בסיומם של שלושה שבועות שבמהלכם, אני מתוודעת להרבה יותר מדי אינפורמציה ממה שאי פעם רציתי לדעת על קולגות בכירים בעולם התקשורת, ואני שומעת פרטים על הנעשה בחדרים אפלים ובמסדרונות הערוצים, סוף סוף התפנתי, אתמול בערב ללכת לאירוע שפוי ומאוזן. בלי גסויות, בלי השפלות, בלי ניצול של נשים או גברים. רק הרמת הכוסית וקבלת הפנים הרשמית של שגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו לכבוד קהיליית הלהט”ב בישראל. באירוע, שנערך בסמוך ליום הבינלאומי נגד הומופביה לא נאמרה אמנם מילה על תופעת ההומופוביה בתקשורת, אך מכרים רבים שלי, שפגשו אותי שם, שיבחו את פעולת תא העיתונאיות למען מיגור תופעות ההטרדות בתקשורת, לרבות הטרדות הומופוביות.
האירוע היה קצת Tame, אפיין שפירו עצמו את הערב ואני נדרשת בכוונה, לנורמליות, אפילו שעמום כיוון שהימים בהם זוגות בני אותו מין נתפסו כדבר חריג ומערער, עברו חלפו מן העולם. “ישבנו, אשתי ג’ולי ואני, וצפינו השבוע באמצע הלילה בהתרגשות כיצד במינסוטה, המדינה בה גדלה ג’ולי, החליט בית המחוקקים להתיר את נישואי בני אותו מין. זו המדינה ה 12 במספר שמאשרת זאת וזו חגיגה עבורנו” אמר שפירו. “אך עדיין אי אפשר לקחת את הדברים הללו, את ההתכנסות הזו פה, והתמיכה הקולנית בקהיליה, כדבר מובן מאליו”
שגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו, בקבלת הפנים לכבוד קהיליית הלהטב הישראלית
בשיחה ביני לבינו, בהמשך הערב, התלוצץ שפירו, כיצד בני זוג הומואים מבוגרים יותר שהוא מכיר, מרגישים מוזר בימים אלה עם ההתמקדות השיח הלהט”בי בנושא מיסוד היחסים והנישואין. “הדור הותיק של ההומואים לא רצה להיות קונבנציונלי. לחיות חיים כמו שמנהלים זוגות הטרוגניים. חתונה, סדר, נוחות. הם רצו את הייחוד שלהם. אבל הזכויות הן חשובות, כי הן ממשיכות הלאה ומקלות על האימוץ ועל זכויות סוציאליות והבסיס האמיתי לכל הדבר הזה הוא חופש הבחירה. שכל אחד יוכל להחליט מה טוב לו.”
אכן, כמה מערער: כאשר חייהם של אנשי קהילת הלהט”ב צועדים לכיוון ממוסד, זוגיות, נישואין ויציבות – עולם הסטרייטים מסביב נדמה כקורס, מזוהם בשחיתויות ומעשי ניצול מיני, הפוגעים עמוקות גם במקצוע העיתונות. סדום ועמורה.
* * * * *
אחד מאורחי הכבוד באירוע היה ח”כ ניצן הורביץ (מרצ), שאם התוכניות שלו יתמממשו, הוא יהיה ראש העייר הגיי הראשון של תל-אביב (ושל ישראל כולה?) הורביץ מסתובב באירועים מן הסוג הזה, כחתן ביום חופה. כולם מכירים אותו, הוא הדמות הפוליטית הבולטת ואליו נושאים עיניים כל פעילי הקהיליה.
מדוע ראש עירית תל-אביב, רון חולדאי, לא נכח באירוע? הוא ככל הנראה הוזמן, אך העדיף שלא להסתחבק עם השגריר, כשהורביץ בסביבה, כדי שחלילה לא יתפסו את השניים, היריבים, מתחככים באירוע אחד.
לא הבנתי את הקשר בין הכותרת לגוף הפוסט.
בחירה בבן זוג? בחירה בשלטון?
מישהו התייחס לזה שבישראל גם בין סטרייטים אין חופש להתחתן כרצונם?
צר לי שאני חייב להיות קצת משבית שמחות בעניין הזה, אבל כנראה שזה האופי המחורבן שלי. ( למשל, אני איש מפלגת העבודה ובעד לקצץ לחצי את שכר “הוועדים הגדולים”.)
כי בלהט השמחה של שיוויון זכויות שלם ומלא לכולם איש לא שואל למה בעצם אני, בן ה67, אצא מוכה וחבול היישר אל תחנת המשטרה אם אתעקש להיכנס ולהתקלח בקאנטרי במיקלחת הבנות ?
למה ?
מה בעצם מפריע להן בזה שאני שם ?
הזכרתי את גילי כדי להבהיר שהבעייה איננה הסיכוי שמישהי שם “תידלק עליי”.
וגם אני, אף כי בלב אולי הייתי רוצה, זקנתי מכדי להתנפל.
אז מה הבעייה ?
יש הסבר ?
***
כאילו, אני צריך להמשיך ללהג כאן ?
כאילו, אתם מבינים את הנקודה ?
כאילו, אם אני, במיקלחות הגברים של הקאנטרי צריך פשוט למשוך כתפיים ופשוט להתעלם ופשוט לא לעשות מזה עניין,
למה לא יחול הכלל הזה בדיוק כאשר אני, שבגילי הנה האיבר היחיד בגופי שלתקינות פעולתו עדיין אני בוודאות ערב הן העיניים, אכנס לי לתומי למקלחות הנשים ?
.