הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הנה שני הרגעים הטלוויזיונים מהערב בתוספת תמלול קל (אין עדיין לינק לשידור עצמו).
הרגע הראשון –
כייף פה, עם החברים הותיקים שלי
עצרתי את המסך בדיוק על הרגע הזה –
דני קושמרו: “ציפי לבני, יש סיכוי שתחבור אליה?”.
לפיד: “אני לא אתעסק בבורסת השמות”.
ברקע, רינה מצליח מעירה משהו, וגורמת ללפיד להתחיל לצחוק בשידור חי. סחבקיה. משהו כייפי מתרחש שם סביב השולחן. החברים שלי ואני מדברים על פוליטיקה.
הרגע השני –
המצלמה שהיתה שלי שנים
לפיד: “ראיתי את העימות בארה”ב וקינאתי. אני רוצה (פונה לקושמרו), אתה מרשה לי, פעם אחרונה אולי לנצל את המצלמה שהיתה שלי שנים.
רינה מצליח: “אני חושבת שלא….”
לפיד: (מהסה אותה) “רק שניה, רק שניה. אני קורא לערוץ 2 לעשות עימות. תשימו ארבעה פודיומים לארבעת המפלגות הגדולות (מצליח מוחה ברקע ולפיד ממשיך ללא הפרעה). תכתבו, נתניהו, יחימוביץ’, לפיד וליברמן.”
קושמרו: “ברגע שנדע מה יש במפלגה שלך….”
כולם בערבוב: מר לפיד, מר לפיד. אנחנו נהיה הראשונים לעשות את זה. מישהו מדבר על טלפרומטר, עם או בלי. והשיחה ממשיכה, כולל אזכורי רומני.
בסיום הראיון, רינה מצליח “לפיד, קמפיין הבחירות עוד לא התחיל”
* * * *
אחרי הראיון-מסיבה-שיחת-חברים-כייפית הזו, לפיד צריך להימנע מלהתראיין בערוץ 2 ובידיעות אחרונות. שיקפיא את עצמו משני המקומות האלה עד אחרי שיבחר. הם פסולים מלראיין. הוא לא בסדר שהוא מנצל ככה את הבמות האלה. זהו עלבון לאינטילגנציה של הבוחרים.
על אף שיושבת שם קבוצה בכירה ומקצועית של עיתונאים התוצאה הזויה. לפיד מצחקק, לפיד מפלרטט “עם המצלמה שלי”. אין דרך, חלילה, למחוק את עברו העיתונאי. ברור שאי אפשר ליטול ממנו את הכריזמה. אבל אפשר להמנע מן המצבים המגוחכים האלה.
לגופו, לשאלת העימות, ערוץ 2 פסול. אחרי מה שראינו היום, הם ירו לעצמם ברגל. הבמאי באולפן והמראיינים נתנו ללפיד, מנחה התוכנית עד לא מזמן, להשתלט על המסך. לעשות באירוע כבשלו. אולי היו צריכים לתאם איתו מראש, לקבל ממנו התחייבות בכתב לכללי התנהגות כלשהם, לא יודעת.
קשה לי להשלים עם כל ההצגות האלה, והתוצאה הסופית היא, שאני כצופה, כציבור, מרגישה שכל הזמן כולם עובדים עלי. לפיד מרבה לדבר על פוליטיקה חדשה, על כך שהוא נכנס כדי שהדברים יהיו שונים. ככה מובילים שינוי? כשהמסר הברור הוא זלזול בבוחרים? ישיבה באולפן בסחבקיה עם צחקוקים.
* * * *
הצעות לעימותים, שעלו הערב בפידים השונים שלי בטוויטר ופייסבוק: לקיים עימות באחת האוניברסיטאות (בדומה לארה”ב), כשמנחה נייטרלי, יעקב אילון לדוגמא, מנהל את האירוע. כללים ברורים וקשיחים שנסגרו מראש ובכתב, כשהמועמדים חותמים עליהם (והכל שקוף ומוצג לציבור לפני העימות).
הערוצים, אתרים, עיתונים, תחנות יוזמנו כולם לשדר, אך לא יוכלו להתערב בשאלות או בהפקת האירוע. הם גם לא יורשו לנתח ולדברר תוך כדי. פורום אפשרי נוסף (לדעתי) ערוץ הכנסת. יש להם אחלה אולפן.
מה עושים אם ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב להגיע? עורכים את העימות גם ככה. מועמדים מובילים למפלגות הגדולות, מתווכחים ביניהם במשך 90 דקות, יוכלו להציג טיעונים חזקים לחולשת הממשלה. אם נתניהו לא מתייצב, הם צריכים להוכיח אותו על כך (מפחד? מתמרן? מתחמק?).
