אז עכשיו זה ברור. הפער בין התשובות שאנחנו קיבלנו בטלפונים ממדגם המתפקדים לפני עשרה ימים, לבין ההצבעה בפועל הוא עצום. למרות שצריך יהיה לראות את הנתונים המלאים, מכל היישובים והמגזרים, התוצאה של הבחירות בקדימה אתמול מעידה שלא רק מתפקדים מאורגנים העדיפו את ח”כ שאול מופז, אלא גם מצביעים חופשיים. המפלגה הזו פשוט רצתה להחליף יו”ר, ובצדק.
לגבי עריכת הסקר אצלי בבלוג: התשובות שניתנו לפני עשרה ימים הן התשובות. אני העלתי פה את הכל, בדיוק כפי שאנשים השיבו ולא עשיתי שום מניפולציה במספרים. המדגם של המתפקדים היה מקצועי ורציני. אני גם לא נמצאת במקום שבו אפשר לבוא ולומר – שכולם משקרים בטלפון (ואם יש חלק שמשקרים, צריך להיות מסוגל לבוא ולומר: זה לא בסדר לשקר. סליחה על הנאיביות, אבל זה מה שאני חושבת).
כמובן שעברו עשרה ימים מאז הטלפונים, אחד המועמדים פרש, הקמפיינים דחפו חזק וההתמודדות התחדדה. הסקר כן נתן אינדיקציה טובה בנושא שיעורי ההשתתפות.
היבט חשוב מבחינתי, היתה השקיפות. העלאת כל השאלות, כל המידע, פריסת התוצאות המלאה. מבין הנתונים שנשלפו והוצפו כאן, היא העובדה ש 24.4% מן המתפקדים הנם מן המגזר הערבי, שמספר המתפקדים בתל-אביב קרוב מאוד למספר המתפקדים בדאלית אל-כרמל ועוספיה, שלבני היתה חזקה בקרב נשים ומבוגרים (ושוב, צריך יהיה לראות את נתוני ההצבעה בפועל), וכן: שרמת האהדה האישית (אוהד/לא אוהד) של מצביעי קדימה כלפיה היתה גבוהה – וזה מסתדר כמובן עם העובדה שמופז הקפיד לאורך כל הדרך שלא לתקוף אותה ולא לרדת מתחת לחגורה.
אם שואלים אותי לגבי ההמשך, אני יודעת שדבר אחד חשוב ארצה לעסוק בו הלאה, והוא הרכב המתפקדים, על פי הרשימה המלאה. התובנות שניתן היה לגזור מן המידע שם, תובנות שהגעתי אליהן רק בזכות העבודה עם סוקרת רצינית ומכון סקרים (כי עם כל הכבוד, אין לי את הכלים האישיים לבצע ניתוחים מן הסוג הזה) הן חשובות מאוד. ככל שהנתונים הללו חשופים יותר, כך אפשר לדבר על תהליך הבחירות לעומק יותר.
אני מודה שוב לכל מי שהשתתף בשלב הראשון של המימון, וכל מי שחשב שזה רעיון טוב וסמך עלי, מי שליווה את הפרויקט (גם בביקורת וגם בפרגון). תודה רבה.
דפנה גולדברג-ענבי מוסיפה:
ההחלטה לערוך את הסקר היתה נכונה ואני לא מצטערת על התהליך והאופן שבו זה נוהל בשקיפות בפלוג. אני יודעת שערכתי אותו באופן המקצועי ביותר ויכולה להניח במידה רבה של בטחון שהוא שיקף את הלך הרוח של המתפקדים בקדימה (ולא של הפוקדים…) לעת בה הוא נערך. 10 ימים אחרונים של קמפיין הם דינאמיים ומשמעותיים ביותר במערכת בחירות, במיוחד בכזו שהיתה רדומה ומשעממת עבור רוב הציבור (אפילו רוחמה אברהם אמרה ש”אין אינסנטיב…”.)
הצעתי, והצעתי עדיין בעינה עומד, לערוך ניתוח פוסט-מורטום של תוצאות הבחירות. אנסה, באמצעות טל, להשיג את קובץ הנתונים עם תוצאות האמת ולבדוק אותם אל מול תוצאות הסקר (אלה נתונים שצריכים להיות פתוחים לציבור, לא?). זו חובה מקצועית שלי, כי הדרך הטובה ביותר ללמוד, להסיק מסקנות ולהשתפר בפעם הבאה.
