כמו במחזה של שייקספיר, תככים פוליטיים, טרגדיה שלובה באתנחתות קומיות, קשרים הדוקים-חברתיים עד הקרבת קורבן אישי בין מקורבים ושנאת יריבים פוליטיים, כך הגיע היום פרק (כמעט) הסיום של סאגת אולמרט לקתרזיס. מרוב התרגשות הציעו חלק מן השחקנים הזוטרים על הבמה, שקשה-הלב יבצע התאבדות.
הנה אני אשמש גם כמחזאית וגם מלהקת: חברי הכנסת של קדימה (לדוגמה, ח”כ דליה איציק, רוני בר-און, יואל חסון), סטטיסטים במחזה אפל, יכולים לצאת מבין וילונות הקטיפה הכבדים שעל הבמה, להסיר את המסיכות (להתראיין) ולומר דבר מדם לבם על ראש הממשלה אליו התגעגעו. “איזה שאלה”, השיב ח”כ בר-און לשאלה אם אולמרט צריך לחזור, “ואם לא ירצה נלך אליו לשכנעו”.
הגיבור הטרגי אהוד אולמרט, אהוב ושנוא בו-זמנית, ניצל ברגע האחרון. עוד רגע יתקיימו הבחירות, התאורה והתפאורה הוחלפה בדיוק בשביל כך, והזרקור הופנה לסצינה המשפטית, כשראש הממשלה זוכה (כמעט) לגמרי, בעוד עוזרתו המסורה נפלה על חרבה למענו. והיו כבר מי שפנו לקלישאות בכתיבה: מאחורי כל גבר ניצבת אישה מזרחית נאמנה. או שמא, גברים לבנים מזוכים ומזרחיים לכלא נשלחים (קצב, דרעי ושאר אנשי ש”ס). אך המחזה דוהר קדימה ולא נותר זמן רב לאמירות שחוקות.
כי מעל לכל, למרות אשמתו התורמת של הגיבור, חטאי יוהרתו, סיגריו וחיבתו להנאות החיים, אנו צופים בתיאטרון האבסורד. הכיצד זה בדמוקרטיה מתוקנת נגבתה עדות מוקדמת מעד מדינה, איש המעטפות והתככים, ועל בסיס אותה עדות רופפת נרמזה הטענה המגוחכת שראש הממשלה מאיים על חייו, ובשל כך נלקחה מידי הציבור הכרעת הבוחר. ראש ממשלה מכהן התפטר כדי לנהל את משפטו והמדינה נכנסה לסחרור בחירות נוסף.
רווח לי היום. בסתר לבי קיוותי שאולמרט יזוכה. קראתי ושמעתי ללא הרף עד כמה הוא מושחת, ובכל זאת, במהלך ביקוריו בתור ראש ממשלה בוושינגטון הצלחתי לראות את האיש הנחמד, שיוצר קשר טוב והגון עם מנהיג זר, שעושה טעויות בתור ראש הממשלה, אך מבין איפה טעה ובמה הוא צריך לתקן. מנהיג מדינה אחד בכלא, פעם אחת בדור, זה כבר מעל ומעבר ליכולות הקיבול של הקהל.
איני יודעת איך לכתוב את סוף המחזה. הגיבור הראשי הוא אדם מתוחכם, אוהב כוח ויש לו את הגץ הפוליטי, את התזזית, את הצורך בתשואות הקהל. לא שוחחתי עם מי ממקורביו היום, אך בהכירי (מעט) את האדם, הוא עדיין לא ירד מן הבמה ולא אמר את המילה האחרונה.
“נלקחה מידי הציבור הכרעת הבוחר” הכרעת הבוחר? שמעתי גם את רמון אומר את הדברים האלה בלונדון וקירנשבאום. פגיעה קשה בדמוקרטיה – אהוד אולמרט נבחר ולקחו מהציבור את הבחירה שלו וכ”ו וכ”ו. על מה מדברים? איזה בוחרים? במאי 2008 הציבור כבר מזמן מאס באהוד אולמרט. לפני שמישהו ידע מי זה משה טלנסקי אחוזי התמיכה של אהוד אולמרט היו חד ספרתיים. אף ראש ממשלה, באף מדינה פרלמנטרית לא היה מחזיק מעמד בתנאים כאלו. המערכת הפוליטית פשוט חיפשה טריגר כלשהו להגיב אליו. אם זה לא היה טלנסקי, אז אהוד ברק היה מדבר על חוק גיוס החרדים כבר אז וזה היה זה. אחרי דו”ח וינוגרד בינואר 08 היה ברור לכל הסיעות הפוליטיות שאהוד אולמרט לא יצליח להעביר תקציב חדש בקיץ. (עוד בניק לינק).
