הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
פוסט אורח מאת אמילי מואטי, בעלת המטבחון תקשורת
הנישואים בין נתניהו ומופז הציבו אותנו במציאות פוליטית חדשה ומרתקת, מציאות בה גוש האופוזיציה מונהג על ידי נשים אשר לכל אחת מהן רקורד משמעותי של עשייה חברתית וקבלת החלטות. יו”ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ, עיתונאית דעתנית ואקטיבסטית בעברה, העזה הן במסגרת עבודתה העיתונאית והן במסגרת פעילותה הפוליטית לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, לא נכנעה או התיישרה לפי אופנות וטרנדים, לא התחככה ולא מרחה איש.
גם כנבחרת ציבור מוכיחה יחימוביץ’ יושרה ושפיה וליבה שווים. בשש שנותיה בכנסת הרבתה בפעילות פרלמנטרית והשכילה לשקם את מפלגת העבודה, שהייתה על ערש דווי, ולהביאה להישגים מרשימים. יחימוביץ’ גייסה קהל תומכים צעיר ופיקח, שמלווה אותה בלהט אידיאולוגי, אשר כמותו כמעט ולא זכור במחנה השמאל-מרכז. היא עוררה ביתר שאת את חדוות העשייה וההתפלמסות בקרב הציבור הצעיר, והדבר מרחיב את הלב ומשמח את הדעת.
לצידה יש את ח”כ זהבה גלאון, יושבת ראש תנועת מרצ, שעוד בתחילת דרכה הציבורית בשנת 1984, הובילה את המאבק על חופש הדת, ומאז היא נאבקת בשם ולמען אידיאולוגיה בלתי מתפשרת. ככה זה עם אנשים רציניים וחדורי אמונה, הם עסוקים בעיקר בעשייה ופחות בדיבורים, פועלים למען שינוי אמיתי ולא מחישובי תדמית ציבורית.
האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את מי מהגנרלים בממשלה הנוכחית מנהל מאבק עקוב זיעה בסחר בבני אדם? או אלימות נגד נשים? או נלחם גם על זכויותיהם של יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים מובהקים (כפי שגלאון נאבקה נגד מעצרים מנהליים של מתנחלים)?
אם היה בנמצא גנרל שכזה, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שהוא היה טורח להזכיר לנו בכל הזדמנות את מאבקו והישגיו. אני מעולם לא הצבעתי מרצ, אך תמיד עברתי לדום נוכח העשייה, הרצינות והאמינות שהם מטה לחמה של גלאון, שאותה עלינו להעדיף פי אלף מונים על פני רוב אנשי הקואליציה הנוכחית, העושים במדינתנו כבשלהם, נושאים ונותנים בינם לבין עצמם מאחורי דלתיים סגורות, בעוד אנחנו, שהתרגלנו לשקרים ולמזימות, משכנעים עצמנו שכך פוליטיקה אמורה להראות.
ובחוץ נמצאת ציפי לבני, עד לא מזמן יושבת ראש האופוזיציה. לבני, כמו גלאון ויחימוביץ’, אינה חפה מטעויות. נכון, היא לא תיזכר כאופוזיציונרית לוחמנית בדפי ההיסטוריה של הכנסת (שם, אגב, נתניהו מככב בעשירייה הפותחת כאופוזיציונר חם מזג ופעלתני. חבל שכל קשר בין תפקודו כראש הממשלה לבין תפקודו כראש האופוזיציה מקרי לחלוטין).
אבל למרות שהתנהלותה כאופוזיציונרית לקתה בחסר, הרי שעל הטון הענייני, החף מאינטרסים, האישיות הלא מתחנחנת והלא מבזבזת זמן, שיש שפירשו כקרירות – אין ויכוח. היו גם אלה שאמרו שלבני “היא לא פוליטיקאית”, שהיא אינה יודעת לשחק את המשחק, ושכחו כנראה שבקרב רוב הציבור המשחק הפוליטי נתפס כבזוי ונלעג, ושאיננו מחפשים פוליטיקאי טוב (את תוצאותיה של פוליטיקה ‘טובה’ ראינו בשבוע שעבר), אלא מדינאי.
