הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לסוקרים קשה לפלח את הציבור הערבי – בסך הכל חמישית מאוכלוסיית ישראל – והם מסתפקים בכינוסם אל תוך “המפלגות הערביות”. אני החלטתי, שלא אתייחס יותר לסקרים שלא מבחינים בין שלוש מפלגות שונות לחלוטין
שרון לוזון, מכר טוויטר שלי, העיר לי השבוע: “אני לא מצליח להבין למה את לא שומרת על יושרה מקצועית. רובריקת ‘מפלגות ערביות’ היא גזענית ושקרית. ולא, ‘כך עושים כולם’ זה לא תירוץ”. לוזון התייחס לעמוד בבלוג שלי, שבו אני עוקבת אחר הסקרים המתפרסמים בתקשורת, או שנשלחים אלי כהודעה לעיתונות. לא הפרדתי שם בין חד”ש, רע”ם-תע”ל ובל”ד והסתפקתי בגוש אחיד: “המפלגות הערביות”. התירוץ שלי: הסקרים המקוריים שאותם אני מרכזת, אינם מספקים נתונים נפרדים לכל מפלגה. עשיתי לעצמי חיים קלים, והפלגתי עם הזרם.
לאחר קריאת ההשכמה של לוזון, ניסיתי להבין מדוע בעצם הסקרים מאחדים את שלוש המפלגות לגוש אחד. ח”כ דב חנין (חד”ש) מתלונן בעקביות שמפלגתו היא ערבית-יהודית, והכללתה תחת הכותרת “מפלגות ערביות” היא גזענית. חנין הוא כמובן המועמד היהודי בצמרת חד”ש, ועל פי גורמים רשמיים במפלגה, מתוך 112 אלף מצביעיה בבחירות הקודמות, כ-6,000 (חמישה אחוזים) היו יהודים. חנין טוען בתוקף שהמספר גבוה בהרבה, אפילו פי שלושה. לפני בחירות 2009, קיבל יו”ר ועדת הבחירות, השופט אליעזר ריבלין, את טענת חנין, והורה לכלי התקשורת לפרסם בנפרד את נתוני הסקרים עבור שלוש המפלגות.
מעבר לכך שחד”ש אינה מגדירה את עצמה כמפלגה ערבית, ומבקשת הכרה מהקונצזוס הישראלי, בין שתי המפלגות האחרות – בל”ד ורע”ם-תע”ל – פעורה תהום אמיתית. הסקרים שמתייחסים אליהן כדבוקה אחת, מעידים בעיקר על חוסר ההתעניינות של הציבור היהודי במתרחש בקרב אזרחי ישראל הערבים, ולא על קרבה כלשהי בין שתי המפלגות. בל”ד בראשות ח”כ ג’מאל זאחלקה היא מפלגה לאומית וחילונית, הדוגלת במדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה, והכרה בערבים כמיעוט לאומי. זו גם המפלגה הערבית הראשונה שהכניסה אשה לכנסת, ח”כ חנין זועבי. מנגד, חוט השדרה של רע”ם-תע”ל הוא דתי-איסלאמי, וחברים בה גם אנשי התנועה האיסלאמית.
מדוע מכוני הסקרים וכלי התקשורת מתעקשים להתייחס לחמישית מאזרחי ישראל כגוש אחד? פרופ’ אבי דגני, נשיא קבוצת “גיאוקרטוגרפיה” העורכת סקרים, אמר לי שקשה מאוד לדגום את המגזר הערבי. “יש לנו סוקרים שעובדים בערבית ואנחנו לא מראיינים רק בעברית, אבל עקב חששות של הציבור הזה, הם לפעמים לא אומרים את האמת בסקרים, או אומרים את מה שהם חושבים שאנחנו רוצים לשמוע. התופעה הזו קרויה ‘רצייה חברתית'”.
איך אתה יודע שהם לא אומרים אמת?
“מכיוון שמדי כמה זמן, אנחנו סוקרים אותם גם בעברית וגם בערבית. אם התוצאות זהות, אז אני סומך על הסקר בעברית. אבל אם התוצאות שונות, אני מבין שיש בעיה בסקר בעברית”.
האם זה נכון שמכוני הסקרים בעצם לא מתקשרים כלל לציבור הערבי, ורק מדי פעם מבצעים סקר מקיף שאותו הם מצרפים שוב ושוב לסקרי המנדטים שמציגים בחדשות?
