לאור ההודעה מוושינגטון, שהנשיא ברק אובמה עומד למנות את ראש צוות הבית הלבן שלו, ג’ייקוב לו, לשר האוצר, אני מעלה פה כתבת פרופיל שהכנתי למעריב עליו לפני כשנה (איני מוצאת את הלינק) ורק חייבת להוסיף, בנימה האישית: האיש היה חבר באותו הבית כנסת (בית-שלום, גם גרתי מול) בו הלכו ילדיי לגן במשך שנים. יותר קרוב מזה?
הכתבה נכתבה לפני שנה ואני מעלה אותה כפי שנשלחה למעריב. אז נא לקחת זאת בחשבון: הכתבה אינה כוללת את מעשיו ומהלכיו בשנה האחרונה, וכמו כן, הגיל שלו ושאר הפרטים, יחשבו כנכונים כשנה אחורה בזמן.
מי אתה ג’ק לו?
כאשר ג’ייקוב (ג’ק) לו, ראש הסגל החדש של הנשיא אובמה, מונה לפני כמה שנים לראש אגף תקציבים ומנהל בבית הלבן פנו אליו בבית הכנסת האורתודוכסי, בית שלום, בפוטומק מרילנד, בו היה חבר פעיל ומעורב ואמרו לו, אתה חזק בענייני כספים ותקציבים ואנחנו צריכים פה עזרה בניהול. אנחנו צריכים גזבר שינהל כאן את התרומות של הקהילה ואת תקציב הפעלת הבניין.
לו, שבכל חייו הבוגרים היה פעיל ציבורית, כמעט בכל מסגרת אליה הצטרף לא היסס והשיב להם בנימה מבודחת. “להתמודד עם האתגרים של התקציב הפדרלי של ארה”ב זה דבר אחד, אבל את הכאב ראש של ההתעסקות עם הכספים של בית הכנסת, זה כבר מעבר ליכולות שלי.”
לו, 56, יהודי אורתודוכסי שומר מצוות, מונה בראשית השבוע להיות ראש הסגל השלישי של הנשיא ברק אובמה והאיש שינהל את מנהיג העולם בדרך אל הקלפיות בשנה הקרובה. ראש הסגל בבית הלבן אינו רק מנכ”ל המדינה, אלא גם מי שיושב צמוד לנשיא בכל פגישה עם מנהיגי עולם, מפקח מלמעלה על יישום החלטות הנשיא ומוביל את מאבקיו של הנשיא מול חברי הקונגרס.
אין זו הפעם הראשונה שנבחר יהודי לתפקיד והרי ראש הסגל הראשון שמינה לעצמו אובמה, חבר הקונגרס לשעבר רם עמנואל, וכיום ראש עיריית שיקגו, גם הוא יהודי, בן של ישראלי, דובר עברית ומי שבילה ומבלה את חופשותיו בישראל. לו, ממש כמו עמנואל, קרוב מאוד לישראל, מדבר עברית ומכיר באופן אישי רבים מבכירי המשק הישראל, כמו שר האוצר יובל שטייניץ, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר וכמובן, ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
אך בניגוד לסגנונו הבוטה, הבומבסטי, והמתיש של עמנואל, לו הוא איש ניהול מובהק ובחירה מקצועית. הוא אינו מן המעגל הקרוב לנשיא אובמה והיכרותם העמוקה הנה רק מן השנתיים האחרונות.
“הוא אדם עם מידות טובות. איש הגון. יש לו אופי משובח, ואני לא אומר את זה סתם” אומר לנו נתן דיאמנט, אחד מראשי התאחדות האורתודוכסים בוושינגטון, ארגון אליו משתייך גם לו. “הוא אדם שנמצא בחוגים בוושינגטון המון שנים, וכל חייו השתייך למפלגה הדמוקרטית, אך לא תוכלו למצוא אחד, דמוקרטי או רפובליקני, שיש לו משהו רע לומר עליו. הוא בעל יושרה ואיש מקצוע, וגם מי שלא מסכים איתו, מאוד מכבד אותו.”
הוא יביא למשרה טמפרמנט שונה מאשר אחד מקודמיו, רם עמנואל?
“כן. הוא לגמרי שונה. הוא בעל דיבור רך, רגוע מקצוען. לא איזה טיפוס חלשלוש, אבל משהו אחר לחלוטין.”
במשרתו הקודמת של לו, משרה שהיא בדרגת שר בקבינט, הוא ישב על הברזים הפדרליים והחזיק חזק. הוא שמר שהכסף לא יתפזר סתם. במקרים רבים, זהו התפקיד של האיש הרע שצריך לדעת להגיד לכולם לא ולא. ולו הביא עמו ניסיון עשיר, אחרי שמילא כבר את התפקיד הזה כאשר ביל קלינטון היה הנשיא.
