זה היה מאוד לא אדרעיני מצידה

פוסט מסלונה:

הדחתה של גילה אדרעי אתמול מראשות ועד הרכבת עברה בשקט. לפחות מצידה של אדרעי. למרות הציפייה, של צופה החדשות הסביר לשמוע את אדרעי מדברת בעזות מצח לשופט, שועטת לאורכו של מסדרון זועמת, מאחרת לדיון, בועטת במוסכמות ובנימוס ההסתדרותי המצופה ממנה – אדרעי היתה אתמול טטל’ה. התנהגה למופת. וזה מאוד לא אדרעיני מצידה. רק ההתנהגות השלווה הזו כשלעצמה רמזה שיש משהו מאחורי הקלעים שעליו איננו יודעים ומרגיע אותה.

ובכן, לא כדאי רק לנחש, כי משיחות עם מספר גורמים המעורים בעניין, אדרעי נמצאת על המסלול – על המסילות יש לומר – להעברת ארגון עובדי הרכבת מן ההסתדרות לארגון ‘כוח לעובדים’. הדברים עוד לא סגורים ועבודת החתמת עובדי הרכבת ממשיכה במרץ בשטח ובכל זאת, רבים רבים, חתמו כבר על שני הטפסים: טופס עזיבת ההסתדרות וטופס ההצטרפות ל’כוח לעובדים’. כל מה שאדרעי צריכה, זה מספר חברים גדול יותר ההולך איתה מאשר אלה הנותרים מאחור והמאבק בשטח, בין הכוחות קשה.

“אני יודעת שבשטח מאיימים מן ההנהלה ומן הנציגויות של ההסתדרות וכשאני אומרת מאיימים, אני בוחרת במינוחים מאוד עדינים. מאיימים עליהם ומפחידים אותם” אמרה לי עו”ד סיגל פעיל המייצגת את ועד הרכבת ואת אדרעי. “אני עסוקה בהכנה לערעור מחר ואני לא מעודכנת במספרים בשטח. כי התפקיד שלי כרגע הוא לשמור על השפיות המשפטית פה, כיוון שההסתדרות כבר מזמן מזמן שכחה מה זה לנהוג בהגינות” אומרת פעיל.

חוצפה ומרדנות אינם נימוק

במקביל, להחתמות עובדים ופעילות השטח, ההליך המשפטי בעניין הדחתה של אדרעי נמשך. מחר (יום ג’) יתקיים דיון בערעור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ואדרעי, באמצעות פעיל, עומדת להעלות שורה ארוכה של טיעונים: אם הליך משמעתי, אז מדוע הלכה ההסתדרות לעונש החריף ביותר של הדחה ושלילת זכותה של אדרעי להתמודד שוב בעתיד? והרי יש כמה עונשים מידתיים יותר, לפני ההדחה הבלתי הפיכה (התראה, נזיפה, קנס). עוד תטען פעיל שלא נערך שימוע, בניגוד דין, שההסתדרות השתלטה על הועד בניגוד להליכי התקנון ועוד ועוד. “ההשעיה היתה בלתי חוקית, ויש כאן מפגן של זלזול בציבור ענק של עובדים ובחוקת ההסתדרות” אומרת פעיל.

בעוד סיכויי הערעור של אדרעי לא ברורים, להחתמות העובדי בשטח, יש יותר סיכוי. אם תצליח אדרעי, להעביר את מספר העובדים הדרוש לכוח לעובדים, יהיה זה נצחון מתוק שלה והישג עבור כל מעמד העובדים בישראל. ועד שנבחר לא מדיחים, אלא אם יש נימוקים רציניים (חוצפה ומרדנות אינם נכללים).

אין זה משנה כמה אדרעי היתה כוחנית, מרגיזה, ואפילו עד כמה פגעה בציבור נוסעי הרכבת ובשירות שהרכבת אמורה לתת, לסיפור ההדחה שלה יש שורה תחתונה אחת בלבד: יו”ר ההסתדרות, עופר עיני, באמצעות ההדחה, הפך עצמו למי שמחליט על זהות ראשי הוועדים. “עיני שם לעצמו למטרה להיפטר ממנה כבר לפני חודשים. הוא חיכה לבחירות בהסתדרות” אמר לי אדם המכיר את פרטי המאבק. הוא הצליח להרגיע ולהשקיט אותה, לפרק הזמן המתאים לו ועכשיו, רק חודש אחרי היבחרו מחדש, הדחתה של אדרעי היא פעולתו הראשונה. אגב, את ההסכם הקיבוצי, שהושג בתקופה זו, ובו תנאים מיטיבים עם עובדי הרכבת, תוכל אדרעי לקחת הלאה לתוך ‘כוח לעובדים’ ולממש אותו מול הנהלת הרכבת משם.

התנהלות ההסתדרות בסיפור הזה, חוסר המוכנות שלהם לעבוד עם אדרעי, להכיל את הסגנון החריג שלה, להקשיב לדבריה באופן ענייני, תהיה בעוכריהם בסופו של דבר. כי עובדי הרכבת, למרות הביקורת הציבורית הקשה שהוטחה בהם, מבחינים ומבדילים בין הישגים לטווח קצר לבין האינטרסים שלהם כקבוצת עובדים לטווח הרחוק. אדרעי, למרות נוקשותה, שואבת את הכוח מן השטח וזהו ההישג האמיתי שלה.