זו כבר מסורת. בין אם בבית הלבן יושב נשיא רפובליקני או דמוקרטי, סיימור הרש התחקירן הותיק בן ה 74, הכותב באופן קבוע במגזין ניו יורקר, עולה לכולם על העצבים.
במאמר ארוך היוצא השבוע במגזין טוען הרש שלארה”ב אין שום ראיה לקיומה של תוכנית גרעין איראנית צבאית, ושכמו בעבר, גם הנשיא הנוכחי, ברק אובמה, משתמש ברטוריקה מוגזמת כשהוא מדבר על איראן.
הרש כותב: “למרות שנים של מבצעים חשאיים בתוך איראן, שימוש נרחב בתמונות לווין, וגיוס נכסים מודיעניים איראניים רבים, לארה”ב ולבנות בריתה, כולל ישראל, אין ראיות מוצקות לקיומה של תוכנית נשק גרעינית נסתרת מתמשכת”.
להרש יש קילומטרז’ ארוך ביכולתו להוציא נשיאים משלוותם.
ב 2006 הוא כתב שארה”ב רצתה בהתקפה ישראלית על לבנון עוד לפני מלחמת לבנון השניה, כיוון שזהו רק הספתח למלחמה בין ארה”ב לאיראן (כשהבונקרים התת קרקעיים של החיזבאללה, הם בעצם דגם למה שצפוי בתוך איראן).
ב 2004, היה זה הרש שחשף את מעשי ההתעללות בכלא אבו ג’רייב בעיראק וב 2005 הרבה לכתוב על פברוקי הראיות של סגן נשיא ארה”ב דיק צ’ייני במהלך ההכנה למלחמה בעיראק בשלהי 2002, כדי לשכנע את העולם שבעיראק יש נשק גרעיני.
כמו תגובה פבלובית, וכאילו שלא התחלף שם נשיא לפני שנתיים וחצי, מיהר הבית הלבן לפרסם הכחשה גורפת. וגם נצמד לטקס הקבוע, שהיה נחלתם של אנשי בוש, והיא להכפיש את הרש, כעיתונאי לא רציני, הממציא ציטוטים ושהכתבה שלו היא “חיבור מעוות שאינו מחדש דבר”.
נזכיר למי שלא מכיר את הרש: זוכה פרס הפוליצר על חשיפת טבח מאי-לי שביצע הצבא האמריקאי בוויטנם, עיתונאי שדיווח באדיקות על פרשת ווטרגייט (למרות שהתהילה הלכה לוודוורד וברנשטיין, עיתונאי הוושינגטון פוסט. הרש, אז כתב הניו יורק טיימס בעיר וושינגטון פרסם תחקירים חשובים באותה התקופה). וכמובן חושף שערוריית אבו ג’רייב.
החלק המעניין בכתבה האחרונה על הגרעין האיראני נוגע להערכת המודיעין הלאומי האמריקאי (ה NIE Report לשנת 2011) בנוגע להתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית: “יועץ ממשלתי אשר קרא את הערכת המודיעין הסודית לשנת 2011 תיאר את המסמך כמחזק את מה שנכתב כבר בדו”ח של שנת 2007 (דו”ח שעורר את זעמו של הנשיא בוש כיוון שטען שהאיראנים עצרו את הפיתוח הגרעיני – ט.ש.) והוא שאיראן עצרה את הרכבת הנשק הגרעיני כבר ב 2003. ‘יש עוד ראיות התומכות בכך’ אמר להרש אותו יועץ. עוד כותב הרש, שמטרת תוכנית הגרעין של איראן, עד 2003, היתה בעיקר עיראק ולא ישראל או מדינה מערבית אחרת.
עוד במאמר תיאור בנוגע לחלק מפעילות סוכני המודיעין העובדים בתוך איראן עבור ארה”ב “שלטי רחוב באזור מאוד מיושב בטהרן נגנבו. לדוגמא, באזור הסמוך לאוניברסיטה שם יש חשד שמתבצעות פעולות העשרת אורניום. במקום אותם השלטים הוצבו שלטים זהים בהם נשתלו גלאי קרינה. סוכנים אמריקאיים, הפועלים תחת כיסוי הסירו לבני בניין באחד הבניין במרכז טהרן, במקום אותו חשבו למכיל פעילות העשרת אורניום והחליפו אותן בלבנים עם שתלי גלאי ובקרי קרינה. כמו כן, גלאים בעלי סנסורים חזקים במיוחד פוזרו באופן אקראי לאורכם של כבישים ובאזור הררי מסוים בו נבנה אתר גרעין.”
“הערכת המודיעין הלאומית” כותב הרש “מבהירה שבידי המודיעין האמריקאי אין כיום ראיה חותכת המעידה על כך שאיראן מעבירה את האורניום המועשר למתקן נשק תת קרקעי”. והרש ממשיך ומתאר את הכרזתו של מאיר דגן שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני עד 2015 ואף מצטט את הראיון שנתן שר הבטחון אהוד ברק לעיתון הארץ, בו הוא מזהיר מפני הפחדת יתר של הציבור על ידי נתניהו.
אגב, הפחדות יתר של נתניהו, בנאום לקונגרס בשבוע שעבר, ראש הממשל הישראלי אף הפחיד את חברי הקונגרס האמריקאים כשאמר להם שהנה הפצצה מגיעה אל תחנת הרכבת התחתית הקרובה לביתם. “הם (הטרוריסטים – ט.ש.) יכולים לשים אותה איפה שירצו. להרכיב אותה על טיל, להטמין במיכל תובלה, או במזוודה ברכבת התחתית.” מי שהתיאור הזה של נתניהו נשמע לו קצת מוגזם – כשאנחנו עוד למעלה מארבע שנים לפני הפצצה (ע”ע דגן) – שירים את היד.
ומעט נוסטלגיה וושינגטונית שלי: 2006 ראיינתי את הרש עבור מוסף השבת של מעריב (פחות מחמש שנים אחורה, וכבר אין לינק בנמצא ועל כן הסריקה להלן). שלוש פעמים פגשתי אותו כדי שהוא יסכים להתראיין. הוא אדם משעשע, חם מזג, אוהב את ישראל, אך מתעב את מדיניותה האגרסיבית במזרח התיכון. הוא מלא כרימון בסיפורים ואנקדוטות על חייו כעיתונאי ועל יחס הבוסים שלו כלפיו (“לא רוצה להיות שכיר של אף אחד. שלא ישלמו לי משכורת. רק פרילאנס, כי אני לא מוכן שיגידו לי מה לעשות”) וגם מנער במשיכת כתף כל אזכור לכך שבמשך השנים צמחו לו שונאים רבים.
ללא ספק, היתה זו חוויה מיוחדת לשבת איתו ולשמוע אותו מדבר על עבודתו.
מעניין מאד, הראיון כתוב בסגנון ושפה מושכת לקרוא בו. לגבי התוכן, אמרו שביבי מבין במדיניות חוץ בכלל ובאמריקה בפרט. אז אמרו…