העובדה שנתניהו מקפיד להתראיין בשפה האנגלית ורק לכלי תקשורת זרים היא זלזול חסר תקדים בעיתונות הישראלית
לפוסט קודם בנושא שעון העצר של נתניהו
אל פרנקן, הסנטור הדמוקרטי ממינסוטה, הוא עוף מוזר בסנאט האמריקאי – קומיקאי יהודי מפורסם שזכה לתהילה בשל הופעותיו ב”סטרדיי נייט לייב” (בין השנים 1975 ל-1995). בשנת 2008 הוא נבחר ברוב דחוק לסנאט, תוך שהוא מדיח במספר מצומצם של קולות את מתחרהו הרפובליקני. וכך, חביב הקהל, כותב המערכונים, איש הזרקורים ומצחיקן בחסד-הפך למחוקק מסוגר שמתרחק מן האולפנים.
אפשר לספור על יד אחת את כמות הראיונות שהעניק פרנקן לתקשורת במהלך 2013. לפני כעשרה ימים הוא התייצב באופן נדיר באולפני סי-אן-אן כדי לדבר על רכישת טיים וורנר על ידי חברת הענק קומקסט. הראיון זכה לאזכורים בציוצי טוויטר של כתבים פוליטיים בוושינגטון, רק כי פרנקן לא מרבה להתראיין. הדעה שלו הפסיקה להיות מעניינת. היעדרו מן הזירה הציבורית הפך לסיפור עצמו.
עיתונאי אחד יצא לבדוק. הסתבר שחלף זמן רב מאז הראיון האחרון של פרנקן, בספטמבר 2013. עיתונאי שני, הכותב ב-The Hill, העיתון העצמאי היוצא בקונגרס, איתר עוד שלושה מחוקקים בקפיטול היל (מתוך 535) שממעטים להתראיין. זהו. אף אחד אחר בוושינגטון לא מעז להעלות על דעתו לא לדבר עם העיתונות. הקבוצה הזו נתפסת כמוזרה. מנותקת, שיהיה לה קשה להיבחר פעם נוספת. מי שלא נותן דין וחשבון לתקשורת אינו ראוי לתמיכה ציבורית.
הנה עוד: הנשיא ברק אובמה קיים 100 מסיבות עיתונאים בחמש השנים מאז נבחר. העיתונות בארה”ב לא מפסיקה לקטול אותו על כך שהוא מקיים מסיבות עיתונאים מעטות מדי. הם מנהלים ספירה ומצאו שקודמיו, ג’ורג’ וו. בוש וביל קלינטון, ערכו יותר מסיבות עיתונאים באופן ממוצע.
הם כותבים על כך ומעירים לנשיא שלהם ונותנים לו את האפשרות לשפר את “הממוצע” שלו עד לסוף הקדנציה ב 2016. באשר לראיונות עם עיתונאים שמבצע הנשיא אובמה, כולל אפילו העוינים ביותר מרשת פוקס ניוז, אין צורך להרחיב את הדיבור. הוא לא מוותר על הפלטפורמות ועל קשר עם שום כלי תקשורת. גם כשהראיונות נראים כמו רדיפה אישית.
אז מדוע בישראל חלפו יותר מ-13 חודש מאז התראיין ראש הממשלה לכלי תקשורת בעברית, וכמעט שנתיים מאז אותה מסיבת עיתונאים חלקית ואומללה בה עמד לצדו של שאול מופז ונתן לקומץ עיתונאים לשאול כמה שאלות בנושא כניסת קדימה לממשלת אחדות? מדוע נתניהו מקפיד להתראיין באנגלית ולכלי תקשורת זרים, ורק פה בישראל דממה?
מדובר, ללא ספק, בזלזול בעיתונות הישראלית וזה דבר חסר תקדים. לא, נתניהו לא מותקף יותר מקודמיו בתפקיד. ראשי הממשלה אולמרט ושרון חטפו ביקורת – ועמדו מול העיתונאים ומול הציבור. לא, אין שום קמפיין מתוזמר לפגיעה בו. מי שאומר זאת מדמיין שדים שאינם קיימים. התקשורת בישראל מורכבת מגוונים רבים, וגם אם ישאלו אותו שאלות לא נוחות, זהו חלק מהתפקיד.
