ארה”ב לוחצת על נתניהו ואבו מאזן לתאם נאומים באו”ם

ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי לנאום בפני עצרת האומות המאוחדות של האו”ם ביום ב’, ה 30 בספטמבר ויועציו ככל הנראה אפילו עוד לא התחילו לעבוד על כתיבת הנאום. גם מי שאינו זבוב על הקיר בלשכת נתניהו יודע שהנאום יכלול התייחסות לההתפתחויות באזור – סוריה מצרים והנושא שלעולם לא ירד מסדר היום הבינלאומי, איראן. ניתן אף להניח שמילים חמות יופנו לארה”ב וכתף קרה (אם בכלל) לאיחוד האירופי ולהחלטותיו שהכניסו את לשכת ראש הממשלה לסחרור בראשית קיץ 2013.

אולם אלמנט נוסף טרם נחשף בפני הציבור. לשכת ראש הממשלה מקבלת בימים אלה שיחות טלפון רבות ממזכיר המדינה האמריקאי, ג’ון קרי לפעמים כמה פעמים ביום. הוא מתקשר גם לאבו מאזן שוב ושוב ושוב. לא מרפה. גורמים הבקיאים במתרחש מספרים שכמות הטלפונים שממטיר קרי על הצדדים הפכה את העניין לקצת מציק. אחת מן המטרות של קרי, בימים אלה, כך עולה מבירורים שערכתי, הנה להפוך את הכינוס באו”ם בסוף חודש ספטמבר לרגע מכונן. “יש נסיון לתאם שני נאומים פורצי דרך” נאמר לי. ככל הנראה לא מדובר בנאומים המתואמים מילולית, אך יש כוונה אמריקאית להפוך את הזירה באו”ם לרגע שיוסיף קורטוב של אמון בין הצדדים, בנקודה בזמן שבה כל העולם רואה ומקשיב.

העצרת הכללית בניו יורק מתרחשת זמן קצר אחרי שמציינים פה באזור שלנו (מי בשמחה, מי בעצב) 20 שנה להסכמי אוסלו. ממשלים אמריקאיים תמיד מייחסים חשיבות עצומה לנאומים ולתזמונים היסטוריים, אך לא בטוח שהממשל הנוכחי יצליח להוציא משני המנהיגים – שניהם הוכיחו בשנים האחרונות חוסר חזון  – דבר מה מעורר השראה. בטח לא עם אסון גדול ומשבר הומניטרי שמתגלגל לנגד עיני כולם בסוריה.

אולם אם מתבוננים על מערכת היחסית המשולשת הזו – בין אובמה, נתניהו ואבו מאזן – בהשוואה לנקודה הזהה בזמן שנה שעברה אין ספק שהם נמצאים באווירה טובה בהרבה. בכינוס עצרת האו”ם בספטמבר 2012 לא נפגשו השלושה ואף לא ניסו לתאם זאת. אובמה היה בשיאו של קמפיין לקדנציה שניה, נתניהו העסיק את עצמו בהתחככות עם הצד השני. בראשית קיץ 2012 אירח נתניהו את מיט רומני בירושלים ובעצרת האו”ם, הושיב את שלדון אדלסון – המממן הגדול של הפלת אובמה – לשמוע את נאומו כאחד מאורחי הכבוד שלו. נאומו של נתניהו באו”ם שנה שעברה, בקושי נגע בנושא הפלסטיני ונותר בזכרון הבינלאומי בזכות טושים אדומים ופלקטים המגדירים קו אדום באופן לא ברור.

האם מעבר לתיאום נאומים ירצו האמריקאיים, גם לארגן מפגש קבוצתי? הזדמנות צילום? עדיין לא ידוע. למיטב הבנתי הם נזהרים מאוד מפסגות או מהכרזות על פסגות. אולי הטקסטים יחליפו את לחיצות הידיים.

פניתי ללשכת ראש הממשלה ולשגרירות האמריקאית כדי לשמוע עוד פרטים רשמיים על הסיפור אולם הצדדים ממלאים פיהם מים. אין לאף אחד עניין לדבר היום על המתוכנן לקראת סוף ספטמבר.

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