“יום הבחירות הוא יום גורלי לרשימת הליכוד – ישראל ביתנו לכנסת ה-19 ! לכל אחד מכם יש את היכולת לתרום למאמץ הכולל” כך נכתב בדף הנחיות לחבר ועדת קלפי (עם סמרטפון) שנשלח מטעם הליכוד השבוע כהכנה לקראת יום הבחירות. “בין יתר התפקידים שלך בקלפי ישנה משימה בעלת חשיבות מכרעת. הינך מתבקש/ת לדווח על כל אדם שהגיע להצביע. הדיווח יאפשר לנו לדעת במהלך יום הבחירות מי מבין תומכי הליכוד טרם הגיע להצביע. המידע הזה יעזור לנו להמריץ יותר ויותר תומכים. כך הסיכוי שלנו להגדיל את מספר המנדטים עולה !!!” (הדגשים וסימני הקריאה, במקור)
המסמך הנ”ל שנשלח לנציגי הליכוד בועדות הקלפי הגיע לידי, אך ככל הנראה אינו שונה בהרבה מהנחיות שמקבלים חברי ועדת קלפי מטעמן של מפלגות אחרות. אני פניתי לליכוד לבקשת תגובה ועד עתה לא השיבו. הפוסט יתוקן בהתאם עם תגובתם.
כך עובדת השיטה בקלפיות: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה 19, הכשירה בשבועות האחרונים מזכירי ועדות קלפי מטעם המדינה, ובמקביל, זכאית כל מפלגה לשבץ חבר ועדת קלפי שיפקחו גם הם עין על הנעשה בקלפיות. בעוד הראשונים נשלחים מטעם המדינה ומקבלים ממנה שכר, האחרונים מקבלים את התדרוך והשכר ממפלגתם. תפקודם של חברי ועדות הקלפי המפלגתיים הוא קריטי למפלגה ואין זה פלא, שגם הציבור צריך לפקוח עליהם עין, בשל החשש שינסו לשחדם או להפעילם באמצעות קבלני קולות.
אולם יש דברים רבים, שחברי ועדת קלפי מטעם מפלגה, יכולים לעשות ביום הבחירות ויחשבו למעשים בתחום האפור. אולי לא עבירה פלילית או הפרת אמון, אך בהחלט אגירת מידע צופה פני עתיד באופן שעשוי לשרת את המפלגה.
שני חוקרים מהחוג למדעי המחשב באוניברסיטת חיפה (דר’ אור דונקלמן ותומר אשור) שלחו ביום חמישי באמצעות עו”ד יהונתן קלינגר בקשה (זהירות פידיאף) ליו”ר ועדת הבחירות השופט אליקים רובינשטיין ובה פרשו, כיצד עשויים חברי ועדת קלפי, לאסוף קצת יותר מדי מידע מן הנחוץ ולפגוע פגיעה בפרטיות ובסודיות ההצבעה.
“נציגי המפלגות בודקים בקלפיות” כתבו החוקרים “את מספר הפתקים שנותרו מאחורי הפרגוד מעת לעת כיוון שניתן לבצע ספירה של הפתקים (בין אם ידנית או באמצעות שיטות טכנולוגיות). על פי התדריך של הליכוד, לדוגמא, יש לבדוק את מצב הפתקים כל 20 דקות”. הם מתריעים, שאיסוף מידע מן הסוג הזה, אשר בעבר התבצע באופן ידני, וכיום מבוצע על ידי המפלגות בצורה יעילה יותר באמצעות סמרטפונים, יאפשר למפלגה להשתמש במאגר המידע, בנוגע לקלפי מסוימת בעתיד.
“עם הגעתך לקלפי בשעה 06:30 תקבל הודעה לסלולרי שלך” נכתב בדף ההסבר “לחץ על הקישור (link) שמופיע במכשירך. מיד אחרי הקשת המספר הסלולרי שלך כפי שהודגם יופיע טופס מלא במשבצות ומספרים. כל מספר מייצג את המספר הסידורי של בעלי זכות הבחירה אצלך בקלפי. המספר הסידורי הוא מספר שיש לכל אדם בעל זכות הצבעה אצלך בקלפי” וכו’ וכו’ והמסמך ממשיך ומפרט את היעילות בה אמור חבר ועדת הקלפי להעביר את המידע, הישר לתוך מאגר ממוחשב.
