הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הדבר הכי מסעיר שקרה השבוע בזירה הפוליטית, היא פציעת הרגל של ראש הממשלה. זוהי עונת מלפפונים אמיתית, מתובלת בקצת ספורט (למי שבעניין).
באווירה המפוהקת הזו הנה כמה התרחשויות מן הימים האחרונים:
בליכוד, מנסה השר מיקי איתן לרכז חברי מרכז ופעילים, כדי להחזיר את ועידת הליכוד לפעילות (וכדי להצביע על יו”ר נשיאות הליכוד ועוד מהלכים פנים מפלגתיים שהתחילו בועידה האחרונה). ראש הממשלה, ספג מתקפה פוליטית במהלך הועידה הקודמת והדבר האחרון שהוא צריך עכשיו – לקראת פינוי האולפנה – זה לפגוש שוב את הימניים שמבין חברי המרכז ואת הקולניים שמבין הימניים.
בקדימה, מתכוננים באדישות מה, לועידת המפלגה, בה ידובר על גיבוש תעודת הזהות הרעיונית של המפלגה. אין כרגע פטפוטים על פילוג בקרב חברי הכנסת. השטח דמם. למעט כעסים בוטים על הקיר של המפלגה בפייסבוק (“תעודת זהות? אין תעודת זהות למי שנפטר” ועוד מיני פנינים), אף אחד לא נשמע נלהב מדי לקראת הועידה. מששתפי הועידה מוזמנים להציע נושאים לדיון, אך בניגוד לפעילות הפוליטית מן הסוג הזה שביצעה מפלגת העבודה, כאן לא מדובר בתהליך שקוף (כלומר, אי אפשר לראות את הצעות פעילי קדימה באתר).
בעבודה, מביעים מחאה בנוגע לחיפושים משטרתיים בבתיהם של פעילי המחאה, ומתעלמים בחוסר אלגנטיות מסילוקם מן הארץ של סודנים, אריתראים ועוד. עניי עירנו קודמים וזה.
ביש עתיד, קיר שקט, גובה גלים נמוך, אפשר להיכנס ללא מציל ולהישאר בין הדגלים. נדמה לי שזו פעם ראשונה מאז הודיע יאיר לפיד על כניסתו לחיים הפוליטיים, שאין התלהמות או התלהבות מכל סטטוס או אמירה שלו. זהו, התהליך הושלם. הוא עכשיו פוליטיקאי במשרה מלאה והתקשורת מתעלמת ממנו בהתאם. לפי פיד האינסטגרם שלו, הוא חורש את הארץ, צפון דרום וכל מקום ובמקביל לשקט התקשורתי, מצליח לעניין כמויות גדולות של אנשים לבוא ולשמוע אותו.
ולבסוף, משהו שלא קשור בשום אופן לישראל: הסיפור הזה, על הכלי הפוליטי שפיתחו גוגל אפס עבור קול אמריקה וסיקור תהליך אישרור החוקה בסומליה מצא חן בעיני. איך יוצרים מעורבות פוליטית והשתתפות במדינה נחשלת, שלא נערכו בה בחירות מאז 1991? שהציבור בה לא רגיל לממש את דעתו בקלפי. איך גורמים לאנשים להיות מעורבים בתהליך ולהשמיע את קולם, למרות האמצעים הדלים והנתק של האזרחים? קול אמריקה, בשת”פ עם גוגל הובילו את המהלך, כשהמטרה היא ליצר בסיס ידע, סקר בנוגע לעמדות של האנשים ובמקביל גם דיווחו עליו ברדיו של קול אמריקה, הנחשב שם לכלי תקשורת פופולרי יחסית.
גם בעבודה מתארגנים לועידה ובפרט בחירות למוסדות הפנימיים: http://t.co/2fun5iEd
ולמרות שזה נשמע בנאלי, הבחירות הללו יכריעו את גורל המפלגה לבחירות הקרובות.
1. דווקא באתר של שלי יחימוביץ תוכלי למצוא כמה תגובות שלה בראיונות שונים בו היא מתבטאת גם בנושא הפליטים, ואפילו קוראת אצל יעקב אחימאיר לעצור את מבצע הגירוש מיידית.
2. אפרופו יש עתיד ומפלגת אווירה נוספת שהופרחה, אם רוני בראון יכול לחבור לביבי נתניהו (בשביל וועדה בכנסת) מדוע ציפי לבני לא יכולה לחבור לשלי יחימוביץ למרות ההבדלים והפערים ביניהן? כשיש מטרה עליונה משותפת אפשר לנהל את הויכוח הקל בתוך מפלגה אחת. אדרבה, תבוא לבני ותתמודד על מקום ברשימת העבודה.
אצל יחימוביץ’ הנוכחות התקשורתית שלה כל כך חזקה ולכן כשהיא בוחרת להתנגד לאירוע מסוים בשפה רפה, קשה לפספס שזו תגובה מוחלשת. לגבי לבני ויחימוביץ’, חושבת שבאמת הפערים גדולים מדי. בנוסף, קדימה מותירה ואקום מאוד גדול באמצע. מנגד הסקרים של יחימוביץ’ די טובים (כפול ממה שיש בידיה כיום). איזה אינטרס יש לכל אחת מהן לשלב ידיים? נראה שיש שם מספיק מנדטים שמחפשים מפלגה בלי שהן תפגענה אחת בשניה.
טוב, בכל זאת היא מגיבה מהר לאירועים, לא אומרת דבר היום והיפוכו למחרת, וזה לכשעצמו שיפור מאז ימיה של לבני בראשות האופוזיציה. לגבי הוואקום של קדימה, המצב הזה שכל מערכת בחירות קמה מפלגה חדשה שנעלמת במהירות האור, הוא הזוי וחייב להיפסק. מצביעי המרכז שמאל חייבים להתקבץ סביב מפלגה אחת, וותיקה וגדולה עם מירב הסיכויים להחליף את הממשלה הרעה. לצד זאת חייבים להבין שאין שלימות באף מקום. לראשונה הגיעה מנהיגה שמצליחה לדבר אל כל חלקי העם, וגם מצביעי ליכוד מושבעים מודים שהם מאמינים לה יותר מלנתניהו. אם לא יפריעו לה במחנה שלה פנימה, תוכל יחימוביץ לשנות דפוסי הצבעה גם של הפריפריה, וככל שיתקרבו הבחירות, המצב הסטטי והיציב של 20 מנדטים בסקרים, ישנה כיוון חד כלפי מעלה.