יו”ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ’ הודיעה שתכנס מחר בבוקר, בבית המפלגה ברחוב לה-גרדיה מסיבת עיתונאים בשעה 10 בבוקר.
הנה כמה תובנות מהירות (לא בסדר חשיבות, סתם לפי מה שקפץ לראש):
– השימוש בנכסי המפלגה לאירועים פוליטיים על ידי יחימוביץ’ יהפוך במהרה מושא לביקורת. האם גם כבל, הרצוג ומרגלית יכולים לערוך שם, באותו הלוקיישן מסיבות זה אחר זה השבוע? האם כל נכסי המפלגה עומדים לרשותם באופן שוויוני (ספר המתפקדים, קווי הטלפון, המבנים, האתר, עמוד הפייסבוק של המפלגה)?
– יחימוביץ’ לא תגיד מחר מהו מועד הפריימריז ותסרב לענות לשאלות בעניין (אני משערת). היא תגיד שהחליטה להקדים, תסביר את הסיבות, תזכיר את הגזירות והתקציב ותודיע, שלמען הסדר הטוב, עליה להתייעץ עם חברי סיעתה על המועד כדי להגיע לתאריך מוסכם. זאת על אף שכבר דיברה עם כל חברי הסיעה במהלך השבוע האחרון, כך שאף אחד מהם לא ממש מופתע.
– כבל לא ימהר להודיע שהוא תומך בה. אמנם פורסם לפני כמה ימים שיחימוביץ’ פנתה אליו ושריככה דרכה אליו באמצעות ח”כ מיקי רוזנטל, אבל זה לא אומר שכבל בעניין.
– ח”כ משה מזרחי, מיכל בירן ומיקי רוזנטל יתייצבו לצידה של יחימוביץ’ (הערכה סבירה)
– ח”כ חיליק בר ישאר על הגדר (מזכ”ל או לא?)
– ח”כ מרב מיכאלי, תהווה משקל נגד משמעותי. הח”כ שלצידו תתייצב, יקבל רוח גבית.
– במי יתמוך עופר עיני? בטח יחזיק את הקלפים קרוב לחזה עד לרגע האחרון. מבחינה ציבורית חוץ-מפלגתית, תמיכה ממנו, זה אולי לא כייף גדול. אבל בסופו של דבר המועמדים ירצו כמה שיותר מתפקדים אצלם בכיס ושם לעיני יש כוח גדול.
– בניגוד למה שכתבו ולמה שנאמר (ואולי גם אני בעוונותיי כתבתי/אמרתי זאת), דווקא פיצול כוחות והתמודדות נפרדת בין כבל, הרצוג ומרגלית עשויה להועיל להם. מדוע? אם יתמזגו כבר עכשיו, יחימוביץ’ עשויה לגרוף יותר מ 40% כבר בסיבוב ראשון. אך אם יעייפו אותה משלושה כיוונים נפרדים, ואחד מהם יקח אותה לסיבוב שני, כשהאחרים מתייצבים מאחוריו, הדרך לשם עשויה להיות מערערת יותר עבורה. הן מבחינת תדימתה בקרב מתפקדי המפלגה והן בעיני הציבור הרחב. בפעם הקודמת ב 2011, רק מרגלית פרש ותמך בהרצוג כאשר הוא, מצנע ופרץ ממשיכים נגדה. בסופו של דבר פרץ הגיע לסיבוב השני, והפסיד לה. ההבדל בין 2011 להיום הוא שאז השטח היה פתוח, אחרי שברק נטש את המפלגה. יחימוביץ’ עדיין היתה חדשה וריכזה סביבה המוני מתנדבים חדורי מוטיביציה. היום מצב הדברים שונה. היא סוחבת על גבה הפסד בבחירות והאשמות מבית על זניחת הנושא המדיני ולכן, השלושה נגד אחת, זהו משחק אחר, וזאת אם השלושה יתמקדו בה ולא יכסחו זה את זה.
