חוק המשילות, חוק העריצות, חוק הגזענות, כך מכנים בימים האחרונים את התיקון לחוק הבחירות (העלאת אחוז החסימה) שיעלה היום להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. התיקון, שאמור להעלות את אחוז החסימה מ 2% ל 4%, מעורר התנגדות רבה כיוון שדוחק מפלגות קטנות אל מחוץ לכנסת.
על פי מסמך שהוכן על ידי היועץ המשפטי של ועדת הבחירות והוגש לועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, בראשות ח”כ דוד רותם (ישראל ביתנו), אם מחשבים כיצד היתה נראית הכנסת ה 19 כשאחוז החסימה ניצב על 4%, יוצא שרע”ם-תע”ל, חד”ש, בל”ד וקדימה בחוץ. השלל של 13 המנדטים מתחלק בין כל המפלגות האחרות. ולתזכורת: בליכוד ובעבודה אין אף חבר כנסת ערבי. בישראל ביתנו, במקום ה 28 הגבולי ברשימה המשותפת עם הליכוד, חמאד עמאר הדרוזי. במרצ, במקום החמישי הגבולי, עיסווי פריג’. וזהו. לא בתנועה, לא ביש עתיד עתירת המנדטים, בטח לא במפלגות שפתוחות רק ליהודים (חלקן גם פתוחות רק לגברים, אבל זה לפוסט אחר).
את החישוב הנ”ל, בטבלה השניה בתוך המסמך ראוי לסייג. “סביר להניח כי באם סף החסימה החוקי היה גבוה יותר בעת הבחירות האמורות, היו משתנים דפוסי ההצבעה” נכתב שם בסעיף 7.
ובכל זאת, על מה מושתת התפיסה שערביי ישראל, 20% מן האוכלוסיה, פשוט ידלגו להם להצבעה בליכוד או בעבודה או סתם יתמזגו אחד עם השני? אף אחד לא בדק ולא שאל. נדמה גם שלאף אחד לא באמת אכפת.
* * * *
באותו עניין, ראו את ההתנהלות של מפלגת העבודה לקראת הועידה ביום ו’ הקרוב. את מועד הועידה קבעו ליום ו’ בבוקר לאחר שאנשיה של יו”ר המפלגה שלי יחימוביץ’ ערכו התייעצויות. אי אפשר לקיים את הועידה באף אחד מערבי השבוע, כי בתקופת חג הרמאדן, חוגגים המוסלמים מדי ערב עם שבירת הצום והצירים הערבים לא יוכלו להגיע. מוצאי שבת הנו מועד בלתי אפשרי עבור שומרי השבת במפלגה. נותר שישי בבוקר, יום החג של החילונים חובבי בתי הקפה.
כדי להקל על הצירים הערבים – בכל זאת מדובר ביום שישי במהלכו נערכות תפילות צום הרמאדן – אמרו לי אתמול במפלגה שבגני התערוכה יועמד מיניבוס ומי שירצה יוסע הלוך חזור לתפילות במסגד ביפו או בהרצליה פיתוח.
הרגישות הזו כלפי פעילים ערבים בעבודה לא ממש הורגשה שם בשנים האחרונות. למעשה, רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה 19 הנה הראשונה מזה 32 שנה בה לא כלול אף נציג למגזר הערבי. איך קרה הדבר? החלטה תקנונית של ראשי המפלגה, שאושרה בועידת המפלגה, לבטל את שיטת השריונים ולהחליפה בשיטת הבטחת הייצוג. כך יצא שגאלב מג’דלה ונדי חילו שובצו במקומות 17 ו 18, בהתאמה ונותרו מחוץ לכנסת. מה זה תפילות והתחשבות בחגים לעומת הדרה מוחלטת מייצוג פוליטי במפלגה הגדולה באופוזיציה?
אם חברי הכנסת של מפלגת העבודה מתכוונים להילחם היום כאריות כדי לחסום את חוק החסימות-משילות-גזענות, אולי כדאי להם לשקול צעד משלים ולטרוח על שינוי התקנון שלהם כך שחברי מפלגה ערבים יזכו שוב לייצוג משמעותי בשורות המפלגה.
