משיחות עם כמה וכמה גורמים היום מסתבר שראש הממשלה בנימין נתניהו ממש לא רצה ולא רוצה בהעלאת אחוז החסימה. החוק הזה, יוזמת עבר של ‘ישראל ביתנו’ ויוזמה מחודשת של ‘יש עתיד’ אינו לרוחו של נתניהו. הוא מובל אל דבר החקיקה כמי שכפאו שד. אחד מן האנשים איתם שוחחתי אף תיבל את הסצנה: “ליברמן אנס את החוק הזה על ביבי”, הוא אמר.
מעניין איזה סקרים ראו נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן. האם ליברמן כה בטוח שבמפלגתו הנפרדת מן הליכוד (בעוד שלוש שנים או אולי קודם) הוא יצליח לגרוף הרבה יותר מאשר ארבעה-חמישה מושבים? חלק מן הסקרים שנערכו בחודשים האחרונים מראים שלמפלגה הזו לא יותר מאשר 6-7 מנדטים. והיא לא ממש מתבלטת כיום בתוך הקואליציה כמשהו מיוחד, נפרד או יזמי.
נתניהו, כך עולה מן השיחות, חושש מאוד (ובצדק) מן הפגיעה התדמיתית בישראל. המדינה תיראה כמי שדוחקת באגרסיביות את מיעוטיה לשוליים. הוא מבין את פוטנציאל הנזק הגלום בדחיסת כל גווני האוכלוסיה הערבית לתוך גוש אחד. תארו לכם קמפיין פוליטי שלם שלא מאפשר לחד”ש לדבר על צדק חברתי, לרע”ם-תע”ל להדגיש אלמנטיים מוסלמיים-דתיים ולבל”ד לבטא את בדלנותם והסתייגותם מן הדמוקרטיה הלא-שוויונית בישראל (והם הרי בכלל חילוניים ולא מתקרבים למה שמוצע אצל רע”ם-תע”ל). לא יהיה להם זמן אויר נפרד בתעמולה, לא יהיה להם מימון מפלגות נפרד ולא תהיה להם הזדמנות לדבר על מטרות שונות בקרב האוכלוסיה הערבית. למה? כי הרוב כפה את דעתו על המיעוט.
ח”כ דב חנין (חד”ש), שישב שעות ארוכות עם נתניהו בניסיון למצוא פשרה בנושא תקף היום את הפשרה בין נתניהו לליברמן: “המספר המיוחד הזה (3.25% -ט”ש) נבחר בדיוק כדי למנוע כניסה לכנסת של מפלגות הנתמכות על ידי האוכלוסיה הערבית. ליברמן שבעבר הציע מהלכים של טרנספר לאזרחים הערבים מקדם עכשיו טרנספר פוליטי המבקש לשלול מהערבים את הזכות לייצוג פוליטי” הוא אמר בהודעה לעיתונות.
תגובת משרד ראש הממשלה: “אין התייחסות”
תגובת ישראל ביתנו: “מדובר בחוק של ישראל ביתנו, שאף מופיע בהסכם הקואליציוני והיה ידוע מראש לכולם. למרבה הצער כולם נתפסים לאחוז החסימה ומונעים מן הציבור מידע מהותי משאר סעיפי החוק כמו הגבלת מספר השרים וסגני השרים. לא היתה כל כפיה אלא התגמשות של ישראל ביתנו לרדת לשיעור של 3.25%, במקום 4%.”
האבסורד הוא, שבמהלך דיוני ועדת חוק חוקה ומשפט, הוצגו טיעונים המסבירים כיצד העלאת אחוז החסימה לא תשרת כלל את המשילות. מאחר ומשחקים פה באש, סליחה בדמוקרטיה, אי אפשר לצפות בדיוק מדעי/חשבונאי את התוצאות של שינויי הכללים, ובסופו של דבר המשילות אף עשויה להיפגע, לא להתחזק (ואז יגידו כולם: אהאהאה. למה לא חשבו על זה קודם).
