פוליטיקאית שאינה מושלמת, טאק

אזהרה: חלק מן הכתוב בפוסט חושף במעט את עלילת העונה השניה של הסדרה בורגן. אם אתם מתכננים צפייה רצופה ללא ידע מקדים, עצרו כאן ואל תמשיכו לקרוא.

בדקות האחרונות של הפרק ה-20 בסדרה הדנית בורגן (‘הממשלה’) עולה לדיון השאלה – האם נשים יכולות? רק אחרי כ 20 שעות של צפייה (רובן עשיתי ברצף) של הסתגלות מוחלטת לבריגיט נייבורג כקשוחה אך גם רכה, החלטית ולעיתים מתלבטת, בעלת מטבחון פוליטי משומן בלשכתה ומקרר ריק מאוכל בביתה הפרטי וכפוליטיקאית אמביוזצית שמסוגלת לשכוח מקיומם של ילדיה – עולה השאלה האם אמא לנערה מתבגרת הסובלת מהתקפי חרדה עד כדי אשפוז פסיכיאטרי מסוגלת להמשיך לנהל את המדינה.

 נייבורג יוצאת ל”נבצרות” כדי להתמודד עם בעיותיה הנפשיות של בתה המתבגרת ובאחד הרגעים בבית, מול הטלוויזיה היא שומעת את המתחרה הפוליטי הרציני ביותר שלה, ראש הממשלה לשעבר לארס הסלבו אומר בראיון אחד על אחד לרשת טלוויזיה: “אנחנו צריכים נשים בפוליטיקה. חלק מן הקולגות המצוינות ביותר שלי הן נשים” (תודה באמת – ט.ש.) הוא ממשיך: “חלקן עושות מאמצים, אפילו יותר מגברים, לשלב בין חיי המשפחה לעבודה. יש משרות שלא מאפשרות זאת… נייבורג היא אדם טוב, במיוחד כשרואים איך היא מטפלת בילדתה. אבל העם הדני לא הולך לקלפיות כדי לבחור באדם עם האופי הטוב ביותר.”

האם אישה יכולה להיות ראשת הממשלה, לקבל החלטות מדיניות, פוליטיות וגם להיות אמא טובה לילדיה כשהיא מנהלת משברים פוליטיים מן הטלפון הנייד שלה ואינה קשובה לילדיה? אחרי שהתרגלתי לז’רגון הפוליטי הדני והתחלתי להרגיש נוח בחיקה של שיטה פוליטית אחרת בה יש ריבוי מפלגות בינוניות-קטנות, קואליצייה הנשענת על רוב שברירי, ממשלה שלא מסיימת קדנציה שלמה, שמאל צדקני, ימין גוזמאי ויחסי גילוי עריות בין השלטון לעיתונות – מתחיל הדיון שאצלנו, בישראל, נמצא לעיתים כטעון הוכחה – האם היא יכולה לעשות הכל?

נייבורג מבינה שהקואליציה שלה מתפוררת ומעדיפה לשלוט בעיתוי פיזור הפרלמנט והכרזה על בחירות חדשות. היא מזמנת מושב פרלמנט מיוחד ומעל הדוכן מקריאה בכובד ראש את שמותיהן של ארבע הנשים הראשונות שנבחרו לפרלמנט של דנמרק בשנת 1918: “ואז סיימנו אחת ולתמיד את הדיון האם נשים מתאימות לפוליטיקה או לא. כל מי שרוצה להתחיל עכשיו את הדיון הזה, יכולות או לא יכולות, והאם נשים שנכנסו לפוליטיקה יגיעו גם בסופו של דבר לכס ראש הממשלה – יש לי עדכון בשבילכם, הנכם בפיגור של 100 שנה. אם אתם חושבים שאני בעניין של להיות עקרת בית, אתם לא מכירים אותי בכלל.”

הסדרה בורגן סיפקה לי השראה במהלך החג. דנמרק נראית כמו כוכב אחר, אבל פרק אחר פרק הצטברו קווי הדמיון לפוליטיקת הבריתות, הפשרות והסחטנות שאנו מכירים. ויכוחים על מהגרים בלתי חוקיים, ביטוח בריאות, העדפה מתקנת לנשים, מדיניות חוץ כושלת ותכמונים פוליטיים לרוב. נייבורג מדליפה נגד עמיתיה השמצות לעיתונות כדי לאפס אותם ומפטרת בהינף יד את השר והחבר הקרוב לה ביותר.