מודה, שעדיין קשה לי לקבל על הטענה ש”אי אפשר לעשות סקרים בקרב מתפקדים”. סקר הוא כלי שמתאים ועושים בו שימוש רק בחברות דמוקרטיות, חופשיות. כשאני למדתי סקרים באוניברסיטה, וזה היה עדיין בתקופת “מסך הברזל” ומדינות קומוניסטיות, זכורה לי הדוגמא של המרצה שאמר, שכדי לדעת את תוצאות הבחירות בברית המועצות מספיק לדגום אדם אחד במוסקבה….
אני באמת מנסה להבין איזה שבב בראש משתנה אצל מתפקד כשהוא עונה לסקר בחירות, פריימריז? למה הוא משקר או רוצה לשקר? זה נובע מפחד, זה מעשה קונדס, או שזה אקט של אדישות? (ואני מוציאה מכלל אפשרות שמתפקדים קיבלו הוראה כזו מלמעלה…. ) זו תופעה שמרתקת אותי ותמשיך כנראה להעסיק אותי. הכי קל זה להרים ידיים ולא לעשות יותר סקרים בקרב מתפקדים. הדחף שלי אומר לי בדיוק ההפך.
שלוש הערות:
1. גם אם יש אנשים שמשקרים בטלפון, הכלים הסטטיסטיים אמורים להתגבר על ההטייה הזאת.
2. ממילא אנשים משקרים לכל הכיוונים. זאת אומרת שאלה ששיקרו שיצביעו לבני והצביעו מופז אמורים להתקזז עם אלה ששיקרו להיפך.
3. אני לא יודע איך זה עבד אבל סביר להניח שללוגיסטיקה (ובעיקר ללוגיסטיקת ההסעות) היה תפקיד חשוב פה.
לענין הסקר, שום מודל סטטיסטי לא יודע לשקלל/להתגבר על נושא קבלני הקולות, התוצאה מוכרעת ע”י אחמד דבאח, איתן שלום .., רק גורם אנושי הבקי בסחר מכר הפנים מפלגתי מסוגל לקמט את הענין וגם אז בסטיות לא קטנות (אבי אבות השיטה הוא פואד)
הבעיה אינה בסקר אלא במציאות. המחדל הוא שכיום, כאשר במפלגות משמעותיות (ליכוד עבודה קדימה) נערכים פריימריס בקרב קבוצת מתפקדים בהיקף של 100,000 איש ואחוז ההשתתפות הוא כמחצית מהם, ניתן לנצח באמצעות 15 עד 20 אלף איש (40%) . כמו כן באותה שיטה אפשר ללהשפיע באמצעות לא יותר מ- 10,000 איש על הרשימה לכנסת, , הציבור שלא מתפקד למפלגות, משאיר את הזירה לפייגלין וזה באמצעות שליטה על 25% יכתיב לדוגמא את מאפייני רשימת הליכוד לכנסת.
יש 3 פתרונות אפשריים:
1. התפקדות המונית למפלגות לצורך השפעה על התהליכים הפנימיים (יש קמפיינים
הקוראים לציבור להתפקד למפלגות)
2. התנהלות מאורגנת לפי השיטה הקיימת (מפקדי ארגזים) ו”גניבת השלטון” ואז שינוי
השיטה כך שינוטרל כוחן של קבוצות אינטרסים (התפקדות המונית של עובדי חב’
חשמל/נהגי המוניות/רוכבי האופנועים …) ו/או קבלני קולות.
3. שינוי השיטה מתוך הבנת האבסורד (סיכוי קלוש, נוח לשחקנים הקיימים)
נ.ב.
קבלני קולות מקצועיים, נוהגים לנדוד (כמו ציפורים) בין המפלגות ולהשפיע לפי הצורך/האינטרס, כל פעם במפלגה אחרת.
קצת מביך. פער של 34 אחוזים בין הסקר לתוצאות.. לא חבל על הכסף?
לא, לא חבל. כל אחד שם מעט. סקרים זה דבר חשוב. וצריך ללמוד מן הטעויות ולעשות אותם בצורה יותר טובה.
לפי נתוני הסקר שלך, שני שליש מהאנשים שהתקשרתם אליהם בכלל סירבו להשתתף בסקר.
