טור שלי שהופיע היום בסאלונה:
הדברים שאמרה ח“כ ציפי לבני בסיום הערב הסוער אתמול, הותירו רושם עז: “אני רוצה לחזור ולהודות לכל אחד ששם פתק ציפי לבני, כי כל אלה רוצים לראות מדינת ישראל שהולכת בכיוון אחר עבור הילדים שלהם”.
גם ברגע התבוסה, ואחרי שנים של יריבות אישית בינה לבין מופז, לא היתה לבני מסוגלת להודות לכל מצביעי קדימה, בלי קשר לפתק שבחרו לשים בקלפיות.
אמנם חלפו רק מעט שעות מן ההפסד, ולבני לבטח עוד לא התאוששה ולא החליטה מה הלאה, אך את המסקנות שלה היא בטח יודעת. מופז הוביל עליה בחיבור לפעילי המפלגה. המפלגה אמנם חבוטה, אך גרעין תומכים ופעילים יש בה ומופז ידע לשמור על קשר עם האנשים. רק אתמול, כשביקרתי בקלפיות ברעננה סיפר לי תומך מופז, רחמים שלום, כיצד פעמיים במשך החצי השנה האחרונה הגיע מופז לפגישה עם הסניף המקומי. אל לבני הם פנו, כך סיפר, אך היא לא מצאה את הזמן.
מומחה שראיינתי בעבר, דווקא בתחום התעסוקה של בכירים, סיפר לי שאחד החסמים בפני מעסיקים הרוצים לקדם נשים הוא החשש, שנשים שמגיעות למשרות בכירות “ונפגעות” לא מעוניינות לחזור ולנסות שוב. גבר ימשיך לדחוף את עצמו, ימשיך לשאוף ואישה לעומת זאת, מסתפקת לעיתים בפעם אחת. מנסה, נפגעת ונסוגה.
לבני דהרה עד היום ללא כשלון בדרכה הפוליטית. היא הצליחה והצליחה ולאורך הדרך אמרה תמיד, “הצליח לי עד היום ללא כל הפוילישטקים, אז כנראה שאני עושה משהו נכון.” בשנה האחרונה ואולי עוד קודם לכן, היא עשתה הרבה דברים לא נכון. אבל פרישה מקדימה או פרישה מן החיים הפוליטיים תהיה מוצא קל מדי. זו תהיה התחמקות מעדר הפמינסטיות הרואות בה דוגמא.
המשך נוכחותה ברבד הבכיר ביותר של הפוליטיקה הישראלית נחוץ לא רק לחברי קדימה, אלא לכל הציבור הישראלי, במיוחד לחצי הנשי. עכשיו כשהיא בפני צומת דרכים, היא מקבלת קריאות מפורשות מבכירי המפלגה. מופז אמר זאת עוד לפני ניצחונו, שהוא רוצה שיהיה לה מקום מרכזי במפלגה והיום אמרו מקורביו בשמו, שהמקום השני לצידו שמור לה, אם רק תרצה.
מה עוד היא צריכה כדי להתייצב לצידו?
כתבה מרתקת על האופן בו זכה מופז בפריימריז האלה.
גם אפרופו הסקר של טל שניידר – כדאי לצפות בה.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=887387
לבני צריכה ללכת, ולא בגלל שהיא אישה. היא צריכה ללכת מאותה סיבה שמופז צריך ללכת. מאותה סיבה שכל מי שקשור במפלגה הרקובה הזו צריך ללכת. המורשת של המפלגה הזו, מעבר לאינספור תופעות השחיתות שפשו בה, ונטייתה לחבק כל עבריין מורשע בפוליטיקה הישראלית – היא שהכל ניתן לקנות, ואידיאולוגיה היא מוצר שעומד למכירה. מפלגה שזה הבסיס המוסרי שלה – צריכה להיעלם, וכל מי שקשר גורלו בה, צריך ללכת הביתה.
ציפי לבני היא כשלון מהדהד, גם לו קראו לה משה לבני. למגדר שלה אין שום קשר להיותה נפל מוחלט. הניסיון הפתטי של יחצ”ניה למכור את הבלוף כאילו נכשלה בגלל ש”היא לא מספיק מושחתת ופוליטיקאית”, היה ונשאר שקר מתועב. היא לא הרכיבה ממשלה ב2008 בגלל שהאחרים לא הסכימו להצעות שלה בכל מקרה. היא לא הציעה פחות מביבי (ואמנון אברמוביץ’, באיחור אופנתי של שלוש שנים, טרח להגיד זאת, אתרוגן חביב שכמותו – איפה לעזאזל הוא היה עד עכשיו?…), אלא שהאחרים פשוט העדיפו בחירות וחילופי שלטון, כל אחד מטעמיו – ודחו כל הצעותיה. מייד אח”כ הומצא הספין כאילו היא זו שסירבה לסחטנות שלהם, ספין שנמשך גם אחרי הבחירות, כולל הטענה שלו רק רצתה – יכלה להרכיב ממשלה.
העובדה שהצליחה להפסיד בחירות במפלגה שבה ליו”ר יש סמכויות של רודן צפון קוריאני, היא סוג של פלא – בעיקר כאשר מדובר בתבוסה פיקטיבית למתפקדי ארגזים. אחרי שבפריימריס הקודמים היא ניצחה תודות למפקדי ארגזים שכאלה, די מדהים שהצליחה להכשל בכך עכשיו (שלא יהיה בלבול ויחשבו לרגע שזה בגלל שהיא “לא משחקת באופן מלוכלך”…).
לבני הייתה למל”מית בתפקידיה כשרת קליטה ושרה ללא תיק – והייתה מזיקה להפליא כשרת משפטים וכשרת חוץ.
כשרת משפטים היא הגיעה עם ים יוזמות ראויות (ובראשן הרצון למנות את פרופ’ רות גביזון לעליון) – וכל פעם התקפלה בפני החונטה השלטת, כך שבסופו של דבר הם יצאו מחוזקים, ושלטון החוק ספג עוד מהלומה.
כשרת חוץ היא אחראית לפאסרה של 1701, ושותפה מלאה למסע ההתקפלויות בפני הפלסטינים שבמסגרתו הוצעו להם השמיים והארץ, אבל אלה סירבו כי לא כל העננים נכללו בהצעה…
כשרת חוץ חוץ היא הייתה אחראית, יחד עם ברק, לעצירת עופרת יצוקה בטרם הושגו בו יעדים ארוכי טווח, ובכך הבטיחה לנו את המשך הירי על הדרום (תופעה שהממשלה הנוכחית מתמודדת איתה בצורה איומה לא פחות, אגב).
יש לאחל לה הצלחה בכל מסלול שתבחר, ובלבד שלא יהא זה שוב מסלול שבו תהיה מעורבת בקבלת החלטות ברמה הלאומית. החלטות כאלה ראוי להשאיר לגברים ונשים מתאימים יותר.