“ראשית, בכל סקר רגיל שאני עורך, של כ-500 איש, כ-80עד מאה מהם תמיד יהיו דוברי ערבית. אלא שתשובותיהם של 80 איש שחלקם לא אומרים אמת, או לא רוצים לדבר איתנו, לא מעניקות לי תוצאה מספיק טובה מבחינה מחקרית, ואני נאלץ לבדוק את הציבור הערבי על פני שניים-שלושה סקרים, כדי שיהיה לי ביטחון בנתונים. זה נכון שבערך פעם בחודש, אולי יותר מזה, אנחנו עושים סקר של כ-500 איש רק בציבור הערבי, כדי לתמוך בנתונים לעיל, ואז נעזרים במידע הזה כדי לנתח את התשובות של הציבור הערבי”.
אז למה הציבור הערבי מתפרסם כבלוק של “מפלגות ערביות”?
“לרוב, התקשורת לא מתעניינת במפלגות הללו. העיתונים מסתכלים על המפלגות הגדולות. ואני בכל מקרה שולח להם את המידע המפוצל”.
דגני לא מדייק עד הסוף. המכון שלו מפיץ מדי כמה שבועות סקרים בהודעות לעיתונות (כלומר, סקרים שלא שהוזמנו על ידי כלי תקשורת). רק לפני כשבועיים הגיע דוא”ל כזה ממכון גיאוקרטוגרפיה (משמאל), ו”הערבים” הופיעו בו כגוש אחד של 11 מנדטים, ולא בפעם הראשונה. בנוסף, התקשורת לא מתעניינת רק במפלגות הגדולות: מפלגות יהודיות מתפרסמות בפירוט, בלי קשר לגודלן ולפעמים גם אם יש להן אפס מנדטים.
צילום מסך מתוך מייל שנשלח אלי לאחרונה מן המכון של פרופ’ אבי דגני
סוקרים אחרים חזרו על טענתו של דגני, פחות או יותר. “כשסוקרים 60 איש, זה מגיע למספרים קטנים מדי, והנסקרים הערבים גם לא תמיד משתפים פעולה”, אומר רפי סמית ממכון סמית, “ולכן צריך להיעזר בנתונים על הצבעתם הקודמת”.
ומדוע יש סקרים שבהם המפלגות הערביות מופיעות כ”בלוק”?
“תלוי מי הזמין את הסקר. גופים פוליטיים מן הימין לדוגמה לא תמיד מתעניינים בדפוס הצבעה בקרב הערבים, כי הם לא קהל אלקטורלי עבורם. הם רוצים להוציא את הכסף על הצבעה במגזר היהודי”.
וכשהמזמין הוא כלי תקשורת?
“בתוך ה-500, מספר הערבים הנסקרים קטן מדי, וכדי לדייק את הסקר מסתכלים על נתוני עבר. אבל אני תמיד נותן לכלי התקשורת מידע מפוצל. אני מקפיד על החלוקה גם בתוצאות וגם בסקר: כשמתקשרים לאנשים, מציינים באוזניהם את שמות המפלגות ולא אומרים ‘מפלגות ערביות’. לכלי התקשורת יש לפעמים בעיה של תקציב, והם מזמינים סקר בציבור היהודי בלבד. במקרה כזה, אני מעבה מן הנתונים שיש לי: מדי חודש אני עושה סקר של 500 איש במגזר הערבי בלבד. אבל אני מציין במפורש שהסקר נעשה בציבור היהודי בלבד”.
מינה צמח, ממכון דחף: “אנשים שמתראיינים אצלנו מן המגזר הערבי, הם בעיקר מיינסטרים. אנחנו מודדים כ-75איש בכל סקר, ולהוציא מהם אבחנה בין המפלגות השונות זה ממש קשה. אז פעם בכמה זמן סוקרים 300 רק מן המגזר הערבי, אבל צריך להבין שאנשי התנועה האיסלאמית לא מוכנים לדבר, ולכן כשמשווים את תוצאות הסקרים לתוצאות ההצבעה בקלפיות, יש פער. האמת שאת צודקת, צריך לפצל את התוצאות ולהתאמץ יותר”.
