בחודש וקצת שהשגריר האמריקאי החדש, דן שפירו, נמצא כאן בישראל, הוא כבר הראה שאינו הדיפלומט האמריקאי הקלאסי. מהרגע שנחת, התחיל לדווח באינטנסיביות ובעברית על פגישותיו וטיוליו בישראל. אפשר לראות את הדברים כאן וכאן. לאיש יש תכונות אופי ישראליות המורגשות לפחות כמו תכונות האופי האמריקאיות שלו. הוא אדם חם, פתוח ומרגיש חופשי לדבר על עצמו ועל משפחתו.
חשתי בכך כבר בוושינגטון בכל הזדמנות שנפגשתי ושוחחתי איתו ולמרות זאת, באופן טבעי, הוא נותן דרור לישראליות שבו מאז שנחת כאן.
אתמול בערב, בהרמת כוסית לכבוד ראש השנה בביתו, אפשר היה לראות שגם הבנות שלו מרגישות בבית בישראל.
בזמן שנאם בעברית, שפה שאינה שפתו הראשונה, הבנות שלו הפריעו כמו שרק ילדים ישראלים יודעים להפריע. בהתחלה הרים את שתי הקטנות על ידיו והן שרו ואז כשהגיע תורו לדבר, התחילו הילדות לקפץ ועם השמלות היפות שלהן התגלגלו על הדשא למרגלותיו כשהן מצחקקות בקול רם.
אחר כך הזכיר שפירו לבעלי כיצד במהלך הקמפיין לבחירות לנשיאות אובמה, בכל הזדמנות שפגש אותי, הלכה בטני ותפחה. ואני מצידי הוספתי שאת מספר שתיים ילדתי עשרה ימים לפני בחירות בוש ב 2004 (ועשרה ימים לאחר מכן חזרתי לדווח לאתר nrg) ואיך בלידה השלישית, ביוני 2008, הגעתי לבית החולים ממש בשעות האחרונות של הפריימריז במדינה האחרונה, דרום דקוטה. כל אישה זוכרת היטב את 24 השעות האחרונות לפני הלידה וכמובן גם אני: נמצאת בחדר הלידה (על אפידורל), ויחד עם בעלי, סופרים את המרווחים בין הצירים של אובמה לצירים שלי, והדברים כתובים גם כאן, בטור שהתפרסם במעריב בסיום הבחירות. שלושה שבועות לאחר מכן, כשאובמה התאושש מן הניצחון שלו, חזרתי גם אני לכתוב.
“Isn’t it wonderful that your wife remember all your kids births by american political events” הגיב שפירו כשהוא כבר מכוון חיצי סרקזם חביבים לבעלי.
ברוך הבא שפירו לישראל. אני מקווה שיהיו לך שנים נפלאות כאן.
מקסים. גם אני זוכר את חיי לפי הבחירות בארץ. במיוחד איך ב84 כשהייתי בן 10 קיבלתי כובע מנייר של הליכוד בים ואז אמא אמרה לי שאנחנו בעד המערך, וכך אני עד היום (-:
🙂
ארנון, לי זכור בשנות ה90, מסיבה כלשהי כל כך אהבנו את הליכוד בזמנו, זה אולי כי הם השקיעו הרבה בלפאר את היישוב שגרתי בו בשלטי חוצות שלהם, אז טבעי שילד קטן יאהב את הליכוד, 🙂
לאיש יש תכונות אופי ישראליות, במידה ואנחנו מזהים את הישראליוּת עם אותה מפלגה שמתעקשת לקבל 3 מנדטים ושייבה…
הישראליות, בניגוד למה שיאיר לפיד מנסה לשכנע אותנו, אינה מגורים בת”א, התפעלות מאובמה, וגלגול עיניים מעריץ על כל הנפצה שמגיעה מהחוף המזרחי בארה”ב. כלומר, היא יכולה להיות כזו – אבל אין שום הכרח שהיא תהיה כזו.
