ביום חמישי שעבר דיבר שר החוץ אביגדור ליברמן והסביר את פרשיית השגריר זאב בן אריה. הוא נכנס לפרטים של אותו הרגע בו ניגש אליו השגריר ומסר לו בבית המלון את המסמכים וידע את שר החוץ על חיקור הדין הנערך נגדו.
כך אמר ליברמן: “ב2008 הייתי באופוזיציה ונסעתי בראש משלחת לאירוע לרגל פתיחת אנדרטה בגטו מינסק עם קבוצה של ותיקי מלחמת העולם השניה ואסירי מחנות ריכוז. תוך כדי אירוע ביקש שגריר לראות אותי. בתומי סברתי נושא מדיני יחסים בילטרליים. (הוא) בא אלי לחדר במלון, נתן מעטפה ואמר תסתכל בבקשה. פתחתי את המעטפה, בהתחלה לא הבנתי מה מדובר, אחר כך שהבנתי אמרתי תפסיק עם השטויות, אל תעשה שטויות. קראתי את התוכן, זרקתי לאסלה והורדתי מים.
“זה מה שהיה. אגב, בנושא פרשת השגריר אין הבדלי גרסאות, אין שוני בעובדות. אף אחד לא מתווכח, כולנו מסכימים על העובדות והכל עניין של פרשנות. ומאז שכחתי מן הסיפור. לימים הפכתי לשר החוץ ואני שם הולך במסדרונות משרד החוץ, פוגש את זאב בן ארי , שואל אותו מה אתה עושה, ‘חזרתי אני לא עושה כלום’, ‘אני כרגע לא בשיבוץ, אני מסתובב פה’. אמרתי, מצוין במטה מדיני חסר מישהו דובר רוסית ואני מחפש מישהו שיהיה אחראי על מזרח אירופה. תפדל תיכנס. האיש התחיל לעבוד במטה מדיני ולא קיבל דרגה נופסת או תוספת שכר, כלום. להיפך, ניצלתי את שירותיו….”
(ההדגשות שלי ועל דעתי בלבד – ט”ש)
עיון בטיוטת כתב האישום (היום, יום ג’, בבוקר, יוגש כתב האישום המלא) מעלה שיש, גם יש, הבדלים בגרסאות. הנה המסמך המלא (זהירות, פידיאף). שימו לב לסעיף 6. בן אריה מסר לליברמן פרטים על החברה, כולל מספר חשבון הבנק של אותה חברה, אשר בנוגע אליה התבצע חיקור הדין. הוא נתן לליברמן את הפתק עם הפרטים ועל פי כתב האישום, ליברמן לקח את הפתק, עיין והכניס לכיס.
בסוף המסמך, מצורפת רשימה של 16 עדי תביעה, אך שמותיהם מושחרים בשלב הזה.
הנה התהיות:
בדבריו לעיל, ליברמן יצר רושם כאילו עבר זמן בין ההתרחשויות (“לימים הפכתי לשר החוץ”), בעוד על פי כתב האישום, פער הזמנים בין השלכת הנייר לאסלה לבין המינוי הראשון של בן אריה, הוא כחמישה חודשים וחצי. ליברמן נפגש עמו בבלרוס בסוף אוקטובר 2008, ובאמצע אפריל, שבועיים אחרי שנכנס לתפקידו כשר החוץ, ליברמן כבר מינה את בן אריה ליועץ המדיני. ליברמן לא יכול היה למנותו דקה קודם, כי לא היה שר החוץ.