– ביום חמישי האחרון, נערכו בחירות פנימיות לרשימת אמת למועצת עירית תל-אביב. מספר מקורות נפרדים איתם דיברתי הצביעו על כך, שכל מתנגדיה של יחימוביץ’, שמוליק מזרחי מזכיר המחוז, תמר שחורי (מקורבת להרצוג) ויוני רגב (מקורב לבן-אליעזר ו/או מרגלית) – השיגו תוצאות נאות. האיש של יחימוביץ’ במחוז, ברק שש, השיג את המקום ה 4. התוצאות בתל-אביב אינן קשורות להחלטתה על הקדמת הבחירות, אך מלמדות על התסיסה בשטח נגדה (ועוד בתל-אביב, מחוז הבית)
– ציפור קטנה לחשה לי שמרגלית הצטייד ביועץ הפוליטי רונן צור. לא הצלחתי לקבל אישור לזה ממרגלית.
– מי מקמפיין להרצוג? כבל? (אני עדיין לא יודעת)
בנוגע לבחירות בת”א: פואד, כבל, הרצוג וחולדאי התאחדו נגד יחימוביץ’ לדיל חזק שהכניס את מזרחי, שחורי ורגב לפני שש. שתי מסקנות מהתוצאות: (1) המתנגדים ליחימוביץ’ מאחדים כוחות ו- (2) תומכי יחימוביץ’ מהווים מיעוט במחוז ת”א (מסקנה שהיתה ידועה כבר לפני כשנה שמזרחי נבחר למזכיר המחוז). עם זאת, צריך להבין שמחוז ת”א הוא גוף קטן המונה 380 חברים ומצבה של יחימוביץ מבין כל מתפקדי ת”א (כ 6000) טוב בהרבה, כנראה…
אכן לגבי הבחירות לרשימת המפלגה בתל אביב כדאי לזכור שהן נערכו אך ורק בקרב חברי מועצות הסניפים בתל אביב (כלומר הרבה אנשי מנגנון ועסקונה) בעוד שהבחירות ליו”ר המפלגה יהיו בין כל חברי המפלגה, רובם הגדול לא עסקני/מנגנוני.
איל ואוז, תזכרו אבל שאותה הנהלת מחוז (או איך שקוראים לגוף הזה) נבחרו ע”י אותם 6000 מתפקדי אזור תל אביב וגם, שכל העסקנים הם הראשונים שהולכים להצביע ואחוז ההצבעה של האחרים יותר קטן…
טל: לכל התובנות שלך יש להוסיף תובנה עובדתית אחת חשובה – בית מפלגת העבודה כבר מזמן אינו נמצא בשכונת התקווה; הוא נמצא ביד אליהו.
דורון תיקנתי את הטעות שלי כבר אתמול הלילה, תכף אבדוק שוב מה קרה
תוקן
– בנוסף לרוזנטל, בירן ומזרחי (אגב, בטעות השמטת את התואר ח”כ לבירן), סביר להניח שיתמכו ביחימוביץ גם:
*עומר ברלב- נמנה עם המומלצים של יחימוביץ בפריימריז לרשימת המפלגה ודי מקורב אליה. אם לא יתמוך בה יתמוך כנראה בבוז’י.
* סתיו שפיר- תתמוך בשלי כמעט בודאות, מאותן סיבות של ברלב. אם לא תתמוך בה לא תתמוך באף אחד.
*אבישי ברוורמן- היה הח”כ היחיד שתמך בה בפעם הקודמת, והיחסים ביניהם טובים מאוד. אם לא בה סביר להניח שיתמוך בבוז’י.
*איציק שמולי- יתמוך ביחימוביץ מאותן סיבות של שפיר וברלב. אם לא יתמוך בה סביר להניח שיישאר נייטרלי.
*נחמן שי- לולא תמיכתה של יחימוביץ בכלל לא היה עובר מקדימה כי היה יודע שהוא לא יעבור את הפריימריז. עם זאת, אם יהיה מועמד שתומך בבירור בכניסה לממשלה אחרי הפריימריז, יכול להיות שיתמוך בו.
בנוסף לאלה אפשר להוסיף עוד פעילים במפלגה שאינ חברי כנסת שכנראה יתמכו ביחימוביץ:
*נינו אבסדזה
*רון חולדאי (בה או בבוז’י)
*נחום חופרי ראש עיריית רעננה
*נדיה חילו
* חילי טרופר
*עופר קורנפלד, למרות שהשניים כבר לא קרובים כבעבר.
