הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מדוע מפלגת הבית היהודי ממריאה כך בסקרים? מעבר לטיעון המידי –המתקפות הליכודניקיות על נפתלי בנט – אני חושבת על נתון אחר, מן הקיץ האחרון, שיכול לתת אינדיקציה על המסתמן.
במפקד של הבית היהודי, התפקדו תוך זמן קצר מעל ל 50 אלף איש. מי שביצע את המפקד של המפלגה, ליקט שם בקלות, תוך זמן קצר עשרות אלפי פעילים. כאשר במפלגת השלטון, הליכוד, יש כ 130 אלף מתפקדים ומן הצד הימין, מגיחה מפלגה קטנה, שמרנית שבראשה שלושה מפד”לניקים ותיקים, ותוך זמן קצר מצרפת לשורותיה עשרות אלפי אנשים, כל מה שנותר לומר – הכתובת היתה על הקיר.
מפלגות בינוניות או גדולות לשעבר, שראשיהן סבורים שאפשר להרים קמפיין פוליטי בחודש, ברגע האחרון, בלי תמיכת שטח אמיתית יכולות להסתכל היום על הבית היהודי בקנאה. רק עבודת הרגליים, עם האנשים, בסניפים וברחבי הארץ, היא זו שבסופו של דבר מביאה להם את התוצאות. הסקרים המחמיאים למפלגה הזו, רק נותנים ביטוי למה שמורגש בשטח היטב: נפתלי בנט, איילת שקד, ניסן סלומינסקי ואורי אורבך, עבדו בקרב הציבור שלהם זמן רב וידעו היטב לאן הם חותרים.
* * * *
ולענייני סקרים אחרים:
באתר סלונה מפרסמים היום סקר בקרב נשים מצביעות. לפי הסקר, פחות משלושה שבועות לפני הבחירות, 22% מן הנשים לא החליטו למי להצביע. לשם השוואה (הנתון לא כתוב שם, אבל השלמתי), בקרב הגברים, 11% עדיין לא החליטו למי הם מצביעים. גם חלוקת המנדטים בסקר מעניינת: אצל הנשים הליכוד מוחלש והעבודה מחוזקת. אך עדיין לא בפערים שמשנים את התמונה. נתון נוסף מעניין, ש”ס ויהדות התורה, מפלגות שמפלות נשים בתקנוניהן, זוכות לתמיכה פחותה בהרבה כאשר שואלים רק נשים.
אתר הארץ מעלה היום (שוב) נתוני רקע על הסקר הפוליטי שהתפרסם הבוקר (לקריאת נתוני הסקר מלאים -זהירות פידיאף).
גזרתי וחתכתי שתי טבלאות:
טבלת המתלבטים:
הסוקר של הארץ, פרופ’ קמיל פוקס, פנה לאותם המשיבים שאמרו לו בתשובתם הראשונה שהם מתלבטים (32%) ושאל – ובכל זאת, למי תצביע (הליך סטנדרטי ברוב הסקרים) ובין מי למי ההתלבטות.
הטבלה לעיל, נותנת המחשה ללבטים. שימו לב, לדוגמא, למעברים בין התנועה של ציפי לבני ליש עתיד של יאיר לפיד. וכן, מתלבטי עם שלם עשויים להעביר את קולותיהם לבית היהודי או לש”ס (אבל לא למפלגות חילוניות).
המתלבטים של רע”ם-תע”ל (אחמד טיבי, איברהים צרצור, תנועה איסלמית) חושבים בליבם על חד”ש. ומתלבטי חד”ש, מצידם, חושבים על בל”ד החילונית, ומערכת היחסים הזו, היא הדדית (מתלבטי בל”ד הם בעניין של חד”ש)
עוד: עוצמה לישראל, מתלבטיהם חושבים על הבית היהודי (מובן), אבל אף אחד לא מתלבט אם לעבור לעוצמה לישראל? אני מבינה זאת מן העובדה שאין להם טור בטבלה וזה גם מסתדר באופן הגיוני עם העובדה שהם לא חוצים את אחוז החסימה בסקרים רבים.
