האישה שרוצה להפיל את יונה יהב

הזירה הצפונית מתחממת: עינת קליש רותם רוצה להיות ראש עיריית חיפה, שלדבריה הפכה ל”עיר בולשביקית”, ועפרה פינקלשטיין בוסקילה מבטיחה לעשות מהפך במגדל העמק, בעזרת יאיר לפיד

טל שניידר, בראשי של סלונה

עינת קליש רותם, חיפה, מתמודדת על ראשות העירייה ברשימה עצמאית

חוג הבית של עינת קליש-רותם היה מעט מנומנם. 12 תושבים בשכונת נווה שאנן, בדירה קטנה מוקפים בדברי מאפה וקרואסונים, מכונסים בתוך המזגן ומקשיבים בסבלנות רבה לביקורת המפורטת של מי שמנסה להתמודד על ראשות עירית חיפה, קליש-רותם אדריכלית ומתכננת ערים על הנעשה בעיר חיפה. ברגעים הראשונים היא נראית שברירית, מנומסת מדי. חסרת סיכוי מול ראש העיר יונה יהב, ח”כ מטעם העבודה לשעבר ואיש מפלגת קדימה הסוגר יותר מעשור בחיפה וכמו ראשי ערים רבים אחרים בישראל, כמעט בלתי ניתן להזזה ממקומו.

“העיר הזדקנה”, היא אומרת להם. ,מתוך 270 אלף תושבים, 240 אלף הם בעלי זכות בחירה. תעשו את החשבון כמה ילדים (בקושי) חיים בעיר. חיפה הפכה לפרבר של תל-אביב, אין פה תרבות, רק אירועים מסחריים המוניים. בניית הנמל הפרטי החדש תתן למשפחת עופר עוד הזדמנות להתרחב ולהשפיע, ולא תספק כל כך הרבה מקומות עבודה, כפי שמבטיחים כיום כל הנוגעים בדבר. מדובר בנמל עתיר טכנולוגיה ולא יהיו צורך בעבודת כפיים מרובה כדי להפעילו. שטח עצום שילקח מן העיר חיפה, תמורת זיהום רב ומעט מקומות עבודה”.

ואז אחרי הפלגות לחזון תכנון עירוני, רותם-קליש נגעה לנוכחים בעצבים: הארנונה! הארנונה!

כן, הארנונה של חיפה היא זו שהוציאה את השומעים משוויון נפשם. על פי רותם-קליש, עיריית חיפה מדורגת מאוד נמוך בשיעורי גביית הארנונה. לפי הנתונים שהתפרסמו לאחרונה (ככל הנראה על ידי מחקר של D&B) כ 62% מן הארנונה בעיר לא נגבית כלל. “חיפה מדורגת במקום מאוד נמוך ביחס לשאר הערים בארץ. למה? איפה הכסף? הם פשוט לא גובים ואף אחד לא בודק את זה. וזה יותר חמור, מסתבר שגם חברי מועצת העיר בעצמם לא משלמים ארנונה. לפני כמה שנים נערכה ישיבת מועצה, מישהו העלה את השאילתא הזו, בנוגע לאי תשלום חברי המועצה עצמם והנושא נשאר באויר ולא טופל. יש על כך פרוטוקול”

“רגע, רגע” שאלה אחת מן הנוכחות, שהציגה את עצמה כחיפאית ותיקה “למה זה לא התפרסם בעיתון?”

רותם-קליש נדלקה: “למה? אתם לא באמת יודעים? אין עיתונות בחיפה. זוהי עיר בולשבקית. מנכ”ל רדיו חיפה, דני נישליס, הוא מספר שלוש ברשימה של יונה יהב. לכאורה, הוא עזב את עבודתו ברדיו. אבל הוא מגיע לשם כל בוקר. בנו עובד ברדיו ואתם מצפים שנאמין שהוא באמת הפסיק להפעיל את הרדיו כשהוא כל יום שם? עד לא מזמן לא היו מעלים אותי כלל לשידור שם, עכשיו בגלל קצת ביקורת ציבורית, הם התחילו לראיין אותי, אבל תוך כדי הראיון הם מיד מגבילים אותי בזמן, סוגרים לי את המיקרופון ומעלים את הצד השני לאיזון, כך שאני בקושי מספיקה להגיד את דברי. זה הכל נשלט שם. הכל מלא באינטרסים”

ומה עם עיתון ידיעות חיפה? וכל-בו?

