קבלת הפנים שהעניק אובמה לנתניהו שיפגש איתו היום בוושינגטון: ראיון תקיף לג’פרי גולדברג ב”בלומברג”. הטקטיקה לא חדשה, גם בספטמבר 2012 לפני ביקורו של נתניהו באו”ם שתל הנשיא אובמה ביטוי מזלזל כלפי נתניהו בראיון עיתונאי (משהו כמו “לא אתן לרעשי רקע להסיח את דעתי” כשנתניהו הוא רעש הרקע). גם תום פרידמן, עיתונאי המקורב למדי לאובמה התגייס אז למאמץ וקרא לנתניהו “בוס של מאפיה מקומית”. אז היה אובמה בעיצומה של מערכת בחירות (שנתניהו גויס בה כזכור לטובת יריבו מיט רומני), היום הוא בעיקר מושפל נוכח עוד עדות, הפעם רוסית, לחוסר האונים שלו בתחום מדיניות החוץ.
לוב, עיראק, אפגניסטן, מצרים, סוריה. לספר שיכתבו על מדיניות החוץ של ממשל אובמה יקראו כנראה “50 גוונים של כשלון”. זה עוד בלי לספור את אירן, שהממשל מציג את המו”מ איתה כהישג, אבל עוד מוקדם באמת לקבוע אם שיחות הגרעין איתה הצליחו. הראיון ניתן יום לפני הפלישה הרוסית לחצי האי קרים, אבל המתיחות היתה כבר גדולה מספיק כדי שאובמה ירגיש איך עוד דף נכתב בספר הכשלונות המפוארים החתומים על שמו. בקלות ניתן לדמיין את אובמה מניח את הטלפון בסוף השיחה עם פוטין שמבהיר לו שהוא, כרגיל, ימשיך לעשות מה שהוא רוצה ואז, מותש ונזוף, ניגש להלום בביבי נתניהו בשיחה עם גולדברג…
מה לא עשה אובמה בראיון הזה? אמר שלישראל מחכה עתיד עגום, אסון דמוגרפי וכמובן חרמות ובידוד בינלאומי. שאם לא יסכים נתניהו להסכם המסגרת שקרי מציע הוא דן את ישראל למצב של הנצחת הכיבוש, עוד ועוד הגבלות על חופש התנועה הפלשתיני ולעוד ועוד הגבלות על ערביי ישראל (לאיזה הגבלות התכוון אובמה בדיוק? אולי לאיומים של ח”כ חנין זועבי על שאדי חלול מנצרת?). “הזמן אוזל”, אמר אובמה לישראל בעוד ציטוט אפשרי של מה שפוטין אמר לו בטלפון. אובמה התעקש שצדק בכיוון הדיפלומטי עם אירן, שהאירנים עדין חוששים מתגובה צבאית ולכן מתקדמים בהתפרקות מאורניום ושצדק כשלא התערב בסוריה (פה אני נוטה להסכים איתו) אבל את המילה “אגרסיביות” בחר להצמיד דווקא למדיניות הישראלית כשאמר שישראל “בונה התנחלויות באגרסיביות”. “אם הפלשתינים יאבדו אמון ברעיון שמדינה פלשתינית היא בהישג יד – היכולת שלנו לנהל את הנפולת הבינלאומית שתיווצר תהיה מוגבלת”, אמר אובמה ש”יכולת ניהול מוגבלת” היא תיאור מדויק של כל מדיניות החוץ שלו, בעיקר במזרח התיכון (והנה אנחנו מדווחים שהרוסים רוצים לדחוק את רגליו של אובמה גם בתחום הזה…).
אם הזכרנו קודם את רומני, בזמן קמפיין הבחירות לעג אובמה לרומני שנשאל איזו מדינה מהווה את האיום הגדול ביותר על העולם וענה “רוסיה”. פחות מצחיק עכשיו, נכון?
