ברכות לכנסת ישראל. יש להם אתר חדש-דנדש ישר מן השקיות. הרבה יותר נעים, ממלכתי, נעים לעין והכי חשוב, יעיל למי שמשתמש באתר ככלי עבודה יומיומי (כלומר, אני).
הנה פיצ’ר חביב מאוד: נוכחות חברי הכנסת בבניין. מי נמצא שם עכשיו? הציצו כאן. אגב, ענייני נוכחות, היה יכול להיות מעניין אם אתר הכנסת היה מנהל רישום לגבי כניסת ויציאת לוביסטים ומדווח לנו מי מהם נמצא בבניין.
עוד כלי עבודה מרגש (לעיתונאים): הוצאות הקשר עם הציבור, עם פירוט תחת כל ח”כ, כמה הוציא ועל מה.
ומי שמאוד משעמם לו, מוזמן לבדוק את כל ההתפצלויות והמיזוגים של סיעות ישראל לדורותיהן.
אבל לא חשבתם שזה יסתיים רק במילים טובות, כן? אני חייבת להיות קצת snarky:
ראשית, האם זהו אתרו האישי של יו”ר הכנסת רובי ריבלין, כחלק מן המירוץ שלו להיות הנשיא העשירי של מדינת ישראל בעוד שנתיים. או שמא זהו אתר הרשות המחוקקת? אני שואלת, כי אם שתיים מתוך שלוש התמונות בעמוד הראשי של האתר הן פרסונליות, אז זה מעלה חשד. מדוע לא ישים עורך האתר תמונות קצת יותר חדשותיות ופחות יחצניות?
ריבלין, מתוקף תפקידו משתתף בהמון כנסים חגיגיים. והתמונות תמיד מאוד יפות, והאיש נחמד (באמת), אבל אולי נקבל מן האתר הזה משהו אמיתי? תמונה מועדת הכנסת בראשותו של יריב לוין? משהו אמיתי שקרה במליאה? טוב, כנראה שאני נסחפת פה. אבל בוא נגדיר זאת כך, אם שתיים מתוך שלוש תמונות בראשי הן של היו”ר, זה נראה כמו אתר פרטי.
העמוד של ערוץ הכנסת: שופר מאוד. מנגד, אפשר היה כבר סוף כל סוף לתת לערוץ הזה אתר אינטרנט משלו, סי-ספאן סטייל.
עוד הערות: עמודים רבים מפנים לאתר הישן. עמודי הועדות, עמודי הח”כים, עמודי הסיעות. כמה זה מסובך לשפץ כבר את הכל? (ניתן להם את הקרדיט, שמא זה work in process). האתר בערבית, רוסית ואנגלית גם לא נראה משהו.
תוספת: שניים מקוראים הפלוג, ד”ר תהילה אלטשולר-שוורץ, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ואיציק אדרי, דובר ויקיפדיה בישראל העירו לי, בצדק רב, שלא נעשה באתר החדש הזה שום דילוג משמעותי לטובתם של גולשים וצרכני מידע. התכנים נשארו כמעט אותו הדבר, ורק העיצוב השתנה. לצורך העניין, אתר כנסת פתוחה מאפשר לגולשים שימוש הרבה יותר אינטילגנטי ויעיל במידע הציבורי הקשור בכנסת. מי שרוצה לבצע חיפושים מילוליים, לעקוב אחרי פעילות פרלמנטרית של ח”כ מסוים או לפי אג’נדה ספציפית, עדיין לא יכול להיעזר באתר הכנסת.
***
לעניין אחר
אתמול קראתי בוושינגטון פוסט על השינויים בארבע השנים האחרונות שבצריכת מידע וחדשות פוליטיות.
הנה האילוסטרציה במלואה:
הנתונים הם כמובן אמריקאיים, ואף נתון כאן לא מפתיע ובכל זאת, הם מציבים מול עינינו את הדרך בה השתנתה צריכת החדשות הפוליטיות:
לדוגמא, שליש מצרכני החדשות הפוליטיות ראו מודעת בחירות ביוטיוב ולא ראו אותה כלל בטלוויזיה. שליש מן המצביעים הרשומים לא צפו בטלוויזיה בשבוע שקדם לסקר הנ”ל. 80% (!) מבעלי הטלפונים החכמים רואים את הטלוויזיה בנייד.(מודה שגם אני עושה זאת, כי הילדים משתלטים לי על הטלוויזיה כל הזמן ויש אלטרנטיבה).
והנה נתון מרתק (בצבע אדום, פינה ימנית תחתונה באילוסטרציה): 50% מן המצביעים השיבו כי השוואת המועמדים ברשת השפיעה על החלטתם למי להצביע (לא ברור אם זו השוואה של ביצועים ברשת, למי יש יותר חברים, מי יותר מגיב וכו’ או שמא השוואה חדשותית). ו 68% אומרים שהם משתמשים באינטרנט כדי ללמוד על המועמדים. בהקשר הזה, בארה”ב עיתונאים ופעילים ציינו שהמקום הראשון בו הם מקבלים את המידע שלהם בנוגע למועמדים ונבחרי ציבור, הם האתרים האישיים של אותם פוליטיקאים. תחזוק המידע באתרים האלה הוא חשוב מאוד, ולא רק בימי בחירות. ועל כן, כל פעם שאני מבקרת באתרים של הח”כים הישראלים (לא כולם, כן רובם) אני מזדעזעת מרמת העדכון והמידע שם.
