כשחוק החרם עבר את הצבעת ועדת חוק חוקה ומשפט, ח”כ זאב אלקין אמר כי “אין שום סיבה שהחוק האמריקאי יגן על מדינת ישראל ויעניש קשה אזרח או חברה אמריקאית שלקחו חלק בחרם על ישראל, ומדינת ישראל תשב בחיבוק ידיים מול אזרח או גוף ישראלי שקוראים לאותו אזרח אמריקאי לקחת חלק בחרם עלינו.”
מטרת חוק החרם הישראלי הנה למנוע מחברות ישראליות המעוניינות לעבוד בבנית העיר הפלסטינית רוואבי לחתום על סעיף בחוזה העבודה בו הם מתחייבות שלא לספק שירותים או סחורות להתנחלויות.
כמו במקרים אחרים, כשח”כים מחפשים להצדיק את מהלכיהם, הם מגלגלים עינייהם מערבה. מה שטוב לאמריקאים, בטח טוב עבורנו. לפחות, ההתכסות בצידוק אמריקאי תסתום לחלק מן האנשים את הפיות. (כמה פעמים מאז שחזרתי לארץ שמעתי את האנשים אומרים, ב’אמריקה זה לא היה קורה’ כאילו שהכל שם דבש כל הזמן.)
אז הנה. באמת יש חוק אמריקאי שעבר בקונגרס בשנות ה 70 במטרה להתמודד עם חרם הליגה הערבית נגד ישראל (מי לא זוכר את הימים היפים והבריאים לפני שרשת מקדונלד חדרה למרחב שלנו). החוק מטיל קנסות על חברות או יחידים אמריקאים המשתפים פעולה עם החרם של מדינות ערב נגד ישראל.
החוק היה כל כך משמעותי, שמקדונלד העדיפה לשלם את הקנסות ולהמשיך להחרים את ישראל. כמה שנים אחרי שמצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל, ופרשה מן החרם, נטשה גם מקדונלד את החרם והתחילה למכור לנו המבורגרים. בינתיים, מסתבר, בישראל לא נוטרים טינה למקדונלד על אותם הימים.
אבל אלקין מטעה. מטעה בגדול. החוק האמריקאי אוסר חרם על ישראל. אין לחוק האמריקאי בעיה עם אי אספקת שירותים או סחורות להתנחלויות, שאינן שטח ישראל.
שלא כמו אצלנו, שאנשים כאן משוכנעים משום מה שאריאל= ישראל (דברי שר האוצר שם, לדוגמא), האמריקאים לא מקבלים זאת (דברי אובמה על ההתנחלויות). בחוק החרם הישראלי החדש, כתוב באופן מפורש, חרם על ישראל כולל גם חרם על “איזור שבשליטתה”.
ולכן החוק האמריקאי הנ”ל בטח לא אוסר חרם כשזה מגיע לבניה בשטחים או מכירת מוצרים לשטחים. יותר מכך, יש היום בארה”ב גופים שלא מוכרים מוצרים מן ההתנחלויות, ואף אחד לא אוכף את החוק האמריקאי הנ”ל כלפיהם.
הרי ממשל אחרי ממשל אחרי ממשל אמריקאי מחרים בעצמו את השטחים הכבושים. לדוגמא, הקונגרס האמריקאי החליט בשנת 1995 להעביר את שגרירות ארה”ב מתל-אביב לירושלים. אבל מאחר ומזרח ירושלים היא שטח כבוש, כל נשיא אמריקאי – כולל ביל ‘החבר הקרוב’ קלינטון, ג’ורג’ ‘אוהב ישראל’ בוש וברק ‘מתי הוא יתאהב בנו כבר’ אובמה חותם על צו לאי יישום החוק הנ”ל. השגרירות לא עברה ולא תעבור עד שישראל תגיע להסכם שלום עם הפלסטינים ותחלוק איתם את העיר המאוחדת. חרם או לא חרם?
דנון: לכפות על נוער תגלית סיור בשטחים
ובאותו עניין, ח”כ דני דנון, יוזם ועדות החקירה של ארגוני השמאל, שם לב שככל שהוא מקצין ימינה, משום מה לא קולטים כמה הוא קיצוני. אחת לכמה זמן, הוא מושך עוד ימינה ועוד ימינה. אולי מישהו ישים לב שהוא הכי קיצוני מימין. אתמול הוא החליט שיש לאכוף את האג’נדה הימנית הקיצונית שלו גם על הנוער היהודי האמריקאי שבא לבקר בישראל במסגרת סיורי ‘תגלית’ ו’מסע’. מאחר שממשלת ישראל משתתפת במימון מסעות שטיפת המוח הללו ומאחר ומבחינת דנון, ממשלת ישראל מייצגת רק את הימין הקיצוני המאמין שהשטחים הכבושים שלנו הם, הרי שיש לכפות על הנוער היהודי-אמריקאי ביקור בשטחים.