פרופ’ אברהם דיסקין, אחד מן המומחים החוקתיים שהיה נוכח בכל אחת מישיבות ועדת חוק, חוקה ומשפט (בראשות ח”כ דודו רותם, ישראל ביתנו) הסביר לי היום בטלפון כיצד דווקא צמצום מספר המפלגות ישיג את התוצאה ההפוכה. הוא מפנה, כדוגמא, למו”מ הקואליציוני שנערך בחודשים האחרונים בגרמניה. אנגלה מרקל ניצחה במערכת הבחירות בספטמבר האחרון. אך היא היתה זקוקה למושבים נוספים, מן השמאל הפוליטי (ה SPD) כדי לסגור את הקואליציה. מכיוון שלא היו לה הרבה אופציות מול מי להתתמקח (אחוז החסימה שם הוא 5%, כלומר מפה פוליטית מעוטת מפלגות) המו”מ לקח שלושה חודשים והיה מאוד מתיש.
דיסקין, ראש בית הספר למנהל, ממשל ומשפט במכללת שערי משפט אומר שהתפיסה הכוללת, שאם יצמצמו את מספר המפלגות, יגיעו לייצוב של המערכת הפוליטית והממשלית – היא מוטעית.
“אין ולא תהיה בישראל מפלגה בעלת רוב מוחלט של 61. הכי קרוב לרוב כזה גדול הגענו בשנת 1969, כאשר למערך היו 56 מושבים. זה לא יחזור עוד לעולם. לכן, ברור שחייב להיות תהליך של הרכבת קואליציה והתהליך הזה משתפר ככל שמספר המפגלות גדל, כי מי שמרכיב את הממשלה יכול להתמקח מול כמה גורמים וזה נותן לו חופש תמרון. אם מול העומד בראש המפלגה הגדולה, ניצבות שתי אופציות אחרונות לכניסה לקואליציה, הן דווקא מקבלות כוח מיקוח גדול יותר”
כמו בדוגמת גרמניה?
“כן. כל המפלגות שנותרו לה לערוך איתן מו”מ נמצאו שמאלה ממנה מבחינה אידיאולגית. כל מה שהיה חסר לה זה חמישה מושבים כדי לסגור את הקואליציה. אם במקום להתמקח עם אחת או שתיים היא היתה יכולה להתמודד מול ארבע, מצבה היה יותר טוב.”
מה יכולה להיות השלכה נוספת של העלאת אחוז החסימה ל 3.25% ?
“לא רק ירידה במספר המפלגות, אלא גם בזבוז נוסף של קולות כשרים. בבחירות האחרונות הלכו לפח קצת יותר מ 7% מן הקולות זה מספר עצום של כ 270 אלף קולות. זה יגבר ויהיה בזבוז קולות גדול יותר. כמו כן, להערכתי יהיה אינטרס לפחות אנשים ללכת להצביע, כי הם ירגישו שאין מה לבזבז את הקול. וכאמור, מתוך אלה שכן יצביעו, יהיה בזבוז רב יותר של קולות אבודים.”
אתה מוטרד מן הפגיעה האפשרית במפלגות קטנות, במיוחד הערביות?
“לא במיוחד, כי אם הם יתאחדו, כפי שיהיו חייבים לעשות יש סיכוי שבשל חוק באדר-עופר והסכמי עודפים מפלגתם דווקא תהיה גדולה יותר ממה שחושבים. מי שיפגע זו קדימה ומפלגות קטנות.”
אבל החוק כופה עליהם איחוד, שאינו מתאים להם אידיאולוגית וזה מה שגם מייצר תדמית שלילית לישראל ממנה מוטרד ראש הממשלה. הכפיה הזו עליהם להתמזג בתהליך כאילו אין ביניהם הבדל?