* גלעד קריב
– ה”חכים שלא יתמכו ביחימוביץ:
*הרצוג- ירוץ עצמאית.
*כבל- למרות שקיבל הצעה מפתה מיחימוביץ, נראה לי שהוא נוטה לרוץ בכל מקרה.
* מרב מיכאלי- כנראה תישאר נייטרלית. אם תיתן תמיכה זה יהיה כנראה ליחימוביץ או לכבל (שלי אישה, בכל זאת….). אגב, לא הבנתי מאיפה הקביעה שמיכאלי תיתן רוח גבית למועמד שתתמוך בו. מה מייחד אותה ביחס לשאר הח”כים?
* פואד- בפעם הקודמת נשאר נייטרלי אך עזר בפועל לפרץ. הפעם נראה לי שיעשה את אותו הדבר עם המועמד שעליו יחליטו הוא ועיני, שבסבירות גבוהה יהיה כבל.
*חיליק בר- כמו מזכ”ל טוב, יישאר נייטרלי.
*אראל מרגלית- יתמודד עצמאית. לי אישית יש תקווה שהוא ישיג פירורים כמו בפעם הקודמת, מה שירגיע את האגו שלו קצת.
פעילים מפלגתיים שהם לא חברי כנסת שלא יתמכו ביחימוביץ:
*דניאל בן סימון
* עופר עיני most probably, יתמוך בבוז’י או בכבל
*ראלב מג’אדלה, סביר להניח שיתמוך בכבל
* שלמה בוחבוט יו”ר השלטון המקומי
– אני רוצה להזכיר שבפריימריז הקודמים התמיכה של עיני בסופו של דבר עזרה לשלי בצורה זניחה ומה שהביא לה את הניצחון זה ההתפקדות האידיולוגית המאסיבית לפני הפריימריז.
– אינני מסכים עם עניין פיצול הכוחות. צריך לזכור שאם הם יתאגדו סביב מועמד אחד כבר בסיבוב הראשון (מה שלא יקרה), שלי תצטרך לא רק להשיג יותר מ-40% כדי להבטיח שלא יהיה סיבוב שני, אלא יותר מ-50% כדי באמת לנצח. לעומת זאת, אם הם יפצלו כוחות, כל שיהיה עליה לעשות כדי לנצח זה באמת להשיג יותר מ-40% בסיבוב הראשון, שזה דבר סביר מאוד.
– לגבי הבחירות בסניף התל-אביבי. קודם כל, היו”ר לא צריך תמיד שתהיה לו שליטה בהכל ואין שום בעיה שאת הסניף בתל-אביב יובילו אנשים שאינם מקורבים ליחימוביץ. מעבר לזה, צריך לזכור שלא מדובר באישזהו סחף עכשוי נגד יחימוביץ שהביא לתוצאה הזאת, וששלי הפסידה גם בבחירות הקודמות בסניף בתל-אביב. זה אומר שהסניף הזה אולי חלש מבחינתה, אבל לא שיש אישזהו סחף שלילי נגדה שהתבטא בצורה הזאת, כפי שטען ח”כ מרגלית ברוב דמגוגיהותו.
פששש. איזה תגובה ארוכה. לגבי חלק מן הדברים שכתבת, אני שומעת דברים אחרים ולכן לא ממהרת לכתוב אותם. עד שיתברר. לגבי בירן תיקנתי (הכוונה היא לכתוב את המילה ח”כ פעם אחת לפני כולם ולא לחזור על זה יותר מדי פעמים…. סליחה)
אין כמו פריימריס במפלגת העבודה כדי להפיח רוח חיים בזירה האינטרנטית.
מבין כל השמות שהזכרת, דווקא חיליק בר הוא זה שהתייצב היום במסיבת העיתונאים. מה זה אומר? האם זה מפריך את הסקופ הקודם שלך על מהלך שהוא מקדם להרצת אשכנזי?
צריך לשקלל במערך הכולל גם את המושבים והקיבוצים, שלא ברור מה מעמדה של יחימוביץ בהם.