בישיבת של ועדת קליטה ועלייה (שבראשה הוא עומד) “נחשף כי תוכניות סיורים של סטודנטים יהודיים מחו”ל, כ’תגלית’ ו’מסע’, הממומנות כולן על ידי ממשלת ישראל, מקפידות להדיר את רגלי המטיילים מאזורים אלו (יו”ש – ט.ש.). …. דנון הדגיש כי על הממשלה להתנות את המשך הפרויקט בהכללת אזורים אלו.”
מעניין כמה הורים יהודים אמריקאיים יפסיקו לשלוח את ילדיהם לכאן אם הן יכללו ביקור בשטחים.
אני בטוח שדני דנון בטוח מודע לזה שדרישתו לא תתקבל, אבל התייחסות וכותרת הוא קיבל ובריבוע. לגבי אלקין הוא כניראה באמת רציני בכוונותיו ולכן מטריד הרבה יותר. הוא מזכיר לי את אלה שבצביעותם נוהים אחרי אוהבי ישראל. המשפט הסוגר מזכיר לי משפט שכתבתי פעם במאמר (הלינק למעלה) בנושא:
“כבר קשה למצוא מתנדבים למלחמות קודש מבין צאצאיהם (פשוט “ג’יהאד” כבר לא נשמע טוב לנער האמריקני המתבגר).”
לא מכירה את דנון, אבל היוזמה שלו לחקור את ארגוני השמאל הצליחה הרבה מעבר למה שהוא תכנן.
יצא לי לתעד את פרוייקט תגלית במסגרת סרט ששודר לפני כמה שנים ב”רשת”. הפרוייקט ממומן בחלקו ע”י ממשלת ישראל, אבל עיקר המימון שייך למליארדרים לא ישראלים כמו ברונפמן ואדלסון. אדלסון, שאין לחשוד בו בשמאלנות עודפת, מקפיד להגיע כבר ביום הראשון או השני להרצות בפני הצעירים האמריקנים, כשעיקר ההרצאה עוסקת בשני עניינים: 1. מדוע ישראל צריכה את ביבי, 2. מדוע הרפובליקנים קדושים והדמוקרטים עוכרי-אמריקה. חלק מהצעירים הללו, כמובן, משתייכים לאגף הדמוקרטי (חלקם אפילו עוזרים של חברי קונגרס דמוקרטיים) וחשים מבוכה גדולה מול הפרופגנדה הזו. מאחר שבעל המאה הוא בעל הדעה הם שותקים בנימוס במהלך האירוע המביך. בשלב מאוחר יותר של הביקור הם נלקחים לסיור במחסומים בהם מוצגת להם כמעט אך ורק העמדה הישראלית וכן מבקרים ומסייעים לפעילים בפרוייקט “עיר דוד”. הדבר הקרוב ביותר לפלסטיני שבו הם נתקלים הוא ערבי ישראלי שמגיע לעימות מול מתנחל שלאחריו מתפתח דיון בנושא. ה”נחמה” היא שפלסטינים היא לא הקבוצה היחידה שמודרת מהפרוייקט: גם על קיומם של יהודים מזרחיים המשתתפים לא ממש שומעים (“אבל לקחנו אותם לשוק הכרמל!”, התגונן באוזניי אחד המדריכים כששאלתי אותו מדוע זה כך). מאידך, מאחר שהביקור דחוס ואינטנסיבי מאוד, לעיתים השטחיות היא תוצאה של חוסר זמן ולא של זדון.
אני חושבת שיצא לי בזמנו לראות את הסרט שלך. וגם לי היה ידוע שאדלסון הוא המממן של הסיורים הללו ובכל זאת דנון טוען שזה מימון ממשלתי. מוזר.
בלוג עצוב.
כאילו אין לנו מספיק צרות מבחוץ…
מקווה שגם תגובתי תתפרסם למרות שהיא נגד הלך רוח הבלוג.
וכל הכבוד לאלקין!