הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לפני כשבוע נכחתי במפגש של ראש ה USAID, רג’יב שאה עם סטודנטים פלסטינים ויזמים. הטור שלי פורסם באתר אל-מסדר בערבית. להלן המקור בעברית (ובשולי הדברים, עמירה הס שנכחה באותו מפגש פרסמה בעיתון הארץ את הזווית שלה על המפגש ובאופן משעשע הזכירה גם אותי):
ארה”ב, באמצעות ארגון USAID מנסה להגיש סיוע לאנשי עסקים פלסטיניים, אך לפעמים, הקשיים שבהם הם נתקעים הם כה ארציים ומקומיים שאפילו גוף הסיוע הגדול בעולם לא יכול לפתור.
ראש ארגון ה USAID ראג’יב שאה ביקר בישראל וסייר בפרויקטים הממומנים על ידי ה USAID ובין השאר נפגש עם סטודנטים, הלומדים בתכנית מנהל עסקים יוקרתית באוניברסיטת תל-אביב (תכנית מנהל עסקים ליזמים מובילים שהיא שיתוף פעולה של אוניברסיטת Northwestern, ארה”ב, תכנית להב של אוניברסיטת ת”א והפקולטה לניהול על שם רקאנטי)
אולם בעוד שאה, מלא בכוונות טובות אך לא יורד לפרטים סיפק לסטודנטים הצהרות כלליות – על החשיבות של קשרים עם חברות אמריקאיות, המציאות שבה האמריקאים עדיין לא עושים מספיק עבור יזמיות נשים, כיצד כדאי להתקדם בתחום של השגת אשראי תוך התייעצות עם נציגי ה USAID באזור – הסתבר מאחת היזמיות שנכחו במפגש במפגש, נסארין סאבי, שאפילו שימוש בסיסי ב Paypal לא יכולים הפלסטינים לעשות.
ראג’יב שאה משוחח עם סטודנטים ויזמים באוניברסיטת תל-אביב. מימין בתמונה, נסראין סאבי
התמודדויות אחרות, שהם חווים יום יום, הינם קשיים בייצוא, משלוחים של מוצרים חקלאיים שצריכים לעבור בירוקרטיות מעברים מסובכת וקשיי תנועה אחרים.
ה USAID מעניק כ 20 מליארד דולרים מכספי משלם המיסים האמריקאי מדי שנה ברחבי העולם. בין מקבלי הסיוע הגדולים ביותר שלו נמנים ישראל ומצרים.
הסיוע הכספי המחולק לפרויקטים שונים ברשות הפלסטינית הגיע לסך כולל של 4.5 מיליארד דולרים בשני העשורים האחרונים (מאז 1994), על פי נתונים שפרסם USAID. לשם השוואה, במהלך 2012 קיבלה ישראל כ 3 מליארד דולרים בכספי סיוע שונים מארה”ב.
בסיום השיחה עם הסטודנטים, חלקם בעלי חוות תבלינים בשטחי הרשות ועוסקים בייצוא, אחרים יזמי חברות סטרט-אפ או מסחר אלקטרוני שאלתי את שאה, מה הם הקשיים שאנשי עסקים פלסטינים מפנים אליהם, באיזה נקודות הוא צריך לפנות לממשלת ישראל עם בקשות להקלות ומה הם עושים בנידון.
שאה השיב כי ל- USAID יש נסיון ממושך בשיחות ופתרון בעיות בין אנשי עסקים פלסטיניים, הרשויות הפלסטיניות והמקבילים הישראלים כדי שהסחר יהיה יותר אפקטיבי. “רק היום ביקרנו בשטחי הרשות ופגשנו צוות של יצרני מוצרים חקלאיים. לפני חמש או שש שנים הם הצליחו לשגר מחוץ לשטחי הרשות אולי 80 משאיות ביום. כיום המספר עומד על כ 1200 משאיות ביום ואחד הדברים שסיוע הוא ציוד סורקים אלקטרוניים משוכללים שארה”ב מימנה במעברים. נפגשנו היום עם אנשים עסקים שמאוד מעריכים את מה שאנחנו עושים” הוא אמר.
