בוקר טוב. הלכתם לישון עם ידיעה שב 4 לספטמבר הולכים לבחירות וקמתם בבוקר עם קואליציה של 94 ח”כים. נפלאות דרכיה של הפוליטיקה הישראלית. קדימה הצטרפה אתמול לממשלת אחדות. יו”ר האופוזיציה שאול מופז השליך הצידה את כל עקרונותיו והוא מזדחל פנימה לתוך שותפות פוליטית חסרת תקדים עם ראש הממשלה נתניהו.
מה בתמורה? שר בלי תיק, תפקיד המשנה לראש הממשלה, העברת חוק גיוס שווה לכולם תוך זמן קצר ושינוי שיטת הממשל עד דצמבר. מה עם שאול ‘אני אוביל את המחאה החברתית’ מופז? לא ברור.
מאחר ובשעה ארבע וחצי בבוקר (שעת כתיבת שורות אלה), רב הנסתר על הגלוי, וראשי עדיין הלום מן הטיול השנתי שליוותי אתמול בסמטאות הרובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים, אני מעלה פה את רשימת המרוויחים והמפסידים, ומי שקורא מוזמן לתרום מתובנותיו בתגובות.
המפסידים של הלילה הזה:
שאול מופז – התדמית הציבורית שלו תפגע קשות בעקבות ההחלטה להיכנס לממשלה עם שותף פוליטי אותו כינה לא מזמן “שקרן”. מופז בונה על הטמטום של ציבור הבוחרים, על הזכרון החלש של האנשים. אבל אחרי שהבטיח שהוא יוביל את המחאה של הקיץ, החלטתו הלילה להיכנס לממשלה הופכת אותו לקטן שבקטנים.
אתר ווינט מיהר להעלות בכותרת הראשית את הסטטוס של מופז מלפני חודשיים: “תקשיבו טוב: אני לא אכנס לממשלה של ביבי. לא היום. לא מחר ולא אחרי שאעמוד בראשות קדימה ב 28 למארס. זו ממשה רעה, כושלת ואטומה וקדימה בראשותי תחליף אותה בבחירות הבאות. מספיק ברור?”
ואני עוד הערכתי את מופז ואמרתי לכל מיני שואלים בימים האחרונים שהראיון שנתן לניו יורק טיימס לאחרונה היה חשוב, מעניין ומרשים.
עוד מפסיד גדול של הערב הזה, הוא השר אלי ישי. הרב אריה דרעי, שרק במקרה הספיק שלא להודיע על הקמת מפלגה לפני כמה ימים, ימשיך לכרסם את כוחו של ישי מבחוץ. ישי ימצא עצמו מדולל בקואליציה מורחבת ומובל לחוק גיוס שווה לכל.
המפסיד הבא הוא יו”ר הכנסת רובי ‘בקרוב יהיו בחירות’ ריבלין. ריבלין שקידם את הבחירות מול כל מיקרופון בחודשים האחרונים נשמע אתמול בלילה המום. בראיון לגלי צה”ל בשעה מאוחרת, הוא לא פתח עם ברכת ה “לילה טוב מירושלים” שלו, לא נשמע משועשע ואמר “עוד לא ראיתי דבר כזה בפוליטיקה הישראלית”.
מה עם יאיר לפיד? לדעתי, הוא במפסידים. עוד שנה וחצי של חוגי בית, טיעוני קיר פייסבוק, ויכוחים על הטור שלו בעיתון, משחקים בהרכבת רשימות יהפכו לנצח פוליטי מבוזבז עבורו. נראה איך יחזיק מעמד ככה ועד כמה יתרסק בסקרים.
ואי אפשר לסיים כתיבה פוליטית, בלי לציין שגם שר הבטחון, אהוד ברק, יוצא מפסיד מן המהלך. סיעתו, העצמאות, לא עברה את אחוז החסימה כמעט באף סקר. לכאורה, הזמן שהרוויח מעתה ועד אוקטובר 2013 יכול היה לסייע לו, אך ברק הוא כעת שותף לממשלת אחדות לאומית שנותנת לציבור הישראלי תחושה של סרחון פוליטי גדול. אם נתניהו, מופז וליברמן (קשה לדעת למי להאמין) ישנו את שיטת הבחירות ויעלו את אחוז החסימה, סיעת העצמאות תהפוך להערת שוליים בהיסטוריה של המפלגות בישראל.
המנצחים של הלילה הזה:
בראש ובראשונה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוכיח הלילה שהוא אשף פוליטי. בעוד הוא גורם לכולם להאמין שיש בחירות ממש בקרוב, בעוד הוא יוצא פצוע מועידת ליכוד המבזה אותו, בעוד הוא רק השלים שבעה ימי אבל, נתניהו עומד להיות ראש הממשלה הישראלי היחיד בשני העשורים האחרונים שמחזיק ממשלה במשך קדנציה שלמה.