האם ניתן להאמין שאנשים שוכחים מאפיזודה מוזרה בחדר מלון, בה הורידו מסמך במורד האסלה? איך זה שהוא שכח מכל העניין של ההורדה באסלה, אך לא מספר בנאומו שבוע שעבר, שיש גם פתק שלקח איתו בכיס ולא הורד במורד האסלה? או שמא ליברמן דווקא חולק על עובדה זו (ואם כך, מדוע אמר בנאומו שאין מחלוקת על העובדות ושזה הכל עניין של פרשנות)
מה בין המסמך שהורד באסלה לבין הפתק שנלקח עם ליברמן? ממה שהוסבר לי, ליברמן לא מואשם בעבירה הקשורה בכך שהחזיק מידע ו/או מסמך ו/או פתק, כלומר התביעה מאמינה לליברמן שלא עשה שימוש במידע שנמסר לו, אלא רק דאג לקדם את בן אריה – אבל האם העובדה שלקח איתו את הפתק עם חשבון הבנק (או מסמך אחר) אינה מהווה נדבך ראייתי להוכיח את המחשבה הפלילית, את הכוונה הפלילית של השר? בכל זאת, הוא לקח עימו הפתק. בטח הציץ בכתוב שם, כדי שידע בהמשך הדרך, במה הנושא המדובר.
לאור כל התהיות העובדתיות האלה, יש לקוות, שהתיק לא יסגר בעסקת טיעון, אלא יגיע לבירור עובדתי בבית משפט. שיעלו עדי התביעה ויסבירו, מה בפתקים ולמה שר החוץ מתנהג כאילו לאותו האירוע , הקטנטן של הורדת מסמכים באסלה, אין שום משמעות.
ואחרי שכתבתי את כל הכתוב לעיל, אני עדיין חושבת שהתזמון של הגשת אישום, דקה לפני בחירות הוא מסריח ולא הוגן.
לא הוגן כלפי מי? זה לא יוריד לליברמן אף קול – רק יוסיף לו וזה ידוע לכולם גם מי שמאמין בתיאוריות קונספירציה יבין שאין בפרקליטות מישהו שחושב שכתב האישום המינורי הזה יפגע בקריירה הפוליטית של ליברמן. ההחלטה המשמעותית כאן הייתה לא להגיש נגדו כתב אישום בתיק המרכזי. הגישו בגצי”ם שדרשו להכריע בעניין לפני הבחירות דווקא כדי שאנשים יידעו על מי הם מצביעים ויש הנחייה של מזוז שבחירות לא עוצרות הליכים.
ברוך קרא רמז היום שדני איילון מעוניין להעיד נגד ליברמן בפרשת השגריר.
טל שלום,
אל הבלוג שלך הגעתי בעקבות הפניה של חבר.
אני מוכרח לומר שתהאכזבתי.
אין לי שום כוונה להעליב, או לפגוע ברגשות. להפך. אני מקווה שהביקורת תעזור לך להשתדרג ולהשתכלל.
הדיון בבלוג שלך הוא לא אינטיליגנטי.
הוא לא מעניין. הוא לא מרתק. הוא לא מראה לי דברים חדשים ולא מראה דברים ישנים מזוית חדשה. הוא לא מספק ניתוח אינטיליגנטי של מה שקורה בפוליטיקה הישראלית.
מה שאני מנסה לומר – מתני קצת את הקצב. תחשבי טוב על התהליכים ותנסי לומר דברים שהם מעניינים וחדשניים.
זהו.
{חשוב לי שתביני שאני אומר את זה בתור קורא, ולא בתור כותב. אין לי ניסיון בכתיבה ואני בטח לא הייתי מצליח לעשות בעצמי משהו טוב יותר.
בתור קורא – הבלוג הזה מעייף ולא מעניין.}
אנחנו קוראי הבלוג הזה נכנסים לכאן דווקא משום שאותנו הוא מעניין, אינטליגנטי, אחר, אובייקטיבי, מעודכן, מפורשת כהלכה, נותן את גדולה וגם פרטים בתוך התמונה.
טל, את עושה עבודה עיתונאית מצויינת.
אנא, אל תשני דבר.
סימה אלה
תודה סימה. לא יודעת איך להתייחס לתגובה לעיל, אין בה ביקורת בונה, אבל מזמינה את ג’ון דו לבקר רק במקומות שמעשירים אותו….