שאה הוסיף, כי בסופו של דבר, ה USAID הנו רק צד ג’ בין שני צדדים וכי לא הוא יהיה זה שיביא פתרון כולל באזור. “את הפתרון הכולל אפשר יהיה להשיג רק באמצעות הסכם שלום בין הצדיים. מזכיר המדינה קרי אמר ביום ד’ (ה6 בנובמבר, בירושלים) שארה”ב לא מעוניינת להשיג הסכם שלום למען ההסכם. אלא כי זה ישנה לגמרי את האופן שבו הצדדים מתנהלים באזור הזה.”
שאלנו את שאה גם בנוגע למהות הסיוע המוגש לפליטים סורים ושאה ציין כי ארה”ב מנסה לסייע לכ 2 מליון סורים שנפלטו מחוץ לסוריה ולרבים בתוך סוריה שמצבם בכי רע. “אנחנו כבר הזרמנו סכום של כ 1.3 מיליארד דולרים כסיוע וגם הקצנו המון משאבים. מן הצד שלנו יש אספקה של מים, חמסה וציוד רפואי. אך סיוע הומניטרי בפני עצמו לא יביא לפתרון. אנחנו ממשיכים לעבוד עם המדינות השכנות באזור וקהיליות לאורך הגבולות הנמצאות תחת לחץ גדול ואנחנו נמשיך לסייע.”
* * * * *
בחזרה ליזמית הפלסטינית, נסארין סאבי המנהלת את אתר קליק אנד פיק. “הקושי האמיתי שלנו אינו המעברי גבול אלא דווקא הסחר ברשת. היום אנחנו לא יכולים להתקין באתר שלנו Pay Pal על אף שזו חברה אמריקאית, חברות ויזה לא מוכנות לתת לנו גב לביצוע מכירות באינטרנט. מאחר ויש לי מספר ויזה שמופק על ידי בנק פלסטיני, הוא נדחה אוטומטית”
ניסית להעלות את זה בפני ה USAID?
“כן. שוחחנו איתם על זה. הם השיבו שהם עובדים על זה ושלחו צוות מחקר שיבדוק מה הקושי. אני חושבת שיש בעיה עם מערכת הבנקאות הפלסטינית וגם עם הישראלית. צריך את האישור של שתיהן.”
אחרי המפגש עם היזמים הפלסטינים הרמתי טלפון ל Paypal כדי לנסות להבין הבעיה והם מסרו: “PayPal פועלת ב-193 מדינות בעולם ותומכת ב-26 מטבעות שונים וזאת על מנת לאפשר לסוחרים וקונים לבצע מסחר אלקטרוני בצורה מהירה נוחה ובטוחה. כניסה לשווקים חדשים בעולם, הינו תהליך מורכב הדורש בחינות משפטיות ורגולטוריות בהתאם למקובל בחוק באזור היעד. אנו פועלים במרץ רב על מנת להרחיב את השירות של PayPal לאזורים נוספים וזאת בהתאם לשיקולים עסקיים של החברה”
אחת המשתתפות בתכנית במהלך שאלות ותשובות עם מנהל היו.אס.אייד ראג’יב שאה
יש כאן כמה חצאי אמיתות, שאני מניח שנובעים מחוסר ידע, ולא מרצון לקדם אג’נדה, חס וחלילה…
