על מועצת העיתונות, ניו מדיה וסלונה

האם אתר סלונה צריך ויכול להיות אחד מכלי התקשורת החברים במועצת העיתונות? האם בלוגרית כמוני, כותבת ציוצים וסטטוסים ברשתות החברתיות היא מסוג העיתונאים שכללי מועצת העיתונות חלים עליהם?

פורסם היום בסלונה

בפתח יום העיון לציון יובל שנות פעילות למועצת העיתונות סיפר אולה סיגוורדסון, נציב מועצת העיתונות השבדית, כיצד עיתון מקומי בכפר מרוחק בשבדיה, שמבוסס כולו על תוכן גולשים פנה מיוזמתו למועצת העיתונות השבדית וביקש להיות חלק ממנה.

”התקשרתי לעורך המקומי, ושאלתי אותו בטלפון, מתוך סקרנות, ‘מדוע רציתם להיות חלק מן הגוף שלנו, גוף שאין חובה חוקית להיות חלק ממנו והוא מטיל כללי אתיקה על גופי תקשורת?’ והוא השיב לי, ‘אנחנו רוצים להצטרף כי אנחנו רוצים להראות לתושבים באזור שלנו שאנחנו עוסקים בתקשורת באופן רציני. אנחנו רוצים להשתמש בכללי האתיקה שלכם, כעמדה מוסרית של גוף תקשורת.’ כמובן ששמחנו מאוד על הצטרפותם”.

סיגוורדסון המשיך וסיפר כיצד גופי התקשורת שכבר חברים במועצת העיתונות התנגדו בהתחלה, לפתיחת השורות, וכעבור זמן, הכל הסתדר והעיתון מן הכפר הפך להיות למועצת העיתונות מן העיר.

השאלה הזו, של כללי האתיקה והמחויבות העצמאית של תוכן גולשים לפרסומים אחראיים, העסיקה את הנוכחים (כחמישים נציבי מועצות עיתונות ממדינות האיחוד האירופי, דרום אפריקה וקוריאה) ביום העיון החגיגי לציון חמישים שנות פעילות למועצת העיתונות הישראלית.

במועצת העיתונות הישראלית חברים כלי תקשורת ישראליים אשר החליטו על בסיס וולנטרי להיות חלק ממנה. בולטיםבהעדרם מן הרשימה: ידיעות אחרונות, ווינט וערוץ 10. אך האם החלטות מועצת העיתונות או ההגנה על חופש הביטוי שמועצת העיתונות מנסה להקנות לעיתונאים בישראל, חלים גם עלי, כבלוגרית בסלונה? כעיתונאית עצמאית? מישהו מן הנוכחים שאל את נשיאת מועצת העיתונות השופטת דליה דורנר, ואף הפנה את השאלה אלי (כאחת מן הפאנליסטיות על הבמה), והתשובה לא היתה לגמרי ברורה.

צילום מעמדת הפאנליסטית

מי הוא עיתונאי כיום וכיצד מועצת העיתונות יכולה ליישם את כלליה על ציבור הבלוגרים, מצלמי התמונות, כותבי הציוצים?

“הכלל שאנחנו מיישמים באירלנד” אמר פרופ’ ג’ון הורגן, נציב מועצת העיתונות האירית “הוא שאם גוף התקשורת ארגן את המידע שהעלו הגולשים, קבע מה הולך לעמוד הבית, או איך הדברים נראים, אז הוא אחראי גם על התכנים”. סלונה, לעומת זאת, היא פלטפורמה חופשית, בה נתח גדול של החומרים הנכתבים מועלה על ידי הגולשות (או גולשים).

סלונה אמנם אינה חלק ממועצת העיתונות, אך כללי האתיקה של מועצת העיתונות, המשמשים קוד אתי שמקובל על כלי התקשורת בישראל, יכולים להוות סטנדרט של הנחיה לפעולה גם לאתר של בלוגים.

* * * * *

כשלעצמי, ככותבת בסלונה, השאלות המגדירות מי הוא עיתונאי ומהי כתיבה עיתונאית – נמצאות כבר מזמן מאחורינו. אפשר לשאול את השאלות הללו באופן היסטורי. מי היה פעם עיתונאי? איך היה נראה פעם עיתון. הפיתוחים הטכנולוגיים השיגו את קצב הניסוחים הערכיים של כללי אתיקה או החלטות המועצה. אני משתמשת בלשון צחה ומכובסת, ומה שברצוני לומר, בלי לפגוע חלילה בכבודה של דורנר, ובעורך חדשות החוץ שלי לשעבר, אריק בכר (כיום מזכ”ל מועצת העיתונות) הוא שעד שהם יזוזו עם שינוי הכללים והתאמת מועצת העיתונות לרוח הזמן, אנחנו כבר מזמן לא שם. כל עמוד פייסבוק הוא עיתון, כל פיד טוויטר הוא כלי תקשורת, וכל אדם עם מצלמה הוא מערכת חדשות.

אחד הויכוחים התכופים המגיעים אלי דרך מכרים פייסבוק הוא קיטורים על התקשורת הישראלית שהיא כולה – שמאל, שמאל. אני חושבת שהדבר אינו כך מזמן. לדעתי התקשורת הישראלית (הן בבחינת מפת הבעלויות, הן במחזור העסקים של חלקיה השונים והן מבחינת הגישה של עיתונאים ועורכים) היא מרכזית, לאומית ובעיקר תומכת בצבא ובמוסדות בטחוניים.

אך לגופו של הויכוח, על מי הם אותם העיתונאים שמשפיעים על השיח הציבורי, השבתי לחלק ממכרי הרגעיים ברשתות החברתיות: במה אני שונה מכם?

קחו סטטוס, כתבו ציוץ, העלו תמונה או חלקו עם העולם את הוידאו שלכם. כמוני כמוכם. אין זה משנה מה פער הגילים ביננו (חלק ממתווכחיי צעירים ממני בכ 15 שנה). אין כאן שום משמעות למגדר. לכם יש מקלדת, גם לי יש אחת, ואף יותר ממקלדת אחת. בנו לכם קהל, אספו קוראים, תמכו את טענותיכם בעובדות וצאו לדרך. אין צורך להוציא כסף, אפילו לא להתקבל לעבודה. כל מה שצריך הוא רק לבנות את האמינות, לכתוב אמת ואם מדובר בפגיעה בזולת, להיות תמי לב.