טידביטס – מדיני פוליטי

– קצב ההתרחשויות באו”ם מסחרר. רגע אחד מדברים על פגישה אקראית במסדרון, חולפים כמה רגעים ומסתבר שנשיא איראן החדש, חסן רוחני לא בעניין. אחר כך נודע שדווקא הבית הלבן יזם והאיראנים סירבו.

– בירושלים דחה נתניהו בשאט נפש את ה’צ’ארם אופנסיב’ של רוחני, הורה למשלחת הישראלית לעזוב בהפגנתיות את המליאה (בדיוק כמו בשנים עברו) וקבע שרוחני כקודמו “סירב להכיר בשואה כעובדה היסטורית. כשמנהיגי איראן יחדלו מלהכחיש את שואת העם היהודי ומלקרוא להשמדת מדינת ישראל ויכירו בזכות קיומה, המשלחת הישראלית תקשיב לנאומיהם בעצרת הכללית.”

– אתמול, שמעתי את שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן אומר בדיוק את אותם הדברים בערוץ 1 (בתכנית שמשובצת אחרי מבט, איני זוכרת את שמה). נתניהו יכול להתנחם בזרועותיו של ליברמן. הנה לפחות יש אקס-שר אחד בממשלה שמסונכרן איתו.

– ממש דקה או שתיים לפני שתקשורת ראה”מ סימסו לכתבים את ההודעה לעיל, הגיע מייל זריז מדוברתו של שר האוצר לפיד כדלקמן: שר האוצר ויו״ר ״יש עתיד״ יאיר לפיד אמר הערב כי ההחלטה להיעדר ממליאת עצרת האו״ם בעת נאומו של מנהיג אירן רוחני היא טעות. לפיד: ״ישראל אינה צריכה להצטייר כסרבנית סדרתית של משא-ומתן וכמדינה שאינה מעוניינת בפתרונות בדרכי שלום. עלינו לתת לאיראנים להיות סרבני השלום, ולא להיראות כמי שאינם פתוחים לשינויים. ״לפיד הוסיף כי ״יציאה ממליאת האו״ם והחרמה אינה רלבנטית בדיפלומטיה הנוכחית ומזכירה את האופן בו נהגו מדינות ערב כלפי ישראל״.

– האי מייל לא לווה בהודעת לפיד בפייסבוק. למה? אולי כי לפיד לא בארץ? אולי כי לפיד לא היה מתואם עם ראש הממשלה ועצר את עצמו מלפמפם את גישת האנטי-חרמות העצמאית שהוא נקט בה? (לא יודעת)

תוספת לפוסט שנכתבה אחרי נאום רוחני: האם היה שווה לשר האוצר לפיד להתערב בנושא שאינו מבין בו ולהציע רעיון מטעמו בנוגע לאיך ישראל צריכה או לא צריכה להצטייר? לשבת או לצאת מן המליאה?

לטעמי, לא. ישראל נהגה כך (העדרות מן האולם) בכל השנים האחרונות. גם אם ראש ממשלת ישראל הצהיר על כך מראש, גם אם לאו, המשלחת הישראלית לא נכחה באולם בו נאם נשיא מדינה התוקפת את ישראל באופן עקבי (ואני בכוונה שמה בצד את נושא הכחשת השואה. האגרסיביות האיראנית בציוד לחימה ממשי לחיזבאללה ולחמאס, היא גרועה פי כמה מהכחשת השואה).

מעבר לכך שמדיניותו הנוקשה של נתניהו זוכה לביקורת (ובצדק), נדמה שלפיד הוא פשוט חסר נסיון. האם הדרך של ישראל להצטייר כמי שאינה סרבנית סדרתית היא לשבת בתוך האולם? ישראל בכלל לא מנהלת פה מו”מ מול איראן וזה לא עסק רק שלה.

מה היתה “ישיבה באולם” מקנה למדיניות הישראלית? לשמוע פנים אל פנים כיצד איראן היא שוחרת השלום, אינה מעורבת במשלוחי נשק לשום מקום בעולם? ידיה התמימות של איראן לא נגעו באזרחים סורים? לא סיפקו טילים ותחמושת לחיזבאללה?

וממילא, החלטות מן הסוג הזה, של להתקדם עקב בצד אגודל במגעים מול איראן, נעשות תמיד תמיד תמיד, דרך ארה”ב. לא בהחלטות פזיזות של הבה נשבה באולם וזה מה שיקדם את הדברים. אני לא חושבת שכוונותיו של לפיד הן רעות, אלא שפשוט הוא אינו מבין שיש לו אחריות ממשלתית להחלטות הממשלה והוא לא יכול להכריז על כל מדיניות דיפלומטית חדשה כפי שמתחשק לו. זה מציג אותו, ורק אותו, באור מגוחך.