העבודה – יכולה לנסות למשוך את האנשים שלא מרגישים בטוח עם יש עתיד. והליכוד? מצביעי קדימה המתלבטים רוצים בכם.
* * * *
הטבלה השניה, טבלת המפלגות הקטנות. הסוקרים וכלי התקשורת היו קשובים לקריאות השטח (הפייסבוק) והלכו עם הטיעון שיש לסקור את כל הרשימות הקטנות. התוצאה נפרשה היום באחוזים (שיעורים מתוך 666 המשיבים) שזו השיטה הטובה ביותר להציג תוצאות של סקרים (כך הסבירו לי המומחים).
התוצאות מדברות בעד עצמן. התמיכה קיימת, היא מפוזרת ולא גדולה במיוחד.
הכתובת תמיד הייתה על הקיר – בדיעבד…
מוזר שכל אלה שמסבירים ברטרוספקט את הצלחת בנט, מסבירים שבעצם אין בה שום דבר מפתיע. לעתים זה בגלל שהסרוגים חוזרים הביתה אחרי שסיימו להחריב את הליכוד בפריימריס, ולפעמים זה בגלל שבנט עובד על החילונים הימנים הטיפשים עם ההצגות של הדתי-מחמד, ועכשיו זה עם הטענה (הנכונה-כשלעצמה) שאין מה להתפלא על הצלחתו של מי שכבר הוכיח בעבר כושר ארגון יוצא דופן.
האמת פשוטה, בנט (ולא פחות ממנו, איילת שקד) הם אנשי ארגון יוצאי דופן. “ישראל שלי” זו אחת התופעות המדהימות ביותר שצמחו בפייסבוק הישראלי, והסיבה היחידה שלא זכו לאינספור אייטמים בתקשורת הייתה שהם לא מהצד הנכון (כן, הם סוקרו, אבל פחות מאחרונת העמותות הצולעות של שתי”ל…). לכאורה, יכולת לטעון שברור שמפלגה שמאחוריה עומדים שני אלה שיצרו את “ישראל שלי”, חזקה עליה שתהיה תופעת טבע גם בקלפי – ואיכשהו יצא שאתה טוענת משהו כזה, רק אחרי שזה כבר קרה…
מה שכן, יש משהו נורא מבדר בזה שבתקשורת ממשיכים לספר לנו על כל הנפצה של לבני, בשעה שמפלגה מתחרה עם לפיד על תואר המפלגה החמישית בגודלה. הסיקור שבנט זוכה לו נבע משני טעמים:
1. זה מעצבן את ביבי (מדאורייתא נקבע שמה שמעצבן את ביביהו, חובה שיזכה לאייטמים רבים בתקשורת).
2. הסיקור הוא שלילי ברובו, וישנה התקווה המטופשת שזה ישחוק אותו (אותה תקוות-שווא שגורמת לחבר’ה ה”לאומים-מרכזיים-ימניים” שבתקשורת, להתפלא כל פעם מחדש איך לעזאזל הפאשיסטים האלה שוב ניצחו…).
אגב, קבלי הימור: עוצמה לישראל יקבלו יותר ממה שמופיע בסקרים. מי שתומך בעוצמה לישראל הוא בדיוק הבנאדם האחרון שיענה בכנות לסטודנטים שאומרת לו “שלום, מדברים מטעם מכון דיאלוג והארץ, ויש לנו כמה שאלות עבורך”…).
אין פה הצלחה יוצאת דופן, ולכן גם אין מה לדבר על הישג אישי או ארגון מוצלח. גם בבחירות 2003, כשהליכוד של שרון קיבל 38 מנדטים (כלומר 5-4 יותר ממה שיש להם כיום בסקרים), האיחוד הלאומי (אז עם ליברמן, 7), והמפד”ל (אפי איתם, 6) קיבלו ביחד 13 מנדטים (בערך כמו בנט כיום). זה פחות או יותר מאגר המצביעים שנמצא מימין לליכוד. הם רוצים מפלגה ימנית יותר מהליכוד, ולכן ההצטרפות של ליברמן לליכוד לא מהווה פתרון עבורם, אז הם עברו לבנט.
