הבטחת הייצוג במפלגת העבודה

ח”כ נינו אבסדזה תודיע היום על הצטרפות למפלגת העבודה. אבסדזה השתתפה אתמול בערב באירוע התא הגאה של המפלגה (והדבר הופיע כבר בלילה בערוץ 10), אך למעשה אין בכך כל הפתעה. אבסדזה לא הסתירה זה זמן רב, שהיא מחפשת לעזוב את מפלגת קדימה. היא הזדהתה עם המחאה החברתית החל מקיץ 2011 באופן מלא ולמעשה, נראתה והתנהגה כלא שייכת למפלגה שדרכה נכנסה לכנסת. יש להניח שהיא תלך על משבצת העולה החדשה, שכן לא שמעתי עד עתה על מועמד אחר להבטחת הייצוג הזו (מקום 20)

ומכאן להבטחת הייצוג:

מדובר בהצעה של יו”ר המפלגה שתעלה להצבעה בועידת המפלגה ביום שלישי הקרוב, ה 30 לאוקטובר. מעניין לראות כמה התנגדויות יהיו והאם זה יעבור חלק. האם הנשים ירימו קול, כי הבטחת הייצוג, כפי שהוצגה תכניס כ 25% נשים (לא כל כך הרבה) כשהשיעור הזה כולל גם את יו”ר המפלגה, למרות שאינה נכללת בהטחת הייצוג.

אני צופה שהדעה הרווחת תהיה שמדובר בשיפור מ 20% ושעל כך צריך לברך. מאכזב, כיוון שהמפלגה הודיעה לאחרונה שהיא מודעת לרף הראוי של 40%, והחילה אותו ברמת המוסדות של המפלגה, אך לא אמיצים שם מספיק ללכת עם הנושא הזה עד הסוף ולקבוע שמאחר ו 40% הוא היעד הראוי, יש לדלג עתה למקפצה של 33% כשמודיעים מראש שבעוד ארבע שנים, זה יוצב על 40%.

קשה להם (אוי, אנחה, אנחה) עם מצעד הכוכבים ומסיבות העיתונאים יום אחר יום של שמולי, בר-לב, שגיא, טרופר, רוזנטל ועוד – לבוא ולומר שייצוג נשים הוא קריטי ועכשיו זוהי צומת הדרכים המכריעה. אחרי הכל, מצעד הכוכבים הנ”ל כלל בעיקר גברים (טובים וראויים, נכון, כולם טובים וראויים).

יסלחו לי כל הקוראים פה על הקטנוניות, אבל קשה לפספס את העובדה הדוקרת את העין שסתיו שפיר, נדיה חילו, מיכל בירן (מקורבתה של יחימוביץ’), איילת נחמיאס-ורבין, לילי בן-עמי, לאה פדידה ועוד ועוד נשים (טובות וראויות) לא זוכות לפוטו-אופ המתוק הזה שיחימוביץ’ מארגנת בשבועיים האחרונים.

ועכשיו, בנוגע להבטחות הייצוג: מהסברים שקיבלתי אתמול בערב הבנתי את הדבר הבא:

אם במקום השני, מיד אחרי יו”ר המפלגה, נבחר מועמד שהוא תושב תל-אביב, אז אין צורך בהבטחת הייצוג של מחוז זה, שכרגע נמצאת על מקום 33. לדוגמא, יצחק (בוז’י) הרצוג, שברשימה לכנסת ה 18, נבחר שני, יהיה נציג תל-אביב וכך הבטחת הייצוג של מקום 33 תמחק והמשבצת הזו (הלא ריאלית) פתוחה לציבור המתמודדים. כל אחד ממודיעין, רחובות או צפת יכול להשתבץ שם.

הנה שימו לב לרשימה דמיונית הנוטלת השראה ישירה מן האופן בו נראתה רשימת העבודה לכנסת ה 18. לתשומת לבכם, זו לא נבואה, או משאלת לבי, או סקר –  אלא רק הצגת דוגמה אפשרית.

מקום ראשון – יו”ר המפלגה, שלי יחימוביץ’, נטולת הבטחות

מקום שני – ח”כ הרצוג, תל אביב, מייתר את הבטחת הייצוג של מקום 33

מקום שלישי – ח”כ ברוורמן, גם תל אביב (אז ללא הבטחה)

מקום רביעי –  איתן כבל, ראש העין, השרון (אם אכן ראש העין הוא השרון במפות המפלגה), מייתר את הבטחת הייצוג של מקום 22

מקום חמישי – אישה

מקום שישי – ח”כ בנימין בן אליעזר, ראשון לציון (מחוז מרכז? אם אכן ראשל”צ מרכז או שמא דן במפות המפלגה), מייתר את הבטחת הייצוג של מקום 23

מקום שביעי מזכ”ל המפלגה – חיליק בר (אלא אם ימצא מי שיספר לנו שבר אינו בעצם מזכ”ל אלא מנכ”ל ואז תפתח מלחמת עולם על המקום הזה)

מקום שמונה –  ח”כ עמיר פרץ, שדרות (מחוז דרום), מייתר את הבטחת הייצוג של מקום 28.

וכולי וכולי – אפשר להמשיך ולשבץ את המועמדים לפי מקומות מגוריהם. לנשים מובטח הייצוג במקומות 5, 9, 14, 19 24, 29 ו-34, 36.

למושבים וקיבוצים -מקומות 17 ו-25 (אם מושבניק יקבל יותר קולות יכנס ל 17 וההפך), ערבים ודרוזים –  מקומות 18 ו-26 (כנ”ל, לפי הגבוה), עולים – מקום 20, שכונות (לא יודעת מה המשמעות הגיאוגרפית של המונח הזה – מקום 21), שרון שומרון – מקום 22, מרכז – מקום 23 דן – מקום 27, נגב ודרום- מקום 28, חיפה – מקום 30, תל אביב- מקום 33, ירושלים- מקום 31.

לסיכום – גם אתם שמתם לב שחוץ מחיפה, ייצוג הצפון לוקה בחסר?