הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לכבוד העיצוב המחודש מדגדג לי בקצה המקלדת, אז על מפלגת העבודה:
פעילי רשת של שני המחנות חושבים שזו התמודדות מרתקת מלאה בהתרחשויות, אבל בתור מי שנמצאת בחוץ, אעדכן: זה לא מעניין את הציבור הרחב ואף אחד לא מודע לקיומן של בחירות פנימיות בעבודה. ניוז-פלאש: גם מחר בבוקר הסמסים שיצאו משבתרבות בסביוני ציונה או נס תקווה לא יוסיפו פלפל או עניין.
בהתחשב בכך שזו התמודדות מאוד צמודה – הדבר מוזר.
מצד אחד, יו”ר המפלגה שלי יחימוביץ’ מגיעה לשבוע האחרון של הקמפיין עם מספר פגיעות מינימלי. קצת חטפה מנחום ברנע (והחזירה שבעתיים), דילגה בקלילות על סיפור ‘האמת שלי’ (והחשיש). הכתבה בערוץ 10 של נדב פרי על נפלאות קרן ברל כצנלסון (כתבה שבהחלט הציפה נושאים שלא דובר בהם באופן מלא בתקשורת עד היום) כמעט ולא הזיקה לה. פולו-אפים לא היו. שום רעש זה לא עשה.
כל מי שמסתובב מוטרף ומשוכנע שהתקשורת עשתה יד אחת נגד יחימוביץ’ – שיתעורר. ההפך הוא הנכון. יחימוביץ’ עצמה אמרה השבוע ליעל דן, בגלי צה”ל (מכנס העיתונאים באילת) שעד היום יש לה חברים רבים בתקשורת והדבר בהחלט ניכר.
מצד שני, אין מה לרחם על הרצוג.
כמו בקמפיינים אחרים, גם הפעם נדמה שיש קמפיין אחד שמתבצע בתקשורת וקמפיין אחר שמתבצע בשטח.
עופר עיני מול איתן כבל, 2012 (הסתדרות) היה קמפיין שנחלק כך. עיני בשטח, כבל בתקשורת. עיני הביס את כבל בקלילות. או ציפי לבני מול שאול מופז, 2012. מופז הכיר במגבלותיו התקשורתיות ושלח אנשים מטעמו להתראיין. לבני שוחחה עם כל עיתונאי תחת כל עץ רענן והתרסקה.
הרצוג אינו מתקשה מול התקשורת, הוא פשוט לא מצליח לעניין אותה. תדמית הנייס-גאי או המראה הילדותי הצעיר, זה המקסימום שהוא הצליח להכניס. האם יכנס או לא יכנס לממשלה? מה בדיוק הגישות הכלכליות שלו? לא ראיתי שהוא נשאל לעומק על כך או שטרח לשטוח מידע מטעמו. כולם עסוקים במבנה האישיות של יחימוביץ’ ופחות בתכניות של הרצוג לשלב הבא, אם יהיה כזה.
השבוע שאלו אם זה מובן מאליו שיחימוביץ’ תנצח –
לדעתי, המצב רחוק מלהיות מזהיר מבחינתה. כנסי הבחירות של הרצוג שאני ראיתי היו גדושים באנשים. יחימוביץ’ נעה מסניף לסניף בקבוצות קטנות. אווירת המוני המתנדבים הצעירים שהיתה סביבה ב 2011 התנדפה. זה כבר לא שם. ראשי ערים רבים תומכים בהרצוג, מרבית מראשי המרחבים בהסתדרות נמצאים לצידו (בביוף עם יחימוביץ’, יונה פרטוק מצפת + צפון עם הרצוג, משה סמיה מנתניה-חדרה עם הרצוג חיים שייב מאשדוד, חברו של אלון חסן עם הרצוג).
בניגוד למה שהיה נדמה ברגע הראשון הפרישה של עופר עיני לא משליכה על הרצוג ומעל לכל – הביצועים של הרצוג או יחימוביץ’ ביום ההצבעה, הם אלה שיכירעו את הכף.
