הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בשעה טובה, מחר הפריימריס האחרונים במפלגה גדולה וכמעט בכלל (יש עדיין פריימריס בתנועה הירוקה, ביום שישי הקרוב) ואני עומדת לקחת לעצמי חרויות השמורות רק לבלוגרים ולאנדרדוגים ולכתוב לכם מי הם לדעתי האנדרדוגים במפלגת העבודה, שהרשימו אותי במהלך ההסתובבויות שלי באירועי פריימריס של העבודה.
זה לא אומר שמועמדים אחרים פחות מרשימים, או שאכפת לי מי במחנה הזה או במי במחנה ההוא. רשימות החיסול ו/או התמיכה התישו אותי וסחררו את ראשי ולכן כמעט ולא הוזכרו כאן.
זו גם לא הבעת תמיכה. סתם, תחושות בטן סובייקטיביות שלי לגבי אנשים שפגשתי, ושאיני בטוחה שיצליחו להתברג היטב ברשימה.
גלעד קריב: שמעתי אותו מדבר לפני כשבוע ברמת השרון וקרה לי הדבר, שכמעט ולא קורה לעיתונאים הנחשפים השכם וערב לפטפטת של פוליטיקאים. הוא גרם לי להקשיב לדבריו. אני מאוד רחוקה מהדת ומסרים דתיים לא עושים עלי רושם. אך בקריב יש את אותה תכונה מנהיגותית, של אדם שיודע מה הוא אומר וגורם לך להנהן בהסכמה עם דבריו.
לילי בן-עמי: אחרי הקשבה למסרים בתחום החינוך שמפזר יאיר לפיד בכל מקום, אני יודעת בוודאות לומר, שאיני רוצה שהוא יהיה שר החינוך, כי דבריו בעיני שטחיים, ולא עוסקים בבעיות האמת במערכת החינוך, אלא רק בקוסמטיקת ה”שינוי”. בן-עמי, לעומת זאת, הוכיחה עשייה והתמקדות בבעיית אמת. לא שאני חושבת שהיא בדרך להיות שרת החינוך, אבל יותר נעים להקשיב למישהי שעסקה בתחום עליו היא מדברת, מאשר לסתם עוד פוליטיקאי שמפזר ססמאות.
עמנואל שחף: את שחף פגשתי בשולי אחד מאירועי הפריימריס של המפלגה בהוד השרון, בהם לא אפשרו לו להיות אחד מן הדוברים. כל שנותר לשחף הוא לזנב בשולי האירוע ולתפוס אנשים ולספר על עמדותיו. אחרי שהתגברתי על המראה מכמיר הלב, הקשבתי לכל מה ששחף אמר, וסימנתי לעצמי, שזהו פספוס של מפלגת העבודה. איש עם רקע בטחוני ומודיעני עשיר.
אליס גולדמן: קאדר המועמדים של המפלגה בצפון הארץ דליל, ואליס גולדמן, שאינה נמצאת, ככל הנראה ברשימות תמיכה כלשהן, היא אישה מאוד מרשימה. פעילה חברתית ותיקה, משפטנית מתנדבת בתנועת אומ”ץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי), תושבת נשר, אשת פריפריה אמיתית, משהו שמאוד נחוץ שם במפלגת תל-אביב.
מלי פולישוק-בלוך: עם ותק של שלושים שנה בפוליטיקה ונסיון פרלמנטרי (לשעבר יו”ר ועדת החינוך), מפלגת העבודה בהרכבה החדש (אולי) מחר, עשויה להיות בחסר של מחוקקים עם נסיון אמת. פולישוק-בלוך היתה יו”ר ועדה לעומתית לשרת החינוך דאז, לימור לבנת, נלחמה על משרותיהן של מורות, יזמה את החוק המחייב ייצוג נשי שוויוני בועדות ממשלתיות וחקירה. בשנתיים האחרונות, חוץ מעיסוק בפוליטיקה המקומית (רעננה) היא חברה בועדה לבחינת יחסי הון שלטון של משרד מבקר המדינה. בקיצור, אשה עם נסיון.