אין צורך להגיב. ערב הבחירות מוצף הבלוג בעשרות תגובות חלקן מתוזמנות על ידי מפלגות. הם כמובן מוזמנים להמשיך ולהשתתף בדיונים במרתקים כאן בבלוג גם דקה לאחר פרסום התוצאות.
מה שסימה אמרה.
ואני לא נכנסת לכך שהיו שמועות על קצב ובכל זאת קיבל מינוי לנשיא. האמת עדיפה גם היא מגיעה בדקה האחרונה. וכבר כתבתי שליברמן טוען לעינוי דין או עינוי חקירתי, אך הוא לא הקל על החוקרים.
תמיד יפה שעה אחת קודם. היועץ המשפטי והפרקליטות לא נגועים בפוליטיקה. כך אנו צריכים להאמין למרות שהיועץ הוא מינוי של ביבי ושר המשפטים. אנו נוטים להאמין גם להם שהמינוי לא נעשה מטעמים פוליטיים, כך הם מבקשים מאתנו להאמין, מי אנחנו שנקבע אחרת. כך גם לגבי הדוח של הועדה שקבעה כי המאחזים חוקיים. הם טוענים שאין שום קשר, רק שהגיע השר שלום וקצת קלקל להם.
הכותרת שלי אמורה היתה להיות : ונניח שהיינו יודעים על מעשי קצב לפני המינוי לנשיא האם היינו מאפשרים למנותו לנשיא.
עינוי דין היה גם היה.
ליברמן עינה את המשטרה, את הפרקליטות, ומי יודע מה עשה לשלושת היועצים המשפטיים שהתחלפו במהלך עינוי הדין הזה.
אבל מלבד עינוי הדין שעינה את מערכת אכיפת החוק הוא עינה וממשיך לענות עינוי מתמשך את כולנו, את כלל תושבי ישראל (ואולי גם כמה אנשים בחו”ל).
ג’ון דוו, רק הגעת, וכמה רעש וצלצולים. סע לשלום. תגיד לחבר שלא רצוי להפנות לכאן ברברנים גסי רוח.
🙂
ברברן גס רוח?
אולי את מדברת על עצמך.
טל,
אני לא מכריח אותך להקשיב לביקורת (ואני יודע שהיא לא נעימה) – אבל בבקשה אל תנכסי לעצמך איזשהי אצילות כאשר את מתעלמת ממנה.
אם את חושבת שלכתוב פוסט פוליטי על זה שליברמן הכניס את הפתק לכיס לפני שהוא זרק אותו לשירותים זו עיתונאות משובחת — אני מניח שבאמת לא נתראה יותר.
אתה עוד פה? 🙂
שמישהו יסביר לי בדיוק מה הקידום שבן אריה קיבל בדיוק ? בתוך מי שמכיר היטב את משרד החוץ, כל הסיפור של הקידום נשמע הזוי לחלוטין. אכן המון שליחים חוזרים מוח”ל ואין להם תפקיד שהתפנה והם מסתובבים במסדרונות או סתם יושבים בבית ומקבלים משכורת על חשבוננו עד שמשהו ישתחרר או ייצאו לחו”ל. זה מה שקרה לבן אריה. בנוסף, אין המון דוברי רוסית במשרד עד כמה שזה מפתיע. לדוגמה, ובקשר עקיף לפרשה, משרד החוץ הוציא לאחרונה מכרז בין משרדי על תפקיד סגן שגריר לטביה כי לא היה מועמד מתאים בפנים. כך שזה מסביר למה ליברמן גייס אותו למטה הרוסי שלו במשרד.
חוץ מזה, לעבור משגריר בלרוס לשגריר לטביה, זה לא ממש קידום. הבן אדם היה שגריר לפני הפרשה במדינה שולית והפך לשגריר במדינה שולית אחרת – וכנראה שלא היו הרבה מועמדים מתאימים בכל מקרה. אז כן, האשמה הזויה לחלוטין.