ההערכה שלי היא שהתוצאות יהיו מאוד צמודות, אולי אפילו על חודו של קול. כמה קולות לכאן, כמה לשם. אי אפשר לדעת. אם מישהו מן הצדדים יזכה בפער מוחץ זה יהיה מאוד מפתיע ולבטח עדיף עבור המפלגה החבוטה הזו. אני מתארת לעצמי את המשפטנים של כל צד מתארגנים לקראת יום חמישי. למי ששכח, לפחות בצד אחד של המשוואה, המשפטנים עתירי נסיון (עתירות בורג נ’ בן-אליזר וההפך מלפני 13 שנה, נחשו מי היו עורכי הדין בתיק? פרט טריוויה איזוטרי ומצחיק: איל בעלי היה אז בדיוק עו”ד מתחיל בהרצוג-פוקס-נאמן, אני הייתי עו”ד קצת פחות מתחילה אצל דורון כהן, הגיס של, שני מקומות בהם הרצוג הרבה לשהות, אך מן הסתם לא הכיר ולא ידע על מישהו מאיתנו דבר.)
בינתיים, בשולי ההתמודדות:
אלף, אתמול שודר סקר בתכנית החדשה של משעל חם. מצד אחד, לפי הסקר, יחימוביץ’ מובילה (64.4%: 35.6%) בקרב מצביעי העבודה. מצד שני, הרצוג מוביל (54.3%:45.7%) בקרב הציבור הכללי. הסקר נתן לכל צד, מקל להיאחז בו. צמוד, כבר אמרנו.
ועל כך יש להוסיף: מה שקובע הוא התנהלות יום בחירות והסקרים מתקשים לנבא מה יעשו מתפקדים (להבדיל ממצביעי העבודה, שהם אלה שנסקרו בחלקם)
(תוספת: לאור מחאות הקהל – של יחימוביץ’ – הוחלפו התמונות משתיים נפרדות לאחת. וכך אני מקווה תמונת הלינק השרירותית שתופיע בכותרת וכן בלינקים בפייסבוק, תהיה איחוד ומאוחד גם יחד. דגניה א’ ודגניה ב’ מצורפים בכפיה. למי שעדיין רואה רק שקופית אחת לא ראויה שמעידה עדות בוטה על ההטיה שלי נגד יחימוביץ’, קחו בחשבון שבוורדפרס יש באג כזה, ובו התמונה השרירותית שהוצמדה לפוסט עם לחיצה על פאבליש בתחילה, נדבקת לעיתים גם לאחר מכן ואין דרך להיפטר ממנה)
בית, אצל יחימוביץ’ העלו מפות של תרומות (כפיים, ככה בדיוק רציתי לבצע פה בבלוג מיפוי של תרומות ולא ממש הצלחתי עם המשימה). סחתיין על יחימוביץ’ שממשיכה להיות הפוליטיקאית הכמעט יחידה בישראל שמצליחה לגייס כך כספים (לעיון במפת הרצוג). היחיד שהתקרב אליה, ממה שבדקתי בעבר, היה ח”כ משה פייגלין. כאשר ניסה להתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד הוא גייס המון תרומות קטנות, אולם שנה לאחר מכן, כשכבר התמודד בפריימריז בתוך הליכוד, גם הכסף שלו הגיע בעיקר מחו”ל.
* * * * * *
תכננתי לכתוב קצת על העיצוב החדש והעניינים בפלוג, אבל הפוסט בענייני העבודה יצא ארוך, אז אולי מחר.
נכון הרצוג לא מביא איתו דבר אני מקבלת את הפיסקה שלך : הרצוג אינו מתקשה מול התקשורת, הוא פשוט לא מצליח לעניין אותה. תדמית הנייס-גאי או המראה הילדותי הצעיר, זה המקסימום שהוא הצליח להכניס. האם יכנס או לא יכנס לממשלה? מה בדיוק הגישות הכלכליות שלו? לא ראיתי שהוא נשאל לעומק על כך או שטרח לשטוח מידע מטעמו. כולם עסוקים במבנה האישיות של יחימוביץ’ ופחות בתכניות של הרצוג לשלב הבא, אם יהיה כזה.” באמת זה המקסימום שהוא מביא איתנו. שר רווחה כושל, וכל מי שאומר אחרת טועה ומטעה. מחובר לעסקונה הישנה של המפלגה, מחובר לטייקונים שאוהבים את הקשר עם השלטון ומטפחים אותו.