את תשומת הלב של אובמה השיג ג’ייקוב לו אחרי שחיבר את תוכנית התעסוקה להצלת נתוני האבטלה הגרועים במשק האמריקאי. אמנם אי אפשר עדיין לחתום על הצלחה לאורך זמן, אולם בחודשים האחרונים רואה אובמה אתנחתא כאשר מדי חודש יש שיפור קטן בנתונים. ולו מקבל היום בוושינגטון את הקרדיט הציבורי על פתרון אחת הבעיות הקשות ביותר במשק האמריקאי לקראת שנת בחירות.
לו הוא משפטן בהשכלתו, בוגר אוניברסיטאות הרווארד וג’ורג’טאון. בסוף שנות השבעים הצטרף לצוות העוזרים של יו”ר הקונגרס הדמוקרטי טיפ או’ניל ומאז היה מקורב לראשי המפלגה הדמוקרטית. במשך כמה שנים עבד כעורך דין בשוק הפרטי, ובניהול במפלגה הדמוקרטית עד שב 1993 ביקש ממנו הנשיא קלינטון, לבוא לעבוד בבית הלבן בייעוץ בנושא רפורמת הבריאות (מהלך שהובל על ידי הילרי קלינטון וכשל בזמנו). כאמור, משם עבר לאגף התקציב והניהול הפדרלי והתקדם שם עד לעמדת הראש האגף.
אחרי שנות ממשל קלינטון, עבר לו לאוניברסיטת ניו יורק (NYU) כסמנכ”ל תפעול וב 2006 מונה לתפקיד בכיר בתחום ההשקעות בקבוצת סיטיגרופ.
כאשר הילרי קלינטון מונתה לתפקיד מזכירת המדינה, בראשית 2009, היא ביקשה מלו שישוב לממשל. הוא מונה לסגן המזכירה והאחראי על תפעול ומשאבים במחלקת המדינה. שנה לאחר מכן, ב 2010, ועקב היכרות אישית עם הנשיא, ביקש ממנו אובמה לעמוד בראש אגף התקציב והניהול הפדרלי.
מינויו לתפקיד ראש הסגל משמח את אנשי הארגונים היהודיים בארה”ב. בשנה האחרונה עזבו את הנשיא רבים מיועציו היהודיים. רם עמנואל חזר לשיקגו, דיוויד אקסלרוד עזב כדי להתמקד בקמפיין, דניס רוס פרש מתפקידו במועצה לבטחון לאומי ודניאל שפירו, מונה לשגריר ארה”ב בישראל. בבית הלבן נותר חלל מדאיג מבחינתם והם מקווים שלו ימלא שוב את המקום הזה, למרות שהוא עומד להיות אדם עסוק מאוד ולבטח לא יוכל להתפנות לכל בקשותיהם.
אגב, הקהיליה האורתודוכסית בארה”ב גאה במיוחד. לו, הוא דוגמה לאדם שמשלב חיים דתיים מלאים עם קריירה מוצלחת. הוא שומר שבת, לא נוסע ולא מתקשר וחובש כיפה (אך רק בסופי שבוע). למרות שבמלחמות התקציב האחרונות לו לא הפסיק לעבוד בשבתות במקרה הצורך, ולמרות שהוא יודע שתפקידו הבא מחייב מעורבות ציבורית24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בבית הלבן יכבדו את שמירת השבת שלו ועצם העובדה שהיותו יהודי שומר מצוות לא מנעה את מינויו, הביאה כבוד לקהיליה האורתדוכוסית.
משפחתו של לו, אשתו וחלק מילדיו הבוגרים חיים בניו יורק, לשם עברה המשפחה אחרי שנות ממשל קלינטון. בשנים האחרונות, מאז חזר למחלקת המדינה הוא טס הלוך ושוב. את ימי השבוע העביר בוושינגטון ובסופי שבוע חזר הביתה לניו יורק. תפקידו החדש לא יאפשר זאת ככל הנראה והוא יאלץ לבלות שבועות ארוכים יותר בעיר הבירה.
ביל דיילי, ראש הסגל העוזב, שמילא את התפקיד המאתגר במשך פחות משנה, הפך ללא רלבנטי בחודשים האחרונים. סגנון הניהול הבוטה שלו, העצמאות המוגזמת (להתראיין ללא אישור, לדוגמא), דלת חדרו הסגורה תמידית בפני אנשי הצוות הזוטרים ממנו, הפכו אותו לבלתי אפקטיבי. כבר חודשים, ידעו כולם בוושינגטון, שדיילי אוחז במשרה, אך אינו אפקטיבי, אולם, הנשיא ועוזריו, שלא רצו לבצע החלפות בשנת בחירות, חשבו שדיילי יחזיק מעמד בתפקידו עד לסוף 2012.
