האם רק לי נדמה שמאבקי הבעד או נגד הסכם שלום עם פלסטינים מתקיימים בעיקר בין משרדי יחסי ציבור, קופירייטרים וגרפיקאים? יש לי אפס תחושת grassroots (משני הצדדים) ומקסימום תחושת שלטי חוצות שטוחים.
המאבק בין הפרסומאים התרכז לפני כמה ימים בעמוד הראשי של עיתון הארץ (מצורף צילום חלקו השמאלי של עמוד הראשון ביום רביעי ה 29 בינואר 2014):
קמפיין ה’מדינה חזקה חותמת על הסכם’ של Breaking The Impasse (חלק עליון) המלווה גם בשלטי חוצות ברחבי ישראל ו’מחזקים את ידיכם’ של המטה המשותף (חלק תחתון)
מלחמות הסרטונים, גם הן בדרך. הנה סרטון חדש של המטה המשותף ובו תוקפים את חברי הליכוד ואת ראש הממשלה נתניהו. דני דיין, לשעבר יו”ר מועצת יש”ע וחבר ליכוד לא מבסוט מן הסרטון.
הסרטון של “המטה המשותף נגד תומכי ההתיישבות בין שרי הליכוד הוא מטומטם, גס רוח ומזיק.צרור יריות ברגל. אם יתאמצו יצליחו לירות גם בראש ההתישבות
— Dani Dayan (@dandayan) January 29, 2014
מנגד, מכון מולד שהכין את התחקיר עבור אולפן שישי בנוגע למועצת אפרת והאופן בו הועברו כספי משלמי המסים לקמפיינים של יש”ע נגד מדיניות הממשלה מפיץ את הסרטון הזה, מחדשות ערוץ 2:
למולד יש זרוע גרפית/שיווקית/אינטרנטית ‘שישים ואחת’ שמלווה כל התפתחות חדשותית באמצעות כרזות מסרים פייסבוקאיות .
מבחינה גרפית, אין ספק שאלה הם חומרים מלוטשים. המילה האחרונה בשפות גרפיות/חווית משתמש או מה שזה לא יהיה (לחיצה על בלוטת עצבי המקלדת של הגולשים). אבל עד כמה אפשר לנהל את השיח הציבורי ככה?
למאבק השלטים הזה אפשר לצרף את המהלך המלאכותי-משהו של מפלגת יש עתיד: להוציא לצמתים את חברי הכנסת שלהם ואת פעילי המפלגה עם שלטי ‘נפרדים לשלום‘
הכל מצטלם מאוד טוב, מתחרז, מתמסר לתוך איזה דף מסרים. הכל מתוקצב, מתוזמן, ומאורגן להפליא. אבל יש לזה טעם של פלסטיק. ואני חושבת שאני יודעת מדוע זה לא מרגיש אמיתי. כי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו משדר לציבור בישראל שהוא רוצה לעשות משהו. ולא שר האוצר יאיר לפיד מדבר עם אנשים בגובה העיניים על הנושא הזה. ואפילו הצווחנות של שר הכלכלה נפתלי בנט לא נראית אותנטית, אלא נדמה שהכל חלק ממשחק ספינים שגרתי.
ניסיון נואל לגזירה שווה במקום שאין דרך בעולם לייצר אותה:
הצבת גוף שמאל קיצוני ממומן חו”ל שמייצר תעמולה שמתחזה לתחקיר חדשותי שאכן זוכה אפס תמיכה ציבורית (אבל לים תמיכה בתקשורת, בתקווה לייצר מצג-שווא של נוכחות אמיתית בקרב הציבור הישראלי), מול גוף ייצוגי שכל ראשיו נבחרי ציבור שמייצגים מאות אלפי אזרחים ישראלים (וזה בלי לספור קבוצה גדולה בהרבה בתוך הקו הירוק, שגם היא תומכת בחלק גדול מהאג’נדה שמוביל קו זה.
אגב, סחתין על הביטוי “צווחנות”, שמשמעותו בהקשר זה: “אני לא מסכימה עם תוכן דבריו, ולכן אבטל אותם באמצעות הגדרתם בביטוי מקטין”. אין ספק, ניתוח מלומד ושקול…
בוא איתי ואראה לך קבוצות גדולות עוד יותר מזו שבהתנחלויות, שמעוניינים לקבל בתים צמודי קרקע על חשבון המדינה פלוס תנאי מחיה ופיתוח תשתיות חינם פלוס פלוס. ולכן מה? זה הופך את זה לאג’נדה לגיטימית? חלק מכריע מהקבוצה שהזכרת בכלל לא גר במקום משיקולים אידיאולוגיים ולכן לא תהיה לא כ בעיה לקבל תנאי מחיה זהים במקום אחר.
אתה יכול להראות לי מאות קבוצות (שברובן יהיו מן הסתם לא רלוונטיות), אלא שמה לעשות, ההשוואה כאן נעשתה בין עמותה נטולת בסיס ציבורי, לבין גוף מייצג של מאות אלפים. מה לעשות, להשוואה אין בסיס.
לא תהיה למתיישבים שבאו כדי לשפר תנאי דיור, בעייה להסכים לקבל תנאי מחיה זהים במקום אחר – אלא מה?, איש לא חולם להציע להם תנאים כאלה (אחרי ה”יש פתרון לכל מתיישב”, גם מתוני-המתונים, לא ממש יכולים לסמוך על אלה שבששון וברינה תומכים בסילוקם מבתיהם).