אגב, לפני הבחירות בין ציפי לבני לשאול מופז על ראשות קדימה, העלתי את השאלה כאן. החלק המעניין בפוסט ההוא, היה כשליאור חורב, יועצו האסטרטגי של מופז, נכנס לתגובות להסביר את הטיעונים שלהם. חורב כתב שם: “העימות אינו כלי העומד בפני עצמו. העימות הוא כלי טקטי בשאלה האם יש בו או אין בו כדי לשרת את המועמדים במירוץ פוליטי. בניגוד לנכתב על ידך, הנימוקים בעד עימותים טלוויזיונים בארה”ב אינם כלל ועיקר אלה שהצגת. מרבית המועמדים בבחירות המקדימות אינם מוכרים לציבור הבוחרים, אין להם מעמד לאומי והם מבצעים קפיצת מדרגה מהמישור המקומי למישור הלאומי. העימותים הם מקדמי חשיפה בעיקר, כלי לגיוס תרומות והם מתרחשים בעיקר בשלבים המוקדמים של המירוץ – לפני שרוב המועמדים פורשים ומשאירים את הזירה לשישייה המובילה.”
הפעם אני מסכים איתך מאד, ערוץ 2 פסול מלראיין את לפיד. לדעתי זה היה שוק יותר מאשר סחבקיה אבל חבל היתפס על ניואנסים.
אני חושב שכל אחד מהכתבים ניסה להיות זה שיצליח להוציא מהקולגה לשעבר תשובה לשאלות שכבר נשאלו, או נושאים שלפיד כבר אמר אליהם את דעתו במדיה זו או אחרת. הם לא חידשו דבר והאמת שלא נראה שהם היו יכולים לחדש כי בתכל’ס, לא הכריזו על בחירות ואף אחד מהתמודדים לא יחשוף את הקלפים שלו לפני הכרזה רשמית של יו”ר הכנסת שיש בחירות.
האמת היא שאף ערוץ לא יכול להביא היום בשורה מעניינת מהפוליטיקאים כי כולם בבונקר. מכסימום נקבל קצת חדשות צהובות (כמו העימות של שלי-שטרסלר) – רק פליטות פה משמעותיות יכולות לייצר חדשות.
ולסיום שאלות שדווקא כן מעניין לשאול את לפיד – הוא מצהיר על הצורך בממשלה עם 18 שרים ללא סגני שרים. האם זה יגמר באיחוד תיקים או גם באיחוד משרדים? ואם מדובר על איחוד משרדים, איזה משרדים הוא מתכוון לאחד/לבטל?
תודה. כמו כן, תשובת לפיד הקבוע לנושא בעיות תקציב/הוצאות ממשלה מנופחות, במענה של סגירת משרדי ממשלה. אכן צמצום המשרדים הוא קונספט נכון וראוי, אבל האם זה באמת עונה על בעיות תקציב? כמה זה כבר מקצץ?
אם עושים רק איחוד תיקים הקיצוץ הוא בעלות לשכות שרים וסגני שרים – מסתכם בכ-2-4 מיליון ש”ח לשר וסגן שר – לא כסף גדול.
לעומת זאת אם עושים קיצוץ וצמצום משרדים, איחוד כפילויות ואיחוד בשדרה הניהולית – זה כסף מאד גדול וזה עוד לפני שדיברנו על החסכון בכסף וזמן כתוצאה מהעלמת כפילויות שגוררות מאבקי כוחות בין משרדיים, סחבת וכו’.
מה שקורה היום הוא בעיקר קיצוץ רוחבי שלא מנסה לשנות את המבנה הקיים ולכן רק פוגע בכל המשרדים במקום לייעל אותם.
דרך אגב – אם יאיר הוא הפוליטונאי, אז שלי היא פוליטונאית וניצן הורוביץ הוא גם פוליטונאי? האם צריך ותק כח”כ בשביל “לאבד” את כינוי “החיבה” הזה?
יוגב, תודה על התשובה. שלי יחימוביץ’ היתה ח”כית מן השורה יותר מ 6 שנים. על המעבר שלה לפוליטיקה, יום אחרי ראיון עם עמיר פרץ דובר רבות והוטחה בה ביקורת רבה. זה באמת היה מביש. אני לא הייתי אז בארץ ו/או כתבת פוליטית כאן, כך שאין לי להראות לך כתיבה שלי בנושא. אבל בהחלט בזיון גדול מאוד. הורוביץ, גם הוא לא עומד בראש מפלגה. לפיד לעומת זאת, לפי דבריו הערב, מתיימר להכניס במכה הראשונה 22 ח”כים. לכן היחס אליו הוא קשה ונוקשה. אם לא נטיח בו ביקורת את מי נבקר? מה הצפי, שנקבל כל מה שהוא עושה מצהיר?
“אם לא נטיח בו ביקורת את מי נבקר?” – אני חושב שזה שורש הבעיה – אנחנו מטיחים ביקורת באדם שטרם נבחר ולכן אין לו את ה-track record לנסוך בנו את האמון הדרוש ומכן שאנחנו מציבים לו רף גבוה שלדעתי רוב הסיכויים שהוא נכשל בו by default…
יש לי תחושה שיש היום יותר ביקורת ציבורית כלפי מתמודדים חדשים (לא שזה רע) אבל אני לא התעניינתי בפוליטיקה מספיק בתקופות שבהן קמו (ונפלו) מפלגות מרכז אחרות ולכן קשה לי לומר מה הייתה הביקורת אז (אם הייתה).