תמיד קשה לחזות תוצאות של פריימריז, ותתכן הפתעה לכאן או לכאן. כמעט הכל אפשרי.
לגבי הסקרים, הסקר בקרב האוכלוסיה הכללית לאו דווקא מראה על יכולת של הרצוג להביא יותר מנדטים. אם ישאלו אותי אם אני מעדיפה גלידה בננה או גלידה תות אבחר בתות, אבל כשאגיע לגלידריה אקח בכלל שוקולד. כלומר יכול להיות שהרצוג קיבל את היתרון בציבור הרחב בזכות קהלים שמעדיפים אותו על פני שלי אבל בכל מקרה לא יצביעו לעבודה גם אם הוא יעמוד בראשה.
הסקר הרלוונטי שחבל ומוזר שלא נעשה (או נעשה ולא פורסם) הוא כמה מנדטים מפלגת העבודה מקבלת כשכל אחד מהם בראשה, יש לי הרגשה שבסקר כזה שלי היתה מנצחת.
לאחר קריאת הנתונים בסקר מתוך תומכי המפלגה, אני חושבת שהקרב כבר הוכרע. זו מגמה המצביעה על החשיבה של כלל תומכי העבודה ובתוכם חברי מפלגה. לעומת הסקר השני בו נשאלו תומכי מפלגות אחרות שיש להם עניין לחזק את בוזי’ כי זה נוח להם, נוח ללפיד ולביבי וכידוע תומכי בנט וביבי כ”כ פאנטיים בבחירתם יעשו הכל כדי ליצור רושם אחר. שלי מציגה בפניהם מראה שלא נוח להם להודות כי הבחירה שלהם היתה או כושלת ואו שהשיבו באופן מגמתי כי הם פוחדים למעמד המפלגה שלהם לכן לקחו את האיש שלא מציע כלום ולא משמש עבורם יריב שיש לחשוש ממנו בסיבוב הבא. זה כל הסיפור.
“כידוע תומכי בנט וביבי כ”כ פאנטיים בבחירתם יעשו הכל כדי ליצור רושם אחר.”
לתומכי ביבי ובנט ממש לא אכפת מי יעמוד במפלגת הנישה הקטנה הנקראת “מפלגת העבודה”. פשוטו כמשמעו. זה לא מעניין אף אחד מלבד אתכם, הפעילים ה”פאנטיים” של שלי.
אני חייב להודות שבתור אחד מהפנאטים-לכאורה, אני מעדיף באופן מובהק את יחימוביץ’ על הרצוג.
יש להעדפה הרבה סיבות, אבל הראשונה שבהן היא העובדה שיחימוביץ’ מעולם לא נלצה לשמור על זכות השתיקה בחקירה פלילית. התקשורת שלנו נורא אוהבת לשכוח להרצוג את העובדה המעניינת הזו מעברו, אבל עבורי היא תזכורת חשובה לאופיו של האיש, ולעברו המרתק בפרשת עמותות-ברק, שאישכהו הסתיימה ללא כתבי אישום, ואפילו בלי חקירה של 354743 שנים…
ברור שהבחירות שם אינן בעלות משמעות לזהותו של ראה”מ הבא (חוסר היכולת של השמאל להתנער מאוסלו באופן גורף, די מקשה עליהם להיות רלוונטיים בכל הנוגע לקבלת אמון הציבור הרחב), אבל תמיד עדיף למדינה שראשי מפלגות יהיו אנשים ללא עננות של חשד.
אני רואה שקיי ואנוכי בקו מחשבה דומה. בהזדמנו זו, הרשי נא לי לברכך על העיצוב החדש של הפלוג ולאחל לך הצלחה. הוא אחד הטובים ברשת אם לא הטוב ביותר. מתעדכן במשך כל היום, חי ותוסס.