פרופ’ קמיל פוקס, ממכון דיאלוג: “יש טענה היסטורית שהאוכלוסייה הערבית חוששת משיחות טלפון מן הסוג הזה, כי הם לא יודעים מי נמצא בצד השני של הטלפון והם חושבים שמישהו מבקש לברר את נטיותיהם הפוליטיות. אבל האמת שכאשר דוגמים את האוכלוסייה הערבית לאורך זמן, התוצאות די יציבות. אנחנו לא נותנים את התוצאות בבלוק, אבל זה נכון שכלי התקשורת לפעמים מבקשים מאיתנו סקר בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד. ערוץ 10 למשל, מזמין סקר מתוך פאנל אינטרנטי ושם אין מספיק נרשמים ערביים, אז אנחנו מחלקים את תוצאות הסקר ל-109 מנדטים. כלומר, ללא סקר של שלוש המפלגות הערביות וליד סקר כזה יש לציין, שהוא נעשה רק בקרב אוכלוסיה יהודית”.
אחרי סבב הטלפונים הזה, ברור שלוזון צודק. החלטתי שמעתה אציג בבלוג רק נתונים מפוצלים, ולא אכלול סקרים שאינם מציגים את התוצאות בנפרד. ייתכן שההחלטה תשפיע לרעה על המעקב, כי לא אוכל להשתמש בכל הסקרים המתפרסמים, אך מעתה – סקר שלא יציג את בל”ד, רע”ם-תע”ל וחד”ש בנפרד, לא ייכלל במעקב הסקרים שלי.
את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ
טל, מפלגות שונות לחלוטין ?
עד כמה שאני זוכר היתה הצעה לאחד אותם לרשימה אחת בבחירות הקרובות.
בכל מקרה, כבר כתבתי כאן, לא מדובר כאן בגזענות אני בטוח שיש הרבה סוקרים שהם רחוקים מלהיות גזעניים אבל עושים עבודה אפקטיבית בהתאם לצורך.
חבל שאנחנו מחפשים כל הזמן אלמנטים גזעניים בכל מקום. אני לא אומר שאין גזענות בחברה הישראלית או בכל חברה אחרת וגם היא לא תעלם בתקופה הקרובה. אבל לא כל דבר הוא גזענות, לא כל אמירה היא שוביניסטית, צריך לצאת מסטיגמות ולדעת להבחין בין הפליה ופגיעה בציבור על רקע גזעני לבין הצורך להציג נתונים יבשים ביעילות בהתאם להתעניינות הציבורית. הרי זה ברור שאם היה ביקוש ו׳/או השפעה אלקטורלית מפיצול מפלגות כאלה או אחרות היו סוקרים אותן בנפרד.
השאלה שלי מה הערך של מעקב סקרים שחלק מהם לא יפורסם ?
אולי כדאי במעקב הסקרים לפרסם את הסקר ובבלוג למחות על מפרסם הסקר שלא פיצל אתו…
אמיר, ההצעה לאיחוד מגיעה מכיוון הסקרים שנבדקים עבור ח”כ טיבי. משיחות שלי עם מספר אישים אתמול, זה סקרים סטייל כחלון. בודקים את זה בסקר והתוצאות (האמיתיות) מסייעות למינופו האישי של טיבי בתוך מפלגתו. לגבי ערך הסקרים שלא יפורסמו, אתה צודק. בעיה, אבל נוטה להאמין שלאור פסיקת השופט ריבלין בעבר, גם הפעם יאסר הפרסום המפוצל ואני בסך הכל מחילה את הכלל הזה עלי בשלב מוקדם לפני כולם.
אמיר – גם הליכוד וישראל ביתנו היו מפלגות שונות עד שהחליטו לרוץ ביחד.
– לא ברור לי למה על הסוקר להקריא את שמות המפלגות לנסקר. מה הערך בזה? לפי מה קובעים את סדר ההקראה? לצערי עדיין לא התקשרו אלי לסקר. אני מת על סקרים.
– והאם מישהו טוען כי עולים מרוסיה גם לא אמינים בסקרים?
לא שמעתי את טענת חוסר האמינות בנוגע לרוסים. בעיית החוסר מוכנות לשתף פעולה בטלפון עם סוקרים, ככל הנוגע לציבור הערבי, קשורה בפחדים מן העבר מגופים כמו השב”כ וכולי. בנוגע לסדר הקראת שמות המפלגות, אמור להיות מעורבל. כלומר יש תוכנה כזו שבכל מפעם מקפיצה שם אחר לראשית הרשימה (אבל לא יודעת להבטיח לך שבוודאות זה עובד כך אצל כולם).
פחדים מהשב”כ? מאיפה זה הגיע?