האישה שאצלה אין אוף-רקורד, אין מריחות, אין דפי מסרים של יחצנים ואין רעיון שאינו מגובה בתכנית פעולה, אותה אנחנו צריכים בשולחן מקבלי ההחלטות כאן. אישה שלא מזגזגת, אישה אמיצה ונבונה שדי לחשוב על הדרך האידיאולוגית שעשתה כבת ללוחמי אצ”ל אל הנקודה בה היא היחידה כמעט שמדברת על שלום מבלי למצמץ, בלי סיסמאות וטיוחים, מבלי להתנצל. אישה שהיתה שרת הקליטה ושרת המשפטים וכשרת חוץ הביאה למדינתינו תמיכה בינלאומית כמעט גורפת, אדם שאיש מהקהילייה הבינלאומית לא סינן, גם בשלוש לפנות בוקר.
תתארו לכם מציאות בה הגנרלים, העסקנים ובעלי המפקדים וחבריהם ומקורביהם של העסקנים, כל אלה ישבו באופוזיציה ואת הקואליציה ינהיגו הנשים שלהלן, הנשים שמתייחסות בכבוד אל המנדט שקיבלו מאיתנו, נשים המטיבות לשאת ולתת, מסוגלות לחשוב, להתפתח ולהקשיב, אך להישאר חד משמעיות ונחושות גם כשתקרת הזכוכית מתנפצת מעליהן. הנשים לא חייבות דבר לבעלי אינטרסים, הן שם בשבילנו.
אינני מאמינה גדולה בייצוג מגדרי בכל מחיר. אני לא חושבת שכל התכונות הנפלאות שציינתי הן נחלתן של נשים בלבד. אולם הנה נוצרה כאן הזדמנות להתאחד ולהציל את המדינה מחבורת חסמבה הלא דמוקרטית, להצביע ברגליים נגד קואליציה רחבה וקיצונית כל כך, נגד תפיסת ה”שמור לי ואשמור לך” ונגד החשאיות שבה רוקמים מזימות מאחורי הגב שלנו. זוהי שעת המבחן של יחימוביץ, גלאון ולבני. האם ישכילו לזהות שברמה הבסיסית ביותר, ברמת הערכים והעקרונות, רב הדומה על השונה ביניהן? האם יוכלו לשים בצד שיקולי אגו ולהבין שרק שלושתן יחד יוכלו לממשלה הגברית והמתלהמת של נתניהו-ליברמן-ברק-מופז?
היי אמילי,
ראשית, אחלה פוסט ארוך ומנומק.
בכל הקשור ליחמוביץ’ וגלאון כאופוזיציונריות, אני מסכים.
לגבי ליבני, אני מסרב לקנות את הסיפור שליבני סירבה להיכנע לדרישות הדתיים. הם אלו שסירבו להקים איתה ממשלה (אז כשאולמרט נכשל והיא קיבלה את המנדט) כניראה בזכות שתדלנות של נתניהו אבל זה לא משנה את העובדות.
מה שהכי שיעשע אותי היא ההתבטאות של מקורבה בזמן הניסיון שהסתיים בכישלון: “אבל עוד לא נולד אדם שהטילו עליו להרכיב ממשלה בישראל והוא לא עמד במשימה”.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=582689
הבחור טעה פעמיים, פעם אחת כי הוא לא שמע על שמעון פרס והתרגיל המסריח. פעם שניה זה כשגם ליבני לא הצליחה. אז נכנסו הספינולוגים לתמונה ואמרי שהיא בכלל זאת שלא רצתה.
יופי של פוסט. נהניתי מאוד לקרוא.
כמה הערות לסדר,
א. יחימוביץ’ לא הצליחה “.. לשקם את מפלגת העבודה …”, היא בעיקר לא הפריעה לשיקום (שזה גם לא מעט, בהתחשב בהיסטוריית יושבי הראש האחרונים). “.. הלהט האידאולוגי”, המלווה אותה בתחומים מסויימים, מחצין את העדרו בתחומים אחרים. ולכן, בעיקר ניתן לומר כי הישגה המרכזי, בהקשרים אלו, הוא בכך שהעדר ניסיון פוליטי לא הכשיל אותה.