בכל זאת, אם התוכניות של ח”כ דוד רותם וחברי מפלגתו יתממשו, שוק הדעות הפוליטיות יוצף בשנים הקרובות בקולות תועים ואבודים, חסרי בית ולפי איך שהדברים נראים כיום, מפלגת העבודה לא נראית מזמינה.
את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ
ביטויים כמו “כך מכנים” (מבלי לציין מיהם המכנים) ו”מעורר התנגדות רבה””, הם ביטויים שלוקים בשיפוטיות-יתר, ע”ח הדיוק בעובדות…
אני יודע שבקרב השמאל הקיצוני (וכמובן גם בקרב תומכיו בתקשורת) ישנה התנגדות רבה לחוק הזה, אבל לא שמעתי שמדובר בקונצנזוס כה גדול עד כדי כך שבכל הלינקים שהבאת, הצלחת למצוא בסה”כ הרבה קולות זהים לגמרי (פובליציסט איש-שמאל, “אנשי-הרוח” הקבועים שחותמים על כל עצומת שמאל קיצוני באשר היא, כמו אוטומטים, וכמובן כתבה ב”הארץ” שעוסקת במחאת האופוזיציה נגד החוק…).
החוק הזה מעורר התנגדות רבה ב-ק-ר-ב -ת-ו-מ-כ-י ש-מ-א-ל, והם “אלה שמכנים” אותו בשמות ציוריים כאלה ואחרים.
הטענה שצריך אחוז בחירה נמוך כדי לאפשר לקבוצה מסויימת את הזכות לרוץ בכמה ראשים, היא לא יותר דמוקרטית מהטענה ההפוכה, ואין בה אף לא שמץ של גזענות/הדרה/הרחקה/דחיקה ושאר מילות-קרן-חדשה. איש לא מצפה מערבים להצביע לליכוד, במידה והם חוששים שמפלגה איקס לא תעבור את אחוז החסימה (בדיוק כמו שאיש לא עשה הנחות לעוצמה לישראל כאשר היו ספרות לגבי יכולתה, שאכן הוכחה כלא מספקת, לעבור את אחוז החסימה). הם יכולים לרוץ ברשימה אחת (כמו שעשו בליכוד וישראל ביתנו, מבלי ששמעת הזדענות על כך ש”מדירים את המפלגה של העולים”), והם יכולים לנסות לרוץ בנפרד בכ”ז, והם יכולים להצביע למפלגות אחרות – בדיוק כמו כל בוחר אחר במדינה.
הסיבה שהשמאל מזדעק כ”כ בעניין הזה, הוא עקב החשש שבגלל בלגן פרסונאלי, לא יצליחו הערבים להגיע להסכמה על ריצה משותפת (חרף העובדה שבמציאות ההבדלים ביניהן, הם אפסיים עד כדי כך, שאחמד טיבי הצליח לכהן בכנסת מטעם שלושתן…) – וכך מחנה השמאל עלול לאבד את הבאנקר המובהק ביותר שלו בכל הנוגע לאי-הצטרפות לקואליציה של מרכז-ימין.
להסוות אג’נדה פוליטית בסיסמאות משעממות על הדרה/קיפוח/אפלייה וכד’, זו מומחיות עתיקת-שנים של נציגי השמאל בפוליטיקה ובכלי התקשורת. היא לא נכונה היום יותר מכפי שהייתה כאשר טענו שבגין יפעיל צבא כדי לטפל בשביתות…
בדיוק. יש בכל זאת כמה בעיות בחוק הזה והעיקרית שצריך 65 ח”כים כדי להפיל ממשלה, דבר תמוה ביותר ולא דמוקרטי. חוץ מזה אני תומך בהעלאת אחוז החסימה, זה לא ישנה הרבה אבל אולי יעזור.
אין לי הרבה מלים טובות על החוק הזה (בכלל, אני די משוכנע שאין שום בעייה במשילות במדינת ישראל – יש בעייה באנשים שמנהלים את המדינה, ולא בחוקים שלה…). העניין הוא לא אם החוק הוא טוב או רע, אלא הניסיון המשעמם להפוך את ההתנגדות אליו, שנובעת מאינטרס פוליטי צר, לאידיאולוגיה פומפוזית שישר משחילה את מילות-המפתח הרגילות שקודחים לנו במוח איתן בשנים האחרונות (שווה פעם לבדוק כמה פעמים השתמשו במילה “הדרה” לפני שהחבר’ה אימצו אותה והפכו לקריאת הקרב שלהם בכל מאבק פוליטי שלא יהיה).