מספיק שתהיה הטייה קטנה בקרב אלו שסירבו להשתתף לעומת אלו שהסכימו להשתתף ותוצאות הסקר רחוקות מאוד מהמציאות.
אני חושב שכדאי לשאול למה בכלל לפרסם סקר ולקדם סקר כזה, ואם לא היה אפשר לעשות דברים יותר מועילים במשאבים שהוקדשו לסקר.
אורי, אני רוצה שתדע, חלק מן האנשים זה ‘אבא לא בבית’, ‘אני עשיו במקלחת’, ‘אני בנהיגה’ וכו’. אתה ממשיך ומתקשר ועובד לפי המדגם.
לגבי המשאבים הכספיים – תמיד אפשר לעשות דברים אחרים עם הכסף. אנשים שהשתתפו עשו זאת מרצונם ובידיעתם בדיוק לאן הכסף הולך (וגם אני שמתי כסף, כמובן)
האזנתי עכשיו לראיון עם טל והסוקרת אצל רזי ברקאי. מה אומר – מביך. הסוקרת מתפארת איך הרבה יותר קל לערוך סקרים בקרב מתפקדים, ואיך הסקר נערך “לפי הספר” וכו’. ואז התוצאות מתנפצות בפנים.
והרי זה בדיוק העניין: אם אנשים משקרים בעת מילוי השאלונים, זה לא משנה בכלל מה איכות הדגימה, כי איכות התשובות נחותה. זאת נקודת המפתח כאן, וזה מה שהשכילו להבין סוקרים אחרים.
אורנה, דפנה העלתה פה תוספת לעיונך. היא לא מרימה ידיים. שיטות של סקרים צריכים לדעת להתגבר על הנושא הזה.
לאלה שאומרים חבל על הכסף, הרי לא בכסף שלכם מדובר אלא בכספי, בכספה של טל ועוד מספר אנשים שמאמינים שסקר הוא מידע תקשורתי בדיוק כמו כתבות ראיונות עימותים וכדומה. אתם תחליטו מה תעשו בכספכם ואני בכספי, אם החלטתי לגרוע מעצמי כמה גרושים למטרה שאני מאמין בה זו החלטה שלי ושלי בלבד. אתם מוזמנים להמשיך להצביע בSMS לאח הגדול.
ארנון,
לא היה עדיף שהכסף ישמש, למשל, לתחקיר של טל שניידר על למה בדבוריה יש כל כך הרבה מתפקדים לקדימה ומה הסיפור שם?
אורי, לטעמי לא. ככה זה במפלגות הגדולות המקיימות פריימריז(למשל ביצהר בשטחים עם כמאה מתפקדי ליכוד ושלושה מצביעים בבחירות הכלליות). מי שמצליח לפקוד כמות נכבדת של אנשים שיצביעו כגוש אחד זוכה להון פוליטי לא מבוטל שניתן לתרגם אותו להשפעה וג’ובים וכו’. הנושא כבר ידוע ונחקר.
אני שואל אותך מדוע ציפי ליבני בחרה להתמודד ולבזבז תרומות בגובה מאות אלפי שקלים? (בדיעבד כמובן) גם טל עשתה מעשה בניגוד לעמיתיה בתקשורת תוך לקיחת סיכון בהנחה שמי שלא עושה לא טועה.
אורי, רשמתי לעצמי. בפעם הבאה שאני הולכת על תחקיר, פונה ראשונה אליך (אני כמובן מתלוצצת). אני באמת מאמינה שזה היה חשוב. ואני לא יודעת אם אעשה זאת שוב – הן המימון והן הסקר עצמו.
אני הייתי שם כסף כדי להוציא לפועל תחקיר מעניין – זו לא בדיחה.
ראשית,
היוזמה עצמה והאופן בו בוצע הסקר הייתה חשובה ביותר ובהחלט הייתי מסמן אותו כפורץ דרך בתחום עיתונות הניו-מדיה … זה אינו דבר של מה בכך ולכן יש לקחת את עצם התוצאות בהקשר הנכון שלהן.