אם המון חוזרים (גם אני מכירה זאת) ומסתובבים במסדרונות ובבתי קפה – אז איך זה שהאדם שסיפק את הסחורה לכמעט שר, הוא זה שמקבל לשבת קרוב לצלחת? ולעבור משגרירות לשגרירות זה בהחלט קידום, כשמספר התפקידים האלה מאוד מצומצם ומוגבל.
כמו שהסברתי – אין הרבה דוברי רוסית במשרד החוץ. והשר יכול למנות מישהו כשגריר, אבל במקרה הזה זו הייתה וועדה שרוב חבריה בכלל לא ממשרד החוץ (יש נציג של נציבות שירות המדינה, יש נציג של ההסתדרות וכו..). אולי הכי טוב זה לשאול את חברי הוועדה ולבדוק אם הופעלו עליהם לחצים מהשר או המנכ”ל.
חוץ מזה, קידום זה לקבל תפקיד יותר גבוה מהתפקיד הקודם. מינוי לשגריר כשהיית כבר שגריר במדינה באותה רמת חשיבות, זה לא קידום, חד משמעית.
אם היה הופך לשגריר ברוסיה, זה כן היה קידום (יחסית).
בנוסף מה ההיגיון של כל הסיפור – הרי את בעצמך אומרת שהוא לא מואשם שעשה שום דבר עם החומר שקיבל. הוא לא ביקש שום דבר מבן אריה, ובן אריה, בפועל, לא עזר לו בשום דבר.
אני לא אוהב את ליברמן, ואני חושב שהוא לא נקי על פי הפרשה שווינשטיין החליט באופן קצת תמוה לסגור נגדו. אבל דווקא במקרה הזה זה נשמע הזוי ופוגע בשלטון החוק. איך הציבור אמור לקחת ברצינות את המאבק בשחיתות אם אולמרט יוצא זכאי כשהוא מקבל מעטפות כסף (על פי בית המשפט עצמו), וליברמן מקים חברות קש גם לא מועמד לדין, אבל על סיפור מטומטם ומגחך כזה כן הולך לבית מפשט ?
וואו, פוסט שלם בלי ירידה על שלי יחימוביץ, אני מתחיל להיותמודאג
אני אבדוק את עצמי.
“עיתוי מסריח ולא הוגן”
אם היה מדובר בתיק רגיל ובחקירה רגילה אפשר היה לקבל את הטיעון הזה, אבל מדובר בתיק ששוכב אצל היועץ המשפטי לממשלה כבר יותר משלוש שנים!! השימוע היה באפריל ועד עכשיו לא קיבלו החלטה. להזכיר לכולם, גם במאי עמדנו לפני בחירות. אם ידחו את הגשת כתב האישום לאחרי הבחירות אז יגידו שזה ממניעים פוליטיים ונועד למנוע את מינויו של ליברמן לשר בכיר בממשלה הבאה.
בקיצור, הדבר המסריח והלא-הוגן פה הוא יועץ משפטי שמסמס תיק עם ריח כבד של שחיתות והפך אותו לתיק יחסית מינורי.
לזה התכוונתי.
טל שלום,
קראתי את הפוסט וטיוטת כתב האישום ויש לי כמה הערות.
ראשית, יש לציין שהסיפור של הפגישה עם השגריר בבלארוס מהווה רק לאישום עצמו ונסיבה במסגרתו וליברמן לא מואשם בעבירה בגין הפגישה כשלעצמה.
אני יכול רק להעריך שהסיבה לכך היא שהמשטרה והתביעה לא הצליחו לאסוף ראיות המוכיחות עבירה כגון שיבוש מהלכי משפט בפועל (למשל ניסיון להעלים ראיות מחשבון הבנק או החברה וכיו”ב).