יו”ר האופוזיציה החדשה, שלי יחימוביץ’, תזכה לבמה פוליטית גדולה עוד יותר, תראה למופז ולבני יחדיו איך מובילים אופוזיציה נשכנית (מה שהם לא עשו במשך שלוש שנים), ובניגוד לקיץ הקודם, כאשר לא רצתה לתפוס טרמפ על המחאה, תצטרך לצאת לרחובות ולקחת חלק עוד יותר פעיל בנעשה בשטח. כשהיא מובילה רק 26 ח”כים, יחימוביץ’ היא מעתה האנדרדוג האמיתי, ונראה אם תדע לגבש התקפה על הממשלה השערורייתית הזו, בתחומים שהם גם מעבר למחאה. השנה הנוספת הזו, מעניקה לה זמן לבנות את עצמה יותר עם אמירות משמעותיות ועשייה בתחום המדיני (ספק אם זה מעניין אותה, ובכל זאת, אולי)
גם ראשי המחאות – סתו שפיר, איציק שמולי, איציק אלרוב – שטרם קיבלו החלטה פוליטית יצאו מן הלילה כמנצחים. הם לא מיהרו להשתעבד למי מן המפלגות, חיכו באורך רוח (שדווקא אינו מאפיין פוליטיקאים מתחילים) והלילה הסתבר שכדאי להם פשוט להמשיך לצאת לרחובות ולצבור עוד כוח פוליטי מן הצעירים. שפיר, חיית לילה, מיהרה בארבע בבוקר להקים קבוצה בפייסבוק “כל העם אופוזיציה” וקוראת לצאת להפגנה נגד הממשלה כבר היום.
יו”ר קדימה לשעבר, ציפי לבני, שהודיעה על פרישה מן הכנסת, אך לא מן החיים הציבוריים, יכולה לצאת כמנצחת גם היא. הסקרים הלא מחמיאים לקדימה אחרי ההפסד שלה הוכיחו שיש ציבור משמעותי שמחפש אותה ורוצה אותה בפוליטיקה ורואה אותה, עדיין, כפוליטיקאית נקייה. המהלך הלילי של מופז, מציג את לבני, עוד יותר מקודם, כפוליטיקאית מזן אחר.
ח”כ אבי דיכטר, באופן מעט מוזר, יוצא גם הוא כמנצח זוטר. הוא טען ואמר במשך תקופה ארוכה שהמטרה מספר אחת של קדימה היא להיכנס לממשלה. אמנם הוא אינו זוכה לנכס אישי כלשהו מן ההפקרות הפוליטית הזו, אך לפחות הוא מתקן במידת מה את תדמיתו הפוליטית.
יש עוד המון מנצחים ומפסידים זוטא: מפלגות קטנות שהתאחדו (מפסידים), דמויות פוליטיות שהכריזו על התמודדות (מפסידים. לקח: בפעם הבאה לחכות עד שהממשלה מתפזרת) ודמויות פוליטיות שהמתינו בסבלנות (מנצחים, עדיף לחכות).
I would like to clear out a little thing:
Mofaz gets the jobs NOW, but not the legislation. He gets PROMISES for a new Tal law and a change of electoral system. We will probably see nothing happen until close to the 2013 elections.
נכון
החברה שניידר,
איך שגלגל מסתובב לו … רק לחשוב שהיית אתמול בירושלים, מטרים ספורים מהתכח ולא עלית עליו!!!
אבל ברצינות, אני יכול לחלוק עליך רק בדבר אחד – לא ברור לי שלפיד מפסיד. כי לדעתי תוך חודשים\שנה קדימה תתפורר לרסיסי מפלגה שיתפזרו בין העבודה, הליכוד ולפיד שייצג כעת את טוהר המידות (כמו שתמיד מפלגה חדשה ובלי עבר עושה ובלי קשר למציאות).
בכל מקרה, כאיש מפלגת העבודה, אותי זה עושה מאושר בכל מקרה והיות וזה מחזיר אותנו למערכת דו-גושית ברורה שבה יש מפלגת ציר מרכזית לכל אחד מהגושים: העבודה בשמאל והליכוד בימין. אז נכון, העבודה צריכה להתחזק ולעבוד על עצמה … אבל לפחות זה נותן מקום לאופטימיות (לחלק מאיתנו).
כן. נשמע הגיוני מה שאתה אומר. השאלה כמה הוא יותש עד אז.
המפסיד הגדול יותר הוא לפיד, הרי הוא עמד לגנוב למופז את כל המנדטים של ה”שבט הלבן” (יודע שאת לא מתה על הביטוי אבל ככה זה במציאות הישראלית בין גבעתיים לאפקה).
לגבי ברק לא הפסיד אלא הרויח. עוד שנה וחצי של עשייה ציבורית בלי דאגות מפלגתיות.