“אז הם יוכלו אחרי מערכת הבחירות להתפצל בחזרה. החוק לא יפגע בהם אם הם יתאחדו. אבל מפלגות אחרות, כמו הבית היהודי שמורכבת ממפד”ל ומתקומה – יהיו חייבות להישאר צמודות ולא להתפצל וזה גם תהליך שלפי דעתי יכול להיות מאוד לא נוח לראש הממשלה כי גם הבית היהודי כפי שהיא כיום עשויה להיות יותר גדולה.”
אני מסכים שהעלאת אחוז החסימה לא תשפר בהרבה את המשילות. אכן הבעיה אינה ריבוי מפלגות קטנות אלא ריבוי מפלגות בינוניות.
אולם אני דווקא תומך בהעלאת אחוז החסימה ובצמצום מספר המפלגות. קודם כל העלאת אחוז החסימה לא תעלה את הבזבוז בקולות כשרים אלא להפך. כשאין לך סיכוי בכלל להגיע ל- 3.25% אתה לא מתמודד ואם כן אף אחד לא מצביע לך. הרבה פחות מפלגות קיקיוניות יתמודדו.
לגבי הערבים – נו באמת. אין כמעט שום הבדל בין שלוש המפלגות כמו שכבר הוכח כאן. כל מה שמדביל ביניהן זה סיפורי אגו. הערבים רק ירוויחו – הם יקבלו מפלגה משמעותית בכנסת שיהיה יותר קשה להתעלם ממנה. ואולי זה גם יאלץ חלק מהם להצביע למפלגות האחרות – ממש אף אחד לא מונע מהם. וככל שהם יצביעו יותר לעבודה, למרצ ואף לליכוד או משהו אחר, יקחו אותם ברצינות במפלגות הללו, וינסו למשוך אותם ולענות לדרישותיהם. זו דמוקרטיה אמיתית. לא פלגנות ופוליטיקת זהויות ריקה מתוכן.
לדבריך, גם החרדים צריכים למצוא מסגרות גדולות, וגם הדתיים של בנט, כדי שייקחו אותם ברצינות. ואולי בכלל לקיים דמוקרטיה של שתי מפלגות גדולות מה שבשום אופן לא יכול להצליח במדינה כמו שלנו.
גם הנחת העבודה שמפלגות לא יתמודדו כשאין סיכוי, מופרכת. מספיק להביט על מערכת הבחירות האחרונה ולראות כמה מפלגות התמודדו למרות שהיה ברור שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה.
החרדים שווים 18 מנדטים אז לוקחים אותם ברצינות. אם כי לא מספיק כי אם שמת לב, הם באופוזיציה. אם תהיה מפלגה ערבית של 10 מנדטים או יותר ושלא תלך רק על קו קיצוני אנטי-ציוני – כי הם לא יצטרכו להתחרות ביניהם מיותר לאומני – יכול להיות שיהיה אפשר לקחת אותם ברצינות גם כן.
לגבי הדתיים – עובדה שהם מצביעים לכל מיני מפלגות ושמחזרים אחריהם בליכוד ובמקומות אחרים. עובדה גם שבנט מנסה להנמיך את הזיהוי הדתי של מפלגתו ולמשוך חילונים.
ולגבי מספר המפלגות שיתמודדו – נראה. יש תמיד מי שמנצל את זה כדי לקבל פרסום אבל הם גם לא מקבלים שום תמיכה. לעומת זאת, מי שהצביע לעלה ירוק, לרב אמסלם, לאלדד יניב באמת חשב שיש לו סיכוי לעבור. 2% זה עדיין נראה בר השגה. 3.25% כבר לא. אבל נחיה ונראה.