משפט פלילי מתנהל רק על מה שאפשר להוכיח שקרה ולא על מה ש”חושבים שקרה”.
שנית, מאופן ניסוח כתב האישום ניתן להעריך שהטענה שליברמן הכניס את הפתק לכיס נשענת על עדותו של בן ארי (שכן רק הוא וליברמן היו נוכחים בפגישה).
לכאורה, הגירסה של ליברמן לא סותרת את כתב האישום: בהחלט יכול להתקיים מצב שבו ליברמן מקבל את הפתק מכניס אותו לכיס וזורק אותו לאחר מכן לאסלה, ביחידות, מבלי שבן ארי היה עד לכך.
שלישית, גם אם יש סתירה היא לא סתירה מהותית:
ליברמן *מודה* שהוא קרא את החומר שניתן לו ו*ידע* מה היה בו. לפיכך, היה לו את המידע הנחוץ (אם היה רוצה לעשות כן) לצורך ביצוע מהלכים לשיבוש חקירה או משפט – עבירה שכזכור הוא לא מואשם בה.
בנסיבות אלו ההבדל (ככל שקיים) בגרסאות אינו מהותי כלל וכלל, ואף תביעה ונאשם לא ינהלו משפט שלם על הנקודה הלא מהותית האם הפתק הושלך לאסלה או הוכנס לכיס לאחר שנקרא ותוכנו ידוע לנאשם.
מחשבה פלילית היא הכינוי ליסוד הנפשי הטעון הוכחה לצורך קיומה של עבירה. השימוש שעשית במושג זה בפוסט הוא שימוש של הדיוטות ולא שימוש של משפטנים :-).מאחר שכאמור ליברמן לא נאשם בעבירה שעניינה השימוש במידע שנמסר לו – אין כל רלוונטיות לכתב האישום לשאלה “מה התכוון לעשות בפתק שכן לא מיוחס לו שום דבר בהקשר זה.
רביעית, העבירה שבה נאשם ליברמן היא למעשה הפרת אמונים בגין העובדה שהוא הסתיר את האירוע במלון בבלארוס מפני הועדות והגורמים שעסקו במינויו של בן ארי.
גם כאן להבנתי אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים – הרי ליברמן לא טוען שעדכן את הועדות השונות על הפגישה. זה כנראה לא מקרי, כי לוועדות האלה יש פרוטוקולים מסודרים שבהם נרשם במדוייק מה הנתונים שהוצגו בפניהן לגבי המועמד, וברור שהוא לא היה יכול לטעון שעדכן את הוועדה (מה גם שאף אחד בוועדה לא היה תומך בו בעניין).
טענת ההגנה היחידה שיכולה אולי הייתה לעמוד לו היא שמדובר במידע לא חשוב ולא רלוונטי – אבל ליברמן עצמו לא מעלה אותה ובצדק כי אין אף בית משפט בעולם שיקבע שעובדה כזו חשובה היא בלתי רלוונטית לשאלת מינויו של אדם לתפקיד.
השאלה “למה” ליברמן הסתיר – כלומר: האם הסתיר כי שכח מהאירוע או כי חשב שזה לא חשוב או כי רצה להעלים את זה כי ידע שזה יסכל את המינוי – לא חשובה לעצם ה*הרשעה* (כמו ששאלת המניע לרצח – קרי: למשל השאלה האם בעל רצח את אישתו כי היא בגדה בו או כדי לזכות בכספי ביטוח – אינה רלוונטית לצורך הרשעה ברצח – אדם יורשע ברצח ולא משנה מה המניע שלו לרצח).
אני מאמין שלשאלת ה”למה” עשויות להיות השלכות בשאלת העונש או הקלון.
אבל בנקודה הזאת צריך לזכור שלגבי מה שהתחולל בראשו של ליברמן בהקשר הזה, מבלי שלמחשבות אלו ניתן ביטוי חיצוני (למשל בשיחה עם מישהו או במעשה) קשה מאוד יהיה להוכיח משהו שסותר את גירסת ליברמן בשאלה הזאת.
