הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
חבריה נעצרו, העיניים דומעות מגז מדמיע – אבל הפעילה הבדואית הודא אבו עובייד מודיעה כי ההפגנות הסוערות נגד תכנית פראור ימשיכו, במאבק שנשים לוקחות בו מקום מרכזי. ראיון
הודא אבו עובייד, סטודנטית למשפטים שנה א’ (בעלת תואר נוסף במזרח תיכון ומגדר מאוניברסיטת בן-גוריון) בת 25, מהישוב הבדואי לקיה היתה באמצע שיחה עם כתב ynet כשאבנים החלו להתעופף והמשטרה הסתערה על המפגינים. ביום שבת האחרון, כמו ביום הזעם הקודם בחודש אוגוסט, אבו עובייד השתתפה בהפגנות ובמחאה נגד תכנית פרוואר.
“התחלתי לרוץ בכיוון הכללי של הכפר א-סייד, לא התרחקתי, נכנסתי לאחד הרכבים של השידור הישיר עם העיתונאי שראיין אותי. הוא אמר לי, חכי, תיכף תרגישי את הגז בעיניים. בשבילי זו הפעם הראשונה ובחיים לא הרגשתי את הגז הזה. זה היה נורא. ירדו לי דמעות, הרגשתי את הפלפל בתוך האף והיה לי קשה לנשום.”
מה אתם מתכננים הלאה?
“ביום חמישי הזה נפגין מול בית המשפט בבאר שבע, לשם הובאו העצורים ביום שבת האחרון. בינתיים המפגינים שוחררו בכל מיני תנאים אבל נפגין שם, וכמו בכל ההפגנות הקודמות שלנו, ביקשנו רשיון מראש והפגנו לפי הכללים ובגלל זה, לא הבנו את הסתערות המשטרה.”
המשטרה טוענת שאתם, המפגינים, דרדרתם את ההפגנה לאלימות
“ההפגנה היתה ברשיון ואנחנו פעלנו לפי ההסכם המשטרה. השוטרים היו אמורים לעמוד מן העבר השני של כביש 31, בצד של חורה כשאנחנו מפגינים בצד של הכפר א-סייד. המשטרה פשוט לא עמדה בהסכם והתקרבה מאוד למפגינים. במקביל השוטרים שתלו מסתערבים שהתחילו ליידות אבנים על השוטרים ואז המשטרה הגיבה במהירות, כי זה היה נראה להם כאילו המפגינים מיידים אבנים. הם התחילו לרדוף אחרי אנשים וכולם ברחו לכל עבר.”
הודא אבו עובייד, 25, לקיה, סטודנטית למשפטים
מה היתה ההרגשה שלך בשטח?
“זה יום הזעם השלישי שלנו, אחרי שני ימי זעם ביולי ובאוגוסט ועד היום התקשורת הישראלית התעלמה לגמרי ולא סיקרה את האירועים. למדינה לא אכפת ממה שהבדואים רוצים וכך גם התקשורת הכללית אשר מדברת בשם המדינה. אני רואה איך מציגים אותנו כאלימים שיוזמים את האלימות. כאנשים שמתנגדים לכל תכנית שמציעים לנו בעוד שהתקשורת לא דנה כלל בתכנית שאנחנו מציעים. המדינה תכננה את מתווה פראוור בלי לשאול לעמדתנו ובתקשורת הישראלית לא מציגים את המתווים החלופיים שהבדואים הציעו. שנים על גבי שנים מזניחים את האוכלוסיה הבדואית ועכשיו הגיעו מים עד נפש. אי אפשר יותר”
למה לדעתך התקשורת הישראלית לא מסקרת את הנושא?
“זה חלק מהיחס לאוכלוסיה הערבית בכלל. הרי גם באוגוסט נחסם כביש וגם ביום הזעם הראשון, ביולי, נחסם כביש מרכזי בבאר שבע. אבל בשני המקרים הקודמים דבר לא נכנס לעמודי העיתון. התעלמות מוחלטת. “
איפה גדלת? מה מתוכנן ביישוב שלך?
“אני גדלתי בלקיה, ישוב בדואי עם שיעורי אבטלה גדולים מאוד, במיוחד בקרב הנשים. על פי מתווה פארוור לקיה אמורה לספוג לתוכה תושבים בדואים חדשים. אבל בשום מקום לא ניתן לראות את התכנית כדי להבין מי הם התושבים האמורים לעבור לשם, מאיזה ישובים, היכן יגורו בתוך לקיה, מתי זה יקרה. כל התכנית הזו עמומה לחלוטין וקשה להבין איזה כפרים יפונו ומה יקום במקום”
כפי שנעשה למתנחלים שפונו מעזה
“לא. זה לא אותו הדבר. אנחנו לא התנחלנו לאנשים על אדמותיהם. אנחנו כאן מלפני קום המדינה. אותנו המדינה לא שלחה לגור במקום שהוא אינו בריבונות המדינה. אנחנו אזרחי מדינת ישראל והופקרנו במשך עשרות שנים. פתאום מציבים בפנינו תכנית שמי שמוביל אותה זה איש צבא ולא אנשי תכנון ובניה. אין פה מהנדסים אזרחיים, אלא הביאו לנו תא”ל במיל’ דורון אלמוג ואיש המועצה לבטחון לאומי, אהוד פרוואר. למה נושא הסדרת התיישבות הפך להיות עניין של בטחון לאומי?”
