עדים מתים

מותו של העד ש”ד בעיצומו של המשפט הפלילי נגד אהוד אולמרט, העלה מתוך התאים העייפים במוח שלי סיפור מן העבר:

השנה היתה 1998 (בערך) ואני עורכת דין צעירה במשרדו של שלמה ליבליך ז”ל. ליבליך הטיל עלי לטפל בתביעה ממושכת של סוכנות עתי”ם בראשותו של אלתר ולנר, על הפרת זכויות יוצרים שהתבצעה באמצעות גניבת כתבות עיתונאיות. הגניבה עצמה התרחשה בעידן טרום הפקס (שלא לדבר על האינטרנט). אדם כלשהו, איש עיתונות ככל הנראה, העתיק ידיעות של סוכנות עתי”ם שהיו אמורות להתפרסם בעיתונים בעברית והעביר אותן באמצעות קו נל”ן (היה אז משהו כזה) לעיתון היורדים האמריקאי ‘ישראל שלנו’ שהיה מצוי בבעלותו של ישראלי לשעבר בשם שמואל שמואלי.

ליבליך, עו”ד-על לענייני עיתונות (אצלו התחלתי את דרכי המקצועית בחיים) בדרכו הבלתי נלאית, הפך כל אבן וכל מסמך בתיק והזמין לבית המשפט למתן עדות כמעט כל מי שקיבל אי פעם שכר משמואל שמואלי. הוא חשד בכולם ובצדק אך הוא (ואני איתו) התקשנו להוכיח בבית המשפט את עצם גניבת הידיעות.

התיק נמשך ונמשך ונמשך. אלתר ולנר (כבר אז היה קשיש בעיני) התייצב לכל דיון ולא הרפה. השופט עדי אזר ז”ל, איש גאון היה, שרק את התיק בעל פה ורצה לסגור עניין. בידינו היו הידיעות העיתונאיות המקוריות, הפרסום המותר בתשלום של חלקן בעיתונות הישראלית והידיעות המועתקות, מילה במילה, בעיתון היורדים. באחד המקרים, אני זוכרת, עתי”ם שילבו באופן מכוון טעויות לשוניות בוטות בתוך הידיעה, וב’ישראל שלנו’ העתיקו אותן מילה במילה, ללא תיקוני עריכה.

ואז, כמה ימים לפני יום כיפור, הוזמן לעדות אברהם רותם ז”ל. רותם השיב לשאלות ליבליך וסיפר כיצד חיבר את ‘ישראל שלנו’ לקו הנל”ן ושלח להם את מה שהגיע מסוכנות עתי”ם. לקראת סוף היום, אמר לו אזר, תחזור שוב לבית המשפט אחרי החג להמשך חקירה נגדית והוסיף והסביר לו, שעדותו היתה חמורה וכי הוא (אזר) יצטרך להעביר את העדות למשטרה או פרקליטות עם המלצה לפתוח נגדו תיק. רותם נדהם ולא אמר עוד דבר.

למחרת יום כיפור התייצבתי כרגיל לעבודה כשהגיע טלפון מעורך הדין של שמואלי. אברהם רותם צנח ומת במהלך יום כיפור. חזרנו לבית המשפט ואם אני זוכרת נכון, השופט אזר אמר לליבליך, מספיק עם הזמנות העדים, התיק הזה צריך להיגמר.

על אף מותו בטרם עת, הוכנסה עדותו של רותם במלואה לתיק, כיוון שהוא הספיק להיחקר בחקירה נגדית. ככל הזכור לי (מעברי המשפטני), כל ראיה וכל עדות יכולה להיכלל בהחלטה השיפוטית ובידי השופט שיקול הדעת אם לתת לראיה זו או אחרת משקל קל או כבד. אם לא השלים עד את דבריו ולא נחקר חקירה נגדית כראוי, יתכן שהשופט יתחשב בכך באופן מופחת.

הרצתי היום חיפושי גוגל על אותו פסק דין ואותו המקרה ונתקלתי בדיווח הזה, שהגיע מצד אחר של המתרס ומאשש – פחות או יותר – את מה שאני זכרתי מאז.

סוף דבר: ליבליך (וגם אני, בקטנה) ניצחנו בתיק. יתכן והחלטת אזר אפילו נחשבה (אז) לתקדים בעניין. שמואל שמואלי חויב על ידי בית המשפט בסכום גבוה, וככל הידוע לי מעולם לא שילם. שלמה ליבליך נפטר בספטמבר 2001 יומיים לפני התקפת הטרור 11/9. השופט עדי אזר נרצח באכזריות רבה בשנת 2004. הלב כאב על אברהם רותם, שלא היה צריך למות בשל כזה דבר. שמואל שמואלי נמצא אולי כאן. אלתר ולנר  התראיין לפני כשנה ומוזכר כאן.