לכן, התביעה שוקלת אילו ראיות יש בידה בנקודה זו ספציפית ובהעדר ראיות יתכן שתאלץ להסכים לכלול בכתב האישום המתוקן את גירסת ליברמן בנקודה הספציפית הזאת.
בכל מקרה זה בהחלט נראה כמו תיק שניתן לסיים בישיבה וחצי: ישיבה קצרה אחת שבמסגרתה יוגש כתב אישום מתוקן שליברמן יודה בו, וישיבה נוספת שבה יטענו הצדדים לעונש ולעניין הקלון, ושלום (או מלחמה) על ישראל.
חמישית, לעניין הפיסקה: “ליברמן יצר רושם כאילו עבר זמן בין ההתרחשויות (“לימים הפכתי לשר החוץ”), בעוד על פי כתב האישום, פער הזמנים בין השלכת הנייר לאסלה לבין המינוי הראשון של בן אריה, הוא כחמישה חודשים וחצי. ליברמן נפגש עמו בבלרוס בסוף אוקטובר 2008, ובאמצע אפריל, שבועיים אחרי שנכנס לתפקידו כשר החוץ, ליברמן כבר מינה את בן אריה ליועץ המדיני. ”
אני לא רואה פה סתירה – המונח “לימים” (שככל הנראה הוכתב על ידי עורכי הדין) משתלב היטב עם פער זמנים של חמישה חודשים וחצי.
אם לסכם את כל האמור לעיל, יש ממש בדבריו של ליברמן שאין פערים עובדתיים בינו ובין התביעה בכל הנוגע לכתב האישום (וככל שיש פערים הם לכאורה לא משמעותיים וניתנים ליישוב), ועל פניו אין מניעה לסיים פה את ההליכים במהירות, ואפילו אם לא יהיה הסדר טיעון (השאלה היחידה תהיה כמה זמן ייקח לביהמ”ש לכתוב גזר דין).
על פני הדברים ליברמן לא עושה טובה גדולה לתביעה בזה שהוא הולך להסדר טיעון, כי מדובר בתיק די נעול, שהשאלות הפתוחות בו הן בשוליים.
הדבר הנכון לעשותו הוא להגיע להסכמות לתיקונים בנוסח כתב האישום באי אילו נקודות, וללכת לטיעון פתוח בשאלת העונש והקלון ולתת לביהמ”ש להכריע. ואם ליברמן לא יסכים להסדר כזה – אהלן וסהלן הוא מוזמן לנהל הוכחות… הימור שלי: זה לא יקרה.
אז רן, תגיד לי אם הבנתי נכון את הסיפור: ליברמן עומד לדין לא כי קידם את בן אריה אלא כי לא עדכן את הוועדה על כך שבן אריה התנהג באופן בעייתי ובכך לא סיכל את מינויו.
על זה מעמידים לדין אדם במדינת ישראל, ועוד אחרי שלוש שנים של חקירה ? תגיד לי שהבנתי לא נכון כי זה פשוט חמור מאוד ואף מעורר חששות כבדים על השפיות של מערכת המשפט שלנו וסדרי העדיפויות שקיימים בה.
קודם כל, הוא מואשם גם בכך שנמנע מלהניא את בן ארי מלהתמודד על התפקיד.
שנית, לא נראה לי שאתה מבין את החומרה של ההדלפה של בן ארי. מדובר בבקשות שמועברות בסודיות מוחלטות ושהסודיות היא חלק מהתנאים הנחוצים להצלחת החקירה.
שגריר מקבל חומר סודי ומדליף אותו לבן אדם שמפניו אמור להישמר הסוד.
אתה לא חושב שזה מידע שצריך להיות בפני וועדה ששוקלת האם למנות את אותו אדם לתפקיד שגריר נוסף?