כך לדוגמא, אם מדובר בקלפי בעלת גודל ממוצע, שמספר המצביעים בה למפלגה מסוימת אינו גדול במיוחד, יוכל כל מי שיחזיק בקובץ המידע בנוגע לטרנד ההצבעה, לאפיין בעתיד, את השעה המדויקת בה הצביעו אנשים בודדים. באמצעות גליון אקסל פשוט, חלוקה לפי לוחות זמנים, רשימות של תומכי המפלגה ביישוב מסוים ובדיקת הביצועים בפועל בקלפיות, יוכלו מומחי מחשבים לאתר את כל מי שהבטיח שיצביע, והפר את ההבטחה. ככל הנראה על ידי הצלבת המידע יוכלו מומחים להעריך את הצבעתו של אדם מסוים בוודאות גבוהה.
האמת צריכה להיאמר, יתכן שבמפלגות לא הגיעו לרמת התחכום הזו. אולם עצם קיומו של מאגר המידע, כפי שנאסף על ידי חברי ועדת הקלפי ביום הבחירות, הוא הדבר המטריד כאן. כמויות המידע מותירות דלת פתוחה לרווחה. מידע על שעות ההצבעה מחד, ומידע על הצבעות קודמות מאידך, תוך ביצוע הצלבות בונים כבר תמונה שלמה. בדמוקרטיה אמור כל אחד להצביע על פי צו מצפונו, אך אם בבחירות הבאות, יהיה ניתן לחשב כיצד הצביעו אנשים מסוים, הפגיעה בדמוקרטיה תהיה קשה.
בארה”ב היו מי שנחרדו מכמות המידע שאספו המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית על בוחריהם במערכת הבחירות האחרונה, במיוחד בנוגע למי שהגדיר את עצמו כמתלבט או אותו הבוחר שדיווח כי פעם הצביע לאלה ופעם אחרת לאחרים. גודש המידע שניתן לאסוף בנוגע לבוחרים, באמצעות אי מיילים, אפליקציות שהם נרשמים אליהן, וברשתות החברתיות – הוא חסר תקדים. אך בעוד בארה”ב, מוטרדים מומחי מאגרי מידע מן החומרים הגלויים שנאספו שם, כאן בישראל, אנחנו עוסקים במידע פרטי וחסוי, שלא נמסר על ידי הבוחרים ברשתות החברתיות, אלא בעת ביצוע אחת הפעולות הפרטיות שיש – הצבעה.
אני מתפלא על הפליאה. כאחד שעבד עם חברי ועדות קלפי – מאז ומתמיד הייתה קיימת השיטה. רק שבעבר התעסקו עם דפים ועליהם מספרים סידורים לכל קלפי. וכך התנהלה השיטה – בכל שעה/ שלושת רבעי השעה אחד מנהגי ההסעות או/ו אדם שזהו תפקידו היעודי – היה מקיים סבב בין כל הקלפיות הקשורות למטה שכונה או איזור או עיר מסויימת. אותו אדם היה אוסף דפים שהוכנו מראש לכל קלפי ועליהם מספרים סידורים בלבד כמספר הבוחרים בקלפי (לכל קלפי יש מעין ספר קלפי ובו רשימת שמות המצביעים בקלפי ערוכה עפ”י הא-ב וממוספרת סידורית). תפקיד חבר ועדת הקלפי היה לסמן את מספרם הסידורי של המצביעים בספר הקלפי על גבי הדף שהוכן מראש. אותו “אספן דפים” היה אוסף כאמור בכל שעה לערך את הדפים. חברי ועדת הקלפי היו שולפים במקום הדף שנלקח דף זהה שם הם היו מסמנים כל מצביע שהגיע עד הסבב הבא של “אספן הדפים” וחוזר חלילה. הדפים היו נלקחים ישירות למטה השכונה/אזור שם ישבו פעילים עם ספרי הקלפיות ומחקו בטוש צהוב כל שם שהצביע עפ”י הדפים. במטה מסודר היו מכינים מראש בכל ספר קלפי סימון ליד שמו של אדם אשר מזוהה/תומך/חבר במפלגה המסויימת. כך אנשי המטה היו יודעים בשעה 3 אחה”צ מי מתומכי המפלגה כבר הצביע ומי עדיין לא. כך ניתן לרכז את המאמץ (טלפוני, הסעות וכיו”ב) כלפי המגזר ההולך ומצטמצם ביום הבחירות של אלו שעדיין לא הצביעו. אגב – זו פרקטיקה הנוהגת – מידיעה אישית – במפלגות רבות (כולל מפלגת העבודה) ואני לא מבין מה בעייתי בה. הרי ממילא חבר ועדת הקלפי רואה מי מצביע ואין שום חשאיות בעצם ההצבעה להבדיל מתוכן ההצבעה.