מדינת ישראל כשלה בטיפול בפחות מ10,000 מתיישבים שנעקרו מבתיהם (סע לניצנים – עדיין יש אנשים בחראווילות – השגיאה מכוונת…), ואין צ’אנס שתצליח להתמודד עם עקירת 80,000 מתיישבים (לכן מנסים כעת להבריח אותם מבתיהם באמצעות האיום המרומז שיופקרו לגורלם אצל החמושים הפלסטינים ששחטו בנו בשני העשורים האחרונים).
וכמובן שיש את העניין הפעוט שהסכסוך עם הפלסטינים לא התחיל עם הקמת איתמר, ולא ייעלם גם אחרי שחוגי הנאורים יחגגו את הריסת/הפקרת איתמר…
אין קשר בין הטיפול הכושל שעשה הליכוד ביישובם מחדש של האנשים שהוא, הליכוד, פינה. ככה זה כשנגררים ולא יוזמים. אין מספיק זמן לתכנונים…
אבל בכל זאת אני מתעודד לגלות שגם אתה תסכים להסדר של שטחים תמורת שלום, בתמורה להכנה מוקדמת של חמש שנים, והקמת יישובים חדשים עם תשתיות מסודרות למפונים.
ברור שאני אסכים לשטחים תמורת שלום. אני אגלה לך בסוד שתמורת שלום אמת אני אסכים לנסיגה טוטאלית לקווי 67, כולל הכל-הכל-הכל. כמה חבל שאף אחד לא מציע לנו שלום-אמת, אלא פיסת נייר שלצד השני אין אפילו בדל של כוונה לקיים (ובצדק מבחינתם – אחרי שהרגלנו אותם שמאוד משתלם לא לקיים הסכמים שחותמים איתנו, למה להתחיל לקיים כאלה הסכמים?).
כאשר בוחנים מה מוצע לנו כרגע (עקירת רבבות בתמורה להחרפת הטרור ופרס נובל לקרי, ואולי גם ללבני ואבו מאזן), אני חושש שאני מתקשה לתמוך. צר לי…
באשר ל”אין קשר לטיפול הכושל שעשה הליכוד” (אגב, הטיפול הכושל הוא של כל מי שעמד בראש הממשלות מאז ועד היום, ליכוד וקדימה) : אתה חייב להבין שהטיפול ב”מפונים” (אלה שהעלו על אוטובוסים וזרקו לתוך מגרשי קרטוניות, כשהרכוש שלהם נרקב במשך שנתיים בתוך מכולות ליד ב”ש), לא בדיוק נסתר מעיניהם של המגורשים הפוטנציאליים הבאים, והסיכוי למצוא אצלם בדל של אמון במי שמציע להם “יישובים חדשים עם תשתיות מסודרות”, הוא שואף לאפס. אתה מבין, גם כאלה שבמצב רגיל היו מקבלים בכאב את הפיצוי ועוזבים את ביתם בתמורה לפיסת הנייר הבאה, יעדיפו להיאבק בזה, כאשר ברור להם שבמציאות של היחסים בין המחנות הפוליטיים בישראל – הסבל שלהם הוא למעשה הבונוס הכי גדול שרבים בשמאל רואים בכל הסכם מדיני, ועל כן איש לא ידאג להם לטיפול הולם.
בכל מקרה, אני בעד שתתחיל לבנות “יישובים חדשים עם תשתיות מסודרות” – גם אם זה לא יעזור בקליטת מגורשים עתידיים, זה בטוח יעזור להורדת מחירי הדיור (שאגב, יטוסו למעלה אם יהיה גירוש גדול או הפקרה המונית…)…
רגע, היכן יש בתים בחינם כאלה ? אני אשמח לדעת. בפעם האחרונה שבדקתי מחירי הבתים ביישובים מסביב לירושלים זה לא היה זול, ולגבי תשתיות, לעבור מחסומים כדי ללכת לעבודה, לא יודע אני מעדיף לחיות בתוך העיר. אבל כרגיל, שמנאלנים ועובדות זה לא הולך ביחד.
מצוין שאברמוביץ’ התפנה סוף סוף לנושא החשוב של כספי ציבור שהולכים “נגד הממשלה”. אני מחכה בקוצר רוח לתחקיריו האמיצים על הכספים לקרן הקולנוע, למשכורות של מרצים מחרימי-ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, לקליניקות סיוע למחבלים באוניברסיטת חיפה, ועוד ועוד.
אתה נועז:) אני עדיין מחכה שאמנון אברמוביץ’ יתנצל על הפאדיחה האיומה עם מסמך הרפז ויסביר לנו איך קרה שעברו 14 שנים מאז שחשף בסקופ מרעיש שבתוך 6 שבועות ייחתם הסכם שלום עם הסורים…
יהיה נחמד גם אם יתנצל על השקר שהוא ממשיך להפיץ כאילו הוא זה שחשף את עובדת היות אבישי רביב סוכן שב”כ (בני אילון חשף זאת, ואברמוביץ’ רק אישר זאת בדיעבד והוסיף מה היה הכינוי של רביב).
בקיצור, מדובר בצייד ברווזים אמין כבר קרוב לשני עשורים, ממש כמו המקור שלו בפרשת הרפז…