידה ולא הולך להם – הם מומחים לא קטנים בהתעלמות מתוצאיהם (כפי שקרה במשאלי קבלת החוקה האירופית בשנים האחרונות…). גם ככה הם כ”כ מעורבים בענייני הפנים שלנו, שנראה כמעט חצוף לקבל החלטות לגבי גורלנו כאן, מבלי לקבל את אישורם…