לי אישית אין מושג מה יעזור אחוז חסימה גבוה, ולמי. השמאל אמנם פוחד פחד-מוות שהח”כים הערבים לא יתנהגו כמו שבמרצ/עבודה היו מתנהגים, והיו מעדיפים לירות לעצמם בראש, ובלבד שהיריב הפנימי ייפצע ברגל, אבל אם אני צריך להמר – הם דווקא יצליחו לרוץ ביחד, וייצאו מחוזקים מהעניין.
השיח סותם-הפיות שהופך כל עמדה שאינה אולטרה-שמאל-פוליטיקלי-קורקט מובהקת, למשהו גזעני-מדיר-שוביניסטי, היא תופעה שרק הולכת ומתגברת בשנים האחרונות, ויש מקום להתייחס אליה בכל פעם שהיא מופיעה (למשל, שמת לב שבמקרים רבים כשמישהו מביע עמדה ימנית, התקשורת תטען שזו עמדה “שנוייה במחלוקת”? או הניסיון המרתק להפוך את אלה שחושבים שמגדל דוד הוא לא מאחז בלב הקסבה של שכם, ל”ימין קשה”?). זה הנושא המעניין פה, ולא איזה חוק חסר ערך (שהשמאל היה חוגג כנצחון הדמוקרטיה, לו היה גורם למחיקתן של הבית היהודי/ש”ס/אגודה וכיו”ב…)
אני לא יודע באיזה מילייה אתה מסתובב אבל אני כמעט ולא מכיר שמאלנים בחיים האמיתיים, אני מתכוון אנשים שהם באמת שמאל ולא רק אומרים שהם שמאל והם בדרך כלל יותר ימנים ממני ורוצים להרוג את כל הערבים.
יש איזו בחורה בעבודה שלי שכל כך הזויה שאף אחד לא לוקח אותה ברצינות וזהו.
אז אני לא מרגיש שום סתימת פיות, גם לא בתקשורת – אני לא קורא הארץ כבר חודשים -, דווקא אני מרגיש תזוזה ימנה של התקשורת כבר מהאינתיפדה השנייה אבל גם בשנים האחרונות. לפחות התקשורת יותר פתוחה לעמדות ימין מבעבר. העמדות המוזרות של טל שניידר נראות לי ממש שוליות.
אני נתקל בהרבה “שמאלנים אמיתיים”, ואני יכול להגיד לך שכמעט כל קלישאה שהתקשורת משתילה היום, הופכת לחלק מהשיח שלהם בשבוע שאחרי, וכמעט איש מהם לא מודע למניפולציה שעושים עליהם. להיפך, מי שמצליח לא להיות מושפע מהשטויות על ה”כיבוש המשחית”/”ההדרה”/”הפליטים-המהגרים”/”אפליית הערבים”/”חוקי ההשתקה”/”המלחמה בארגוני זכויות האדם”, הוא שנחשב לשטוף המוח.
ודאי שיש בתוכם אנשים שמודעים לעניין (הם בדר”כ היחצ”נים והקמפיינרים שמייצרים את הספין השבועי (דוגמא – היום כמה חארות בבית שמש דרשו מאישה לעבור אחורה, כל העיתונות עסקה בזה בהתלהבות. באותו זמן ממש יידו מחיבלים בקת”ב אל אוטובוס בשומרון. נחש על מה דיווחו…).
יש הרבה אנשים מתוסכלים בתקשורת שחושבים שהיא לא משפיעה, מכיוון שמרצ עודנה מפלגה זניחה (למרות התמיכה העצומה בה בקרב “מעצבי דעת הקהל”), אבל האמת המצערת היא שהם טועים בגדול – אלמלא הצלחת הקמפיין התקשורתי, מרצ היום הייתה זכרון רחוק של מפלגה קיקיונית שנחמקה לפני שנים, והבלוק העצום של מצביעי מפלגות-כלום (שהתקשורת מריצה בהצלחה לא-מבוטלת כל פעם מחדש בתקווה להעביר קולות מהימין לשמאל), כנראה שלא היו משגשגות כ”כ.
נכון אורי, כי ההבדל הזניח בין ליברמן והגמדים שלו לבין הליכוד ממש דומה להבדלים בין לאומנים ערבים חילונים ובורגנים, קומוניסטים ערבים ואיסלאמיסטים ערבים. מה זה משנה? כולם ערבים!