אובמה הדגיש בראיון את מנהיגותו המתונה והאחראית של אבו מאזן, הזכיר שהוא מזדקן ותהה איזה מנהיג יבוא אחריו. תהיה במקום אם מקשיבים לנציג הפלשתיני הבכיר למו”מ, סאיב עריקאת, שאמר היום לאל ג’זירה: “הפלשתינים לא ויתרו מעולם על זכותם להתנגדות אלימה”, “לעולם לא אכיר בישראל כמדינה יהודית” ו-“לבי אומר לי שערפאת הורעל בידי הישראלים”, בראיון שהכותרת שלו היא “האם ההנהגה הפלשתינית איכזבה?”.
בדבר אחד בראיון השערורייתי הזה אובמה צדק – לנתניהו אין חזון חיובי של מדינת ישראל, עם הסכם או בלעדיו. אולי זו תגובת נגד לחזונות מרחיקי הלכת של ראשי ממשלה קודמים שהסתיימו באלפי הרוגים, אוטובוסים מתפוצצים ברחובות וישובים יהודים פורחים שהפכו לעיי חרבות וחלק מתושביהם עדין גרים במגורים מאולתרים, אבל העובדה היא שאם יש לראש הממשלה חזון מדיני לישראל הוא לא הציג לנו אותו. עד כמה זה קשור לחוסר הנכונות שלו לענות לשאלות של עיתונאים ישראלים בכלל? אתם תגידו.
טוב, אני חסר עונים, אין לי מה לעשות אלא להסכים עם כל מילה.
חסר אונים כמובן – מתי כבר יהיה אפשר לעשות העריכה בתגובות בבלוג הזה ?
החזון ושברו. אולי די עם הפרופגנדה הזו של “אוסלו = פיגועים”? יש גבול כמה אפשר לשכתב את ההיסטוריה ולהתעלם במופגן מגורמים שהובילו לכשלון ההסכמים, מהם נולדו סבבי האלימות של שנות התשעים.
אוסלו אכן אינו שווה לפיגועים. אוסלו הוא הגורם לפיגועים. בזכותו נוצרו ערי המקלט, בזכותו נכנסו הנשק והוגברו יכולות הגיוס, המימון והשילוח של המתאבדים – וגם חומרי הנפץ הלכו והשתכללו ככל שהביטחון בתוך ערי המקלט הביא להקמת מעבדות חבלה טובות יותר ויותר.
ההסכמים לא נכשלו. לפחות לא מבחינת הפלסטינים, כבר בסמוך לחתימת ההסכמים הצהיר נביל שעת’ שבזכות ההסכמים, אם יהיה צורך לחדש את העימות המזויין, הדבר יהיה פשוט יותר, שכן לפלסטינים יהיו נשק וריבונות בתוך שטח פלסטין.
ההסכמים היו סוס טרויאני (כפי שהצהיר עוד מתון, פיצל חוסייני), והם נחלו הצלחה אדירה: הטרויאנים שלנו עדיין סבורים בחלקם שצריך להרוס את השערים כדי להכניס את הסוס הבא לתוך העיר…
אוסלו גרם לפיגועים, ובמידה שווה עליית סיעת הליכוד להר הבית גרמה לאינתיפאדה השנייה.
אגב, האינתיפאדה הראשונה שפרצה כששמיר כיהן כראש ממשלה הסתיימה רשמית עם חתימת הסכם אוסלו. רצוי שתדייק בעובדות.
לעומת המלחמות שפרצו בעת כהונת ממשלות שמאל, והיו מלחמות אין ברירה, ולפחות הביאו לתוצאות והישגים למרות המחיר הכבד ששולם, ממשלות ימין הובילו למלחמות מיותרות דוגמת מלחמת לבנון הראשונה, וגרמו לשפך דם מיותר.
לא, לא במידה שווה.
הליכוד לא חילק נשק לפלסטינים באמצעות עלייה להר הבית; לא יצר עבורן ערי מקלט (בהן נבנו מעבדות חבלה וגוייסו מפגעיםן מתאבדים), ולא סייע בקבלת סכומי כסף אדירים ששימשו לבניית תשתית טרור עצומה.