לא ברורה ההערה על הבית היהודי – אין להם שום כוונה להתפצל גם ככה. האמת היא שלאיש, גם לא לפרופסור שמדבר דברי טעם, אין באמת מושג לגבי השלכות העלאת אחוז החסימה. דרושים עוד נתונים לגבי העדפות הבוחרים והרגישויות שלהם (כמו “גמישות” בכלכלה לגבי מחירי מוצרים). זה דווקא יכול לצמצם את בזבוז הקולות – אם מפלגות קטנות מדי יוותרו כלל על הריצה, ואם בוחרים יראו שאין שום סיבה להצביע למי שמאוד רחוק מאחוז החסימה. יהיה בזבוז קולות רק לגבי מפלגות שמאוד קרובות לאחוז החסימה מתחתיו. אבל איחוד מפלגות לצורכי בחירות, כמו לגבי הערביות, עשוי לצמצם גם את זה.
איך אתה יודע שאין להם שום כוונה להתפצל? עד יודע איך הם הוציאו לכולם את הנשמה לפני שהתמזגו. והנה קרא דיווח פוליטי טרי על אפשרות הפיצול בבית היהודי בעתיד הנראה לעין
http://news.walla.co.il/?w=/4998/2706854
תודה על הפוסט טלי ……
צריך לקחת בחשבון , שאנאלוגיות והשוואות בינלאומיות , לא תמיד רלבנטיות למציאות נתונה . במציאות הכל כך מבוזרת , משוסעת , רב אתנית ופלגנית במדינת ישראל , הרי שריבוי מפלגות קיקיוניות , מייצר אוירה של כאוס , פלגנות , ריבים , מדון , ניצול לרעה של הליכים מימשליים מינהליים וכו……
בקיצור : המיעוט אולי ניזוק , אבל גם הרוב !!
מכאן התחושה , מכאן הצורך ( בין היתר ) , וזה עם כל הכבוד , הרבה מעבר לחישובים טכניים של שוברי שיוויון ותחרות על קולות בהקמת קואליציות .
אין באמור על מנת להביע דיעה אישית לגופו של ענין ……
תודה …..
טל, אני קצת חלוק עלייך לגבי ההבדלים הרבים בין המפלגות הערביות. אמנם על הנייר, במצע, יש הבדלים תהומיים. אבל אי אפשר לשכוח שמפלגת תע”ל (שמאז ומתמיד מיוצגת בכנסת ע”י ח”כ אחד בלבד – אחמד טיבי) רצה במשותף עם בל”ד הלאומנית, עם חד”ש הקומוניסטית ובמערכות הבחירות האחרונות עם רע”ם האיסלאמית. ביום שבו אני אראה ח”כ שעובר מישראל ביתנו למרצ ומשם לש”ס, אסכים עם הטענה שהרבה מפריד בין המפלגות הערביות.
למרות זאת, אני מסכים שהעלאת אחוז החסימה תאלץ את הערבים להתאחד סביב הלאומנות והשנאה ליהודים ובכך תגרום להם להקצין עוד יותר ובסופו של דבר זה יפגע בכולנו – יהודים וערבים.
חוץ מזה, צריך לזכור במי החוק עוד יפגע – מפלגות שוליים קטנות שמבטאות קולות חשובים. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם במקום עוד מנדט ליש עתיד או לליכוד ביתנו היינו מקבלים שני חברי כנסת של עוצמה לישראל (קיבלו מספיק קולות לשני מנדטים) או אולי את חיים אמסלם וגם את ירון לרמן מעלה ירוק. ארבעתם, בין אם מסכימים איתם ובין אם לא, מבטאים קולות ייחודיים שפשוט אין כרגע בכנסת. כך שהבחירות האחרונות לדעתי הוכיחו שצריך להוריד את % החסימה ולא להפך. מה שכן צריך, זה להסדיר את הנושא של פילוגים ומפלגות מדף, כדי למנוע מצב של ריבוי פלגי מפלגות על רקע פרסונאלי (ע”ע התנועה – קדימה). ואת זה, אם אני לא טועה החוק החדש דווקא מנסה לעשות (לפחות באופן חלקי), רק שהתקשורת לא מתייחסת לחלק החשוב הזה.