ובמלים אחרות – להגיד לבל”ד ולחד”ש ולרע”ם-תע”ל לרוץ יחד זה כמו להגיד זאת לישראל ביתנו, מרצ וש”ס.
אתה מכיר ח”כ שהצליח לכהן גם במרצ, גם בישראל ביתנו וגם בש”ס? על אחמד טיבי שמעת? אין מפלגה ערבית שהוא לא ישב בכנסת מטעמה. ביום שתמצא לי ח”כ שבתוך עשור אחד כיהן במרצ, ש”ס וישראל ביתנו, יהיה ערך להשוואה שעשית.
אין ספק שהטיעון “אתה גזעני”, הוא פתרון כמעט הכרחי כשהטיעונים חלשים, אבל מה לעשות – המפלגות הערביות (חרף הסיסמאות הגדולות על ההבדלים העצומים ביניהן), הן קרובות מאוד, ונדידת אנשים ביניהן (עוד לפני טיבי – למרות שאיש לא עשה זאת באופן גורף כמוהו…), זו תופעה קיימת ומוכרת.
תגובה לאורי –
הרעיון שהערבים יכולים לרוץ ברשימה משותפת אם הם רוצים לעבור את אחוז החסימה הוא רעיון המצמם את כל האג’נדה שלהם להיותם ערבים. הרי מפלגה ערבית אחת היא חילונית ליברלית, אחת היא קומוניסטית ואחת היא איסלמית. הדבר היחיד המשותף להם הוא היותם ערבים. זה כמו שנגיד שמרץ, יהדות התורה וישראל ביתנו יתאחדו, כיוון שממילא ”ההבדלים ביניהם אפסיים” כדבריך.
עצם הרעיון הזה נובע מכך שאלו שמקדמים את החוק הזה רואים אותם כערבים וזהו – בלי עניין להבין אידיאולוגיות ודעות שונות המגדירות אותם. וצריך לזכור – לא מדבור כאן במיעוט קטן – מדובר בכ- 20% מאזרחי המדינה.
למעשה, הצעת החוק הזו אומרת לערבים שאם הם רוצים לקחת חלק במשחק הפוליטי הישראלי, הדרך היחידה לעשות זאת היא להתאחד סביב המחנה המשותף הנמוך ביותר – היותם ערבים, או במילים אחרות – הם כנגד אנחנו, ערבים כנגד יהודים. במקום להשתתף בשלל הנושאים החשובים העומדים לפתחם של אזרחי המדינה – מפלגה כלל ערבית זאת תוכל להתעסק רק בנושא קיפוח האזרחים הערבים. זה מה שנחנו רוצים? לאחד את כל הערבים בהתנגדות למדינה במקום לשלב אותם בדיון ובעשייה בכל אותם נושאים שבהם יש איתם הסכמה (ואם מפלגות ערביות שונות יש הסכמה על נושאים שונים עם מפלגות יהודיות שונות).
ומילה כללית אחרת – לגבי נושא ה-‘שנוי במחלוקת’ – בעקרון אני מסכים איתך – שימוש בלשון כזו יכול להיות מניפולטיבי. אבל אני לא מסכים עם הניתוח שלך שאומר שרק השמאל הקיצוני חולק על החוק הזה. היום עלו נציגי כל מפלגות האופוזיציה כולן והתנגדו לחוק תוך שימוש בביטויים עזים כנגדו. אפילו מספר חכ”ים מהקואליציה התנגדו ונמנעו. זה קצת פחות מחצי הכנסת – אם זה לא נקרא שנוי במחלוקת אז מה כן? ואם כל האופוזיציה כולל העבודה והחרדים (ורובי ריבלין) נקראים אצלך שמאל קיצוני אז מה נקרא אצלך שמאל לא קיצוני? ליברמן? כפי שאמרתי – ביטויים כגון ‘שנוי במחלוקת’ יכולים להיות מניפולטיביים, אך באותו האופן – הנטייה לקרוא לכל מי שמבטא עמדה לה אתה מתנגד ‘שמאל קיצוני’ הינה מניפולטיבית ביותר.
בכבוד רב.