אלף, הטור הזה עלה יותר מוקדם בסלונה, כך שללא קשר לרמון, זו דעתי. בית, לפוליטיקאים יש רק בית דין אחד. דין הבוחר. ככל הידוע לי לא מדיחים ראש ממשלה מכהן על בסיס ירידה בתמיכה הציבורית. עם כל הכבוד לסקרים (וכידוע לך לבלוג הזה יש כבוד מה לסקרים) הם לא בסיס להעפתו של ראש ממשלה. מה שקרה עם אולמרט הוא חסר תקדים. כיוון שלא היו ראיות של ממש, אלא עדות מוקדמת, עוד לפני הגשת כתב אישום. המשמעות של עדות מוקדמת שכזו, היא קיום חקירה נגדית (של פרקליטי אולמרט) בלי שיש בידיהם את טיב האישומים (כלומר לפני כתב אישום). זה הליך חריג כי הוא נוגד את העקרונות של הליך משפטי תקין. דמוקרטיה זה גם משפט ראוי. במקרה הזה, משפט צריך להיות ראוי כפליים כי הוא מערער על דין הבוחר. בקיצור, פרסה מוחלטת.
חלילה לא האשמתי אותך בהעתקה מרמון, קראתי אותך לפני. אני חושב שהדברים של רמון היו הגזמות ותיאור מופרז של הטענה הבסיסית שגם את תומכת בה.
לגופו של עניין, אף אחד לא אומר שסקרים מפילים ראש ממשלה ישירות, אבל גם חקירה משפטית לא. מי שמגיב בסופו של דבר זו המערכת הפוליטית. אין שום סיבה להעריך לדעתי שאיבוד התמיכה הפוליטית של אהוד אולמרט בכנסת היתה כתוצאה מעדות טלנסקי. אהוד ברק היה היחיד שהשתמש בתירוץ הזה במסיבת העיתונאים שלו ממאי 2008. אהוד אולמרט התחיל לאבד תמיכה פוליטית מהרגע שהסתיימה מלחמת לבנון. איבוד התמיכה הגיעה לשיאו בינואר 08 גם בתוך קדימה, וחלק ממפלגת העבודה הפנו לו עורף אז. ש”ס ויהדות התורה לא עשו משבר קואליציוני בגלל טלנסקי. הם עשו את זה בגלל שהם הרגישו שהוא חלש ושהבחירות מתקרבות ובכל מקרה הם השתמשו בתירוץ התקציב ולא טלנסקי. טבעי לחלוטין שהמערכת הפוליטית תגיב, גם אם זה יקח זמן וגם אם לא ישירות, לירידה טיטאנית באחוזי התמיכה של ראש ממשלה בסקרים.
נגד אריאל שרון היו חקירות לא פחות דרמתיות ולא פחות חמורות מאהוד אולמרט, אבל בגלל התמיכה הציבורית לא עלה על דעתו של איש במערכת הפוליטית להדיח אותו לבחור את אהוד אולמרט או ציפי ליבני במקום. להסתכל היום רק על השבוע של העדות המוקדמת של טלנסקי ולהגיד שבגלל זה המערכת הפוליטית הפילה את אהוד אולמרט, להתעלם ממצבו הפוליטי הכללי , להגיד שהדיחו ראש הממשלה על כלום ופגעו בדמוקרטיה זה להוציא את ההיסטוריה מהקשרה.
זה אגב לחלוטין בתגובה לרוח השולטת בתקשורת עכשיו ולקונסנזוס הכללי ככה שזה ממש לא טענה אישית נגדך.