כמו כן לא הבנתי את הקשר בין בדיקת מצב הפתקים לבין רישום המצביעים. החוקרים באמת חושבים שחבר ועדה יקפוץ לקלפי לאחר הצבעה של מישהו על מנת לבדוק האם יש אחד פחות מהפעם שעברה שבה הוא בדק. הדבר מופרך לגמרי ומנותק מהמציאות. הבדיקות שנעשות ע”י חברי הועדה נועדו ברוב המקרים למנוע מצב בו מישהו ממפלגה יריבה השחית את הפתקים שלך, הגניב פתקים שעשויים לפסול את ההצבעה למפלגה מסויימת, או שפשוט לקח את כל פתקי ההצבעה של מפלגה מסויימת (והאמיני לי היו דברים מעולם). אגב – אתה אף פעם לא יכול לדעת בודאות את הצבעתו של פלוני גם אם תבדוק לפניו ואחריו מכיוון שכל אחד יכול להגיע לקלפי עם פתק מהבית (או שדחפו לו בדרך לקלפי), או לשים במעטפה שני פתקים של מפלגות שונות (ראיתי כסופר קלפי במספר מערכות – ולא מעט – אם תהיתם מה זה כל הקולות הפסולים), או לרשום על פתק לבן (גם זה כנ”ל) ועוד ועוד.
ולבסוף רק מי שהתנסה במערכות בחירות בעבודת מטה ושטח יודע עד כמה הדבר שנאמר פה מופרך. ביום הבחירות הדבר האחרון שמעניין את המטות הוא ההצבעה המסויימת של פלוני אלמוני. שם המשחק הוא כמות ולשם כך המטות מזיעים כל הדרך לקלפי עם הסעות, טלפונים, דיווחים, הצקות לנהגים, הצקות לבוחרים, הצקות למחלקי הסנדוויצ’ים (שבואו נודה – זה מה שמעניין באמת את חברי ועדות הקלפי) ובלגן אחד גדול.
אוי באמת…
כשאנשיו של אובמה נהגו, נוהגים וינהגו כך (גם הרפו’ עושים כן), כולם מתפעלים ממנגנון הGOTV (get out the vote) של הדמו’, ולא זכור לי שכתבת אודותיהם אפילו מילת גנאי אחת, אלא רק התפעלת מיכולותיהם להגיע לבוחרים בשיטות מתוחכמות. כאשר הליכוד נוהג כך, פתאום זה “חשש לפגיעה בפרטיות”…
אכן טור קצת נאיבי. ככה זה עובד מ49 ועד היום בכל המפלגות ובעל מערכות הבחירות. לכל מפלגה הזכות לדעת מי הצביע והיא עושה שימוש במידע הזה כדי להמריץ את תומכיה שלא הגיעו. אין שום אפשרות לדעת איך הצביעו. הטענה לגבי כמות הפתקים היא מגוחכת. אף אחד לא סופר פתקים הולכים לבדוק רק שיש פתקים של המפלגה למי שרוצה להצביע. יש שם כמות גדולה של פתקים וזה ייקח עשר דקות לספור כמה פתקים יש וכמה נלקחו מאז הפעם הקודמת. בדיוק כמו שנאמר כאן את אף מפלגה לא מעניין איך הצביע אדם ספציפי.