חבל שמכל חוק המשילות המקורי של יש עתיד שהנושא המרכזי בו היה שהמפלגה שזוכה ברוב הקולות היא שתרכיב את הממשלה, נשאר רק גודל הממשלה ואחוז החסימה. ליברמן הוא פרטי פופר אמיתי.
מעבר לאמת הברורה בתזכורת של יניב (אודות טיבי, שעבר בין כל המפלגות ש”נורא שונות זו מזו”), הרי שגם הסיפור אודות הביעותיםפ של ראה”מ מה”פגיעה בתדמית של ישראל” אם יועלה אחוז החסימה, הם בדומה לסיוןפרי הבלהות שסיפרו לנו על “ספטמבר האיום” (ב-2011) שבו כל העולם יחרים אותנו ונהפוך לערער בודד בערבה…
אין ספק שלכמה אינטרסנטים במפלגות הערביות יש עניין, להימנע מאיחוד – למרבה האירוניה, הראשון שבהם הוא דווקא הח”כ היהודי הבודד, דב חנין – שיודע שאין דרך בעולם שבמפלגה מאוחדת מישהו יטרח לבזבז מקום ריאלי על מי שהו שמביא עימו קולות של 42 וחצי תל אביבים (ומאפשר למפלגה לטעון שהיא “ערבית-יהודית”). ברשימה מאוחדת לא יהיה טעם וצורך בהגדרה הזו, וחנין ייפלט, ועל כן הוא נורא מוטרד מהחוק הזה (עד כדי ישישבה עם השטן הגדול ביבי).
מנהיגי שלוש המפלגות גם הם לא מתלהבים מהרעיון (בגלל שלמפלגה אחת יכול להיות רק ראש אחד…), אבל זה לא באמת משנה את העובדה שהחוק החדש לא רק שלא יפגע בייצוג הערבי בכנסת, אלא יגדיל אותו, מן הסתם.
החוק החדש הוא לא אנטי דמוקרטי ולא בטיח. בשיטת בחירות אזורית יש בזבזו קולות גדול לאין שיעור (שיכול להגיע ליותר מ50 אחוז, במדינות שבהן נדרש רוב פשוט ולא רוב מוחלט), ובכ”ז ארה”ב ובריטניה הן לא בדיוק רודנויות נפשעות, וגם גרמניה של היום, שבה אחוז חסימה של 5 אחוז, היא לא בדיוק סמל לדיקטטורה.
ההתנגדות לחוק הזה נובעת מהחשש בשמאל היהודי לפגיעה בייצוגו, אם המציאות תמשיך באותו כיוון: המפלגות היחידות שעומדות בסכנה עקב החוק הזה, נמצאות בשמאל: קדימה והתנועה (ששתיהן יחד בדרך להיעלמות מוחלטת בכל התמודדות עצמאית עתידית), וכמובן גם מרצ, שבניגוד לעיתונאים שאוהדים אותה, יודעת לא להתבשם מהסקרים שמחזירים אותה לימי העבר ב1992. מרצ קיבלה ב2009 2.95% מכלל הקולות – וזהבה גלאון נותרה מחוץ לרשימה. היא זוכרת את זה היטב, גם אם סקרים של אמצע קדנציה מספרים לה שמחר מרצ תרכיב את הממשלה…
עם כל הכבוד לסיפורי-הבדים על הפגיעה בדמוקרטיה או בתדמית של ישראל – החוק הזה הוא חוק חסר ייחודיות (שגם לדעתי לא יקדם בגרוש את המשילות, אך מצד שני לא יפגע בה)), שדומים לו חוקקו בעבר ועברו מבלי שנוהל נגדם הקמפייןם המשעמם הרגיל בעניין ה”ימים האפלים” וה”פגיעה בדמוקרטיה”…
אורי אתה שוכח שכבר עם אחוז החסימה הנוכחי אלדד ובן-ארי נותרו בחוץ. הם ממש לא כוס התה שלי, אבל הם מייצגים קול חשוב שחסר בכנסת הנוכחית. אריה אלדד הוא ממשיך דרכה של מולדת של גנדי, מפלגה שנמצאת בכנסת ברציפות מאז 88, ונותרה הפעם בחוץ למרות שהיו לה מספיק קולות בשביל 2 מנדטים.