לגופו, השיטה צריכה לשאוף שראש ממשלה יפעל קדנציה שלמה ולא לאפשר להפסקת כהונתו מכל סיבה שהיא. אני לא אומרת שזה כלל מוחלט ובהחלט לא הייתי רוצה רוה”מ שהוא פושט שישלוט במדינה. אבל במקרה הזה, עוד לא היה אישום פלילי וכבר עדות מוקדמת, עם חקירה נגדית בלי לדעת מה האישום, זו סטייה חמורה מכללי הליך הוגן. ועל אחת כמה וכמה שמדובר בראש הממשלה. זו התערבות חמורה ברצון הבוחר.
במישור העקרוני במדינת ישראל יש משטר פרלמנטרי עם בחירות יחסיות. אזרחי ישראל לא בוחרים ראש ממשלה. הם בוחרים מפלגה. ועל כן הדחת ראש ממשלה על ידי הכנסת “משקפת” מבחינת השיטה את רצון הבוחר ולא פוגעת בו. קדימה בראשות אהוד אולמרט קיבלה בבחירות פחות מרבע מקולות הבוחרים. גם הליכוד בראשות בנימין נתניהו. ככה שלהגיד שהציבור רצה את אהוד אולמרט זה גם להתסמך על סקרים בלבד, פשו מיום הבחירות. לגבי העדות המוקדמת, אותו בית משפט שזיכה את אולמרט היום הוא זה שאישר את העדות המוקדמת. מדובר בהליך לא שגרתי, אבל חוקי ובעל תקדימים. המערכת הפוליטית לא היתה מחוייבת להגיב אליו.
אבל איך אפשר לדבר על חזרתו, האם הוא לא נאשם גם במשפט הולילנד?
הוגש שם כתב אישום ללא שימוע. הסיבה שלא נערך שימוע, עד כמה שאני מבינה, היא שפרקליטיו ביקשו לתת להם להתמודד עם העומס בתיקים הנוכחיים (שמרובם זוכה היום). אם עכשיו יפנו וידרשו שימוע, הסיפור עלול להתגלגל אחרונית. בינתיים, השעון הפוליטי מתקתק ובהחלט אפשר להגיע למצב בו הוא יועמד לבחירת הציבור…. מנגד, הדברים מורכבים, כך שאתה צודק בהערה שלך.
רז, עברתי לשרשור חדש. העובדה שהממשלה מורכבת בקואליציה ולא בבחירה ישירה לא משנה ולא מורידה את העובדה, שהפסקת כהונתו של ראש ממשלה, שלא בדרך יום הבוחר, היא אקט חריג. כולנו מכירים את השיטה. ולא, אני לא מקבלת את הטיעון שלך שסקר יום הבוחר שווה לסקר טרום בחירות. ואגב, כמה תקדימים אתה מכיר לגביית עדות מוקדמת? זה באמת באמת הליך מאוד חריג. כזכור, הוא העיד לפני שהיה כתב אישום. איך אמור פרקליט לחקור חקירה שכנגד שלא יודעים מה פריטי האישום. עושים זאת רק כשאדם נוטה למות על ערש דווי. נעשה כאן שימוש משפטי שהופך את כל ההליך ללא הוגן. ברור שזו חוכמת הבדיעבד. אבל טלנסקי עדיין חי, כעבור 4 שנים. אז מה היה הסיפור? מה היה הסיפור עם ההדלפה ההיא על האיום על חייו? ההדלפות המוזרות על מצבו הנפשי של אורי מסר… תשמע, לא היו דברים מעולם והעסק הזה נגמר עם תחושה שמישהו עבד על כולנו. בגדול. אני לא מאלה שכתבו היום שלדור צריך להתפטר. אבל להגיד לך שנותר בי אימון במערכת המשפט אחרי העסק הזה?
אני קורא מפעם לפעם את הבלוג שלך, ואני מקווה שאת צוחקת. מבלי להיכנס לפרטי הזיכוי שבהחלט עלול ליפול בערעור, אולמרט הורשע בהפרת אמונים. על מה הוא הורשע? על זה שכשר התמ”ת ישב פעם אחר פעם ודן בבקשות שיוצגו על ידי חברו הטוב, שותפו העסקי לשעבר, תומך פוליטי נלהב שהחזיק מאות אלפי דולרים לא מדווחים בכספת במשרדו בעבור הקמפיינים של אולמרט ויתכן אף לצרכיו האישיים של אולמרט (תקראי את פסק הדין).
