טידביטס, 3 באוקטובר

סיכום השבוע בעניינים פעוטים ושוליים –  טידביטיים – כפי שאפשר לקרוא רק בבלוגים זניחים (למי שנכנס לבלוג הזה לראשונה, המילה המקורית היא Tidbits, חפשו לבד במילון):

למה ראש הממשלה נתניהו כל כך עצוב ביציאה מן האו”ם? האם בגלל שלא הצליח לעניין את העולם במשנתו? או כי הפסיד במלחמת הציוצים?

והנה הוא, כבר באלמנט שלו, הרבה יותר שמח וטוב לב

הצילומים, מתוך עמוד הפייסבוק של לשכת ראש הממשלה הם טובים מאוד (מבחינה אומנתית, הכוונה): לא מלוטשים, נונשלנטיות תכליתית של הצלם, תאורה מבלבלת, חיתוך לא מקובל בתוך המצח (בתמונה לעיל), דבר המקנה עוד יותר לחץ לסיטואציה הקודרת.

אז מה קרה ב 24 השעות שחלפו בין התמונות? עד כמה שידוע ההעשרה של האורניום לא הופסקה  וגם לא נרשמה פריצת דרך דיפלומטית. אולי רווח לראש הממשלה שהוא סיים את הפרק הזה של הנאום באו”ם? או שסוף כל סוף מישהו בתקשורת האמריקאית קצת מתייחס אליו.

ביום ראשון, ה 6 באוקטובר, נתניהו ינאם בבר-אילן. לא מדובר בנאום בר-אילן 2 בכל הקשור לנושא הפלסטיני, ולכן מה נשאר? הקראה חוזרת של נאום האו”ם.

האם אפשרי שמתוך חשש מהתעלמות התקשורת האמריקאית מנאום נתניהו, שולבה בטקסט שלו הפסקה על הניו יורק טיימס וצפון קוריאה? אחרי שקראתי את מאמר המערכת של הניו יורק טיימס, זו היתה תחושתי. שנתניהו שתל פתיון מתוך החשש להתעלמות של התקשורת כולה. ושהניו יורק טיימס אכל הפתיון. אבל בטח אני מגזימה. ווינט סוקרים את האיום (מן הני”ט)

ותזכורת: השגריר הישראלי החדש בארה”ב, רון דרמר, היה זה שעמד בחוד החנית של ממשל נתניהו נגד הני”ט. הנה חלק ממכתבו, בעבר, לעורך הניו יורק טיימס כאשר נתניהו החליט שלא לכתוב שם מאמר דעה:

The opinions of some of your regular columnists regarding Israel are well known.  They consistently distort the positions of our government and ignore the steps it has taken to advance peace.   They cavalierly defame our country by suggesting that marginal phenomena condemned by Prime Minister Netanyahu and virtually every Israeli official somehow reflects government policy or Israeli society as a whole.  Worse, one columnist even stooped to suggesting that the strong expressions of support for Prime Minister Netanyahu during his speech this year to Congress was “bought and paid for by the Israel lobby” rather than a reflection of the broad support for Israel among the American people.

בינתיים אצלנו, בעיתונים שאינם ביקורתיים כלפי ראש הממשלה, אפשר לקרוא את סיקור ביקור הגברת הראשונה.

* * * * * *

עניינים אחרים:

עקבתי בחצי עין אחרי דיוני שר האוצר, יורדים, עולים, ועוד. אני קצת חסרת סבלנות לחוסר הסבלנות של השר לצורך הישראלי בגיוון חייהם על פני מקומות רבים בגלובוס. איך אומרים? Been there, done that (היגרתי, חזרתי וכו’). האמירות שלו רדודות, והשיח הביקורתי כלפיו בנושא הזה גם מרגיש כמו עסק שחוק. השורה התחתונה, גם היא ידועה – לפיד מכוון לדעת המרכז, נוטה ימינה באמצעות שיטות פופוליסטיות.

אתמול פרסמתי סיפור בסלונה: כיצד פעילות ליכוד בחדרה התרעמו על הדרת נשים מן הרשימה של הסיעה בבחירות המקומיות. הן כתבו לראש הממשלה (ולשאר בכירי הליכוד) מכתב בו איימו שלא יצביעו. בינתיים, בשל מקריות משפטית מקום 5 נפסל ונכנסה אישה למקום החמישי והבלתי ריאלי. העלבון נותר במקומו. מעניין כמה שנים עוד ימשיכו בליכוד להתעלם מן הקולות הפמיניסטיים בימין? את צילומו של המכתב שהן כתבו ומכתב התמיכה של ראש הממשלה בראש העיר המכהן מטעם הליכוד, אפשר לקרוא כאן.

ומונח שטרם נחשפתי אליו  – womenomics. מישהו יודע כיצד לתרגם זאת לעברית רהוטה?

גישת המדיניות הכלכלית הזו מיוחסת לראש ממשלת יפן שינזו אבה, אשר מדגיש את הקונספט של שימוש במשאבי האנוש אשר באופן היסטורי הוזנחו על ידי כלכלות העולם. על פי הגישה, שימוש בפוטנציאל הנשים בכלכלה תאפשר צמיחה. הדרך לשם היא באמצעות מחיקת פערי השכר, מתן אופציות נרווחות יותר לטיפול בילדים (הארכת שעות פעוטנים, מיסוי ועוד). אבה החליט להקצות 3 מיליארד דולרים בשלוש השנים הקרובות כדי לחזק את מעמדן הכלכלי של הנשים.