* * * * * *

– ח”כ עופר שלח (יש עתיד) פרסם את השקפתו הוא, מיד אחרי המייל מלפיד. הוא לא חזר על המלצת ראש המפלגה שלו של להאזין לנאום רוחני במליאה, אך התרשם עמוקות מדברי אובמה: “רבים מאשימים את אובמה בתמימות המציאות בעולם ובארצו פנימה. אני חושב שהוא אדם מפוכח, מרחיק ראות, המבין היטב את המציאות בעולם ובארצו פנימה. אני בטוח שיקשיב היטב לדבריו של ראש הממשלה, שיזהיר באו”ם מפני מה שנעשה בנתנז ובקום בזמן שהנשיא רוחאני מדבר במתק שפתיים יחסי. אני בטוח שבדאגה לבטחון ישראל ובראיית האינטרסים שלה יש הרבה יותר תמימות דעים בינו לבין בנימין נתניהו ממה שנראה לעיתים לעין. אני משוכנע שעלינו להפנים את תמונת העולם שלו, במקום להיתלות במציאות של פעם – עולם של שתי מעצמות, שחור ולבן, לנו ולצרינו – שאיננה עוד”

בליכוד – יש חופש ביטוי וחופש התבטאות. כל אחד פורק את אשר על ליבו:

ח”כ צחי הנגבי, אצלו רוחני הוא רוהאני “הקשבתי לנשיא ברק אובמה. לא אהבתי”. אם אני מבינה נכון, הנגבי רצה לשמוע יותר בצד של המקל, פחות בצד של הגזר.

השר ישראל כ”ץ, הכתיר את נאומו של הנשיא אובמה כ”אחת האמירות החמורות שהשמיע נשיא אמריקאי מעולם”. אוי לנו ואוי לצרינו, כ”ץ שולף את התותחים הכבדים (הכי חמור אי פעם, מי ישמע) על אמירות שהושמעו מספר רב של פעמים על ידי מנהיגים בטחוניים.

כ”ץ כתב סטטוס ביקורתי המופנה לנשיא אובמה. ספק אם אובמה מקבל תרגום סטטוסיו של כ”ץ יחד עם עיתוני הבוקר. כלומר ברור שכ”ץ בכלל מדבר עם מתפקדי הליכוד ומחפש כל דרך לתקוף את ראש הממשלה: “אדוני הנשיא, קיומה של מדינת ישראל הוא בלתי מותנה ולא תלוי בפלסטינים. ארה”ב מסייעת לישראל אבל תמיד ידענו להגן על עצמנו בכוחנו שלנו. אנחנו שואפים לשלום, אבל לא ניקח סיכונים מיותרים ולא נלך לשום פתרון שיסכן את קיומנו”.

– השר נפתלי בנט, אני במקומך הייתי מוטרדת. כץ הולך חזק על המשבצת הימין הקיצוני וזה הרי החבר’ה שלך.

* * * * * *

בינתיים אני מצרפת פה רשימה קצרצרה של עיתונאים וכותבים אמריקאיים הנתפסים, לפחות בעיני,  כאחראים ורציניים ולכן שווה לעקוב אחריהם בכל הנוגע לסוגיות יחסי ארה”ב-איראן.

בראש ובראשונה, לורה רוזן, באק צ’אנל. מן הפרסומים שלה כדאי לשים לב גם למעמד ולמעורבות של שרת החוץ, קתרין אשטון ולתיאום מהלכים מרשים בינה לבין מזכיר המדינה האמריקאי, ג’ון קרי.

הפרשנות שלי – קרי ואשטון עובדים צמוד. כל כך מתואמים, שקרי אפשר לאשטון להיות זו שתבשר על פגישת ה P5 +1  עם שר החוץ האיראני, זריף. מה זה אומר על מהלכי האיחוד האירופי, בהובלת אשטון בנוגע להנחיות הנוגעות לאי כלילת שת”פים עם ההתנחלויות?

עיתונאית נהדרת נוספת, מומחית ותיקה לענייני איראן  – היא ברברה סלבין. חשבון הטוויטר שלה פה, ואפשר לעקוב אחרי הניתוחים שלה כאן.

וכמובן, טוריו של ג’פרי גולדברג, שנחשב בעל מקורות מצוינים בבית הלבן וגם ‘טרנד-סטר’. עיתונאים רבים וגם ראשי ארגונים יהודיים שמים לב לכל ניואנס של ציוציו. יותר מוקדם הבאתי פה ציוץ שלו, בו דווקא ביקר את נתניהו על החרמת הנאום של רוחני. אבל בדיעבד, אחרי נאום רוחני, נראה שדווקא אותו הציוץ הוא דוגמה לא משהו (גם גולדברג טועה, מסתבר)