ראשית, הסיוע האמריקני לישראל אינו בר השוואה לסיוע לרש”ף, בין השאר בגלל שרובו הגדול הינו סיוע צבאי המותנה בהוצאת כספי הסיוע בארה”ב (ובכך מהווה סבסוד לתעשיית הנשק האמריקנית), בעוד שבסיוע לרש”ף אין שום התנייה כזו. שנית, הסיוע הוא כאמור צבאי (פעם היה גם סיוע אזרחי, היום כבר לא…) ויש אינטרס אמריקני בקיומה של מדינה פרו אמריקנית יציבה באזור. הסיוע לרש”ף ניתן ללא קשר לאינטרס האמריקני. שלישית, עם כל הכבוד לסיוע האמריקני, הבעיות של יזמיות פלסטיניות מתחילות הרבה לפני שהן צריכות להגיע למקום שממנו מקבלים את כספיו של הפארייר האמריקני, ואפילו לפני שהן מגיעות אל המחסום בו נמצא הקלגס הציוני הפאשיסט והאכזר – הבעייה שלהן, כמה מוזר, מתחילה בבית, עם האבא/אח/בן זוג – וא]ילו עם האמא, שלא מבינה מאיפה קיבלה בתה את הרעיון המוזר שעלול לפגוע בכבוד המשפחה…
הדבר האחרון ששכחת לציין במסגרת הטענות כלפי גורמים אמריקנים שלא עושים עסקים ברש”ף, היא הבעייה הגדולה עם מוסר התשלומים שם: להיות נושה ברש”ף זו אחת מגזרות הגורל הגדולות ביותר של כל עסק שנמצא מחוץ לרש”ף, ושלא משלם את ה”עמלה” לגורמי האכיפה ברש”ף: החובות שם מתחילים במיליארד שקלים לחברת חשמל שלנו, ומסתיימים בחובות של אלפי שקלים של בעל עסק פלסטיני שיודע שהספק הישראלי שלו לא יכול להגיע לגבות את החוב, מבלי להשחט בדרך…
בכל מקרה, אין ספק שכל העולם, חוץ מהפלסטינים, אשם בצרותיהם – והכיבוש הנפשע הוא ראש וראשון לאשמים. הלאה הכיבוש, אל-אחתלאל הוו אל-ארהאב!
זה מתיש, אבל בוא נפרק את הטענות שלך אחת אחת:
1.אתה כותב שנשים פלסטינאיות לא יכולות להיות יזמות בגלל המשפחה שלהן, אבל בכתבה הזאת מוצגת יזמית פלסטינאית. שהבעייה שלה היא לא דוד או אח שלה, אלא שפייפאל לא מוכנים לעבוד עם העסק שלה. המציאות הדימיונית והסטריאוטופית שבנית לעצמך לא מתיישבת עם השטח.
2.לגביי היקפי החוב- לארה”ב יש חוב של מה, מיליארדי דולרים, לא ראית שאנשים מפסיקים לסחור עם מייקרוסופט. מעבר לזה שאף אחד לא נוסע לגבות חוב לבד, בשביל זה יש משטרה ובתי משפט. זה לא בדיוק המערב הפרוע פה.
3.הכיבוש הישראלי פוגע בכלכלה הפלסטינאית. יש נתונים לכך- איך השליטה בשטחי C, הגניבה של מים מאקוויפר ההר, הגבלות המסים בשל הסכמי פריז, וכמובן העובדה שלרש”פ אין שליטה על הגבולות של עצמה- כולם פוגעים במסחר ובכלכלה הפלסטינאית.
רוצה להמשיך לחיות בעולם הלה לה לנד שלך, יאללה לך על זה. המזרח התיכון והעולם מתקדם, עדיף שזה יקרה איתך מאשר עלייך…
צריך להודות שהרבה זמן לא קראתי בשטויות ברמות כאלה – אני מדבר במיוחד על הנקודה 2 שלך. אי הבנה כל כך מוחלטת של הדבר שאתה מדבר עליו זן ממש פנינה.
