9 הסיפורים ההזויים של הבחירות המקומיות

9 הסיפורים ההזויים של הבחירות המקומיות (בטוחה שיש עוד, זו רשימה ראשונית):

1)  מתמודד לראשות עיר, רפיק חלבי, מחזיק תכנית שבועית בערוץ טלוויזיה המשודר ברשיון המדינה. זו הוגנות זו? איפה השוויון בפני החוק? האם המדינה לא מעניקה לחלבי קמפיין חינם? ביקורת הטלוויזיה הנ”ל של משגב קצת מצחיקה, לדעתי. נכון לימי הבחירות הקרבים, היא רק נותנת לחלבי עוד במה במקום לעסוק בעיקר.

2) מתמודד במקום שלישי וריאלי ברשימת יונה יהב לבחירות בחיפה, הוא גם עד לפני דקה מנכ”ל הרדיו המקומי, הוא מחובר בשלל אינטרסים מקומיים, בוחש בכל דבר ועניין והריהו דני נישליס. כל כך הרבה מידע, פרטים ובעיות יש בסיפור הזה, שקטונתי מלפרט כאן הכל. אפשר ומומלץ לקרוא את התחקיר החשוב של אבנר הופשטיין בעין השביעית.

3) הסיפור המוזר של הח”כ לשעבר, יורם מרציאנו שרוצה להיות ראש עירית לוד, אבל בדרך לשם צועק ומתעמת עם עיתונאי שבא לסקר, ג’וש בריינר מוואלה. לזה אני קוראת אפס הבנה בתקשורת.

4) הקמפיין האולטרה-גזעני של ראש עירית נצרת עילית שמעון גפסו נגד ערבים (וזה מבלי שנכנסתי אפילו לניהול קמפין כשיש כתב אישום נגדו). אז מה? במהלך בחירות מקומיות מותר להגיד הכל? אין קווים?

5) עיר ללא נשים. בקרית מלאכי אין אף מתמודדת לראשות העיר ואף מתמודדת באף רשימה למועצה. על דבר כזה (כמעט) לא שמעתי. אולי רק בערים ממש חרדיות (אפילו שם זה כבר לא קיים) וערים ערביות, לא בטוחה. אם יש עוד דוגמאות לערים על טהרת הגברים- הביאוהן לכאן. עיתונאים אחרים שמסקרים את העיר, דווקא לא חשבו שזו נקודה ששווה להעלות, בסיקור הבחירות שם.

6) גזענות בוטה ומגעילה – “מסריחים, מזוהמים ומלאי כינים”, מביך לחזור על זה אפילו –  נגד הקהיליה האתיופית ביקנעם ומי שמייצג אותם בהתמודדות למועצת העיר, צחי דקל מ’יש עתיד’.

7) אי הגבלת כהונה. הבעיה הקשה ביותר אולי (לדעתי) ברשויות המקומיות. אנשים שנצמדים לכסא ורק המוות (חלילה וחס, אני מאחלת לכולם בריאות ואריכות ימים) יפריד אותם ממשרותיהם. אין זה כלל משנה אם הם ראשי ערים מדהימים, משובחים ואהובים. דמוקרטיה בנויה על אוורור השורות והחלפת אנשים כדי שלחדש יהיה אינטרס להבין מה הציבור רוצה וצריך.

8) עיר ללא ראש? על פי דיווחי צייצנים ודיווחים מן הצפון, המתמודד היחיד על ראשות עירית קרית-ים, קיבל הצעה לכהן כמנכ”ל אורט העולמי וככל הנראה פרש מן האין-מירוץ. שלושה שבועות לפני הבחירות והנ”ל, שמואל סיסו, בכלל לא בארץ. לזה קוראים אחריות ציבורית (!)

* * * * * *

9) אבל הדבר הכי הזוי והכי מעצבן בבחירות לרשויות המקומיות הוא אתר האפס-מידע של משרד הפנים. מה, לא ידעתם שבקרוב יהיו בחירות? מה עם מידע לציבור, מי מתמודד, מי כלול ברשימות? כאילו אנחנו בישראל של שנות ה 60, המידע עלום. תגידו, מה אתם עושים שם עם כספי המיסים שלנו?