לנתונים עצמם, כאמור – ניתוח של מרחבי דגימה דורש גם הכרות עם מאפייניו המיוחדים ולמרות שענף שיטות מחקר נלמד באוניברסיטה כתחום מדעי, הרי שהוא אינו מדע טהור … נדמה לי שמסקנה חשובה מסקר זה ודומים לו שיש בתהליך הניתוח שלהם מקום לא קטן להערכות שאינן “חשבונאיות” טהורות.
כאמור – גם אני וגם אחרים, ציינו כבר במקור את המספר הגבוה של אלו שסירבו להשיב … נכון, יש טענה שזהו אחוז סביר ומקובל וזאת על פי אנשי המקצוע … טעות! פה בדיוק טועים “אנשי המקצוע” ומכיוון שאינם מכירים מספיק את האופי וההתנהלות של מתפקדים \ חברים לגוף פוליטי … אלו אנשים שלרוב הנם בעלי מודעות גבוהה מאוד וחיבור בלתי אמצעי למדיום ולשותפות בו – אחרת לא היו מתפקדים. הנחת העבודה, במקרה הזה, הייתה צריכה להיות
א. כל מתפקד, יש לו אינטרס מובנה ואחרת לא היה משלם מכיסו (או שאחר היה משלם עליו, גם כן מכיסו).
ב. בהתחשב בכך – סרוב להשיב, יכול להתבסס על אחת מהתובנות הבאות של המתפקד:
1. מצביע “חופשי” שהתפקד בזמנו מטעם אידיאולוגי וזה התפוגג … לכן, איבד עניין וגם לא יגיע להצביע.
2. מתפקד “קבלני” שאין לו עניין אידיאולוגי אמיתי ולכן מסרב להשתתף בסקר ומחוסר עניין אמיתי … זה לא אומר שלא יגיע להצביע.
3. מתפקד אידיאולוגי – שורשי ומרגיש שייכות לגוף הפוליטי וסביר שישמח לקחת חלק בסקר.
4. מתפקד אידיאולוגי “מתוחכם” שמאמין שאי-השתתפות בסקר תטה אותו ולכן תועלי לו.
בכל מקרה וכל אחת מהסיבות שנמנו למעלה, גורמת להטייה מובנית של הסקר ובפרט לרעת מועמד שמצטיין בתשתית שטח ו\או תשתית “קולות מאורגנים” וזאת לטובת מועמד שנהנה מתמיכת “קולות חופשיים” ומצביעים “אידיאולוגיים”.
זה, נדמה, בדיוק היה המקרה בקדימה (בשתי מערכות הבחירות, ד”א) וגם בעבודה שבה מסת ההצטרפות של “המצביעים החופשיים” לטובת יחימוביץ’ לא הוערכה נכונה בסקרים וזאת אל מול אי התחשבות בפיזור של “הקולות המאורגנים” בין המועמדים האחרים.
בקיצור, יש דווקא הרבה מאוד ללמוד מן הסקר, השיטה והתוצאה.
היה מעניין לו נערך “סקר המשך”: למי הצבעת בסופו של דבר.
הפרולטר, אלה שלא ענו, עשו זאת ברובם מסיבות טרוויאליות למיניהן. עדיין ב 415 שענו, אתה פיקס לפי המדגם (וזו הרי העבודה של הסוקרת). כך שהתוצאות המאוד רחוקות של הסקר מן ההעדפות ביום בחירות נובעות הן משינויים בהחלטות, מפרישת דיכטר וגם מהצבעה שבטית.
“פרישת דיכטר” ו”שינויים בהחלטות” זה תרוץ שנולד כדי לטעון שהסקר היה טוב, אבל הוא דגם את המצב נכון ליום עשייתו, ולא ליום ההצבעה בקלפי.
התרוץ לא נכון.
אם היה מומנטום בשבוע האחרון זה לטובת לבני, ובסקר שלכם צויין בפירוש שאם דיכטר יפרוש רוב מצביעיו ילכו לליבני.
אי אפשר לסקור הצבעה שרובה הגדול הוא קבלני קולות ולכן סקר הוא כלי לא רלוונטי לפריימריז בקדימה.
קודם כל – כל הכבוד על הסקר שלך – על היוזמה, השקיפות, הביצוע וכו’.
וכן, צריך להבין מה גרם לפער הגדול – האם זו העובדה שדיכטר פרש, שהסקר ישן יחסית או שהמתודולוגיה של הסוקרת לא הייתה נכונה. (ישן יחסית – לגן מקובל לעשות כמה סקרים ולבחון האם יש מגמה, זה גם נותן אינדיקציה על הטיות אחרות).
