מערכת היחסים האחוקית הסתיימה. ממילא היה ברור שזה לטווח קצר ושהסחבקיה תתרסק ברגע שהמצב המדיני יתחמם. מחר יהיה אפשר לקרוא את הראיון המלא של שר הכלכלה נפתלי בנט אצל סימה קדמון בעיתון הבית של השר יאיר לפיד יריבו (כבר לא אח, כן?) ידיעות אחרונות. משם אפשר יהיה לדלג למעריב ולקרוא ראיון מקביל עם חבר נוסף במשפחה המורחבת: הדוד יעקב פרי מתראיין אצל שלום ירושלמי ותוקף את האח בנט בנושא התהליך המדיני, חוק הגיוס ועוד. ‘בנט מלכלך כל הזמן על שרת המשפטים ציפי לבני’, ‘בנט תוקע מקלות בגלגלים’ וכהנה, זו האוירה שעולה מפרי. האח בנט לא נותר ביישן. בית ישראל ישבו לארוחות החג, והמשפחה המורחבת-המדומה שניסו למכור לנו כאן בחצי השנה האחרונה, תתפלג לעד.
האחים לשעבר – מעתה יקראו אולי אחים חורגים (לאלוהים?)- לא תיאמו את הראיונות המשפחתיים הללו. גם העיתונאים שראיינו לא תיאמו. זה קורה במשפחות הכי טובות (לשעבר): ריב סביב ארוחת החג ומתפצלים.
סימנים מקדימים לריב החמולה אפשר היה לשמוע בישיבת הממשלה ביום ראשון כאשר חוק עבודת נשים בשטחי איו”ש עלה לדיון. רבו רבו והדודים מן המרכז ניצחו בסיבוב הקטן הראשון של הורדות הידיים.
נכחו והתווכחו: ראש הממשלה בנימין נתניהו, היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, המשנה ליועץ דינה זילבר, שר הכלכלה נפתלי בנט, שר המדע יעקב פרי ושרת המשפטים ציפי לבני.
נכח, אך החריש: שר האוצר יאיר לפיד.
מבחינתו, הריב עם בנט יכול מעתה להתגלגל. הוא אולי לא נכנס ראש בראש, אך התיר את הרסן מחברי מפלגתו. שיריבו עם האח החורג. אין עם כך כל בעיה.
כמה דקות לפני תחילת הישיבה תכננו השרים בנט, אורי אריאל, אורי אורבך ויאיר שמיר לדרוש יחדיו שהערר שהגיש פרי נגד החוק יעלה להצבעה. הם עשו את החישובים והבינו שיוכלו להפיל את הערר בקלות. שרי סיעת יש עתיד שמעו על כך במקרה, פנו לנתניהו והוא שלח את השר גדעון סער לנסות לשכנע את בנט, לערב את היועץ המשפטי לממשלה. בנט לא השתכנע. אחרי דברי הפתיחה של פרי, שהסביר כי מהות חוק עבודת הנשים ותחולתו בשטחי יהודה ושומרון, תציב את ישראל כמי שמספחת בפועל את השטחים והחוק הזה יפגע בתהליך המדיני, זרק מישהו לחלל האויר כי ממילא קיים דו”ח של עמותת קו לעובד ובו מוסבר שבית המשפט העליון כבר פסק בנושא והבעיה היא שקביעת בית המשפט (המטילה חבות על כלל המעסיקים הישראלים כלפי כלל עובדיהם) – פשוט אינה מיושמת.
משם החל השיח להתדרדר.
נתניהו: אמר שהוא רוצה לתת ליועץ המשפטי זמן כדי למצוא הסדר בלי להעביר את החוק.
בנט: אמר שיסכים רק אם בצו או בחוק אחר יוסדרו כלל הבעיות של העובדים ביו”ש.
לבני: אמרה שהדרישה של בנט בלתי הגיונית.
אריאל: האשים את משרד המשפטים שהוא מתנהל עם אג’נדה פוליטית בנושא כבר עשור. הערר של פרי מיועד רק לפגוע במתיישבים שהם גם בני אדם.
פרי: זו לא אג’נדה פוליטית אלא אינטרס של קידום התהליך המדיני.
נתניהו: יש לתת לכך עוד זמן, כי על פי לוחות הזמנים של החקיקה, אין לחץ.
בנט: זה יפה אך לא מקובל ודרש הסדרת העניין בצו אלוף או חוק תוך 4 חודשים גג.
ויינשטיין: אתה רוצה לעמוד לי עם אקדח לרקה?
וכך זה נמשך ונמשך, וכל הזמן הזה לפיד החריש ונתן לפרי לנהל לבד את המערכה למעט אמירה אחת שהעיר תוך כדי הישיבה: “אני שמח שהחוק עלה לדיון כי זה נותן לנו אפשרות לחדד את העמדות המדיניות של כולם”. סוף דבר (לבינתיים), נתניהו הכריע והורה ליועץ המשפטי לממשלה להסדיר את זכויות היסוד בתחום עבודת הנשים.
לפיד אגב, אינו מתעלם מן הנושא מפאת אדישות. מדובר פשוט בהחלטה מושכלת ב’יש עתיד’. הבמה בנושא המדיני היא כעת של פרי. גם הדברים נגד בנט, שאמורים להופיע מחר במעריב, נאמרו תוך הנהון שבשתיקה של לפיד.
את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