אם אני אתייחס לשאלה שלך כפי שהיא אני אתן לך תשובה שלצערי כל “אדם מהישוב” שמאוכזב מהפוליטיקאים הנוכחיים ייתן לך (במיוחד בוחרי קדימה) – מה הצפי שנקבל מהפוליטיקאים שכבר נבחרו על ידינו את מה שהם הצהירו שיעשו?
כאשר אדם הולך לקלפי (וחשוב שכולנו נלך) הוא מצד אחד חושש שהבחירה שיעשה “תתפוצץ” לו בפנים אך מצד שני הוא חושש שהמתמודדים האחרים יעשו לו יותר נזק. כאשר אני אהיה בקלפי אני אצביע למועמד שלדעתי יחליש כמה שיותר את ביבי ושלי (ועוד כמה נבלות) אך גם ינסוך בי את התקווה שכאשר הוא ישב עם אחד משני “מפלגות הרשע”, הוא יזיז אותם לכיוון שיטיב עימי. כבר בחרתי בעבר מפלגות אופוזיציה ולמרות שחלקן עושות עבודה נפלאה, זה פשוט לא מספיק…
טל היקרה,
כהרגלך – חדה כתער ושוב מצדיקה את מקומו של ‘הפלוג׳ כבלוג הפוליטי מספר אחת באינטרנט הישראלי.
אחרי התשבחות, הערה לסדר: הכשל הבסיסי בניתוח שלך הנה הנחת העבודה ״…קבוצה בכירה ומקצועית של עיתונאים …״. מה? אסופת הכלומניקים האלו שמתמחים בטורים מטעם וחגיגת חיבוקים סכרינית הנעדרת שמץ של יושרה מקצועית והנעדרים כל הישג עיתונאי משמעותי בעברם – באמת היו לך ציפיות מוגזמות … אם היית מושיבה שם את גאולה אבן / קרן נוייבך היית מקבלת תוצאה דומה?
אל תעני, שאלה רטורית.
אל תעני שאלה רטורטית. באמת, מיסטר אסף? אני כן אענה לך, כאן זה לא בלוג ביקורת התקשורת. הערות לגבי מצליח, שטרסלר, קושמרו ועוד, אנא קח עמך ולך לבלוגים המתאימים לכך. אותי מעניין רק לפיד. האחריות רק על כתפיו.
טל,
זו הייתה צריכה להיות ליבת הביקורת שלך – איך אנשים המעמידים פני עיתונאים אובייקטיביים מנצלים במה מרכזית כזו לקחת חלק בהונאה של הציבור בתרגיל בחירות שקוף.
לא מעריב והארץ צריכים להסגר – חברת החדשות של ערוץ2 חייבת להיות מחוסלת ויפה שעה אחת קודם.
זהו בלוג פוליטי.
ולמרות שהיום כל נושא הוא פוליטי. הבלוג הזה נותן את הזוית האישית של בעלת הבלוג על המתרחש בעולם הפוליטיקה שלנו.
אני בטוח שיש בלוגים אחרים שמעבירים ביקורת על אמצעי התקשורת השונים. האנשים שנכנסים לקרוא פוסטים בבלוג הז מצפים לקבל ביקורת פוליטית, לקרוא את הזווית האישת של כותבת הפוסט.
עד כמה שאני זוכר, יאיר לפיד לא ענה על אף שאלה בראיון ( חוץ אולי מהבעת דעה נגד תקיפה באירן. בערך ).
מתי תפסיק לכתוב את הטור בעיתון – כמה חודשים לפני הבחירות, תלוי בידיעות.
מי אתה חושב שצריך להיות ראש ממשלה – מי שהבוחר יחליט.
איזה תיק תרצה בממשלה הבאה – התעלמות מהשאלה.
האם תשב בממשלה עם ביבי – לא מנהל משחקי קואליציה וירטואלית.
האם תשב בממשלה עם החרדים – כנ”ל.
מי יהיו המועמדים ברשימה שלך – אחשוף בעתיד.
האם אולמרט ראוי לחזור לפוליטיקה – תשאל אותו.
האם מי שהורשע בפלילים ראוי לחזור לפוליקיטה – התעלמות.
האם תחבור לציפי לבני – לא אתעסק בבורסת השמות.
מצחיק שאחרי שלא אמר כלום במשך 15 דקות, הוא דורש מ”המצלמה שלו” עימות טלוויזיוני – על מה הוא מתכנן לדבר שם?
אז אולי זה ההבדל בין לפיד לבין יחימוביץ’ והורוביץ :
הם משתמשים בכישורים העיתונאיים שלהם – יכולת רטורית, יכולת ניסוח של מסרים מורכבים במילים פשוטות – כדי לחדד את המסר, ולהנגיש את העמדות שלהם לציבור.
לפיד משתמש ביכולותיו כדי לעמעם ולהסתיר את עמדותיו ( וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הוא מסתיר את היעדר עמדותיו ).