אוסלו כן עשה את כל אלה.
אני מבין את הצורך האדיר להמציא מחדש את העבר כדי שאוסלו יחדל מלהיראות כפי שהוא (שגיאה היסטורית במימדי ענק, שאנחנו שילמנו, משלמים ונמשיך לשלם עליה בדם וכסף עוד הרבה שנים). למרבה הצער, העובדות הן אובייקטיביות, ואי אפשר לשנות אותן רטרואקטיבית.
באשר לשטות הנלעגת על “סיום רשמי לאינתיפאדה הראשונה: אני חייב להודות שהסיסמא הזו הייתה חדשה עבורי, שכן לא העליתי על דעתי שמישהו בשמאל יהיה פתטי עד כדי לטעון שיש להתקוממות עממית התחלה וסיום “רשמיים”. האינתיפאדה הראשונה דעכה הרבה-הרבה לפני שבאוסלו החלה התגנבות היחדים של ביילין ושות’. היא דעכה תודות למדיניות יעילה יותר שנקטו בה זרועות הביטחון (שהחלו יותר ויותר להסתמך על יחידות לוט”ר אד-הוק, דוגמת הימ”ס ודובדבן). בשנת 1992 היו פחות נרצחים מאשר בכל השנים שקדמו לה מאז 1986 כאשר נחתם אוסלו, האינתיפאדה הייתה לא יותר משריד תעמולתי. אגב, פיגועי אוסלו ב1994-1996 לבדן, הביאו למספר נרצחים גבוה יותר מאשר בכל שנות האינתיפאדה, למרות הזמן הקצר בהרבה.
הקלךישאה העבשה על “מלחמות אין ברירה” ו”מלחמות ברירה” שנלמדים באדקמיית השמאל למשפטי-סקר מגוחכים, לא באמת ראוייה להתייחסות מעמיקה, מעבר לצער שאפשר להביע על מי שחושב שעדיף שבמלחמת יוה”כ האוייב יתקיף אותנו – מאשר שאנו ניזום תקיפה (“מלחמת ברירה”) ואולי נצמצם בכך את כמות הנפגעים (אגב, גם מלחמת ששת הימים וגם מלחמת סיני היו “מלחמות ברירה” – אנחנו התחלנו…). רק יוה”כ הייתה מלחמת אין ברירה אמיתית – איזה הישג כביר של ממשלת גולדה…
העדר החזון החיובי של נתניהו לישראל הוא לא כזה חד-משמעי. אכן נתניהו לא מציג חזון מדיני – אבל לדעתי זה נובע מהטעם הפשוט, שהוא יודע שהאמת היא שאין פתרון מדיני אמיתי, ושבכל הנוגע למערכת המדינית, אין פתרון כלל, מעבר לכיבוי שריפות והמשך הסירוב להתאבד (השאלה כמה זמן יצליח להתמיד בסירוב הזה, היא השאלה האמיתית…).
העובדה שאינו אץ להתראיין למי שייחס לו טענות שראה חיילים בריטיים, קשורה לדעתי יותר בסילופים ובהתנכלות האינסופית שחווה מהתקשורת כאן, ופחות בחמקנות שלו ממענה על שאלות קשות (הרי לעיתונאים כאן אין באמת שאלות קשות לגבי חזון מדיני – מרגע שאינו תומך בגירוש מתנחלים כולל, והקמת מדינה פלסטינית על כל/כמעט כל השטחים – ברור שהוא “ימין קיצוני סהרורי”…).