הרצוג מיצג בעלי הון שתרמו לקמפיין שלו, אין לו אידאולוגיה אין לו דרך. ברור שאנשי ליכוד ו”אין עתיד” רוצים שהוא יבחר ויכניס את מיפלגת העבודה לממשלת ביבי, שיבאי הרס של המיפלגה. שלי יחימוביץ -מנהיגה אמיתית של העם ,רואים זה מצוין לפי מפת התרומות -המון אנשים פשוטים -אזרחים מהשורה תרמו לקמפיין של יחימוביץ .היא לא משרטת טיקונים ,לא זוכלת לממשלת ביבי -היא בונה את מפלגת העבודה כאלטרנטיבה שלטונית . מתפקדי עבודה מבינים את זה מצוין -שלי תנצח בלי ספק
הסקר בקרב כלל המצביעים שנטה לטובתו של הרצוג הוא חסר משמעות בין השאר משום שהוא נגוע באינטרסים של מצביעי מפלגות שונות שכולם רוצים להחליש את מפלגת העבודה וחלקם רוצים לראות את מפלגת העבודה נכנסת לממשלת נתניהו (עוד מהלך שיחליש את המפלגה בבחירות הבאות).
התמיכה שהרצוג זוכה לה מראשי ערים (שחלקם ניצחו בבחירות עם אחוזי הצבעה מביכים) ומוותיקי המפלגה היא חסרת חשיבות.
אני תוהה מה יהיה גורלו של הרצוג במפלגה במידה ויובס.האם הוא ייחשב למספר 2 במפלגה או שיחימוביץ׳ פשוט תתעלם ממנו יום לאחר הבחירות.
ומה יהיה על מרב מיכאלי שעמדותיה המדיניות והכלכליות חברתיות נמצאות משמאל להרצוג והיא מתנגדת נחרצות להכנס לממשלה (בעוד הרצוג נכסף למהלך כזה) ? האם תמיכתה בהרצוג היא לא ביטוי לסלידה האישית שהיא חשה כלפי יחימוביץ׳ ? האם ניצחון של יחימוביץ׳ לא יגרום למיכאלי לפזול לכיוון מרצ (ששומרת בעקביות על המספר 12 בכל הסקרים שנערכים לאחרונה) שהיא מפלגה שקרובה יותר לעמדותיה והשקפותיה של מיכאלי ?
הטענה אודות החברים של יחימוביץ׳ בתקשורת הופרכה בבחירות האחרונות שבהם היא היתה הפוליטיקאית היחידה מבין מנהיגי המפלגות שאף כלי תקשורת לא פעל למענה וחלקם תקף אותו באופן בוטה.
יחימוביץ׳ לא תהיה ראש ממשלה (וגם הרצוג לא יהיה ראש ממשלה).למעשה אין כרגע בפוליטיקה הישראלית אף מועמד שיכול לנצח את נתניהו.תפקידה של יחימוביץ׳ על כן הוא להמשיך ולבנות את מפלגת העבודה כאופוזיציה ולהמתין עד שיבוא או תבוא מי שיוכל או תוכל להנהיג את מפלגת העבודה לניצחון.
הדס, אם יובס בפער גדול אז יש להניח שיהיה שם שקט. אם יובס בפער קטן, ויהיה מאבק משפטי, אז צפוי המשך בלגן.
את מבלבלת בין האינטרסים של ראשי המפלגות לאלה של המצביעים. אני בטוח שביבי רוצה שהעבודה תצטרף לממשלה. אני בטוח שמצביעי הליכוד ממש לא רוצים. יכול להיות שמצביעי ימין מעדיפים את הרצוג פשוט כי הוא נראה פחות קיצוני והזוי משלי יחימוביץ אבל זו הסיבה היחידה.
שלי תנצח בהפרש של 10% כי בקרב חברי המפלגה יש אחוז יותר גדול של עסקונה ותיקה מאשר בכלל המצביעים וזה יקטין את הפער מכמעט 30% ל”רק” 10%. שלי לדעתי תשתף פעולה עם בוז’י ועם כבל ועם מירב מיכאלי בהמשך. השאלה הגדולה היא האם אראל מרגלית שמחפש להיות שר בכל מחיר ונמצא כל כך הרבה ימינה כלכלית מרוב המפלגה, לא יתחיל לפזול למקומות אחרים.
הפריימריז האלה אולי לא מעניינים אבל הם חשובים מאוד.