הויכוחים הבלתי פוסקים שלה עם שרי הממשלה הבוגדניים, שר הבטחון וקציני הצבא שמערערים על סמכותה כשהיא מחליטה להוציא את הכוחות הדניים מעיראק ומתחרטת. אפילו הדיון המשמים בסוגיית מינוי השגריר הדני לאיחוד האירופי הופך בבורגן לאירוע פוליטי מרתק ורב תהפוכות. ואז, בשיא העונה השניה, נייבורג מתמודדת עם זלזול מוחלט בה כשהיא מחליטה להתערב בסכסוך העקוב מדם בין סודן לדרום סודן כמתווכת אירופית הוגנת. יועץ התקשורת של נייבורג, קספר יול, צוחק לה בפנים: “זו מטרה אבודה, הרפתקאה מטורפת” הוא מזהיר אותה בנוגע לסודנים וכשנייבורג משיבה לו: “כשהנורווגים ניסו לקדם מו”מ בין ישראל לפלסטינים והגיעו להסכמי אוסלו שהושיבו את ערפאת ורבין יחד…” ויול מטיח בה “הצדדים שם עדיין הורגים אחד את השני”. אך התכונה הבולטת של נייבורג, שגוברת על כל הסיבוכים, היא התמדה. היא מתמידה ולכן בסוף משכנעת את כולם סביבה, שכדאי להתמיד איתה.

קסמה של נייבורג הפוליטיקאית טמון באיזה כוח שכזה, שמא יש לקרוא לכוח הזה עווית פנים הייחודית רק לה. אותה עווית פנים מופיעה לפחות פעם אחת בכל פרק, כשנייבורג עוברת, בשבריר שניה, מחיוך ורכות לקשיחות וישירות. הנה כאן בתמונות רגעים אחר מסיבת העיתונאים בה דיברה על הסגת הכוחות הדניים מעיראק. כשהיא מול העיתונות עיניה בורקות והיא נעימה. כשהיא מסתובבת והולכת, העינים פחות נוצצות והבעת הפנים נהיית כוחנית.

וכאן גם הרגשתי שהסדרה נכשלה. אין פוליטקאיות כמו נייבורג במציאות. מאירת עיניים וטובת לב כשהמצלמות דולקות, אך סמכותית, נחרצת וקרבית מאחורי הקלעים. נייבורג היא פרי דמיון וחזונו של אדם פרייס, יוצר הסדרה (כמו גם אצל היוצרים של סדרות על מנהיגות פוליטיות אחרות, כמו סיגורני וויבר ב’חיות פוליטיות‘, או ג’ינה דיוויס ב’המפקדת העליונה‘) של אישה שמנהיגה את מדינתה בפעם הראשונה וזאת גם כיוון שהיא מושלמת, ללא רבב. עדינה, נשית, ליידי-של-ממש כשהיא נושאת את הפרסונה החיצונית שלה אולם ישירה ומתנשאת כשהיא מנהלת את העניינים מאחורי הקלעים.

שתי הדקות האחרונות של הפרק השביעי בעונה הראשונה. נייבורג מכסחת את שר המשפטים ומיד לאחר מכן מנעימה פנים למצלמת הטלוויזיה:

והרי זה חלומם של העוסקים במלאכה הפוליטית. תנו לנו פוליטיקאיות שהן נשים מושלמות. צחות שיניים ותכולות מבט. ללא גרם שומן עודף. נייבורג אולי העלתה קצת במשקל במהלך הקמפיין, אבל גם זה מסתדר כבר בפרק השני, תוך כדי השגת השליטה במדינה. לבושה היטב, חלילה ללא המראה הדודתי של פוליטיקאיות לרוב. הבעל שלה עוזב אותה כי אינו מסוגל להיות האיש שאיתה, ונייבורג לא אשמה בכלום. טפלונית מושלמת שכמותה.

חגגתי על בורגן, אני מודה. אפילו פינטזתי איך תראה הסדרה המקבילה הישראלית. אישה בצמרת של דרמה פוליטית. במציאות זה כבר קרה במחוזותינו, אך זה היה מזמן, כשרק נולדתי. על אף מערכת בחירות בה שלוש נשים הובילו שלוש מפלגות התרחיש של אישה ישראלית בראשות ממשלה נראה רחוק מאוד. יחימוביץ’, לבני וגלאון הכניסו ביחד 27 מנדטים לכנסת ה 19, מספר הזהה למספרן של הח”כיות המכהנות עתה, אך אף אחת מהן לא נתפסת כראויה להנהגת מדינה.

האם סדרת טלוויזיה על פוליטיקאית ישראלית תעשה לציבור הישראלי מה שעשתה 24/7 של פוקס ניוז לאמריקאים – הסתגלות תודעתית לנורמליות של אדם שחור כנשיא? אם מישהו מן הקוראים של הבלוג הזה עובד על תסריט שכזה, בבקשה, שימו לב, פוליטיקאית אישה יכולה להיות בלתי מושלמת בעליל. אחרת, מה לנו ולמהפכה הפמיניסטית? אפשר לבקש זאת? טאק. טאק.

 את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