נתניהו הוא ראש ממשלה מחורבן. עליבותו כראש ממשלה לא נובעת מהעדר חזון חיובי בתחום המדיני, ולא מחמקנותו מהעיתונאים הישראלים. עליבותו נובעת מחוסר יכולתו להגיד באופן פשוט לגורמים שלא הצביעו לו מעולם, ושרואים אותו כלא לגיטימי “אני לא חייב לכם כלום”. שם מתחילה ונגמרת עליבותו. ביום שבו יבין שתפקידו לנהל את המדינה בהתאם למדיניות עליה התחייב בפני אלה שכן רצו בו כראש ממשלה, יתחיל תהליך של צמצום המחורבנוּת שלו כראש ממשלה…
סוף סוף קצת שכל בבלוג המשמים הזה
בנוגע ליחסי רוסיה-ארה״ב, אף נשיא אמריקאי לא היה מתנהל אל מול הרוסים בכוח, בגלל יחסי הכוחות.
הפחד מהתדרדרות צבאית/גרעינית תמיד הרתיעה את שני המעצמות, וכולם נעצרו באיזה שהוא סטטוס קוו כדי להראות נצחון.
מכיוון שאנחנו לא במלחמה הקרה, פוטין מתנהג קצת כמו משוגע ומאוד קשה להבין מה הend-game שלו, ולכן גם האמריקאים טרם יודעים איך להגיב.
ההנחה זה שפוטין לא מנסה להשתלט על מזרח אירופה, אלא רק מחלקים של אוקראינה, אבל, יש דיווחים על תרגיל גדול בלנינגרד, מה שכנראה נורא מפחיד כרגע את אסטוניה לטביה ופולין.
האם פוטין מתכנן השתלטות עוינת על אסטוניה ולטביה? או רק מנסה להפחיד אותם?
הקלף היחיד שיש לפוטין כרגע, שלאף אחד אין באמת כוח לשלוח כוחות צבאיים לאזור, במידה ותיהיה תזוזה של נאטו, פוטין כנראה יעבור לאסטרטגיה אחרת.
העברת כוחות כרגע תיהיה שבירת כלים אמריקאית, ואי אפשר לצפות לחלוטין את התגובה הרוסית, לדעתי האמריקאים יכניסו סוף סוף את המערכות נגד טילים שכבר עשור מחכות להתקנה בשטח פולין וגרמניה, פוטין יירתע, יטען לתוקפנות אמריקאית וכולם יהיו מרוצים.
הימור שלי – זה ייגמר בכך שהרוסים ישתלטו על קרים ואולי חלקים אחרים מאוקראינה, שאותם הם יחזירו, אך קרים תשאר רוסית לעוד הרבה שנים.
החלק המפחיד בראיון של אובמה בבלומברג הוא ההשוואה של איראן לצפון קוריאה.
“if you look at Iranian behavior, they are strategic, and they’re not impulsive. They have a worldview, and they see their interests, and they respond to costs and benefits. And that isn’t to say that they aren’t a theocracy that embraces all kinds of ideas that I find abhorrent, but they’re not North Korea. They are a large, powerful country that sees itself as an important player on the world stage, and I do not think has a suicide wish, and can respond to incentives.”
רגע, לא אמרו בדיוק את הדברים האולו גם על צ’ קוריאה שחתמה על הסכמי הגבלת העשרה ואופס – יש להם נשק גרעיני והם מטילים חיתתם על כל האזור.
מר עברי, כשאתה מתאר את אובמה ניגש “מותש ונזוף להלום בביבי” האם אתה במכוון מתעלם מהעובדה שהריאיון עם אובמה נערך לפני המשבר הנוכחי באוקראינה? האם זה חלק מהשיטה הימנית להציב את הטיעון וסביבו לבנות את סדר ההתרחשויות?
טוב, לפחות ניסית. באת לעקוץ את אבישי עברי, ופישלת…
הראיון התקיים ביום חמישי, לפני הכניסה לקרים – אבל הרבה אחרי שכבר היה משבר באוקראינה שבו רוסיה הייתה גורם מובהק.
אגב, הקטע הגזעני-להחריד על הפוליטיקאים שנולדו בבריה”מ (רובם לא נולדו ברוסיה כלל, אבל מילא…), היה מרשים. הזכיר את הטקסט האלמותי של אמיר אורן על ליברמן.