ולכן, אני יוצאת מן הראיונות האלה עם תחושה של שואו. הולכת לראות את לפיד כמו שרוצה לראות את ביל אורייל’י/סטיוארט. או אולי זה מצב האומה. בכל מקרה, אני באמת חושבת שהוא רוצה שיקחו אותו ברצינות, אבל לא לוקח את המצביעים (צופי הטלוויזיה) מספיק ברצינות.
אסף, התייחסת לשאלות. אז בוא נתייחס לשאלות.
*איראן- סנקציות כדי להפיל את המשטר ולא הפצצה מראש (לפעול על פי המלצות הדרגים המקצועיים ולא על פי אינטרס פוליטי).
*הטור בעיתון- אפסיק כשיוכרזו הבחירות.
*מי צריך להיות ראש ממשלה- הוא לא רץ לראשות הממשלה. מה בדיוק ציפית שהוא יענה?
*איזה תיק תרצה בממשלה- מענה על שאלה כזאת עלולה ליצור עבורו מכשול במשא ומתן כשיחולקו התיקים. אף אחד מעולם לא ענה על שאלה כזאת לפני בחירות. זאת פשוט טעות איומה לעשות את זה.
*האם תשב בממשלה עם ביבי- לפיד ענה, לא משחק משחקי קואליציה וירטואליים. אבל לא אשב בממשלה שלא תעשה כלום לגבי שינוי שיטת הממשל, שוויון בנטל והעול הכלכלי על מעמד הביניים. מטרתו של לפיד הרי לשבת בקואליציה ולהשפיע. לענות כן או לא זה שטחי. הוא ענה בהתאם למה שיקרה.
*האם תשב עם החרדים- אני לא מחרים אף אחד.
*מי ברשימה שלך- יפורסם בהמשך. הרי אם מדובר בראשי עמותות או ראשי ערים וכד’ כפי שציין, ברגע שהוא מפרסם את שמותיהם הם נאלצים להתמודד עם ההשלכות כשהם עדיין בתפקידם, ואין תאריך בחירות עדיין. זה הרי יתפרסם, פשוט לא כשהעיתונאים מחליטים.
*האם אולמרט יחזור לפוליטיקה והאם ראוי שאדם שהורשע בפלילים ראוי לחזור לפוליטיקה- לפיד ענה שהוא לא מוכן לצאת נגד חבר משפחה שלו.
*האם תחבור לציפי לבני- לא אעסוק בבורסת השמות.
*בנושא הפרסום של הונו- לפיד ענה, הסכום שייחסו לי לא קשור למציאות, אבל על מה שיש, אין לי על מה להתנצל, עשיתי את כספי בעבודה קשה במגזר הפרטי.
*ביוזמתו הוא החל לדבר על בעיית האלימות בחברה ונקטע על ידי הפאנל.
הבעיה כאן היא לא בתשובות, היא בשאלות הרדודות של העיתונאים שיכלו לשאול על שינוי שיטת הממשל, תכנית החינוך שלו, התכנית לפתרון מצוקת הדיור שפרסם, התכנית לסיוע לעסקים קטנים שהוא העלה. הם יכלו לשאול שאלות של תוכן ולקבל תשובות.
בנושא התכנית לגיוס החרדים שכן נשאל, לפיד התחיל להגיב ונקטע ישר על ידי רצף שאלות בנושאים אחרים.
אפילו על עמדתו בנושאים כמו ההתנחלויות והסכסוך הפלשתיני הם לא שאלו.
אבל אני מצאתי את הצורך של חברי הפאנל להתבלט אחד על גבי השני ולהוציא מלפיד “סקופ”, אגרסיבי, לא מקצועי ולא ברור. בהתחשב בכאוס שהם יצרו סביבו, היה די מדהים לראות אותו עונה בקור רוח, למרות שרוב השאלות היו חסרות תוכן ממשי.
הקריאה לעימות, בעיני היא טובה. היא קריאה לדבר על תכנים, להשוות עמדות של האנשים שינהלו את המדינה.
לשם העניין, כדי שלא יהיה ספק. אף אחד לא משלם על מה שכתבתי פה. זה פשוט מה שאני חושבת.
טליה, קצרין – לא תשמעי אותי אומר משהו טוב על המראיינים. אבל זה לא תירוץ לעובדה שלפיד מתעקש להתחמק מכל שאלה בעלת עניין לציבור.
תראי, אם היה מדובר בפרופסור לחינוך, הייתי מתעניין בתוכנית החינוכית שלו. אם הוא היה אלוף במיל’, הייתי רוצה לשמוע את דעתו על הגרעין האיראני. כיוון שלפי עדותו הוא פשוט הולך למומחים ושואל אותם – אני מניח שאין לו מה לחדש בנושאי התוכן הרלוונטיים לחיינו.
כוחו של לפיד הוא הנדוניה האלקטורלית שלו – משהו כמו 10 מנדטים, ואני מניח שמצביע פוטנציאלי ירצה לדעת מה הוא הולך לעשות איתם.
