הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אפשר להבין מדוע הדיח שר החוץ את ח”כ אנסטסיה מיכאלי ואת שר התיירות סטס מסז’ניקוב.
אבל מדוע העיף מרשימת ישראל ביתנו את סגן שר החוץ דני איילון ואת ח”כ משה מוץ מטלון?
נתחיל מהאחרון מוץ מטלון – במהלך הכהונה, שירת בועדת חוץ ובטחון וככל הידוע לי, ניסה בין השאר לעזור לעיירות בדרום להשיג אישורים לבניית מפעלים בטחוניים (ערד, לדוגמא) כדי לדחוף את התעסוקה ואת הבעיות הקשות בעיר. כמו כן, הוא היה אחד הבודדים מבין חברי הכנסת של המפלגה שיצא בגלוי נגד עמדותיה החשוכות של מיכאלי בנוגע להומואים ולסביות. לא אנסה פה לפרוס בפניכם את נפלאותיו, אבל במפלגה כמו ‘ישראל ביתנו’ צריך בעיקר להיות צייתן ליו”ר, לא? מישהו יכול להצביע על מקרה אחד שבו מוץ-מטלון המרה את פי המפקד, בייש אותו? מוץ מטלון הסכים לחלוטין עם קו המפלגה הזו בכל הנוגע לדרישות הנאמנות מערביי ישראל (יוזמה שלדעתי היא בזויה, ולא עברה בחקיקה), אך במקומו יכנס לרשימת המפלגה אדם אחר המאמין באותם העקרונות. אז אין שום ערך לפרלמנטרים שעושים עבודה שחורה?
באשר לאיילון – ראשית, מדוע מסז’ניקוב ומיכאלי קיבלו הודעות אתמול ויכלו לפרסם הודעות מסודרות, בעוד איילון נגרר להדחה במהלך אירוע פוליטי בירושלים, מבלי הזדמנות לתת לו לומר את דברו? ככה מתייחסים לסגן שר החוץ של מדינת ישראל?
שנית, אני מנסה לברר, אך עדיין אין לי תשובות מה קרה בין אביגדור ליברמן לדני איילון. אם אפיזודת הנון-דיפלומסי שהפגין איילון בהושיבו את השגריר הטורקי על כסא מונמך והשפלתו, אירוע שהתרחש לפני כמעט שלוש שנים, היא הבסיס לחוסר ההערכה של ליברמן, אז כיצד אפשר ליברמן, לסגן השר, להמשיך למלא את התפקיד במשך השלוש שנים אחרונות. אם אינו ראוי, מדוע הורשה להמשיך ולשרת את מדינת ישראל? והרי פועלו הבלתי דיפלומטי הנ”ל, היה בדיוק בהתאם לרוח המפקד במפלגה.
אם מדובר בדבר מה אחר, הכיצד זה מוסתר מאיתנו? משרד החוץ הוא חצרו הפרטית של ליברמן, או שמא ראוי לחלוק עם הציבור את המידע.
דני איילון היה שגריר ישראל בוושינגטון בין 2002 – 2006. יש חילוקי דעות על תפקדו האישי בתפקיד הנ”ל (הוא התחבר היטב עם הרפובליקנים, פחות עם הדמוקרטים, דבר שאינו נהוג שם, הוא רדה בעובדי בית השגריר וזכה לפרסום שלילי רב על יחסיו העכורים עם שר החוץ דאז, סילבן שלום).
דבר אחד ברור: איילון שימש כחומר הלבנה עבור ליברמן, כאשר זה מונה לשר החוץ. ליברמן היה פרסונה נון-גרטה בעיר הבירה האמריקאית ובמשך כל השנים האחרונות, איילון עשה שם עבורו את העבודה.
לכל מי שטוען שפריימריס הן שיטה גרועה ומושחתת – אנא הסבירו לי כיצד עריפת הראשים ללא נימוקים , בתהליך בלתי שקוף לציבור, הנה עדיפה. כל עוד היה מדובר במפלגה איזוטרית, חסרת חשיבות, ניחא (לא טוב, אבל פחות נורא). אך איילון הוא אחד מן האנשים המנהלים את המדינה. זו לא חצר ביזאנטית, זו חצר הבזיון.