“נו באמת, ידיעות חיפה הוא בבעלות של יעקב שחם. עד לאחרונה לא הייתי קיימת שם. אני הובלתי את כל המאבק נגד חשמול הרכבת והייתי מרימה טלפונים לעיתונאים כל הזמן. הם היו מדברים איתי, מראיינים אותי, ואף אייטם. כשניסיתי לברר עם הכתבים מה הסיבה, הם התחמקו”.

רותם-קליש היא אשת מפלגת העבודה, אך בחרה שלא להיות פעילה מלאה בסניף המקומי. לקראת הבחירות הקימה רשימה משלה, ובה שילבה אנשים מ’יש עתיד’, ‘ליכוד’ ופעילים מקומיים. הסיכויים שלה, לתת פייט אמיתי ליונה יהב נראים לא גדולים. “יהב יכנס עכשיו לקדנציה שלישית, אם יזכה, ובחיפה אין כיום שום אופוזיציה, אף אחד לא יושב בעיריה ומטיח בו ביקורת. הוא עושה מה שהוא רוצה” היא אומרת. בשעת כתיבת הפוסט, רותם-קליש מנהלת מו”מ עם מפלגת העבודה על איחוד כוחות, אך לא יכלה לאשר לי או לפרט, כיצד תראה רשימתה אחרי האיחוד. “אני אשת העבודה, מתפקדת, אבל התרחקתי כל השנים מפעילות בסניף המקומי. אם הרשימה שלהם תתאחד עם שלי, זה רק כשאני מקום ראשון”

למה העיתונות הארצית לא מתעניינת בנעשה בחיפה?

“זה עצוב. לא אכפת לאף אחד. העיריה מוציאה הודעות יחסי ציבור ומצטטים אותן בעיתונות הכלכלית מילה במילה, בלי לבדוק. כל מה שיהב רוצה הוא מכניס בדרך הזו, ואין מי שבודק ועושה כאן עבודה עיתונאית. העיתונות המקומית לא קיימת. חיפה שוקעת כעיר מבוגרת, שאינה נותנת אלטרנטיבה לתל-אביב. אין כאן רעיונות יזמיים בתחום התכנון העירוני, יש בעיות עם המטרונית, אין כאן תרבות אמיתית ואין חשיבה על התושבים עצמם, אלא רק על הגדלת הנמל, הרחבת בז”ן כשהנזק לתושבים ולסביבה עשוי להיות עצום.”

פניתי לדני נישליס לתגובה וברגע שישיב לי אוסיף את תגובתו כאן.

* * * * * *

עפרה פינקלשטיין-בוסקילה, מגדל העמק, מתמודדת לראשות המועצה מטעם “יש עתיד”

פינקלשטיין-בוסקילה (“אני גאה בשני השמות שלי, מאוד”) יושבת איתי בפסג’ בלב מגדל העמק. בשעה שש בסוף היום כמעט כל החנויות סגורות. היא, ושותפותיה למסע הפוליטי המקומי, מכנות את המקום ‘קניון’, אך כל מי שמגיע מעיר גדולה בלב ישראל, יודע שאין זה יותר מאשר גגון רעוע המכיל כמה חנויות נחמדות ובית קפה אחד. “זה בית הקפה היחיד בכל העיר” היא אומרת “מצב העסקים פה על הפנים. הכל מוזנח. אין שום חידוש ושום רענון בעיר. אנחנו רואים מהצד את עפולה משגשגת, ערים אחרות כמו יקנעם מושכות עסקים ורק אנחנו אוהבים את העיר שלנו ורואים אותה דועכת”.

פינקלשטיין-בוסקילה, 43 נולדה וגדלה במגדל העמק, כל חייה היתה פעילה: בועדת ההיגוי היישובי, בועדי ההורים, עד שנבחרה ב 2007 ליו”ר ועד ההורים הישובי ומילאה את התפקיד הזה עד לאחרונה. לפני כשנה, כשאחד הבנים שלה סיים את התיכון, היא פתאום הבינה, לפני שיהיה מאוחר מדי, שהעיר שלה חייבת שינוי. ודחוף.

