האם שאלתם את עצמכם מה הפוליטיקאים שלכם עושים ברשת החברתית של התמונות – האינסטגרם? האם זה כמו עם שאר הרשתות החברתיות בהן מרבית הפוליטיקאים עושים שימוש פשטני כערוץ חד סיטרי להעברת מסרים יחצ”ניים או שמא, מישהו מן הפוליטיקאים כבר משתמש בתמונות המפולטרות באופן קצת יותר מתוחכם.
אז התשובות הן כן ולא. כלומר, כן זה ערוץ חד סיטרי להעברת מסרים ולא, זה עוד לא מתוחכם.
אם הפוליטיקאים יכולים להעמיס תמונות בפייסבוק אז מדוע צריך גם את האינסטגרם? נדמה לי שהפייסבוק צפוף ועמוס עד שדברים מסוימים הולכים שם לאיבוד. פיד האינסטגרם הוא קצת כמו אלבום תמונות של פעם, שמעבירים בו תמונה תמונה ומקבלים ניחוח אחר ולכן זה יכול להיות מקום לאווירה ופחות לתיעוד יחצני של נאומים ולחיצות ידיים.
בשבועות האחרונים (אולי מאז שאובמה נכנס לאינסטגרם או שמא מאז שאפליקציית האינסטגרם נפתחה למשתמשי אנדרואיד) הצטרפו יותר פוליטיקאים משלנו לרשת התמונות בעלת הארומה הנוסטלגית הזו, ולכן בחרתי להעלות פה כמה תמונות טובות וכמה גרועות (לדעתי, וזו דעתי בלבד). יש דברים נחמדים ויש כמה דברים שאפילו אינסטגרם לא סובל:
ראשית, תמונותו של אחד השרים היותר פופולריים כיום. מישהו יכול לזהות את האישיות בתמונה?
זהו שר התקשורת כחלון נואם באחד מאותם אלפי כנסים אליהם מוזמנים שרים השכם וערב. מאחר ופעילות הנאום אינה מעניינת באופן מיוחד האינסטגרם אינו תורם דבר מלבד פנים מחוקות. ובכלל, לצלם באמצעות הסמרטפון אנשים נואמים היא משימה לא קלה בכלל (המרחק, התאורה, השעמום). אז לא חייבים.
גם אני פישלתי והעלתי לפחות תמונת רוה”מ אחת כשפניו מחוקות. באותו המקרה, התמונה הכילה כל כך הרבה כיפות, כך שבכל זאת היה בה משהו מעניין.
והנה, להבדיל, צילומים חביבים של השר כחלון. התבנית המשולשת דינמית ולמרות שמדובר (שוב) בצילום של בן אדם מדבר (נו טוב, פוליטיקאים מה לעשות) התוצאה פעלתנית וטובה.
השר איילון מצולם כאן בפגישה עם שרת החקלאות של דרום סודאן. אני מבינה שעצם קיום היחסים בין המדינות הוא סיבה למסיבה, אבל למה הם עגמומיים? עייפים? לא משירים מבט (זה לזו?). בקיצור, תמונת באסה שכזו, עדיף כבר לא להעלות. זו תמונה שמבליטה את הצד האפרורי והמשעמם של סגן השר.
מנגד, למי שחשב שסגן השר איילון עסוק כל הזמן בלהקטין דיפלומטים זרים תחת אורות פלורסנטים קודרים, הנה הפתעה. מישהו תפס אותו בפוזיציה לא אופיינית והתוצאה יותר צבעונית ומעניינת.
התמונה הבאה נלקחה מן הפיד של ח”כ חסון והיא מן הסוג של “הייתי שם”. לצלם בשביל לצלם. אולם העץ בכנסת הוא התפאורה הבנלית ביותר לעשייה הפרלמנטרית והתמונה הזו פשוט גרועה. לא רק שלא ברור מי חסון בתמונה, לא רואים פה אף אחד. אני מנסה להבין, מה גורם לאנשים לצלם אחרים מן הגב? מה זה נותן?
מצד שני, בתמונה הבאה, אין מה להכביר במילים. האיש אוהב חיות וזה עובר יפה בתמונה. אם אני לא טועה, הוא גם פעיל פרלמנטרית בכל מה שקשור לזכויות בעלי חיים, כך שתמונה מן הסוג הזה עולה בקנה אחד עם המסרים.
לשר יעלון צמח טנק הישר מתוך האף וכתוצאה מן ההדף כל התמונה מחוקה. אני מתלוצצת, כמובן. זה לא מה שהיה שם ואני בטוחה שזו לא היתה כוונת המתעד. אלבומי הקריירה של השר יעלון לבטח מלאים בטנקים ושאר כלי משחית ולכן אפשר היה לוותר על הטנק המואר ולהודות שזו פשוט תמונה לא טובה. אם שואלים לדעתי, תמונה ללא הבעת פנים לא כדאי להעלות בכלל.
מצד שני, חיוכים ומצבים אינטמיים הולכים ממש טוב באינסטגרם. הבלגן על השולחן, הסחבקיה, ההתעסקות עם הסמרטפון בהתאם לרוח הזמן הופכים את התמונה למצוינת, למרות שהיא בשחור לבן.
השר איתן מחוק בתמונה הבאה הרבה יותר מפעם אחת. דמותו אינה נשקפת מלפחות חמישה מסכים. כמה חבל. אולי הרעיון היה טוב, אבל בלוריתה וגבה של האישה בתמונה לא נותנים פה שום דבר. ובכלל, צילום אנשים מאחור, למה? אמרנו כבר?
וכדי לאזן, הנה תמונה טבולה בצבע ואיכותית של השר. הוא אינו מישיר מבט למצלמה וברור שהוא עסוק בתמונת האווירה והעשייה מתוך הלשכה בכנסת החושפת מאחורי הקלעים של השר.
אגב, הפתרון לפנים מחוקות, לפחות למצבים בהן נשוא התמונה ניצב במקום לא מאוד רחוק, הוא ה HDR, אבל גם זה לא תמיד עוזר.
היו לי עוד כמה דוגמאות לתמונות טובות וגרועות, אך בעליהן לא הסכימו לשתף פעולה (וחבל).
הפולטיקאית האישה היחידה שנמצאת היום בפיד שלי באינסטגרם היא ח”כ נינו אבסדזה וגם היא לא מרבה להעלות תמונות (ולכן לא צירפתי אותה כאן). אולי זו רשת שהנשים לא חשות בה בנוח? לא בטוחה בכך.