בהחלט חשוב את מי הוא מתכנן להכניס לכנסת. בהחלט חשובה דעתו על לבני ואולמרט. בהחלט חשוב באיזו ממשלה ועם מי הוא יסכים לשבת, ומה ירצה לעשות שם ( כלומר, תיק ).
נשמע שאת הולכת להצביע לו, לא מעניין אותך לאן הולך הקול שלך?
אסף, להתייעץ עם מומחים זה כל מה שעושים פוליטיקאים. נתניהו יודע משהו על איראן באופן עצמאי? לגדעון סער יש רקע בחינוך? לרוב השרים בממשלה (לאורך השנים) יש תפקידים שאין להם רקע התמחות בו. התפקיד של שר (ושל ראש ממשלה) הוא לדאוג שיש לו את צוות המומחים המקצועי הטוב ביותר, על מנת לקבל את המידע המדויק והמקיף ביותר שהוא יכול לקבל, ובהתבסס על כל הנתונים שמולו להגיע להחלטה מושכלת בהקשר בו הוא מטפל.
זה גם מה שלפיד עושה. אני אמנם עדיין לא יודעת מי ברשימה שלו, ולא הייתי מצביעה מבלי לדעת ולבחון אותה, אבל אני מאוד בקיאה בתכניות המצע שלו שפורסמו עד כה. כשנכנסתי למפלגות השונות לקרוא את המצע שלהן, נתקלתי בתכנים כלליים ופילוסופיים, לעומת התכניות של מפלגתו של לפיד, שהן תכניות עבודה מעשיות ומפורטות בכל תחום בנפרד.
אני מצביעה על בסיס שני דברים:
1. התרשמותי מלפיד והאנשים שרצים איתו. ויש לי את הסבלנות לחכות ולראות מי זה יהיה.
2. האג’נדה ותכני המפלגה.
ממש לא חשוב לי מה הוא חושב על לבני, הרבה יותר מעניין אותי מה הוא חושב על מהלכיה, והוא התבטא בנושא לא מזמן וטען כי זאת הייתה טעות גדולה ללכת לאופוזיציה בעיניו ועם כל הקולות שקיבלה לשבת בצד ולהתמרמר במקום להלחם על זכויות מצביעיה.
ולגבי אולמרט, אולי אני תמימה, אבל אני מאמינה לו. אני מאמינה שיש לו חיבור רגשי לאיש ושזה שם אותו בעמדה בה הוא לא מעוניין להיות שזה לבקר אותו.
בראיון של 12 דקות, עם 5 מראיינים שכל אחד דוחף לשאלה פחות חשובה מהשני וקוטעים את רוב התשובות של לפיד, אני לא מצפה להבין לעומק כל נושא. בשביל זה נכנסתי לאתר של המפלגה שלו לקרוא מה הוא מתכנן לעשות. בשביל זה הלכתי לחוג בית איתו שהיו בו גם שאלות ותשובות שהיה לו זמן גם לענות עליהם (ואני חייבת לציין שהשאלות שנשאלות על ידי קהל מן הישוב הן הרבה יותר מכוונות תוכן אמיתי מכל מה שנשאל בימינו על ידי עיתונאים).
אני לא סתם תומכת כי יש לו עיניים יפות, עשיתי את המחקר שלי בנושא. אני יודעת מה הוא מייצג. כשתתפרסם הרשימה, אתרשם גם ממנה ואחליט סופית.
הרעיון לעימות באוניברסיטה הוא מעולה, גם יעקוב אילון הוא בחירה טובה. שאלה אמיתית, מי צריך ליזום עימות כזה? ברור לחלוטין שהזמנה כזו והכללים לא צריכים לבוא מאחד המועמדים.
שאלה שניה, מי צריך להיות מוזמן לעימות? יאיר לפיד מבקש עימות איתו, עם יחימוביץ, נתניהו וליברמן. למה? לא יתכן שארבעתם מועמדים לראשות ממשלה. ואם העימות הוא רק בין מפלגות, אז צריך להזמין את נציגי כל המפלגות, ואז רה”מ לא חייב לשלוח את עצמו, הוא יכול לשלוח נגיד את גלעד ארדן שייצג את הליכוד.
אני אישית בעד עימות על ראשות הממשלה בין שני מועמדים בלבד. אבל איך לקבוע מי יוזמן לדיון מול נתניהו? גם זו צריכה להיות קביעה ניטרלית של הגוף המזמין. בדרך כלל מהנסיון בעולם עושים את זה באמצעות סקרים עדכניים לפני מועד העימות. אם העימות יהיה בינואר נגיד, בהנחה שהבחירות בפברואר, אז על סמך הסקרים של דצמבר צריך לקבוע מי המועמד שיוזמן לעימות מול נתניהו. צריך לקבוע רף גבוה מסויים – וכל מפלגה שעוברת אותה בסקרים תוזמן לשלוח נציג לעימות (שתיאוריה זה יכול להוביל לעימות משולש).
