טידביטס, 8 באוגוסט

 – “אתה המושל הכי טוב אי פעם – מגיע לך כבוד גדול. אתה מגניב ואשתך לורה היא הגדולה מכולן. המשך בעבודתך הנהדרת. טקסס בורכה בך” כך כתבה המועמדת לתפקיד שופטת עליונה, הרייט מאיירס לנשיא ג’ורג’ וו. בוש, שנים לפני שהפכה ליועצת המשפטית בבית הלבן ולמועמדת העדיפה בעיני הנשיא בוש להחליף את אחד מן השופטים הפורשים בשנת 2005.

מכתבי ההערצה הכתובים בסגנון ברכות של ילדי חטיבת הביניים נשמרו בארכיון מדינת טקסס וכאשר פורסמו, זמן קצר אחרי שהנשיא בוש הודיע על הבחירה שלו לשופטת עליונה – הם הביכו מאוד את הבית הלבן. האם זו האישיות המשפטית הבכירה שתהיה אחת מחבר השופטים המכובדים שמקבלים פסיקות והחלטות הרות גורל? לפני שמאיירס הספיקה להגיע לועדת השימוע בסנאט, היא הסירה את מועמדותה. המבוכה היתה גדולה מדי. וכדי להסיר ספק: מאיירס לא הואשמה בשחיתות, בגניבה, בהעדר טוהר המידות. פשוט נתגלתה המהות של הקיום המקצועי שלה: מקורבת חסרת עמוד שדרה.

נזכרתי השבוע בסיפור הוושינגטוני הזה, כמובן בשל פרשית פרנקל פינת ליידרמן. הביקורת על הבחירה במאיירס החלה לפני גילוי מכתבי ההערצה המביכים. גם לרפובליקנים, תומכי הנשיא, היה ברור מיד שלא מדובר באישיות משפטית מן המדרגה הראשונה, אלא במעין מכערית קטנה, חברה אישית של משפחת בוש ושההחלטה על דחיפתה לאחד התפקידים הרמים בדמוקרטיה האמריקאית מריחה רע ריח של חוסר התאמה לתפקיד.

והרי מה היה לנו סביב סיפור פרנקל? חוסר נוחות כולל מן המינוי המוזר, הרטרו-שיק שהגיע מכל כיוון: הבעיות עליהן הצביע דו”ח מבקר המדינה בנטילת כספים לא לו, העובדה שכבר שירת שתי קדנציות והחוק שונה מאז כמגביל כהונה, הביצועים ב AIG ועוד. לא עזרה הסחבקיית-שכנים-איש יקר-חבר של אבא שלי מטעמו של יאיר לפיד. מינוי מקורבים סחקבים זה אלמנט של העולם שלישי. לא כאן.

* * * * *

– ראיתם השבוע את שיעורי ההשתתפות של ח”כ ישראל חסון (קדימה) בכנסת?  ואת פרסום הפולו-אפ בהארץ בנוגע לטענותיו של חסון (בגלי צה”ל) כאילו הוא נעדר רק מהצבעות שאינן גבוליות? ובכן, הוספתי משלי למדורה: חסון נוהג לנסוע שוב ושוב לביקורים בספרד, במכון הבינלאומי לשלום טולדו (הממוקם במדריד) כדי להשתתף בפגישות סודיות עם פלסטינים. למרות שהנסיעות עצמן גלויות לציבור בדו”חות בכנסת, חסון אומר שאינו יכול לספר על תוכנן. אני מתקשה להבין כיצד עניין סודי שכזה מדווח לועדת האתיקה של הכנסת, אבל ניחא. בטחון המדינה הוא תמיד מעל לכל, לא? בנסיעה האחרונה שלו לספרד, בראשית יולי האחרון, גם ח”כ מרב מיכאלי הוזמנה (ככל הנראה) לאותו הפורום.

ובכלל, למי שרוצה לעיין ברשימת הנוסעים והבאים מקרב הח”כים, אפשר כאן.

– שר האוצר מזמין את הציבור לדמיין עולם ללא ‘יש עתיד’ (כפי שאפשר כיום, אגב, לדמיין או לראות במציאות עולם בלי ‘קדימה’, תכל’ס, זה תרגיל בדמיון מודרך וזה לא תרגיל קשה מדי). חלק מן הדברים שהוא כותב, כמיטב המסורת במפלגה שלו, לא ממש מדויקים:

לדוגמה: הממשלה הקודמת לא נפלה באמצע הקדנציה, אלא ממש לקראת הסוף, וקיצרה ימיה רק בכמה חודשים. גם הסחטנות הקואליציונית לא עברה מן העולם תוך 4 חודשים (וככל הנראה לא תעבור גם אם יחליפו את כל החוקים במדינה, יהפכו את מי הים למתוקים, ויחזקו את המשילות עד חנק). ועוד: רפורמות משק החשמל ותחבורה לא התחילו תחת לפיד או בזכות ‘יש עתיד’  – ואולי דווקא העבודה שיש רציפות במשרד התחבורה, היא זו שמאפשרת את הדחיפה של הרפורמות ולא הסטיקר של יש עתיד על הקורה בצילום.

אז מה נשאר מצילום האינסטגרם התעמולתי הזה? העובדה ש’יש עתיד’ רואה את עצמה כמחליפה/יורשת של הליכוד. ליכודניקים, לתשומת לבכם.

 – בסלונה עלה השבוע פרויקט ‘גברתי ראש העיר’ בו צוות סלונה (ואני בתוכו) נסקר באדיקות את מערכת הבחירות לרשויות המקומיות. פוסט ראשון: למה אין נשים ברשויות המקומיות?

 – עוד מן הנעשה בשבוע הזה: השושלת המו”לית-נשית של הוושינגטון פוסט

 – ועד מתי כתבים יחפשו שקעי חשמל בכנסת?

* * * * *

הערות מנהלתיות:

לקוראים בערבית, התחלתי לכתוב עבור אתר אל-מסדר, בעריכתה של שמרית מאיר. אני שולחת להם כתבות וראיונות, והם מתרגמים. הנה ראיון שערכתי עם ח”כ חיליק בר על אירועי השדולה שלו לפתרון הסכסוך, ומפגש עם משלחת פלסטינית רשמית בכנסת בשבוע שעבר, כולל הצבת דגל פלסטין במשכן בפעם הראשונה.

העבודה השוטפת פה, בהארץ, בסלונה (ולעתים בגלובס + מעריב) – ממשיכה במקביל.

פתחתי עמוד פייסבוק חדש לפלוג כדי שלא אצטרך להתמודד עם שאלת אישורי החברות, אוכל לקבל נתונים על צפיה בסטטוסים ועוד. אנא הצטרפו לשם, הפרופיל שלי קצת התייבש (משתדלת לא להעלות דברים בשני המקומות כדי לא להכביד).

למי שרוצה עדכונים כל הזמן, אפשר לסמן בעמוד שלי את ה-  “Get Notifications” ואז תשלח נוטיפיקציה על כל סטטוס.

והתודה השבועית לתומכי הפלוג, בישראל ובתפוצות. תודה לכם!