לא שאני חלילה טוען שמסר נשכר ע”י אותם גופים בדיוק בגלל הקשרים ההדוקים ביניהם ולא שאני מנסה לטעון שעבר כאן שוחד באמצעות שכר הטירחה או סתם באמצעות מעטפות עם דולרים שנכנסו לכספת הסודית שלא ברור איך הצטברו בה כל הסכומים ולא ברור מה עלה בגורלם. חלילה וחס להעלות האשמות אלו, אבל בסופו של יום בית המשפט קבע כי אולמרט ישב, במודע, תוך ניגוד עניינים חריף ופעל תוך סטייה מהנורמות המקובלות לטובת לקוחותיו של מסר. זו עבירה עם קלון מארץ הקלון.
פשוט עצוב לראות איך את ומספר כלי תקשורת מוכנים וחמור מכך רוצים לראות עבריין מורשע חוזר לפוליטיקה כאילו לא קרה כלום. אני לא מדבר על הולילנד, מינויים פוליטיים, מעטפות כסף שבכל זאת עברו בלי דיווח, אוסף עטים בשווי של מיליון ש”ח, ציורים של אשתו שנמכרו בסכומים גבוהים, דירה בכרמייה שנמכרה בעסקה מצוינת וכיוצא באלה. אז אולי אי אפשר להרשיע מבחינה משפטית בגין כל האירועים הללו, אבל לאדם שכזה, עם צבר אירועים שכזה כולל הרשעה פלילית ואינספור סימני שאלה, אסור להתקרב לשום תפקיד ציבורי.
איתי, תנסה לראות את שלטון החוק ואת השמירה על ערכי הדמוקרטיה מן הצד השני. לטעמי, היה כאן הליך לא הוגן שנעוץ בגביית העדות המוקדמת. אי אפשר להתעלם מן הפרוצדורה הזו, שגלגלה סיפור לא יאמן, חמור מאוד. מדוע היה צריך לגבות עדות מוקדמת? מישהו נגע בטלנסקי. הסיפור שם היה הדלפות והכפשות כדי לקבוע שמישהו אשם מראש. סלח לי שקשה להתייחס ברצינות לכל מה שקרה מאותו הרגע, על כל היבטיו המשפטיים. בשורה התחתונה, אנשים בחרו באדם והוא הועבר מתפקידו בטריקים משפטיים. מבינה שלא היה פופולרי כבר קודם לכן. כל העולם כעס עליו בגלל מלחמת לבנון השניה. אבל הדמוקרטיה לא סובלת הדחה כזו, עם כל הכבוד. לגבי מרכז ההשקעות, באמת לא בסדר. היה צריך להגיש אישום שם. אני בספק אם זה היה האישום, עמיתיו של אולמרט היו דורשים ממנו לפנות את מקומו שנה לפני כתב אישום. אני לא אמרתי מילה על כך שהפרקליטות לא היתה צריכה להגיש אישומים. אבל למה עדות מוקדמת? זה חיסל את הכהונה שלו.
טל,
ראשית – נדמה לי שאת כבר יודעת שאני הראשון הזועק מעל כל במה, לגבי הנזק האדיר שעריצות הפקידות גורמת למדינת ישראל (הנה, פה: http://bit.ly/O4TI8G ).
עם זאת, יש פה הגזמה רבתי וביחס לייאוש ממערכת המשפט – בסופו של יום, היא גם זו שזכיתה אותו ולמרות ההתנהלות המבישה של הפרקליטות.
מעבר לכך, באיזו מדינה – נבחר ציבור שזו התנהלותו וגם אם אינה פלילית ממשיך לכהן … נושא זה כאילו ירד מעל סדר היום.
יש פה תשובות לרוב הטענות, כולל בקשר לעדות המוקדמת.
http://www.the7eye.org.il/interviews/Pages/160712_Olmert's_legal_coverage-Yom_Kippur_of_the_media.aspx