“הילדים מסיימים והולכים. הם לא רוצים לחזור. זו הבעיה הכי גדולה של מגדל. אין כאן מרכז אקדמי, אין חיי תרבות, אין מסחר. למגדל אין מה להציע לדור הצעיר של הילדים שלנו. עמדתי בטקס סיום התיכון והסתכלתי על השכבה הבוגרת, ואף אחד מן הילדים לא חוזר לכאן. האוכלוסיה שלנו מזדקנת מתוך 25 אלף תושבים, לכ 20,500 יש זכות בחירה. זה יחס נוראי. אין ילדים בעיר”

לפני כשנה פינקלשטיין-בוסקילה הצטרפה לפעילות פוליטית במפלגת ‘יש עתיד’ והשיגה את התמיכה של שר האוצר, יאיר לפיד ושל חברי מפלגתו בהתמודדות שלה לראשות עירית מגדל העמק. “לפיד יבוא ויעזור לי במהלך הבחירות. התושבים יודעים שזה חשוב שלראש העיר יש קשר טוב עם  שר האוצר” היא אומרת.

במהלך שעה וחצי בבית הקפה, עם רונית בן-יהודה, מקום שני ברשימה ומלכה סטרול (תומכת ברשימה ומתנדבת פעילה) – היא לא נותנת לאדם אחד לחלוף לצידנו בלי שהיא יוצרת קשר עין. כל מי שחולף, ברדיו של 20 מטר, ניצוד בעיניה החדות ובמוטת כנף (זרוע) נסחף פנימה לחיבוק. לא יעזור לו אם יצא הרגע מתפילה או אם סתם רצה לקפוץ לחנות כלי הכתיבה. עוד קודם לכן, בחוץ, היא מחבקת שתי נערות במעבר חציה. כולנו באמצע הכביש, אני מעט נלחצת, אבל שמה לב שממילא אין תנועת רכבים ערה. היא מנפנפת לחברים בפלאפל, הסמוך לחדרון-מטה ששכרה במרכז המסחרי הישן, לוחצת ידיים לעוד אחד ועוד אחד ומגניבה לי חיוך: “ראית את המרכז הזה? איזה מסריח. לכבודך במיוחד שטפנו את המדרכה מחוץ לחדרון המטה”.

פוליטיקה, פוליטיקה כל הזמן. כל האנשים האלה במגדל העמק, גם אם אין להם מושג שיש בכלל בחירות, ביום הבוחר עוד יצביעו לה רק כי נהייתה חברה. אם זה הקצב בערבו של יום חול משמים באוגוסט, אז עד אוקטובר היא תעצור, תחבק, תסתחבק ותיצור קשר עין עם כל אדם בעיר.

ראש עירית מגדל העמק, אלי ברדה, איש ליכוד, כמו ראשי ערים רבים אחרים מכהן ברצף מעל ל-15 וקשה מאוד להזיזו מן הכסא. הפעם, פינקלשטיין-בוסקילה מנסה דבר מה שעוד לא ניסו לפניה. היא מגיעה לקמפיין מצוידת במצרך החשוב ביותר: הרבה כסף. היא אמנם לא מכניסה יד לכיס ומוציאה מכספה הפרטי (שאין לה). עד לא מזמן עבדה פינקלשטיין-בוסקילה כמנהלת המרכז הפדגוגי בעיר והשתכרה 4000 ש”ח לחודש. בשיחה איתי היא אמנם לא מעוניינת לחשוף את הפרטים הכספיים ומדגישה שוב ושוב, שהיא מוקפת במתנדבים (אכן, ראיתי במו עיני) אך אי אפשר לשכוח את החלק המאוד חשוב במשוואה: המפלגה שכרה לה אשת יחסי ציבור (עדי טימור, ממרכז הארץ), מנהל קמפיין (חן גלומברג), חדרון-מטה צנוע, שלטים, חולצות, סטיקרים, פליירים. אי אפשר בלי זה להריץ קמפיין. עכשיו רק צריך לשכנע את המגדלעמניקים ללכת לקלפיות ביום הבחירות ולשנות. לבחור במגדל העמק פעם ראשונה בהיסטוריה – אישה.