אך אחרי חופשת חג המולד, חזר דיילי לבית הלבן מחופשה והודיע לנשיא שהוא עוזב באופן מידי ואובמה, למרות שהופתע, לא הקדיש זמן רב לחיפושי המחליף. בשבוע שעבר הוא התקשר ללו והציע לו את המשרה וביום שישי האחרון השיב לו באופן חיובי.
בוושינגטון אומרים על לו שהוא איש ביצוע, לא מהפכן. והגישות שלו, בנושאים המהותיים העומדים על סדר היום בארה”ב, רגולציה של שוק ההון, ביטוח בריאות, שוק התעסוקה, הן גישות דמוקרטיות קלאסיות. לו, כך אומרים, לא ינסה למצוא חן בעיני הקהילה העסקית של וול סטריט ולא יהיה מחובר ללשכות התעשיינים. הוא יוביל את מדיניות הפנים הכלכלית של הנשיא, בכיוונים הליברליים הקלאסיים.
והאם יש למינוי הזה כל קשר למצב היחסים הבעייתי בין הנשיא אובמה לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו? האם הבית הלבן ישתמש באהדתו הגלויה של לו לישראל כדי לקרב בין המנהיגים?
“הוא לא נבחר כי הוא יהודי” אומר דיאמנט “הוא נבחר כי יש לו ניסיון רחב והוא הוכיח לנשיא את היכולות שלו ואת הנאמנות שלו. באופן מקרי, יצא שהוא גם יהודי וגם מוכר מאוד בקהילות היהודיות בוושינטגון ובניו יורק. אבל זה יהיה מוטעה ויפחית מן ההישג שלו, לייחס את המינוי ליהדותו.”
האם ג’ק לו יכול להיות רלבנטי בשיפור היחסים בין המנהיגים?
“העבודה שלו היא ליישם את מדיניות הנשיא. זו תהיה שטות מצידם של אנשים לחשוב שג’ק לו ישנה את הדברים רק בגלל שהוא ראש הסגל. מדיניות חוץ לא היתה חלק מתחום האחריות שלו בתפקידו הקודם וזה נכון שבתור ראש הסגל, הוא יהיה מעורב בכל דבר שהנשיא מעורב בו, אבל אני לא חושב שהנשיא בחר בו כי רצה מישהו שמכיר היטב את ישראל. זה בטח לא הקריטריון והניסיון והידע של לו הוא הרבה יותר רחב ומקיף מזה. מצד שני, יתכן שג’ק יוכל למלא תפקיד חיובי, במובן של יצירת אווירה טובה בין השניים, כי הוא מכיר את ראש הממשלה והוא מכיר את השגריר מייקל אורן היטב.”
כתבה מעניינת ומעשירה. כמה שאלות שעולות מהכתבה? האם הכרת את לו אישית, מעבר להיותו חבר בביה”כ שבגן שלו למדו ילדייך? מה היה התפקיד שלו בסיטיבנק, והאם שימש בו במהלך הקריסה הגדולה בסוף 2008?
אגב, טל, רעיון עבורך: למה שלא תהיי כלי התקשורת היחיד בישראל שיסקר את תהליך השימועים הממשמש ובא של ג’ון קרי (שצריך לעבור בקלילות), ג’ון ברנן (פחות בקלילות) וצ’אק הייגל (הולכת להיות מלחמה) לתפקידי מזכיר המדינה, ראש ה-CIA ומזכיר ההגנה?
הסיקור התקשורתי הישראלי של המתרחש בארה”ב, הוא מביך, וכולל ברובו העתקה ברמה נמוכה של כתבות מCNN וNBC. יהיה נחמד לראות מעקב מקרוב של אחת התופעות היותר מעניינות בפוליטיקה האמריקנית: שימוע בסנאט לקראת מינוי של שלושה בעלי תפקידים, שלמינוי כולם יש משמעות רצינית מבחינת ישראל.
חן חן. לא הכרתי אישית. קשה לתפוס מפה (מישראל) איך הדברים שונים שם. הכרויות אישיות עם אישים כה בכירים הן כמעט בלתי אפשריות. אנשי ממשל, בטח בדרגים האלה אינם נגישים לעיתונאים וגם לא לציבור. בדיעבד זה די מצחיק שלהיות חבר באותו בית כנסת זו סוג של קרבה (אמריקאית שכזו, אבל כן). לגבי השימועים, תודה. אנחנו על שעון אחר אז זה בעייתי. בכל הנוגע לצ’אק הייגל הולך להיות קרב. מתארת לעצמי, שאנחנו נקבל לכאן את המידע הרלבנטי.
מסכים עם אורי.
עוד נקודה ישראלית בקטנה: אחד התפקידים העיקריים של לו בעבודתו בשוק הפרטי בשנות ה80 היתה בייצוג “לוז”, חברה ישראלית שבנתה תחנות כח תרמו-סולאריות בקליפורניה באותה תקופה, מול הרגולטורים השונים.