אם המדד לעבודת השטח של מרגלית הוא מספר הלייקים שלו שהמריא ל-18,000, הרי שאצל שלי הוא נושק למאה אלף.
אבי בניהו, דובר פרשת הרפז, טורח לאחרונה בכל הופעה תקשורתית שלו לרמוז על אופציית אשכנזי – עיני. הוא הגדיל לעשות לפני כשבוע, בתכנית המטה, כשרמז בשידור חי לדניאל בן סימון: “דני, אנחנו רוצים אותך אתנו”. (ציטוט לא מדויק) האם מתפקדי העבודה יתמכו באדם שלא נקף אצבע למען המפלגה בבחירות האחרונות ואפילו לפי השמועות תמך בקדימה של מופז? שאלה מעניינת.
טל,
נראה לי שאת לא מזהה מגמה נוספת בשטח של מפלגת העבודה, וזאת האכזבה של המתפקדים האידיאולוגים… שלי הובילה מדיניות של ריסוק כל הגורמים בשמאל החברתי והחלשת כוחם לצורך הנצחת שלטונה במפלגה… וזה בדיוק הפוך ממה שהסוציאל דמוקרטים רצו לראות… אנחנו (המאמינים במדינת הרווחה, לצורך העניין) חשבנו שהגיע הרגע ובזכות העבודה הקשה במחאה החברתית הרעיונות של צדק חברתי יחזרו להתמודד על הנהגת המדינה… במקום זה קיבלנו משלי את פירוק הברית עם הקיבוצים, פירוק הברית עם ת. המושבים, פירוק הברית עם ההסתדרות, פירוק הברית עם מחנה השלום (כאן היא כבר הבינה שהיא הלכה רחוק מדי…). כל אלה אינן טעויות של מערכת בחירות… שלי לא עושה טעויות כאלה… אלה בחירות מודעות, שמטרתן להחליש את הגורמים הללו במפלגה, ולהעצים את כוחה. בנוסף על כך – שלי, המתיימרת להיות הדמוקרטית הגדולה, ביטלה את כל מוסדות המפלגה (לשכה, מרכז) והשאירה רק את הועידה… שינתה את התקנון במחטף יום לפני סגירת הרשימות רק כדי שיריב אופנהיימר לא יהיה במקום ריאלי… ולא מאפשרת למתמודדים גישה לספר הבוחרים….
בקיצור – האכזבה האמיתית משלי היא דווקא בשמאל. האכזבה הזו עדיין כבושה, ויש לשלי מספר לא קטן של מגיבים אינטרנטיים נלהבים… אבל כמו שאפשר להבין מעזיבת הצוות הקרוב שלה – האכזבה ממנה במעגלים הקרובים היא עצומה.
נדמה שדווקא הסוציאל דמוקרט שם את האצבע על העניין – יחימוביץ׳ נחלשה מאוד בקרב הקהלים האידאולוגיים ועוד יותר בקרב העסקנות.
בהנחה שסיבוב ראשון יניב אחוזי הצבעה נמוכים, זה יכול לשנות לגמרי את התמונה.
אם כי היא עדין המועמדת המובילה והחזקה ביותר. ולפני שתקפצו זה אמור להיות צפוי, ממי שמכהן כיו״ר המפלגה ודווקא החולשה היחסית שלה מפתיעה … נדמה לי שהיא היו״ר החלש ביותר מזה זמן רב.
“היו”ר החלש ביותר מזה זמן רב “, נו, לא ממש מדויק. היה את מצנע שהתנהל מול סיעה לעומתית כמעט (זוכר את דליה איציק יו”ר הסיעה משתיקה את יו”ר המפלגה בדיוני סיעה?), פואד שלא החזיק זמן רב בתפקידו, שלא לדבר על ברק שנחשב כתאונה היסטורית. שלי, להזכירך, רק לאחרונה העבירה החלטות בוועידה מול כל האוטוריטות: בוז’י, עיני, כבל מרגלית.
אז נכון שלא ברור כלל מצבה בקרב כלל המתפקדים, האם הפגיעה בייצוג המושבים והקיבוצים הרחיקה ממנה את המתפקדים ממחוזות אלו ( לא העסקנים), האם ההתנתקות מעיני הרחיקה את מתפקדי ההסתדרות והאם ישנם מתפקדים שהאכזבה מתוצאות הבחירות ציננה את התלהבותם.