אני כבר שאלתי ולא קיבלתי תשובה. אם המפלגות הערביות כל כך שונות, אז למה הן מצביעות אותו דבר על כל נושא ? הרי אחת היא קומוניסטית ואחת היא “ליברלית” – בל”ד ליברלית כמו שיהדות התורה תומכים במצעד הגאווה היום בירושלים אבל ניחא – אז למה הן מצביעות אותו דבר בעניינים כלכליים ?
הרי הדבר היחיד שמגדיר את המפלגות הללו זה היותן ערביות ושום דבר אחר. כצפוי, השמאלנים מעניקים יותר חשיבות להצהרות מאשר לעובדות ולמציאות – הרי הם אף פעם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם זה אגב כמעט מה שמגדיר שמאלני בישראל – אז הם נופלים בפח אבל זאת הבעיה שלהם ורק שלהם. המפלגות הערביות יתייחדו ואם לא רק נרוויח שהח”כים העלובים הללו לא יישבו בכנסת.
לא חושבת שהן מצביעות אותו הדבר על כל נושא.
רוני,
מעבר לבעייה שיש לי עם ההגדרה של המפלגה הנאצריסטית בל”ד כ”ליברלית-חילונית” (והרקורד שלה, עתיר החיבוקים עם גדולי הרודנים בעולם הערבי היה צריך לרמז מעט לגבי ה”ליברליזם” שלה), הרי שאני מוצא עצמיח שב ומתייחס לדוגמא של אחמד טיבי (כפי שכתבתי לרחביה למעלה – וגם הוא עשה את ההשוואה הלא-מתאימה, למפלגות יהודיות מקבילות-לכאורה). המעבר של טיבי בין המפלגות, אגב, היה לחלוטין פרסונאלי, וזו גם הסיבה לקשיים שלהן להתאחד. לו מדובר בבעיות עקרוניות סבוכות, אלא בסוגייה הקשה שטורדת כל מועמד בכל מפלגה שחוברת למפלגה אחרת: האם אקבל מקום ריאלי ברשימה המאוחדת…
לו המפלגות הערביות פעלו בהתאם לעמדות העקרוניות שהן מייצגות, היית צודק לחלוטין. במציאות הקיימת, הן פועלות באופן שמגדיר אותן לא כקומוניסטיות/לאומניות/אסלאמיסטיות, אלא כמפלגות שהמאפיין האתני שלהן הוא העיקר. אחרי הכל, לו היה שמץ של אמינות לכסות האידיאולוגית-עלק, בל”ד וחד”ש היו הראשונות (ועימן גם ארגוני הנשים בישראל, שרק מחשפות כל חרדי באוטובוס כדי לצעוק “הדרה”…) להזדעק כנגד העובדה שברע”ם-תע”ל בחרו בח”כ ביגמיסט. במציאות הן משתפות עימו פעולה ללא שום קושי.
באשר לדבריך אודות ה”שנוי במחלוקת”: לא התכוונתי רק לחוק הזה (ותסלח לי שרובי ריבלין והקמפיין הבלתי נלאה שלו לנשיאות, לא גורם לי להתייחס לעמדה כלשהי שהוא מביע, כמשהו מעבר לניסיון גיוס מצביעים…), אלא לכל אג’נדה שבמחנה השמאל מנסים לקדם. המושג הזה נמצא בשימוש בנוגע למסתננים (סליחה, “מהגרים”/”פליטים”, אני כבר לא עוקב מהו המינוח הPC שעלינו להשתמש בו, כדי לא להיחשב לגזענים/מדירים/מפלים/מחק את המיותר או הוסף עוד שם…).
אני ממש לא חושב שכל מי שלא מסכים עימי הוא “שמאל קיצוני”. ביחס לחוק הזה, כאמור, אני לחלוטין אפטי. מקוממת אותי פשוט הצביעות של מתנגדי החוק, והניסיון היומרני להגיד לנו מה דמוקרטי ומה לא.
איכשהו תמיד כשהשמאל מנצח בבחירות אזי ברור שהמדיניות שלו תקבע, שכן הרוב קובע (גם כזה שנקנה בעזרת מיצובישי) – אבל כשהימין מנצח, פתאום חובתו לעשות מה שהמיעוט רוצה, בכדי “לשמור על זכויות המיעוט”. הצביעות פשוט מציקה לי, מה לעשות…:)
טל,
את לכאורה סותרת את עצמך – מצד אחד, אין לנו לצפות שבני המיעוטים “הערבים” יצביעו למפלגות “יהודיות” … מצד שני, זה לא בסדר שלא שוריין מקום לאותם מיעוטים במקום ראלי.