מה שמביא אותי לנקודה השלישית: אין עימות בלי נתניהו. לפחות לא עימות רציני. אבל זה לא אומר שבמקרה של סירוב מלשכת רה”מ צריך לותר על כל הפרויקט. זו האחריות של הגוף המזמין והתקשורת לקרוא לראש הממשלה פחדן ובפומביות לדרוש ממנו לבוא להתעמת, לא אחריות של המועמדים האחרים. איך אוכפים את זה שכל כלי התקשורת ישתפו פעולה בנושא?
אין לי מושג מי יזם בפעם הראשונה את העימות בארה”ב. אולי PBS ? לא יודע.
הטענה שלי שאין סיכוי שאיזה אמצעי תקשורת יקח על עצמו להרים פרוייקט שכזה.
במיוחד לא הטלויזיה הציבורית שנגועה פוליטית ומפלגתית קשות.
יחד עם זאת אני חושב שיש בהחלט מקום לעימות שכזה במיוחד לאור התמקצעות הפוליטיקאים שלנו בלדבר הרבה ולא להגיד כלום. חשוב שהציבור ישמע מה יש להם להגיד בנושאים החשובים לפני שהולכים לבחירות.
בגלל אופי הבחירות וצורת השלטון השונה ביננו לבין ארה”ב אני חושב שצריך להיות פה עימות בין ראשי 3-4 המפלגות הגדולות על פי סקר מקיף שיערך 3 חודשים לפני מועד הבחירות.
השאלה היא מי מרים את עיין ההפקה ? אם אחת האוניברסיטאות תקח על עצמה את הפרוייקט זה יהיה הכי נכון. אני לא רואה איזה שהוא גוף אחר שאירוע שכזה יכול להתאים לו לאג’נדה.
אם היתה עמותה ציבורית, אולי אפילו ועדת הבחירות המרכזית, שמנהלת את זה, ומציבה את הרף והסטנדרטים. וכלי התקשורת רק מקבלים גישה, אקסס, ולא שום זכות להתערב בדרך שבה זה מנוהל.
דעתי היא שיש לעשות עימות רק בין שני ראשי המפלגות שמחזיקים במספר המתפקדים הגדול ביותר.
לפיד מנסה לשחק במגרש של פוליטיקה מלוכלכת חסרת כללים באמצעות כביכול פוליטיקה חדשה.
עם כל הביקורת שיש לי על יאיר לפיד צריך להבין שמדובר במפלגה חדשה, נטולת פוליטיקאים בעלי ניסיון, והוא מנסה לפעול על מנת להשאר לאורך זמן ולא להעלם כמו מפלגות אחרות. כמו שהוא אומר, מה שקרה למפלגת “שינוי” התרחש אצלו בסלון.
אני שואל אם לראש הממשלה יש עיתון יומי שמופץ בחינם, למה יאיר לפיד לא יכול לנצל את הקשרים שיש לו בתקשורת ?
לטעמי לגיטימי.
טל יקרה,
כולנו משתמשים בקשרים שלנו כדי להגיע את קהל היעד שלנו. שלי יחימוביץ התראיינה לא מזמן בפגוש את העיתונות… ניצן הורוביץ מנצל את התקשורת לפרסם כל מהלך שלו – גם השטותי ביותר ונכחתי באירוע כזה – הייתי בשוק כשהגיע לטלוויזיה. לא מזמן היתה הפגנה כנגד הדרת נשים, של 15 אנשים מטעם “ישראל חופשית” תנועת הבד של מר”צ – ולא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין מי אחראי לפרסום “ההפגנה”:…?!
ויש לא מעט דוגמאות. לכן אני מסכימה עם אביב שאומר, שאם לראש הממשלה יש עיתון יומי שמופץ בחינם, זה בהחלט לגיטימי שלפיד יופיע בערוץ הבית שלו. אני בטוחה שהוא יראה טוב גם בערוצים אחרים כמו גם בעיתונות. אני מלווה אותו בחוגי בית ואנשים “מתנפלים” עליו בשאלות קשות ובאסרטיביות ויאיר עונה להם ברהיטות, בנחת ובעיקר לעיניין.
טל, שתינו יודעות, שמי שעוסק בעיתונות, הוא מן הסתם גם אדם שאיכפת לו מהנעשה סביבו ולראיה, יותר ויותר עיתונאים בארץ הלכו לכיוון פוליטי והם עושים עבודה טובה מאוד כמו שאני בטוחה שלפיד יעשה את העבודה טוב יותר מכולם!
צפיתי בראיון עם לפיד, שהיה די משכנע גם בעיני חברים שלי שצפו יחד עימי והם (עדיין) לא מתומכיו של לפיד.
אני מוכנה לשים את השקל האחרון שלי, שביבי נתניהו לא היה נותן כזה ראיון גם בטלויזיה הפרטית שלו אותו כנ”ל לגבי כל פוליטיקאי אחר.
ושלא תפסיקו להאמין שיש עתיד טוב יותר למדינה הנפלאה שלנו…
(ולמען הגילוי הנאות – אני מנהלת את מטה “יש עתיד” ברעננה.)
חג שמיייייח לכו——לם!
תמי פלד חיון
תמי, השימוש של נתניהו בישראל היום פסול. השימוש של לפיד בכלי התקשורת שעבד/ עובד בהם פסול באותה מידה.