בעיניי הקטע עם הושבת הטורקי על הכיסא הנמוך היה די מזעזע. מעבר לזה השאלה היא אם צריך להראות שמישהו היה גרוע בשביל להדיח אותו או שהוא יותר טוב מהחדשים שבאו במקומו. ליברמן יוכל לטעון שהשמות החדשים הם אנשים יותר רציניים בעיניו ואז לא חושב שאפשר יהיה לטעון משהו נגדו. השאלה כאן הרי היא לא אם דני איילון קופח, זה בינו ובין ליברמן. אנשים מתאימים יותר או פחות עפים בכל המפלגות זה חלק מהקטע של המשחק הפוליטי. מבחינת רוב האנשים שמצביעים לליברמן הוא המפלגה והם סומכים על שיקול הדעת שלו בבחירת אנשים למפלגה. יש הרבה מאוד סיבות לא לתמוך בהצעה לליברמן אבל אני לא חושב שזו אחת מהן.
אכן תמונות קשות. אני מבין שהחלטת, למרות התלבטויות קשות, שלא להצביע לליברמן הפעם?…:)
גם איילון וגם מיסז’ניקוב תפסו יותר מדי תשומת לב, וגם פופולריות. ליברמן חושש מאנשים שעשויים לאיים עליו באיזשהו אופן בעתיד. וגם יש את המשמעות של “ייראו ויראו” אני עורף ראשים באופן כאוטי ובלתי מוסבר, כל אחד יכול לחשוב מעתיד כזה, אז פשוט תזהרו, ובעיק תצייתו לי.
הנסיונות לבאר ולהבין את המערכות הללו נדונות לכשלון .
במילה אחת אפשר לסכם – אגו.
בשתי מילים – אגו נפוח.
העוסקים והפועלים במחוזות הללו – סוג מסויים של חולי נפש
מעטים מהמושכים בחוטים הם אנשים מוסריים. מעטים מידי.
מה לגבי המינוי של לאון ליטינצקי, שבעבר הכפיש את ליברמן?
עד כמה שאני מכיר את התנהלות הדברים:
מוץ מטלון לא סיפק שום סחורה ספציפית בהיבט המפלגתי (הוי אומר שבפעם הבאה, כשיצטרך להתמודד בפריימריז בליכוד, הוא יפסיד כמעט בודאות) – כך שליברמן מפסיד קלף חשוב בבניית המחנה הפנים ליכודי שלו.
דני איילון לא יכול לחיות יחד עם סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין באותה מפלגה, ומכיוון ש(נכון להיום) ליברמן מכוון למשרד הביטחון – איילון חסר תועלת כלשהיא (שלא לדבר על כך שאיילון ביקש להיות שר).
מיסז’ניקוב ביקש לפרוש, וליברמן מבכה על לכתו של אחד מנאמניו. לדעתי הוא יחזור מתישהו, ועד אז יזכה במשרה ציבורית נחשקת בעזרת הבוס.
להוציא את הועדה המסדרת אל מחוץ לחוק !
הרצפה לא עקומה, אלה אנחנו שרוקדים עקום.
רבים רואים בפריימריז כלי המשחית את הדמוקרטיה אלא שבפועל משחית יותר ש”השיטה” מאפשרת ועדה מסדרת, או גרוע יותר: שראש המפלגה בוחר בעצמו את אלה שקרויים בטעות “נציגי הציבור “.
הערך הסגולי של הדמוקרטיה גבוה אלפי מונים יותר במפלגות כמו הליכוד והעבודה, שמקיימות בחירות מקדימות, זאת בניגוד למפלגות כישראל ביתנו, ש”ס ו”יש עתיד” הנשענות על מנהיג יחיד ,שבדרך הכי לא דמוקרטית בוחר בעצמו קבוצה של אנשים. התוצאה היא שהם יסתכלו תמיד למעלה, כדי לבדוק את רצונו של המנהיג, במקום למטה, לעבר רצון העם.
אז נכון, יש ארגזים, ויש קבלני קולות ועולה יותר מדי כסף להתמודד. אלה אכן חלקים בשיטה, שצריך להם פתרון. אבל מכאן ועד לבטל את הצורך הדמוקרטי הבסיסי של הקמת קבוצות אינטרסים המרחק רב. קחו לדוגמא קבוצת גמלאים שעובדת לפי “השיטה” הקיימת. הגמלאים מתפקדים כקבוצה במפלגה. בוחרים נציג ברשימה מטעמה ,שמתחייב לקיים הבטחות, ובכך מגדילים את הסיכוי שלהם להשפיע.