מה שמפתיע בבית היהודי הם שני דברים:
1. אחוז החילונים המצביעים לבית היהודי- ראיתי סקר שטוען שכ-40% ממצביע הבית היהודי הם חילונים.
מה שנראה לבינתיים מהסקרים שכשמקזזים את המנדטים של עצמה לישראל הבית היהודי החזירה למפלגות הדתיות לאומיות 3-4 מנדטים של דתיים אך בעיקר משכה 5-6 מנדטים של חילונים.
2. הטרנדיות שלהם- אם מישהו מסוגל להתלבט בין בנט שהוא יחסית ימני בנושאי כלכלה לבין המפלגה הקומוניסטית- חד”ש (אגב, הם אשכרה קוראים להלאמת בנקים! מג’נונים) או בין בנט שקורא לספח 60% משטחי יו”ש לבין לבני שהציעה לפלסטינים 98% מהשטחים במו”מ, זה מעיד על טרנדיות גדולה.
בקרב תיכונים ואוניברסיטאות הדבר ניכר יותר.
ואגב, צריך לעשות על זה מחקר מקיף יותר – אבל לדעתי הטענות על הציבור הדתי לאומי שהורס את הליכוד ומצביע לבית היהודי (נעזוב שנייה את מקדי הארגזים של תה”א וקויפמן והערבים בעבודה ועוד ועוד), הן הבל מוחלט. מספרם של הדתיים לאומיים המצביעים ליכוד גדול ממספר כל מתפקדי הליכוד ביחד. ניתן לראות זאת בקלות כשבודקים תוצאות קלפיות בישובים דתיים ביהודה ושומרון, הליכוד קיבל שם בין 10 ל40 אחוזים (וזה בהתנחלויות, בציבור הדתי הבורגני אני מתאר לעצמי שהליכוד קיבל תמיכה רחבה יותר)
הסיבות לנסיקת הבית היהודי:
1. האיחוד עם תקומה שהפך את הבית היהודי לבית הטבעי של כל דתי לאומי
2. האיחוד של הליכוד ביתנו שהותיר את הבית היהודי כמפלגת הגדולה היחידה מימין לו
3. הפריימריז הפתוחים לראשונה בהיסטוריה שנתנו הרגשה שהציבור שותף
4. הכניסה של מתמודדת חילונית (צעירה ואטרקטיבית) לראשונה בהיסטוריה
5. בחירת יו”ר צעיר ומצליח (גם סיירת מטכ”ל וגם מנכ”ל סטרטאפ)
6. דיבור ישירות אל הצעירים ברשתות החברתיות
7. ההתקפות של הליכוד בעניין סירוב הפקודה
כתבתי את התגובה במקור לפוסט של בהארץ, הם עדיין לא פרסמו את התגובה אז בינתיים…
טל, אוהב מאוד לקרוא את הבלוג שלך אבל לגבי נפתלי בנט שמתי לב שיש לך דעות מאוד מסויימות. כתבת שהתוכנית המדינית שלו הזויה (או מופרכת, או משהו בסגנון, מתנצל מראש אם אני לא מדייק), וגם כתבת שאולי בינואר מגמת ההתחזקות שלו תחלוף לה ובינתיים הוא רק מתחזק. אם בסקר של קול ישראל היום הוא מגיע ל 18 מנדטים, מספר זהה לו זוכה שלי יחימוביץ’, והמומנטום ברור, אז לא צריך להיות נייט סילבר כדי להבין מה קורה כאן. עוד מעט יצטרכו לפשפש לא רק בעברם של 15 המועמדים הראשונים כמו שעשו היום במספר עיתונים לאחר מתקפת הליכוד בנושא, אלא יצטרכו להרחיב את זה ל 18 ואף 20).