בכל מקרה, להערכתי, המתמודד הרציני היחידי שיכול לקרוא עליה תיגר הוא בוז’י. אם הוא יתמודד, זה יהיה קרב צמוד ומרתק. מועמדותם של השניים האחרים, כבל ומרגלית, היא יותר בדיחה מאשר סיפור רציני. ( ויסלח לי איתן כבל, איש מוערך ופרלמנטר מצוין. פשוט חבל שהוא תפס את תקן האופוזיציונר מול כל יו”ר מכהן.)
חבר’ה, השטח כבר התפכח לחלוטין מאשליית שלי יחימוביץ’
פרולטר, תקרא לה חלשה כמה שתרצה אבל בינתיים אין שום מועמד שנראה שיכול לנצח אותה. ואגב, אם מחפשים יו”רים חלשים, מה לגבי עמיר פרץ, שעף בפריימריז ב-2007 בסיבוב הראשון, או מצנע, שהדיח את עצמו כמה חודשים אחרי האכזבה בבחירות בגלל לחץ במפלגה?
נראה לי שאתה מכיר את מפלגת העבודה טוב ממני, ויודע שבשלב הזה בדרך-כלל יו”ר המפלגה כבר היה שוכב על הרצפה בבית ברל שותת דם מכל הסכינים שתקעו בו.
סוציאל-דמוקרט, שלי מיצגת את הקול האידיאולוגי הסוציאל-דמוקרטי הברור ביותר מכל המועמדים הפונטציאליים (כבל שמאלי יותר מדינית, וזהו). אני כן מסכים שיש לה אופי והתנהלות אינדוידואליסטית שמזיקה לה ולמפלגה, מה שלמשל שבר את הברית בינה לבין הקיבוצים (כשרוב המתפקדים האידיאולוגיים הצעירים להערכתי עדיין עומדים לצידה). אני חושב שזה שינוי התנהלות פנימי שהיא צריכה במודע לעשות ביחס לביקורת נגדה וכו’. אני ודאי לא חושב שאף-אחד מהמועמדים הפוטנציאליים עדיפים עליה, גם לא בתחום הזה.
לגבי הלשכה והמרכז: אלו היו גופים פסיביים ומיותרים, ואין שום תפקיד שהם מילאו שחסר כיום למפלגה או שאינו אמון עליו גוף אחר.
ליאור,
אתה כותב ששלי מייצגת את הקול הסוציאל-דמוקרטי… אבל הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו… זה לא עניין של השוואה למועמדים אחרים, צריך לבחון את שלי מול ההצהרות שלה עצמה.
העובדה היא שהיא מעדיפה להחליש את המחנה החברתי בישראל, כי היא מאמינה שזה יסייע לה לנצח את הבחירות במפלגה. היא מעדיפה לפגוע בברית עם ההסתדרות, שלפני שהיא נכנסה לתפקיד יושבת הראש הייתה הדבר הכי חשוב מבחינה (בהצהרותיה), כדי לכבוש את המוסדות… כך שלמרבה הצער, ולמרות כל מה שהאמנתי ביחס אליה, האור שראינו שעולה ממנה הוא לא סוף המנהרה, אלא רכבת דוהרת בדרך למחיצת המחנה…
לגבי הלשכה והמרכז – כאן כבר עברת למחוזות האבסורד… התפקיד של הלשכה הוא לפקח על פעולות היו”ר ומזכירות הלשכה ולנהל את המפלגה בשוטף (כשהמזכירות היא הגוף המבצע). שלי הותירה רק את הגוף המבצע, ללא פיקוח. כדי לערער על החלטה של מזכירות הלשכה (והיו עשרות החלטות כאלה, שהתקבלו על ידי שלי-חיליק-סטפק, בשנה וחצי האחרונות, אבל הם גם הפסיקו לפרסם את הפרוטוקולים, אז לך תדע מה החליטו) צריך לאסוף 600 חתימות של צירי ועידה – (לעומת ערעור על ידי חבר לשכה אחד!).. אז איפה בדיוק הדמוקרטיה…?