אז רגע, את מצפה מהיהודים שיכניסו את הערבים – או מהערבים שיבואו ויצביעו לאותה מפלגה שהעמידה במקום ראלי (לפי כל הסקרים) מועמדים מהמגזר שלהם וכדי שאלו יכנסו לכנסת?
ודין הליכוד, העבודה ומרצ זהה פה – כי לא ממש הבנתי.
הרי זו גם הציפייה (והביקורת הקשה, יש לציין) ממגזרי הקיבוצים, העולים, השכונות וכו’ – שיביאו קולות לאותה מפלגה שמשריינת אותם … אז במפלגת העבודה סוף סוף הבינו שמגמות ההצבעה השתנו ואי אפשר לשריין עשר ויותר מקומות, מתוך העשרים הראשונים, למגזרים שבפרט כבר לא מגיעים להצביע למפלגה כבעבר (או לפחות לו במספר קולות שמצדיק את השיריון על חשבון מגזרים אחרים – כלל הציבור).
לכן ובצדק רב בוטלו והוזזו אחורה השיריונים ולמרות זאת ובכל זאת גם המושבים וגם הערבים הושמו במקומות ראליים – רק שמסיבות שבחלקן אינן תלויות במפלגת העבודה, לא נכנסו.
אז נכון שיש הרבה מקום לביקורת על תזמון הועידה – אבל כאשר היא מתקיימת בימי חמישי, מתלוננים על הפקקים וכאשר היא באמצע השבוע זה יום עבודה ומתלוננים וכאשר זה בבית-ברל אין מקום וכאשר זה בבית החייל אין חניה וכאשר זה בגני התערוכה אז מוצאים סיבה אחרת …
אהה ורגע, אם היו מאמצים את גישת 50% הנשים – אז בכלל המיעוטים היו נבעטים למקום שלושים … או שזה כן בסדר?
אני חושבת שאל מיעוט (לא נשים, כי הן לא מיעוט) יש להתייחס כמו שמתייחסים אל מיעוט. לרצות שהוא יהיה בפנים, בכנסת, במפלגות. כרגע הכנסת רוצה להקיא אותם והעבודה מזלזלת באינטלגנציה שלהם. כל מה ששומעים ברקע זה סיפורים וקשקושים. העבודה לא פועלת כמעט בקרב הציבור הערבי. אתה יודע את זה וכל אחד במפלגה שלכם יודע את זה.
ובנוגע לשריון נשים- אין קשר. יש גם נשים ערביות. אפשר לקפוץ על כל החתונות. ואם מטריד אותך ההערות שלי לבחירת המועד, אז ארענן את זכרונך ואשיב לך שאיני אשת המפלגה שלכם ולא אכפת לי המועמדים שלכם והבלגנים שלכם. אני עיתונאית והדבר היחיד שאני יודעת לעשות זה להעביר ביקורת. לא מתיימרת להיות אשת ביצוע או אחת שקובעת תאריכים ביומנים (בקושי את היומן שלי אני מצליחה לנהל)
באם המועד לא מטריד אותך, אל תתעסקי בזה … הגבתי להתייחסות לכך שמפלים ערבים בתקופת התפילה שלהם והצגתי איך כל תזמון אחר תמיד מניב נפגעים … אם כי מוסכם שהיה אפשר לדחות את הכינוס בעוד כשבוע (ואז כמובן שהייתה סופגת ביקורת על הדחיה).
את זו שבנית מגדלי תיאוריות על קיפוח ערבים במפלגת העבודה ולא מעט בהתבסס על תזמון הכינוס, לא אני.
גם המיעוט צריך לרצות – בואי לא נתנהל בהתנשאות … ברגע שהציבור הערבי יתדפק בהמוניו על דלתות המפלגה, אין לי ספק שיהיה לו נציג במקום טוב.
ועל איזה זלזול את מדברת? יש להם מחוז, יש להם סניפים ויש להם מועמדים ברשימה – בדיוק כמו לכול מגזר אחר שלא נכנס לכנסת (קיבוצים, מושבים, עולים …).