יכול להיות שבחוגי בית לפיד מתמודד עם שאלות קשות ואסרטיביות, אבל עובדה היא שהוא בוחר להימנע מהן בכלי תקשורת ארציים, ובוחר ללכת למקומות בהן הוא נשאל שאלות קלות ומחמיאות. אולי זה מעיד על חוסר ביטחון ?
אסף,
מבלי ששאלתי את לפיד אני חותמת לך שהוא יעבור בשלום יותר מכל פוליטיקאי שאתה מבין, ראיונות בכל טלויזיה ובכל עיתון שהוא…
אל לך לזלזל בכישרון המולד של לפיד. וביטחון עצמי לא נראה שחסר לו…
*מכל פוליטיקאי שאתה מכיר
1. אני חושב שאת מגזימה בהערצה ללפיד, הטלת ספק בכל אחד היא דבר חשוב (לכן כנראה לעולם לא אפעל במטה של מועמד). הסגידה (“אל לך לזלזל בכישרון המולד של…”) לא מחמיאה לאף אדם אינטליגנטי, לטעמי.
2. כרענני, אשמח לדעת היכן שוכן מטה “יש עתיד” בעיר (למרות שגילוי הנאות הופיע כהערת אגב בסוף ההודעה).
3. ניצול קשרים קלים בתקשורת אינו לגיטימי, אבל אין הוא משתווה לראיונות אל מול האח בכלי התקשורת המלטפים ככלכלב של נייר טואלט; לא לגיטימיים קשרי השלטון-עיתון הבוטים עד כדי חלחלה בישראל היום (נתניהו-אדלסון-רומני) או בידיעות (יאיר לפיד, אולמרט, דרעי וכל מי שהנביא מוזס יבחר).
אם יוצא לך לשוחח עם מר לפיד, אני ממליץ לך למסור לו שיתפטר מידיעות באופן מיידי, ולא יתראיין יותר בידיעות או ערוץ 2 בחצי השני הקרובה לפחות. לאור העובדה שכל זה (עם דגש על “כל”) לא הולך לקרות, אני לא אשקול להצביע לו
תמי אין לי ציפיייה חלילה שלא יתראיין ולא ידבר. ההפך. כמה שיותר. קשה לי לראות את המופעים האלה בערוץ 2, כי זה לא רציני. כנל לגבי ידיעות אחרונות. זה שהוא עושה שימוש בקשרים וכל אחד עושה שימוש, זה ברור לי. בהצלחה במטה ברעננה. נעקוב.
אותו כנ”ל!
תודה רבה טל וחג שמיייייח לכל השבט!
ההצעה של לפיד לערוך עימות לא בהכרח נועדה כדי שבאמת יהיה עימות* אלא כדי להשחיל את השם שלו ביחד עם הטייטל “מפלגה גדולה”. מין צריבת תודעה מופרכת שכזו. מפלגה שלא קיימת על המפה הפוליטית היא בוודאי לא “מפלגה גדולה” עד שיבואו הבחירות ויתנו מספרים סופיים.
*אם יהיה אז נתניהו ויחימוביץ’ לא פראיירים. אפילו ליברמן עם הכוחניות שלו יודע גם לנשוך בראיונות וכנראה גם בעימותים. אני לא בטוח שהטיית כתף וציטוטים מומצאים יעזרו לו כאן.
מה שיעזור ליאיר לפיד זה מה שהוא יביא בפני הבוחר ויש לו הרבה מה להציע לעתיד טוב יותר לנו ולילדינו.
מי שעדיין מאמין שיש מצב לשנות את העתיד שלנו לעתיד טוב יותר – מצטרף לדרך ומי שלא – מתמרמר על כל פיפס של כל אחד ותמיד יתעסק בספקות ובהשערות במובן השלילי…
אורן יקר,
תנועת “יש עתיד” תהיה המפלגה השנייה בגודלה בארץ…! – נחייה ונווכח…!
מנהלת סניף יש עתיד – רעננה שלום!
לאיזה גוש ניתן לשייך כיום את יאיר? גוש המרכז – שמאל בראשות שלי? או לחילופין גוש הימין- חרדים בראשות ביבי?
“מה שיעזור ליאיר לפיד זה מה שהוא יביא בפני הבוחר” זו פליטה פרוידיאנית או שזו האסטרטגיה המוצהרת? כי למעשה כך בדיוק הוא נתפס בציבור כאחד שמעניין אותו מה שיעזור ליאיר לפיד.
אבל בלי לנטפק – “מי שעדיין מאמין שיש מצב לשנות את העתיד שלנו לעתיד טוב יותר – מצטרף לדרך ומי שלא – מתמרמר…” – לא הבנתי את המשפט השדוף הזה. לאיזו דרך מצטרף המאמין? זה כבר פורסם בפייסבוק או שלפיד לא מצטרף לבורסת הדרכים האפשריות?!
השניה בגודלה בארץ? בחייאת. חמישה מנדטים וזה כשאני לארג’ (וזה חמישה יותר מדי..!..!..!).