אני מבין מאיפה נובע הזעזוע מההצלחה של נפתלי. בבחירות הראשונות שלי (88) הצבעתי ליוסי שריד במרצ, ב 92 לרבין, ב 96 לפרס, ב 99 לברק, וכך הלאה – תמיד בחרתי מרכז שמאל, ותמיד עניין אותי המנהיג ולא “הכוורת” שלדעתי יש לה השפעה שולית על הכיוון שהמנהיג לוקח את המפלגה שלו. הפעם אני מצביע לנפתלי. לא בגלל התוכנית המדינית – מסכים איתך שהיא קיצונית – אלא בגלל שיש לו פתרונות בכל הנושאים שמעניינים, וגם יכולת מוכחת לבצע. גילוי נאות: אני יודע את זה מהיכרות אישית של 12 שנה. אני לא חבר ילדות של נפתלי אבל למדתי להכיר אותו בסטארט אפ שהקים והוא איש מדהים. מסוג האנשים שאומר “אחרי” ולא צריך אפילו להסתובב אחורה כדי לבדוק אם כולם מסתערים.
עוד הערה. נפתלי דווקא לא רוצה להתמקד בנושא הפלסטיני (למרות שכל ההתקפות עליו בנושא מביאות לו מנדטים). מי שמקשיב לו, שומע דעות מאוד מעניינות ומאוד לא קונבנציונליות. מלחמת חורמה בוועדים הגדולים כמו גם בטייקונים, קיצוץ במשרד הבטחון בכל הקשור לדרג הלא לוחם, והפיכת מנהל מקרקעי ישראל מגוף שרוצה למקסם רווחים לגוף שרוצה להוזיל את מחירי הדיור. שילוב החרדים בחוכמה ולא בכפייה. צמצום הפערים החברתיים. ועוד המון דברים. גם ביקורות טובות למשל. הוא שיבח את ישראל כץ על הפעילות בנושא הנגשת הפריפריה לתחבורה. הוא אמר שלי יחימוביץ היא בנאדם אמיתי (למרות שהוא מתנגד לדעותיה הכלכליות). כל האמירות האלה הן לא הצגה לקראת הבחירות, ובוודאי שלא “אני אומר מה שאנשים רוצים לשמוע”, כי חלקן קצת מפתיעות. יש לו המון מה לומר והמון מה לעשות בתחומים שהכי כואבים לנו כאזרחים.
אבל מה? כולם רוצים להתמקד בנושא הפלסטיני. זה קצת מזכיר את הביקורת שיש לנו על אחמד טיבי וחברי הכנסת הערבים: תמיד אנחנו מאשימים אותם שהם רק נושאים את דגל פלסטין ולא מייצגים את הציבור שלהם נאמנה. והנה בא מישהו שרוצה לפתור בעיות קשות שישפיעו על עתיד ילדינו לא פחות מהבעיות המדיניות, וכולם מתעניינים רק מה שיש לו לומר בהקשר הסכסוך הישראלי פלסטיני. אולי כדאי להקשיב קצת יותר?
והערה אחרונה. עוד ב- 7 בנובמבר ביום שנבחר לראשות הבית היהודי אמר נפתלי שהוא רוצה להתמקד בשיכון ובפנים, וחזר על זה ב- 13 בדצמבר כשהוא אומר שאריאל אטיאס סקטוריאלי. תעשו גוגל על נפתלי בנט שיכון פנים ותראו את לוחות הזמנים. יום אחר כך הליכוד הדליף שליברמן ממש רוצה את התיקים האלה ובשבוע שלאחר מכן פתח מערכה מול ש”ס. רוב התקשורת פיספסה את זה ושייכה את הדברים לאסטרטגיה ליכודית. זו לא היתה אסטרטגיה, אלא עוד תגובה מבוהלת. כמו עשרות דברים אחרים שקרו במדינה הזו בבהילות בגלל תגובה לדברים שנפתלי אמר או לא אמר. הוא מזיז דברים, הוא אמיתי, והוא בנאדם.