שפירו יודע עברית, אין ספק. ה-ר-ב-ה שגרירים אמריקניים בישראל ידעו עברית, ולפחות שניים מהם (קרצר ואינדיק, שנמנעו מלדבר עברית, מסיבותיהם שלהם) גם היו יהודים. נכון הוא ששפירו הוא הפוליטיקאי הראשון שמתמנה לשגריר – ואין ספק שהוא מהמפלגה הנכונה ומהממשל הנכון, אבל (וכנראה שאף פעם לא מיותר להדגיש זאת), האוכלוסיה הישראלית שמתפעלת מג’יי סטריט, היא לא המיין סטרים הישראלי, לא משנה עד כמה קל לשכוח זאת כשמסתובבים במסדרונותיו של כלי תקשורת כזה או אחר. זה תהליך מובן שכאשר אתה נחשף לתפישת עולם אחת, אתה משכנע עצמך שהיא הקונצנזוס ואין בלתו – אבל בדיוק כשם שדביוק, אייווה, לא מייצגת את הקונצנזוס האמריקני (חרף הפופולאריות של התירס ברחבי 50 המדינות…), כך גם תפישת העולם במרחב שבין אמנון אברמוביץ’ לגיא זוהר, אינה המייצג המוביל של “הישראליות”. מה לעשות, לפי תוצאות הבחירות, ליברמן הוא פי 5 יותר ישראלי מזהבה גלאון, למרות שאין ספק שבקלפי שתוצב בערוץ 2, ליברמן לא יגרד את אחוז החסימה…
שפירו לא ייצג, לא מייצג (ואינשאללה) גם לא ייצג את המיינסטרים הישראלי, אלא רק את זה של התקשורת הישראלית…
ואני כמובן התכוונתי בכלל לתכונתיו האישיות ולא לדעותיו הפוליטיות. מבינה מדבריך שאתה חושב שאני חשה איתו בנוח בשל הדעות הפוליטיות? אולי, אבדוק את עצמי שוב. חשבתי ששפירו הרבה יותר מרכז פוליטי יהודי אמריקאי מאיך שאני מבינה את עצמי.
גרתי בישראל כל חיי (33 שנים, איך שהזמן טס…), ויצא לי להסתובב בעולם כמה וכמה חודשים במצטבר. חייתי בארץ מגוון רחב של יישובים מאפיינים (עיירת-פיתוח, קיבוץ, עיר-שינה, מטרופולין ובירתנו הנצחית), ואני עדיין לא יודע מהן התכונות האישיות שמאפיינות ישראלי, ושכביכול עושות אותו שונה מכל בן לאום אחר. עד כמה שאני יכולתי להתרשם, כאן ושם יש אנשים נחמדים, ויש חארות, יש אנשים פתוחים ויש מופנמים. תכונות אישיות, לדעתי, הן בדיוק כאלה – אישיות. אני יודע שיש אצלנו נטייה ארוכת שנים לפתח את מיתוס “הצבר” (לטוב ולרע), אבל האמת היא שהצבר הזה אינו קיים יותר, ואני בספק אם היה קיים אי פעם, מחוץ לילקוט הכזבים ודומיו (שגם הם נכתבו בידי עולים מפולין שנורא-נורא רצו להדחיק את “הרקע הגלותי” שלהם…).
באשר לעניין הפוליטי – שפירו הוא מרכז פוליטי בערך כמו שקדימה אצלנו היא מרכז פוליטי. היא לא. היא המפלגה הראשית בגוש השמאל (בכלל, יהיה נחמד אם מישהו מהתקשורת יקדיש טור לשאלה המעניינת כיצד נוצר השם המשעשע “גוש המרכז-שמאל”, המתחרה, כביכול ב”גוש הימין-חרדים” – כאשר באותה מידה של דיוק ניתן היה להגיד ש”גוש המרכז-ימין”, מתחרה ב”גוש השמאל-ערבים”…).
אני לא באתי, חו”ח, לבקר אותך על שאת מפגינה כלפיו אהדה בגלל זיהויו הפוליטי המובהק. זה טבעי לגמרי. גם אני נוטה להיות ביקורתי פחות כלפי אנשים שאני מסכים עימם, ונראה לי שרוב האנושות נוהגת כך…:)