אל פרנקן אכן נבחר ברוב, שלהגדיר אותו כדחוק, זה האנדרסטייטמנט של המילניום. אל פרנקן אכן ממעט להתראיין. אל פרנקן הוא לא חביב הקהל (בטח לא הקהל השמרני, שבכ”ז מהווה חלק נכבד מהציבור האמריקני).
לאל פרנקן לא צפוייה בעייה מיוחדת להיבחר מחדש לסנאט במדינת מינסוטה (המדינה היחידה בארה”ב שהצביעה נגד רייגן ב-1984…).
הנשיא אובמה ממש לא “מותקף ללא הרף ע”י התקשורת”, לא על מיעוט מסיבות ולא על כל נושא אחר. הנשיא אובמה זוכה ליחס מפנק כ”כ מהתקשורת האמריקנית, שמספיק לראות את ההתייחסות לברידג’גייט של כריס כריסטי, כדי להבין מה יכלו לעשות לו על בנגאזי או על מס הכנסה, או על סולינדרה – לו רק רצו בכך…
אובמה התראיין פעם ביובל לפוקס. ביג דיל. גם ביבי התראיין פעם לשמעון שיפר…
באשר לקביעה שנתניהו לא מותקף יותר מקודמיו לתפקיד – היא כ”כ אבסורדית שהיא כבר לא מצחיקה. מזכירה מאוד את הקביעה שהתקשורת כאן היא “מרכזית לאומית”, ללא נטייה שמאלה…
הזלזול בעיתונות הישראלית נובע מכך שמדובר בחבורת עצלנים שרובה הגדול מחוייב פוליטית לאג’נדה מסויימת, ובזבוז זמן לצפות ממנה לדיווחים אמינים או לסיקור הוגן. מה שיש לביבי לומר לציבור, הוא יכול להגיד בכל דרך ישירה, שלא כוללת מתווכים שרק מחפשים איך לפגוע בו, ולא איך לדווח לציבור (ולא, זה לא חלק מהמקצוע. עיתונאי אמור להיות מסוגל לדיווח הוגן ומאוזן).
השאלה, טל, אם בסופו של מאבק נקבל תעתיק של ראש ממשלת הונגריה (http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.2249287) ששולט בטון הראיונות ובסוג השאלות שנשאלות. בכיוון אליו מובלת התקשורת בישראל, זה לא מופרך בכלל.
בוא נספור את כלי התקשורת בישראל שאוהדים לנתניהו:
עיתון יומי פופולארי שהוקם כדי לתמוך בנתניהו
ערוץ טלויזיה שכפוף לנתניהו (ואשתו)
תחנות רדיו שכפופות בדרך זאת או אחרת לממשלה
ועדיין – התיקשורת עויינת.
בוא אני אגלה לך משהו, גם ידיעות והארץ, לא חובבי נתניהו גדולים, אבל ודאי לא נמצאים בצד השמאלי של המפה הכלכלית (מדינית כן)
אוהו, סקרנת אותי:-) אנא ספר לי על הסיקור של ידיעות ו”הארץ” את ביבי, כך שאלמד שבעצם אינם עויינים כלפיו.
אשמח גם ללמוד אודות תחנות הרדיו שעושות כדבריו (האם כוונתך היא ליעל דן? לרזי ברקאי? לקרן נויבך? לאריה גולן?).
ערוץ הטלוויזיה ש”כפוף לשרה” הוא לשיטתך ערוץ 1, שאין ספק שמורכב גם הוא מנאמניו הוותיקים של ביבי…:)
חוץ מ”ישראל היום”, כל הרשימה שהבאת, היא חסרת אחיזה במציאות, ורק ממחישה עד כמה אין לו טעם לצפות לסיקור הוגן.