אני חושב שברור שלא מדובר פה באיזושהי טעות וברור שהעניינים חמורים עד כדי כך שהם מצדיקים הגשת כתב אישום בעניינו. אין בכלל ספק.
והוא עוד יצא בזול, כי היו חסרות פה כמה נקודות קטנות והיה פה כבר אישום בשוחד, או בעבירה חמורה של שיבוש מהלכי משפט.
אז לא, ההחלטה הזאת ממש ממש לא מעלה לדעתי חששות כבדים לגבי “השפיות של מערכת המשפט שלנו וסדרי העדיפויות שקיימים בה”.
כתב אישום נגד בן אריה – אולי. אנו מדברים על בלרוס כאן, מדינה דיקטטורית מהזן הישן והנכחד, וכפי שמישהו ציין בפייסבוק של טל, עצם העובדה שהמשטרה הישראלית מבקשת שת”פ עם מדינה כזאת הוא כבר תמוה.
אבל ניחא.
אני לא רואה מה בדיוק הבעיה הפלילית בהתנהגות של ליברמן. יש כאן סוג של מוסרנות וטהרנות קיצונית שמבקשת מאנשים התנהגות לא אנושית. הרי הבן אדם רצה לעשות טובה לליברמן, כמובן באופן בעייתי, מה שנראה לי טעות של שיקול דעת ולא יותר מזה, וליברמן אמור לדפוק לו את החיים בתמורה ? זה לא התנהגות של בני אדם מוסריים אלא של רובוטים. אז כן, הוא היה על פי הנוהל הטהור לדווח, זה בעיני מקסימום עבירה מנהלית אם בכלל.
אכן משהו לא שפוי קורה במערכת המשפט ואני לא הראשון שאומר את זה. אפילו אלן דרשוביץ כבר אמר שתפיסת השחיתות על ידי מערכת המשפט בישראל היא קצת מוגזמת ומגדירים כאן כשחיתות מעשים שלא היו נתפסים ככאלה בשום מקום אחר בעולם או שלא היה עולה על הדעת לשלוח לכלא אנשים בגינם כי הם קלים ביותר.
ובו זמנית, כפי שציינתי, השחיתות הכבדה והמתועדת של אולמרט זוכה ליחס מקל של בית המשפט. אז כן יש בעיה של סדרי עדיפויות.
אז יש מחלוקת בינינו.
לא מסכים עם הגישה המקלה שלך ביחס לחומרה הנורמטיבית של הפרשה.
בעיני גם ליברמן וגם אולמרט לא צריכים להיות חלק מהמערכת הפוליטית, וזו לא “מוסרנות וטהרנות קיצונית”.
אבל אם מקלים עם אולמרט באופן שהוא יכול לחזור למערכת הפוליטית קשה לי להעמיד טיעון הגיוני שמרחיק את ליברמן ממנה. אין ספק שיש בעיה למערכת המשפטית עם הרף הנמוך שהוצב בעניין אולמרט, אבל את זה לא צריך לתקן לטעמי בדרך של הקלה עם ליברמן אלא להפך.
אם היית עוקב אחרי הליכי השימועים שעוברים בעלי תפקיד ציבוריים בארה,ב היית מבין שגם שם לא היו עוברים בשקט ליברמן על ההסתרה הזאת, ויכול מאוד להיות שאפילו היו מחמירים איתו יותר.
“בעיני גם ליברמן וגם אולמרט לא צריכים להיות חלק מהמערכת הפוליטית, וזו לא “מוסרנות וטהרנות קיצונית”.”
אני חותם 100%. אבל אני מדבר על המקרה הספציפי הזה, לא על ליברמן.
וטוב שהזכרת את ההליך בארה”ב: זה הליך ציבורי, פוליטי, פומבי, לא משפטי. זה הכיוון שאני רוצה לראות בישראל.