משה מזרחי: לא ממש אנדרדוג, או אחד שנבוך ממצלמות (TV-Shy) אך מרוב מועמדים, נדמה שנדחק הצידה. מזרחי הוא אדם מוערך, מנוסה במאבקים ציבוריים ואדם הנותן תחושה שלא יבזבז את הזמן שלו בכנסת על כיבודים והתחככויות.
הפתעת אותי בכמה מהבחירות.
יש אינדיקציות כלשהן לגבי מי ייבחר? יש תמונת מצב של דילים ומחנות? נשמח לקרוא.
תודה טל, הכנסתי את גלעד קריב לרשימה שלי בעקבות הפוסט. לצערי זה אמר שאני מוציא מהשנים עשר שלי את מיקי רוזנטל. יש אוסף של מתמודדים מאוד איכותיים, רובם חדשים, היה לי מאוד קשה לבחור. אני מקווה שיבחרו האנשים הטובים מבין המועמדים ולא קבלני סניפים. נראה מחר.
שמח לראות שגלעד קריב הרשים (גם) אותך. בעשר השנים האחרונות אני מכיר את פעילותו בנושאי שוויון לאוכלוסיה הערבית בישראל. מבחינתי, הוא מחזיר את המושג “ערכים יהודיים” למקום הראוי להם!
אני מכיר את עמנואל שחף והוא בדיחה עצובה, איש הזוי וקיצוני, סוג של משיחי מהצד השמאלי. עצם העבודה שהוא עסק בביטחון ובמודיעין היא הדבר המפחיד ביותר – כי אם איש תמוה כמוהו יכול לעסוק בזה אז מי נמצא שמה ?
גלעד קריב הוא איש רהוט וכריזמטי. אבל מה לו ולדת ? הוא רפורמי שזה נחמד אבל אין לזה שום קשר ליהדות ולמסורת בואו נהיה רציניים.
מצטערת יונתן. הרבנים הרפורמים יש להם השכלה וידע ביהדות. רבים מהם כתבו תזה ביהדות. אז אל תזלזל בהם. רפורמים זהו זרם ביהדות. לאורתודוקסים אין חזקה על היהדות.
הדברים שלך מעידים בעיקר על הבורות שלך. זה שהוא לא אותודוקס זה לא אומר שהוא לו דתי. ומסורת יהודית, כמו כל מסורת, זה דבר דינמי שמשתנה ומתפתח. משהו שנמצא במתח מתמיד בין שימור לשינוי. וחוץ מזה לי חשוב לקדם גם שוויון דתי בישראל. סיבה מצוינת להצביע לרב גלעד קריב!
יונתן, חשבת לחתום את שמך המלא על ההשמצות שכתבת על עמנואל שחף?
או כשזה מגיע להשמצות אתה מעדיף להישאר אנונימי?
אני מאוד מאוד ממליץ על מועמד אנדרדוג למשבצת המיעוטים :
יוסף עטיה, ערבי נוצרי בן 37, גר בחיפה במקור מרמלה. הקים וניהל בית ספר טכנולוגי בלוד, מקים בית ספר לנוער נושר בחיפה. סוציאל דמוקרט וליברל בדעותיו – המועמד הערבי היחיד שתומך בחוג הגאה בעבודה. חבר גם ב”פורום לצדק חברתי”. בקיצור – מחליף ראוי למאג’דלה.
הסתייגות אחת – משה מזרחי. מדובר באדם שסולק בבושת פנים מהמשטרה, ואלמלא רחמיו של היועמ”ש דאז (אליקים רובינשטיין) היה מועמד לדין על עבירות חמורות שעבר בלהיטות יתר של חקירת ליברמן. כיום הוא לא מתבייש לא רק לרוץ לכנסת אלא עוד על טיקט של לוחם שחיתות.
לדברי מיכאלי, “אני באה למפלגת העבודה כי אני מזדהה עם ה-DNA האידיאולוגי שלה לאורך השנים, צדק חברתי ושלום עם שכנינו. אני באה למפלגה דמוקרטית, שבוחרת את נציגיה ונציגותיה, מפלגה שמשלבת עכשיו בכירים ותיקים בעלי ניסיון עם תנופת התחדשות. ולא פחות חשוב בשבילי, אני באה למפלגת העבודה בתקופה שעומדת בראשה אשה”.