ב. “… אידיאולוגיה בלתי מתפשרת …” אינה מקדמת לכדי מימוש רעיונות ובפרט חותרת תחת הצורך הבסיסי של נבחר ציבור לתרגם רעיון למציאות. קשה לראות בכך הישג. למעשה, זו הרעה החולה (מאז פרישת שלומית אלוני) של כול ראשי מר”צ לדורותיהם.
ד. הגברת “… עד לא מזמן יושבת ראש האופוזיציה …” הדגימה היטב כיצד “… אידיאולוגיה בלתי מתפשרת …” מכשילה את היכולת לתרגם כוח פוליטי למעשים ובכך ולמעשה לבגוד ברצון הבוחר (ראו מספר המנדטים שהמפלגה שלה מקבלת היום … ואל תאשימו את הגנרל, הוא קיבל אותה קצוצה לשליש).
ה. לכן, כמעט מתבקש לוגית כי המסקנה מהטור הנה שאישה “היא לא פוליטיקאית … אינה יודעת לשחק את המשחק …” וכי בחירה בה מביאה להעדר תוצאות והשגים (מה שאיני מסכים לו באופן מוחלט) … ונדמה לי (וכבר הערתי על טור דומה פה בפלוג בעבר) שזה לא ממש המסר שנדרש לקדם.
ו. יתר על כן, די אם נזכיר נשים כמו דליה איציק, לימור לבנת, גילה גמליאל, רוחמה אברהם ווכיוצא בזו – כדי להדגים איך נציגות מגדרית יכולה גםלחזק את התחושה “… שבקרב רוב הציבור המשחק הפוליטי נתפס כבזוי ונלעג …”.
ז. ההבנה, הבסיסית, כי המשחק הדמוקרטי מתבסס על פשרות ולא על “אידיאולוגיה ללא פשרות” וכי היכולת “לשחק את המשחק” של קח ותן הידוע כדילמת האסיר הנה חיונית לקיומה של חברה הטרוגנית, מגזרית, משוסעת ורב דתית כמו הקיימת בישראל. כל זאת, מתוך מטרה להמנע מהפיכת החברה לכזו של “משחק הסכום אפס” (Chiken Game) שסופו קריסת המשטר. לפיכך, הצבעה על מי שאינו “פוליטקאי טוב” מאמצת מוטיב יעייני (מלשון העוף הקובר ראשו בחול) המתעלם ממתחים אלו. וחבל.
ט. [בהקשר שונה לגמרי], היה רצוי שלא נדרש לארבע לחיצות על קישורים כדי להגיע לבלוג המקורי של המחברת (לאלו שנכשלו באיתורו, http://www.mitbachonpr.com) 😉
לבד מן העובדה הביולוגית אינני רואה חיבור בין שלושתן…:זהבה גלאון היא תמיד בצד השנוי במחלוקת בקרב הרוב המכריע של הציבור כאילו לשם התרסה והיא בעיני אחת הנשים המעצבנות בפוליטיקה הישראלית ויתכן ונמשיך לראות אותה כי חוק הגבלת אחוז החסימה עדיין לא עבר.שלי יחמוביץ לוחמת אופוזיציונית על דעותיה ללא שום נסיון ביצועי היא כבר חיה באופוריה שהמצב בסקרים הוא המצב דה פאקטו של מפלגתה השחוקה והמתמוטטת…..ציפי סבלה לא מחוסר עשיה באופוזיציה אלא מצורך גם להגן על עמדותיה וגם לשמור על האופוזיציה מאוחדת וגם לחזק את מפלגתה שלה תוך שהיא מציגה אלטרנטיבה וצעדים לאקטיביזם מדיני וחברתי..לציפי משלוש הנשים שציינת יש נסיון בתפקידים מיניסטריאלים ביצועיים כשרה ותיקה בכמה תיקים לרבות תיקים בכירים כמו תיק המשפטים תיק החוץ ומשנה לראש הממשלה בתקופתו של אולמרט אז גם זכתה לאמון בלתי מסויג בקהילה הבילאומית…ציפי היא הדוגמא הערכית האחרונה הניצבת בפני העם בחיפושו אחר תקווה ואני מקווה שבעתיד תבקש את אמונו מחדש ותשלים את שלא הספיקה…יש בידה להיות אלטרנטיבה של ממש לקואליציות ההזויות של נתניהו המנציחות את הקומבינות הותיקות שבאות על חשבוננו ואשר הביאו לראשונה את העם להיות אופוזיציה כי כך רואה אותו הממשלה..ההבדל בין ציפי לזהבה ולשלי שלציפי יש את העוצמות היכולות להביא לשינוי ולהציב בפני העם אלטרנטיבה.