לזה אתה קורא פירוק טענות, אמנון? בוא נבחן מה כתבתי ואיך “פירקת”:
1. טענתי שיזמיות פלסטיניות זו תופעה נדירה עד גיחוך, בעיקר בגלל אופייה של החברה הפלסטינית. אתה באת ואמרת שזה לא נכון שכן יש כאן דוגמא הפוכה. לו החברה הפלסטינית הייתה כוללת רק את היזמית הבודדת שהוצגה כאן, אכן היית מפרק את הטיעון שלי. למרבה הצער יש בחברה הפלסטינית מליוני נשים לא-יזמיות בעליל, כך שהטענה מצליחה לשרוד את הפירוק הנועז…
2. ההשוואה בין חובות הממשל האמריקני (עליהם הוא משלם ריבית נאה, שהופכת את האג”חים שלו, גם בימי משבר, לנייר ערך אמין למדי) לחובות הרש”ף לחברת חשמל (עליהם אינה משלמת, וכאשר מוצע לחלט כספים לטובת החזר החוב, מזדעקים כל “אוהבי השלום” למיניהם), היא אבסורד מוחלט. למרבה הצער, אתה מתעלה על אבסורד זה, עם היציאה לגבי מיקרוסופט (חברת ענק בינ”ל שמצבורי המזומנים שלה גדולים משל רבות ממדינות העולם) כמקבילה לעסקים ברש”ף (וזה מבלי שנתייחס לעניין הפעוט שמיקרוסופט כן משלמת לספקים, בעוד שבעיית ספקי עסקים ברש”ף היא מוסר תשלומים לא משובח במיוחד…).
3. הדוגמאות שהבאת ל”פגיעה בכלכלה הפלסטינית בידי הכיבוש”, הן פרודיה על תעמולה גרועה. גביית המסים במסגרת הסכמי פאריז (כמו גם מעטפת המכס) הם מקור ההכנסה החשוב ביותר של הרש”ף, למעט קיבוץ נדבות בינ”ל…
“גניבת המים מאקוויפר ההר” גם היא פיקציה משעשעת (במובן העצוב של המילה) – הפלסטינים הם גדולים מזהמיו של האקוויפר, על שלל קידוחיהם הפיראטיים, והזרמת הביוב שלהם לנחלים.
עניין הגבולות אכן פוגע ביכולת של כמה מהפונקציונרים של הרש”ף למקסם את יכולתם לסחוט את דם התמצית מהאומללים ברש”ף ומחוצה לה, שעדיין מנסים לעשות עסקים בבור השחיתות הזה (אבל ייאמר לזכותה של משפחת עבאעס וחבר מרעיה, שהם עדיין מצליחים להרוויח יופי משוחד, פרוטקשן “שותפיות שקטות” וכיו”ב…).
שורת הסיום ראויי בכלל לכבוד ויקר: אשמח להרחבה לגבי ההתקדמות של המזה”ת, שעליה את מספר: האם מדובר על מצרים? סוריה? סעודיה? לוב? סודאן? לבנון?
1. נכון! מידע אנקדוטלי תמיד מנצח אבחנות כלליות. הנה מישהי מבין ה-2% שהצליחה לעבור את מחסום החברה הפטריארכלית הדכאנית ונתקעה בבעיה בשלב מתקדם יותר. הבה נסיקה ממנה על הכלל.
2. הרש”פ היא כן בדיוק המערב הפרוע. אפילו בלי הגביה הישירה שאורי מציע, גם מנגנוני הגביה שאתה מציין הם לא קיימים עד לא נגישים.
3. עם זה יש לי פחות מה להתווכח, כיוון שקשה להסיק בבירור מה הגורמים העיקריים לפגיעה בכלכלה הפלסטינית (יותר מדי היפותטי). אבל אי אפשר לבטל את אלה שאורי מצביע עליהם. מה שבכל זאת קצת מוזר זה הצגתם של הסכמי פריז כאספקט של הכיבוש – חשבתי שהם צעד לקראת העצמאות הפלסטינית.
חוץ מזה נראה לי שהותשת נורא מוקדם – “פירקת” מעט מאוד מהטענות של אורי.