פחדים מעלות גבוהה נשמע לי כמו נימוק סביר יותר (ובתור מי שלא משלם על אף אחד מהסקרים וגם על הבלוג הזה, אני לא מתלונן).
אם הבנתי נכון הסקרים שמתיימרים למפלגות הללו בנפרד הם סקרים שבהם הערכים עבור המצביעים הערביים משוללים לפי סקרים שנערכים כל כמה חודשים. אין לי מושג איך דף הסקרים יכול להראות את הנתונים הללו.
דרך אגב, יש למישהו נתונים מקורבים מהו שיעור המצביעים היהודיים והלא יהודיים לחד”ש לאורך השנים?
תיקון טעות: פחד השב”כ הוא כמובן של הנסקרים, ולא של הסוקרים. סליחה.
בכל מקרה, יש גם את החרדים שאינם ששים לשתף פעולה עם הסוקרים. לעניות דעתי גם שם המספרים שנראים בסקרים הם תוצאות תיקונים רבים.
כל הכבוד! מוסיף סיבוכים לחיים, אבל מה לעשות, הם כאלה. כה לחי על היושרה!
כאמור בפוסט קודם שלי – הנקודה שטיפלת בה כאן חשובה (והתשובות שקיבלת מהסוקרים חושפות את זה), ההתמודדות שלך אמיצה, אבל הדרך שבחרת בה לבסוף – לעניות דעתי – פוגעת במטרה העיקרית של הצגת כל הסקרים ברצף. לכולם יש הטיות ובעיות ושגיאות מכל מיני סוגים – רק הצגה מלאה עשויה לקזז זה את טעותו של זה. ועכשיו זה לא יהיה. אני עדיין חושב שהפתרון שהצעתי בפוסט קודם נכון הרבה יותר.
כן, זה ילמד לקח את הגזענים הרשעים האלה! עכשיו, אחרי שיקראו שתוצאות חלקיות של סקרים לא יפורסמו בבלוג איקס, הסוקרים יבינו שחטאו, פשעו ועוו – ומעתה לא יעלו עוד על דעתם להתנהג בצורה כ”כ שערורייתית…
מעבר לכך שהקביעה ש”המפלגות שונות לחלוטין” היא לא מדוייקת עד אבסורד (אכן, המצעים שונים, אבל ההצבעות בפועל בכנסת הן זהות בלמלעה מ90% מהנושאים – הרבה יותר מאשר בתוך חברים במפלגות כמו ליכוד, עבודה וכיו”ב.
העובדה שחד”ש מתעקשת למכור את הבלוף שהיא מפלגה ערבית-יהודית, בגלל שיש חמישה אחוזים של מצביעים יהודיים, מקביל לטענה של ש”ס כאילו היא מפלגה שיוויונית ולא-חרדית, כי חמישים אחוז ממצביעיה הן נשים, ולמעלה מחמישים אחוז ממצביעיה אינם חרדים. אמנם תעלה הטענה כאילו דב חנין הוא יהודי שמייצג את חד”ש, אבל אני מאתגר אותך למצוא הצבעות של דב חנין שסוטות במ”מ מסכן אחד מהקו הערבי-לאומי של חד”ש.
מה לעשות, שלוש המפלגות הללו הינן מפלגות ערביות, והסיבה לכך שאינן נסקרות היא כלכלית ולא גזענית. גם לסוקרים היה עדיף לסקור אותן בנפרד, בעיקר בהתחשב בכך שבל”ד תמיד נראית כמתנדנדת קצת מעל אחוז החסימה (תופעה מובנת מאליה שנובעת מפלרטוט קבוע של רבים ממצביעיה עם תפיסות של “בני הכפר” שמתנגדים עקרונית הלצבעה בבחירות הציוניות), אבל זה פשוט יקר מדי.
בזה שתפסיקי לפרסם את הסקרים החלקיים שמופיעים בעיתונים (יותר נכון לקרוא לזה “כותרות סקרים” ולא “סקרים, שכן אין שם נתונים רלוונטיים בסיסיים שמופיעים בכל פרסום של סקר מלא, כמו פילוחים של הנדגמים, כמו ניסוח השאלות, וכד’), את בסה”כ גורעת מהבלוג שלך תוספת מעניינת שיצרת, ולא מקדמת שום מהלך של “שיוויוניות”, “נאורות”, “אנטי הדרה” או כל יומרה מלבבת אחרת.
חבל.