מסכים, דברים ברוח דומה כתבתי כאן בתגובות לאחר הקמת הקואליציה. יחימוביץ וליבני צריכות להתגבר על האגו ועל הפוליטיקה הרגילה של עצמן בשביל לנצח את קואליציית הסיירת. אלא שזוהי כרגע בגדר תקווה חיובית בלבד. אני מאוד מקווה שזה יקרה, אבל מבחינה ריאליסטית רוב הסיכויים הם שזה לא יקרה (תורת המשחקים, שיווי משקל נאש וכ”ו – אף אחת משתיהן לא תסכים לותר על העמדה שלה בשביל לשתף פעולה והן שתיהן יסיימו בעמדה סאב אופימלית). אבל תמיד אפשר לקוות לטוב. אולי הן תפתענה אותנו.
אז רז-ש,
אתה בעצם לא מסכים עם המחברת, כי אם התזה שלה הייתה נכונה, הן שתייהן היו אצות-רצות לאיחוד “המתבקש” ומכיוןן שאינן מתעסקות בפוליטיקה … אהה, רגע, הן “אידיאולוגיות ללא פשרות” – שכחתי.
להגיד על לבני – או על כל אחד מקדימה – שאצלה “אין דפי מסרים של יחצנים” זה פשוט מגוחך, סליחה.
מספיק להקשיב לשני ראיונות שלה ברדיו, כדי שאפשר יהיה לשחזר, אחד לאחד, את דפי המסרים האלה.
גרם לי לחשוב.
בכל זאת יכולה להיות סיבה אחת טובה להצביע לשלי יחימוביץ’ אם תמשיך להציב אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו: הצהרה של יחימוביץ’ כי אם מפלגת העבודה תקבל מספיק קולות כדי להרכיב ממשלה, אם תקרא לציפי לבני לחזור ולמלא את תפקיד שרת החוץ.
אם שלי תעשה זאת, אצביע לה.
אורי אפנצלר
המממ… למה לא סיפרת על עוד כמה נשים ענייניות,שקולות ורגישות בפוליטיקה. למשל ח”כ מירי רגב (“המסתננים סרטן בגוף”, “נגרש את הסודנים עד האחרון”, או “אנשים מכוערים ולא נחמדים” על אנשי האוהלים). או את הח”כ רונית תירוש שעמדה לצידה בהפגנת השינאה.
יכולת גם להזכיר אשת אשכולות אחרת, ח”כ אנסטסיה מיכאלי, שהפליאה במכותיה בח”כ זואבי ובהזדמנות אחרת שפכה מים על ח”כ מג’אדלה. ויש גם את אורית נוקד, שלקחה את המנדט שקיבלה מבוחרי מפלגת העבודה והעבירה אותו לממשלת נתניהו. ובל נעשה עוול ללימור לבנת שסטרה בפניו של פעיל מפלגת העבודה.
בקיצור, הרשימה שלך היא רשימה סקסיסטית מלאה בסטראוטיפים קלישאיים שאינם טובים במאום מסטראוטיפים שוביניסטים. אין לה כמובן שום קשר למציאות. יצחק רבין למשל, היה גנרל והנהיג ממשלה שקידמה נושאים של חינוך ושלום. שלי יחימוביץ’, ח”כית חשובה וישרה שפועלת בדרך שלה.
אולי כדאי יותר להסתכל אך ורק באדם שעומד מולנו בדבריו ובמעשיו ולא בהשתייכויותיו בגזעו, דתו או מוצאו.
לעמית,
נראה לי שלא קראת את המאמר עד הסוף שכן, אם היית קורא היית חוסך את התגובה והוספת שאר חברות הכנסת לעיסה אבל לא אני אבלבל אותך עם עובדות.