השאלה הנשאלת היא איך יוצרים קבוצות אינטרס במפלגות שבהן לא מתקיימות בחירות מוקדמות? למי קל יותר להשפיע על נבחרי ציבור שהגיעו לכנסת ללא קולות הבוחרים של המפלגה ?.
לא השיטה אשמה, ולא הפוליטיקאים אשמים. אלה אנחנו שאשמים על שהדרנו רגלינו במשך שנים מהפוליטיקה. עכשיו כאשר המחאה החברתית בשילוב מנצח עם הרשתות החברתיות הביאו איתן רוח רעננה של מעורבות חברתית זה הזמן שנתקן את דרכינו בשיטה הקיימת. תם העידן ששלט בשיח הישראלי ” עזוב אני לא מתעניין בפוליטיקה ” או “די. אני הפסקתי לשמוע חדשות”. שעורי ההצבעה לכנסת בקרב מי שמכונה מעמד הבנים היו נמוכים עד כאב, אבל המצב השתנה. הציבור מבין שהגיע הזמן להכניס תוכן לפתק ההצבעה. ועל מנת שזה יקרה חשוב ,שיתקיימו בחירות מקדימות פתוחות בכל מפלגה.
בבחירות הקרובות נהיה כנראה עדים לאחוזי הצבעה גבוהים במיוחד. מה שמבטל את הצורך בהעלאת אחוז החסימה. יש צורך בתיקוני חקיקה כדי לאפשר יותר משילות אבל העיקר הוא שכולנו נהיה שם, נתפקד למפלגה, נבחר את הרשימה שלה לכנסת, נתחבר לקהילות נוספות. נכניס תוכן לפתק.
השיטה הקיימת שכולם כל כך אוהבים לשנוא היא רק המראה של כולנו. היא לא יותר מהרצפה העקומה של הרקדן הגרוע.
אילן מרסיאנו.
מה גורם לך לחשוב על אחוזי הצבעה גבוהים?
אני דוקא חוזה אדישות הולכת ופושה ככל שמתקרבים לבחירות.
ההפך – רק וועדות מסדרות ודווקא ליברמן מוכיח שזו השיטה הנכונה. הגרועים עפים, אין מקום למושחתים. כן יכול להיות שכמה מקרים לא ברורים או ששיקול דעתו של הוועדה לא מובן, אבל זה עדיין עדיף על כל תחלואי הפריימריז.
לא רק התוצאה חשובה אלא גם התהליך. ואין תחליף לדמוקרטיה. אפשר לשפר את הפריימריז – באמצעות ביטול המספרים (רק שמות כמו שעשו בעבודה) וצמצום המתמודדים שמצביעים להם (רק חמישה כמו בבית היהודי ולא 12) אבל אין תחליף לשיטה הקיימת.
אני מעדיף נבחרי ציבור פחות איכותיים, על סופר איכותיים שאינם באמת נבחרי ציבור. כמה אנשים שיצביעו לתנועה בוחרים ביואל חסון כנבחר הציבור שלהם?
שיטת “המנהיג בוחר” (בניגוד לליברמן או ש”ס, במקרה של יאיר לפיד וציפי לבני אפילו לא עושים הצגה של ועדה) לא מתאימה לשיטת הבחירות שלנו שבה בוחרים רשימה(!), ולא מנהיג.
ליברמן רוצה להיות ראש הליכוד הבא. לשם כך, הוא יתחבר עם סילבן שלום.
ג’ודי הסתכסכה עם איילון כשכיהן שגריר ישראל בארה”ב וכנראה לא ארגן לה פגישה עם מדונה.
בלי איילון, ג’ודי תעזור לליברמן.
זה חדש? כל בחירות, כמו שעון, ליברמן מדיח כל מי שתפס כותרות ועורר מחלוקת ברשימה שלו. זו יכולה להיות אסתרינה, אנסטסיה או סטס. זה לא משנה. גם אחד שקט ופרודוקטיבי כמו מוץ וגבבה מטלון בסכנה אם הלידר צריך לפנק מישהו אחר. אחד כמו אהרונוביץ’, שחוץ מסיפור המסריח כמו ערבוש לא הסתבך יותר מדי וגם לא התבלט יותר מדי, יחסית בטוח כי בכל זאת אין לליברמן שפע של אלופים וניצבים.