רואים בכם איום על הבטחון?
“רואים בנו אוכלוסיה ערבית שיוצרת רצף בין חברון לבין עזה והם – אנשי הבטחון – מרגישים שעליהם למנוע את הרצף הטריטוריאלי הזה. שלא נהיה, בתוך הנגב, כחוליה מקשרת ברצף בין ירדן לבין עזה. טיהור אתני, זה מה שמנסים לעשות איתנו”
יש הרבה נשים פעילות בהפגנות?
“יש רבות. חשוב לי להדגיש שנשים צעירות מובילות את המחאה הזו. אני ממש לא לבד שם”.
מי הן הנשים הנוספות?
“הן לא מעוניינות להיחשף ולעמוד בחזית. מספיק עבור כולנו, הנשים, שאני מתראיינת עבור כולן. הן נמצאות בשטח ולא רוצות להיחשף תקשורתית”.
מה יעזור לכם לעצור את תכנית פרוואר?
“אני חושבת שמה שיעזור לנו אולי לעצור את התכנית הזו, היא התארגנות משותפת עם הרחוב הישראלי, היהודי. יש לנו צוות לגיוס תמיכה ברחוב הישראלי, כדי שאנשים יבואו לתמוך ולהשפיע כמה שיותר. יש היענות. הייתי רוצה שתהיה יותר”
מהו פתרון שיהיה מקובל עליכם?
“הכרה בכפרים הלא מוכרים. ההתנגדות של הציבור הבדואי מגיעה כיוון שהממשלה לא מציעה שום חלופה לפרוואר. אין כיום מידע לאן מתכננים להעביר את הישובים. חייבים להבין שלהכניס את הבדואים לתוך היישובים הקיימים לקיה, רהט ועיירות אחרות זו תהיה טעות. יש שם שיעורי אבטלה גבוהה מאוד במיוחד בקרב נשים. לא מדובר באנשים שלא רוצים לעבוד, אבל הקהיליות הבדואיות זקוקות לאורח החיים הכפרי והחקלאי ולא יישובים עירוניים. החברה הבדואית מתירה לנשים לצאת לעבוד, אבל אם מעבירים את כולם לישובים שאין בהם פרנסה לאן ילכו לעבוד? מה מצפים מאיתנו? ללכת להייטק? מתוך מקום ישוב בו רמת החינוך זוועתית?”
אכן תמונות קשות, יונית…
הטקסט עצמו בעייתי בניסוחים הPCיים, שמעלימים עין אלימות ערבית, אבל מבליטים את התגובה של גורמי אכיפת החוק: “כשאבנים החלו להתעופף והמשטרה הסתערה על המפגינים” – מסתבר שלאבנים רצון משלהן והן “מתחילות להתעופף” מבלי שמישהו יעיף אותן באיזשהו כיוון…
גם הביטוי הצבעוני “יום זעם”, מופיע ללא מרכאות, למרות שעולות ממנו כל מיני נימות שיודעי ח”ן יזהו כפוטנציאל לאלימות מתוכננת (ואכן, למרבה הפלא ב”ימי זעם” נהוג לנסות לפגוע בשוטרים, ולא לחלק להם חרציות וסביונים…).
באשר לראיון עצמו, אין כ”כ מה להגיד לגביו – מי שלא מסוגל לכתוב “בדווים יידו אבנים (שמערומים שלהן הוכנו עוד בטרם ההפגנה) על כוחות הביטחון”, בוודאי שלא ישאל “פעילה בדווית” לגבי העובדה שהמקום היחיד שפוליגמיה קיימת בו, זה אצלה במגדר (כולל הח”כ היחיד שנשוי לשתי נשים…), ובוודאי שלא ירים גבה לגבי הביטויים המרשימים כמו “טיהור אתני”, בכל הנוגע לעסקה שתיתן לאנשים שלא יכולים להוכיח בעלות על שני מ”ר, בעלות, על רבבוץ דומנים, בנוסף למענק כספי הזוי של מיליארדים (כשהשיא הוא שגם פוליגמיסטים יקבלו פיצוי – בהתאם למספר הנשים…).
אין ספק, הבעייה של הנשים הבדוויות, היא המשטרה ולא האבא/אח/דוד (וגם האמא המסורתית…)…
טל, בתור מי שראה בעיניים טיהור אתני אמיתי ביוגוסלביה לשעבר, אין לי שום טענה נגדך לגבי שימוש כ”כ מסולף במונח זה בהקשר לבדואים – את המראיינת ובסה”כ מצטטת את המרואיינת.
אבל לטענתך בפתיח על כך שנשים לוקחות חלק מרכזי במאבק – באמת?
את מכירה את החברה הבדואית? את יודעת איך מתייחסים שם לנשים?
דווקא משום שאני מצדיע לך כעיתונאית פמיניסטית, אני מאוכזב ממך במיוחד בעניין הזה.