תוספת: הפוליטיקאי לעתיד דובי קננגיסר העיר לי אתמול שלא מדובר ב 80% הצופים בטלוויזיה על הסלולרי, אלא 80% שאינם מתרכזים במסך אחד, טלוויזיוני, אלא גולשים בניידים שלהם בזמן שהטלוויזיה דלוקה. הרבה יותר הגיוני ממה שאני כתבתי. כמו כן, הוא מוסיף, הכוונה ב”השוואה ברשת” מתייחסת לכך שהם חיפשו מידע ברשת כדי להשוות בין מועמדים.
***
ולעניין אחר ואחרון:
ארגון מתפקדים שלח לי השבוע את קובץ המידע שלהם בנוגע להתפקדויות. שווה הצצה כאן (זהירות פידיאף). בדה מרקר פרסמו כתבה ארוכה על סמך המידע הנ”ל. מומלץ לקרוא. המידע שלהם מדגיש שחלק מחברי הכנסת המכהנים כיום נבחרו במהלך הפריימריז על ידי מספר קטן יחסית של אנשים. לדוגמא, ח”כ יריב לוין (2052 איש), ציון פיניאן (1018 איש) ודני דנון (2402 איש). הנתונים מאירי עיניים (ובכלל, כל המידע שהם ליקטו). אך חברי הכנסת האלה דווקא מייצגים איזורים בארץ ומכאן המספרים הנמוכים. גם אנשים שנכנסו עם שריון לעולים ונשים מקבלים פחות קולות באופן טבעי ואין שום טענה, ככל הידוע לי, של ארגון מתפקדים או מישהו אחר שצריך לבטל את נושא האפליה המתקנת בפוליטיקה.
ארגון מתפקדים טוען שרק 2% מן הציבור משפיע בסופו של דבר על זהות חברי הכנסת. ויש הרבה הגיון בטענה הזו. ולכן, הם מציעים, כדאי לציבור להתפקד ולהשפיע מבפנים בדירוג חברי הכנסת. 90% מן הזמן אני מסכימה איתם. כדאי לאנשים להתפקד, להיות פוליטיים וכו’. מנגד, גם מחאות חברתיות ופעילות חוץ פרלמנטרית (כמו ארגוני המחאה) משיגה תוצאות נאות. כך שזה לא להתפקד או כלום.
אתמול שוחחתי עם אופיר יחזקאלי מראשי ארגון מתפקדים בעניין והקשתי עליו. לאור התנהגות רבים מחברי הכנסת של קדימה, בימים האחרונים, האם באמת כדאי לאנשים להתפקד ולהשפיע מבפנים? האם הם לא מבזבזים את זמנם? האם העובדה שכ 19 אלף איש הצביעו לח”כ אריה ביבי, או שכ 28 אלף איש הצביעו לח”כ דליה איציק באמת יכולה לשנות את מה שמתרחש במסדרונות הכנסת? אין לי תשובות ברגע זה.
לא 80% צופים בטלוויזיה על הסלולרי, אלא 80% עושים שימוש בסלולרי בזמן צפייה בטלוויזיה.
ונראה לי ברור שהכוונה ב”השוואה ברשת” מתייחסת לכך שהם חיפשו מידע ברשת כדי להשוות בין מועמדים. אבל אולי זה ברור לי כי אני מכיר את הספרות בתחום, ומכאן את השפה שמשתמשים בה בד”כ.
נראה לי שאתה צודק ב 100% מהתגובה שלך
הנה, הכנתי אינפוגרפיקה: http://cheezburger.com/6460940544
בתור מתפקד די חדש לליכוד, אני חושב שההתפקדות לקדימה הייתה טעות – אבל אם לא עושים לא טועים. אין ערובה שמשהו יעבוד או יצליח ועוד יהיו הרבה בעיות וכישלונות עם עניין ההתפקדות, אבל האלטרנטיבה של לשבת ולא לעשות כלום (אפילו לא למחות ברחוב או להצטרף לאחת מעשרות – שלא לומר מאות – היוזמות החדשות שצצו בעקבות המחאה) מבטיח לחלוטין עתיד גרוע הרבה יותר.
עדיף לנסות ולטעות מאשר לא לנסות בכלל. מי יודע, תמיד יש סיכוי שנצליח …
מילים כדורבנות! תודה
שני דברים;
1. הפיצ׳ר של חברי הכנסת שכרגע במשכן הוא ישן, ועלה לפני מספר שניים לאתר
2. קשה לי לקבל אנשים שמשתתפים במחאות חברתיות ואומרים ״כבר הצבעתי בכיכר״