אפשר להסתייג באופן מוצדק וענייני מיאיר לפיד כפוליטיקאי, אבל הביקורת על ה”מסיבה” כביכול שהיתה בראיון, ממש, אבל ממש, לא קשורה למציאות. זה היה אחד הראיונות הנוקבים שהוא עבר מאז נכנס לפוליטיקה. לא נתנו לו לסיים משפט. מתוך ביקורת הטלויזיה של מורן שריר היום ב”הארץ” (לא בדיוק כותב ועיתון אוהדים ללפיד, גם לא בטור הזה):
” יתרה מזאת, לפיד ניסח את הטיעונים שלו ברהיטות, עם הרבה תושיה פוליטית וקור רוח של מתעמת במירוץ לנשיאות. הבעיה היא שלא היה שם איש שיקשיב לו. דני קושמרו הכה בו שוב ושוב והתעקש לשאול עוד ועוד שאלות – לאו דווקא נבונות – מבלי להקשיב בסבלנות לתשובות. לקושמרו גם לא היתה הפריבילגיה להאזין לבן שיחו משום שחברי הפאנל קפצו לשיחה בכל רגע עם שאלות משלהם, אנקדוטות, דאחקות ואג’נדות פרטיות. בלטה במיוחד רינה מצליח שלא שתקה ודאגה שלפיד וקושמרו לא יוכלו לדבר. היה ברור שחברי הפאנל מעוניינים להשמיע יותר מאשר לשמוע ולפיד הפך לקישוט יקר ומיותר באולפן. כל האירוע הזה נראה כמו אסיפת קיבוץ סוערת שדנה באחד החברים שעזב את המשק. במקרה, החבר נכח בחדר ושמע מה שיש להם להגיד עליו. בשלב מסוים ישב לפיד – מחויך כמי שבא לבקר במקום עבודתו הקודם וקולט שבהיעדרו הברדק חוגג – וניסה לברר למי מחברי הפאנל הוא אמור לענות.”
מעבר לכך, הנה רשימה חלקית של עוד כלי תקשורת בהם התראיין לפיד לאחרונה, חוץ מידיעות אחרונות וערוץ 2 ה”ביתיים”: גלי צה”ל, ערוץ 1 ב”יומן”, פעמיים “לונדון את קירשנבאום” בערוץ 10, פעם תכנית הבוקר של ערוץ 10 ותכנית הבוקר של “קשת”.
תודה על התגובה עידו – חסכת לי…
טל, קראתי את תגובתך לראיון עם יאיר לפיד ואת התגובות של המגיבים כאן בבלוג וגם את מסע הביקורת האינסופי של עתונאים נגדו. הרשי לי להציג עמדה הפוכה: עצרו את הביקורת המיותרת נגד יאיר לפיד. ביקורת מיותרת – על כך שהוא משתמש בכלים שיש לו: טור אישי, היכרויות עם עתונאים ויכולת ביטוי ויכולת להתראיין.
לא, אינני כותב את הדברים בציניות. רשאי וצריך מועמד לכנסת להשתמש בכל יכולותיו!
משום מה, תוקפים את יאיר לפיד על שעבר מן התקשורת לפוליטיקה. גם עמיתיו למקצוע זכו לביקורות קשות (דוגמא ניצן הורוביץ, שלי יחימוביץ ואחרים). אינני מבין מדוע עתונאי מופלה לרעה (על ידי עמיתיו!) לעומת כל מועמד אחר.
העובדה שאדם עוסק בתקשורת נותנת לו יתרון. כן, יתרון. האם המועמדים צריכים להיות שווים – כלומר עילגים ומכוערים? האם צריך להיות שוויון של סדום ועמורה?
יש לאיש יתרונות – יציג אותם. נותן לו עתונו במה – ישתמש בה.
לפי השיטה המוצעת – אסור למועמד לכנסת להיות בעל יתרון בפרסום. כך, כל חבר כנסת צריך להיות “מצונן” שנה בין מערכת בחירות לשניה. הרי חבר כנסת מתפרסם, מנצל את תפקידו הציבורי, מופיע בכל חנוכת גן ילדים או פתיחת כביש ונואם על כל נושא שאינו מבין בו. כך הציבור מכיר את חבר הכנסת, כמו שהציבור מכיר עתונאי מצליח.
בקיצור, שטות והבל הם לעצור אנשים מלהתמודד.
חבל שהעתונאים נטפלו לעתונאים אחרים. זה נראה כמו צרות עין בלבד.
ולמען הגילוי הנאות (גם אם לא תאמינו): לא אצביע למען יאיר לפיד. דעותיו (לא מראהו!) אינן נראות לי. העיקרון שלא לפסול אף מתמודד – הוא החשוב בעיני.
הראשון שסירב להופיע לעימות, היה אהוד ברק ב99′. בדיעבד זו התבררה כהחלטה נבונה, כשביבי נאלץ להתקוטט עם איציק מרדכי. מאז אימצו את זה בחום, אריק שרון, ויתר ראשי הממשלה שאחריו.