אין יכולת תמיד להתגבש למפלגות גדולות וליצור בריתות.
זכותם של אנשים לא לראות בכנסת מקפצה לממשלה, אלא לרצות לצעוק, לנאום ולהעלות נושאים קיצוניים לסדר היום. זכותה של מפלגה לחרות על דגלה את האופוזיציה כיעד חשוב.
העובדה ש-66,000 איש שהצביעו עוצמה נותרו בלי ייצוג (והרי לא מדובר פה במפלגת אווירה כמו הגמלאים אלא במפלגה אידאולוגית וותיקה) עגומה מאוד לטעמי (ושוב, לא חשבתי אפילו להצביע להם, ובכל זאת…)
יניב, הבעיות של הימין להגיע להסכמות לגבי ייצוג לכל הזרמים בתוכו, אינן שונות מאלה שיהיו בקרב הערבים – או בקרב כל קבוצה אחרת. בדר”כ מדובר בעניין פרסונאלי גרידא, ומצופה מאנשים לדעת להגיע להסכמות בהקשר הזה.
מפלגות יכולות להכיל בתוכן אי הסכמות, ולכלול גיוון של דעות. דמוקרט מארקנסו יהיה שמרני לאין שיעור, יותר ממקבילו מוורמונט. רפובליקני מניו יורק, יהיה ליברלי בהרבה ממקבילו מאלבמה. אני לא חושב שניתן לקיים כאן שיטה של שתי מפלגות, אבל כמות המפלגות פה היא מוגזמת.
בזבוז הקולות בימין (שעלה לגוש בשני מנדטים, והחליש אותו מ63 ל61) יכול וצריך להוות שיעור מצויין לעתיד, בכדי שראשי המפלגות שמימין לליכוד, יידעו לאפשר להבא ייצוג לכלל העמדות, כך שלא יהיה בזבוז קולות בפעם הבאה.
אני לא חושב שהעלאת אחוז החסימה צריכה לפגוע בייצוג של הזרמים השונים. היא בסה”כ אמורה לצמצם את מספר הגופים המתמודדים לכנסת – ואין לי בדל של אשליה שהיא תסייע במשהו בהגדלת היציבות. מדובר ברפורמה לא באמת חשובה, שמפחידה אך ורק את אלה שיודעים שאין להם כ”כ עם מי להתאחד (התנועה, קדימה ומרצ הן מפלגות שההפסד מאיחוד עימן, גדול מהרווח – ולבדן הן באמת בסכנה לא לעבור את אחוז החסימה).
שוב, לא מסכים איתך.
אלדד ובן ארי לא היו יכולים לשבת בקואליציה. הם היו מצביעים שוב ושוב אי אמון.
ההתנהלות של פייגלין (עם כל הערכתי אליו) בחודשים האחרונים (כולל הצבעה נגד התקציב!) היא לא התנהלות הגיונית לחבר קואליציה.
לא נכון לחסום מקבוצות כאלה לרוץ לכנסת.
במקום להעלות את אחוז החסימה אני הייתי עושה שלושה דברים:
א) מטיל מגבלות קשות על פיצול מפלגות – כדי למנוע גניבת מימון מפלגות כמו במקרה התנועה.
ב) מטיל מגבלות על שימוש במפלגות מדף – שוב התנועה היא דוגמא מצוינת.
ג) מגדיל את מספר החתימות שמפלגה צריכה להגיש כדי להתמודד בבחירות – אולי זה יצמצם את מספר המפלגות ההזויות שמתמודדות (כלכלה, ברית עולם, ננחים וכו’).