הדבר הראשון והכי חשוב שצריך להבין זה שאם הרצוג נבחר, תוך זמן קצר מפלגת העבודה מצטרפת לממשלה.
ההיסטוריה הפוליטית של הרצוג מוכיחה את זה בלי להשאיר מקום לספק.
בוז’י הרצוג נכנס לראשונה לכנסת ב-2003.
לאחר שנתיים מפלגת העבודה נכנסה לממשלת הליכוד-ש”ס-יהדות התורה, והרצוג מונה לראשונה לשר (השיכון).
ב-2006, מפלגת העבודה תחת עמיר פרץ החליטה להצטרף לממשלת קדימה-ש”ס-גמלאים. הרצוג כמובן נכנס לממשלה הפעם, כשר הקליטה.
אחר-כך ישראל ביתנו הצטרפו לממשלה, אך במקום לעשות כמו חברו למפלגה שר הפנים דאז אופיר פינס ולהתפטר מהממשלה עקב ההקצנה, הרצוג בפייסנותו הידועה ויתר על תיק הקליטה לבקשתו של ליברמן וקיבל במקום את תיק התיירות.
לאחר מכן הוא גם קיבל את תיק הרווחה שבו התחיל את פסטיבל ההפרטות שלו, שכלל ביצוע מיקור-חוץ (אאוט-סורסינג) מסאיבי של שירותי הרווחה בישראל והעברת האחריות לטיפול באוכלוסיות חלשות לידי עמותות פרטיות. עד היום אומרים שהפעלתנות של הרצוג הפכה אותו לשר רווחה טוב. השאלה היא לאיזה כיוון הפעלתנות הזאת הופנתה.
הרצוג גם קיבל את תיק רשות השידור (כן, יש דבר כזה) אחרי שאיתן כבל פרש מהתפקיד עקב דו”ח וינוגרד על מלחמת לבנון השנניה. כמובן שהרצוג אפילו לא חשב להתפטר מהממשלה בעצמו באותן נסיבות.
ב-2009, לאחר המפלה הגדולה בבחירות, נראה היה שפני העבודה לאופוזיציה.
אפילו אהוד ברק, “המשפיע מבפנים” הסדרתי עשה קולות של אי-הצטרפות לממשלה, וכך גם בוז’י הרצוג טען שמפלגת העבודה לא צריכה להצטרף לממשלת נתניהו.
אלא מה, בוז’י הרצוג של רגע אחרי מפלה בבחירות זה לא אותו בוז’י הרצוג של אחרי שהוא מבין שהוא יוכל להמשיך לכהן כשר הרווחה, והוא הפך לאחד התומכים הגדולים של כניסה לממשלה.
ככה, בזמן שמפלגת העבודה מתרסקת בשיח הציבורי ומתפורתת אל תוך עצמה, כשרק יחידים מאוד (כשלי יחימוביץ) מחזיקים אותה חיה, הרצוג המשיך להתפנק לו על כורסת השר בממשלה הימנית ביותר שידעה מדינת ישראל.
רק התרגיל המסריח של ברק בתחילת 2011 עם פילוג המפלגה הביא את הרצוג בלב כבד לוותר על המשרה ולהתפטר. הוא היה בשמחה מצטרף לברק וממשיך להפריט בניחותא עד הסוף הקדנציה, אבל העתיד הפוליטי שלו היה חשוב לו יותר, והוא ידע שממפלגת העצמאות הוא לא יגיע לשום מקום.
בפריימריז בסוף 2011 הוא החליט להתמודד בלי בושה, כאילו לא היו דברים מעולם. הוא לקח את המקום השלישי אך זכה בנתח יפה מהקולות, עובדה מלחיצה שמזכירה לנו שחלקים גדולים במפלגת העבודה עדיין שרויים במנטליות של “חייבים להיות חברים בכל ממשלה”.
ייאמר לזכותו של הרצוג שלאחר הפריימריז הוא התייצב לעזור ליו”ר הנבחרת יחימוביץ, ולא עשה לעצמו בושות כמו עמיר פרץ ועמרם מצנע.
אך לאחר הבחירות האחרונות, הרצוג שוב הראה סימנים של רצון להיכנס לממשלה.