כהרגלך אתה מסלף את הנכתב כרצונך.
כתבתי שהריאיון נערך לפני המשבר ה נ ו כ ח י באוקראינה.
בניגוד אליך, ולעוקצנות שאתה משדר כאן בבלוג כל העת כלפי טל שניידר, אין לי כוונה לעקוץ את אבישי עברי.
ב. תסתכל טוב, תחבוש את משקפי הרוויזיוניסט שלך, ואז תראה שכתבתי פוליטיקאים דוברי רוסית ולא ילידי רוסיה.
ולגופו של עניין, גם אני טוען ששליטה בשפה הרוסית זו לא סיבה מספיקה עבורם, לקפוץ להגנת פוטין בכל עת: גם אחרי הניצחון המפוקפק שלו בבחירות לנשיאות רוסיה, וגם כעת. מותר לליברמן ואלקין לגנות את פוטין. אלא אם ליברמן חושש לגורל החופשה במינסק שזה כבר סיפור אחר.
בכל אופן כמי שגילה כאן סימני גזענות מובהקים כלפי ‘דוברי ערבית’ תוך שיוכם באופן אוטומטי לקדאפי ואסד, ובאחרונה טקסטים בוטים וגזעניים כלפי האוכלוסייה החרדית, אתה האחרון שיכול להטיף מוסר בענייני גזענות.
במה שאני כתבתי על אלקין וליברמן, יש ביקורת לגיטימית על התייצבותם המידית לצדו של הרודן (מה שלא מייצג את ציבור יוצאי חבר המדינות), לעומת זאת הטקסטים שלך נוטפים לא מעט פעמים גזענות ושנאת האחר והשונה.
הניסיון שלך פשוט מגוחך. אבל אנחנו כבר רגילים.
והנה אני רואה בפוסט מקביל שהאשמת את הערבים כמכלול בהרג יהודים. לא יודע אם אתה גזען או שוטה או אולי שניהם יחד.
האמת? חיכיתי שתעבור לקללות. הניסיון שלך להביא טיעונים נראה היה חסר הגיון, בעיקר מרגע שהתחלת להפליג למחוזות ה”מלחמת ברירה”, ול”פוליטיקאים שנולדו בבריה”מ”…
בל אופן, חזק ואמץ!
חבל להשחית את זמנך על טרולים
http://goo.gl/a66diX
אכן תמונות קשות
“המשבר הנוכחי”?:)
אכן יציאה מבדרת. מסתבר שלפני שבוע היה משבר אחד באוקראינה, וכעת יש לנו משבר אחר לחלוטין, ומנותק לחלוטין מהמשבר ההוא (שכנראה נפתר באופן מושלם וחלק, עד כדי כך שהיה צריך להתחיל משבר אחר לחלוטין…).
המשחקים בסמנטיקה שלך לא באמת יכולים לשכנע. אתה לא אוהב “רוסים”. הם מצביעים לא נכון והם מקלקלים לך ת’פוזה של השמאל המשכיל והימין נמוך המצח. אז החלטת לנזוף בהם. אני מבטיח לך שהם מייחסים לך את אותה חשיבות שאתה מייחס לעובדות – כלומר, לא מי יודע כמה…
הראיון נערך ביום חמישי, לפני הפלישה לקרים אבל אחרי פרוץ המשבר. בנוסף כפי שכתבתי הפלישה לקרים היתה רק האחרון (בינתים) ברשימה ארוכה של השפלות קטנות וגדולות שספגה מדיניות החוץ האמריקאית.
בימים בהם פוטין “יוצא להגן על דוברי הרוסית באוקראינה”, כלשונו, ראוי לזכור את ‘דוברי הרוסית’ בימין הישראלי דוגמת איווט ליברמן וזאב אלקין שבתחילת המשבר באוקראינה לפני מס’ חודשים, היו מהפוליטיקאים הבודדים במערב שנחלצו להגנתו של פוטין, וקראו למדינות המערב לא להתערב לטובת אזרחי אוקראינה.