בכנס תמיכה בשלי יחימוביץ בחודש שעבר, סיפר יו”ר המפלגה לשעבר מיכה חריש כי לאחר הבחירות הוא שלח 3 מיילים: ליו”ר יחימוביץ, למזכ”ל בר, וליו”ר הסיעה הרצוג. במיילים הוא שאל מה עמדתם בנוגע לכניסה לממשלה. בעוד יחימוביץ ובר הביעו עמדות חד-משמעיות התואמות את הבטחת העבודה מהבחירות שלא להיכנס לממשלה בראשות נתניהו, בוז’י (תחזיקו את עצמכם) טען ש”יש לבחון את האופציות” או במילים אחרות: “קח, קח אותי ביבי. רק תן לי תיק בגודל בינוני ואני שלך”.
בסופו של דבר למרבה המזל מפלגת העבודה נשארה באופוזיציה, והתחת של בוז’י נאלץ להסתפק בכיסא ח”כ פשוט. איך נפלו גיבורים.
כיום, אנו נמצאים במצב פוליטי מעניין שבו ראש-הממשלה כבול בממשלה שנכפתה עליו. הוא היה מת להכניס את השותפה האהובה ומעוטת הדרישות מפלגת העבודה, ואם בוז’י הרצוג הפרגמטיסט המוחלט הוא שיכניס אותה לממשלתו, הרי שזה טוב שבעתיים. זאת גם הסיבה שעופר עיני, שלו אינטרס קבוע להיכנס לממשלה תומך בהרצוג למרות שכל קשר בינו לבין זכויות עובדים מקרי בהחלט, וזאת גם הסיבה שאראל מרגלית, האגו המהלך שחושב שכל תואר נמוך משר לא ראוי למידותיו תומך גם הוא בהרצוג.
יש לציין שלאורך כל הזמן הזה, מאז נכנסה לכנסת, יחימוביץ התנגדה בחריפות לכניסה לממשלות ליכוד. ב-2009 הציע לה ברק את תיק התמ”ת החשוב אך היא סירבה עקב התנגדותה העקרונית לכניסת העבודה לממשלה קפיטליסטית.
בשנים 2007-2008 אחרי דו”ח וינוגרד והתפוצצות שלל פרשות השחיתות של אהוד אולמרט היא תקפה אותו בחריפות למרות שכביכול היה איש המחנה שלה ולמרות שמפלגתה הייתה חברה בממשלתו.
היא גם ניהלה מאבק עיקש נגד העבריין המורשע אברהם הירשזון בעודו מכהן כשר אוצר, כשבאותו הזמן בוז’י הרצוג ישב איתו מסביב לשולחן הממשלה.
אחרי הבחירות האחרונות, היא הייתה יכולה להצטרף לממשלה ולהפוך לסגנית ראש-הממשלה ושרת האוצר אך היא בחרה באופציה הכמעט בלתי-אפשרית עבור יו”ר מפלגת העבודה ונשארה באופוזיציה מתוך בחירה חופשית.
וזאת בדיוק השאלה בהתמודדות הזאת: האם אנחנו ממשיכים בדרך הנכונה והקשה שיחימוביץ מתווה, או חוזרים לימי ה”ההשפעה מבפנים” שאין אדם שמייציג אותם טוב יותר מבוז’י הרצוג.
שלי יחימוביץ רחוקה מלהיות אדם מושלם או פוליטיקאית מושלמת.
אבל הדרך שלה היא הדרך היחידה שבה מפלגת העבודה יכולה להמשיך להיות רלוונטית ואולי גם לחזור לשלטון.
בוז’י הוא איש טוב וראוי, אך הוא לא מתאים להנהיג את המפלגה.
אני מקווה שביום שאחרי הפריימריז הוא יתייצב מאחורי שלי, והאמת שאני בטוח שכך הוא יעשה.
1. לא ניתן להסתמך על סקרים פנימפלגתיים. גם לבני בזמנו הובילה בסקר מתפקדים שפורסם כאן בבלוג והסוף ידוע.
2. גם הסתמכות על אווירה תהיה טעות. עיין ערך הבחירות האחרונות שנגמרו בהרבה פחות מנדטים משצפו לעבודה.