למעשה ניתוח כישלון החיזוי מעניין בהרבה מתוצאות הסקר ו/או מתוצאות הפריימריז בקדימה (המפלגה כנראה תתכווץ עד חוסר רלוונטיות מוחלט ולא משנה מי מהשניים היה מנהיג אותה).
ומתי הסקר – עם השאלה “האם אתה נוהג לשקר בסקרים?”
אורן, היתה בסקר שאלה שניסתה להבין את נושא השקרים. היא לא נתנה אינדיקציה מספיק טובה. יכול להיות שצריך היה לנסח אותה אחרת. בכל מקרה, תודה.
נדמה לי שבפלחים כאלה קטנים, ובמיוחד במפלגה בזמן טלטלה בנוסף לפרישתו של דיכטר, אין פלא שהסקרים הראו תוצאות שונות.
מתוך הנחה שהסוקרים יודעים לשקלל את הסקר לרבות סטיות – הנובעות משקרים …ועוד מיני עניינים.
אותי מעניינת השאלה- כיצד פרסום הסקר משפיע על הנסקרים מאוחר יותר.
ובכלל מה השפעת פרסומו מבעוד מועד על ההצבעות.
יעל, סקר הוא כמו עוד פיסת מידע שיש בפני אדם. את קוראת טורים בעיתון על קדימה ומושפעת, את קוראת כתבה של עיתונאי שיצא לראיין כל מיני מתפקדים ומושפעת ואת גם קוראת דיווח על תוצאות של 415 שיחות טלפוניות ומושפעת. בסופו של דבר, מי שמצביע, עושה את זה על פי החלטתו ואחריותו. הסקר אינו מהפנט.
אני לא טוענת שסקר הוא מהפנט. אך הייתי רוצה לדעת כיצד הוא משפיע כמו גם כיצד שאר הדברים האחרים שהזכרת משפיעים. סקר ממוקד עניין בוודאי גורם השפעה לבעלי העניין. והתחום של ההשפעה הזה אותי מסקרן….(למרות קבעונות והתעקשות על דעות, קל מאוד ליצור דעת קהל ושינוי בדעת הקהל. ע”ע ההתכוננות למלחמה עם איראן), אותי מעניין אם הסקר עצמו הוא מה ששינה את תוצאותיו.
אני לא מבינה בסקרים ובסטטיסטיקה אבל כן מבינה בלוגיקה –
1. אם סקר לא יכול להביא בחשבון את אחוז ההטיה בעקבות “שקרים”, או לחזות את אחוז אלו שישנו את דעתם, אז בשביל מה לערוך סקרים?
2. אם העונים אמנם לא שיקרו, אז אולי פשוט המדגם לא היה אמין? החתכים לא היו נכונים? או שנעשו בחופזה?
3. נערה הייתי וגם זקנתי, ומעודי לא נוכחתי בנחיצותם של סקרים מלבד לסוקרים…. זה הפך לעניין בפני עצמו, מין בורסת הימורים שמספקת ריגושים ואין לה דבר וחצי דבר עם התכנים והמסרים של המפלגות. בד”כ גם אין להם השפעה על דעותיהם של אנשים ועל נכונותם להצביע.
גם אם הם מתיימרים להיות כלי חיזוי בידי ראשי המפלגה לגיבוש אסטרטגיות או טקטיקות, הרי שאם הם נערכים מבעוד מועד לשימוש כזה, הם לא יכולים להיות אמינים, ואם הם נערכים סמוך לבחירות אינם יכולים כבר לסייע.
צריך לחפש את ההפרשים בין הסקר למציאות במספר מישורים:
1) המתפקדים שיקרו – להתקשר שוב לנסקרים ולשאול אותם מה ענית לסוקר? ומה הצבעת בפועל? ואם יש הבדל, אז למה? אבל זה מאמץ גדול מדי, ולא יקרה. הניחוש שלי, למעט מצביעי דיכטר שעברו למופז, כ30% שיקרו לסוקרים כדי לקדם לדעתם אג’נדה של המועמד המועדף עליהם באמצעות הסקר.
2) במישור הפוליטי – מצביעי לבני “החופשיים” (ותיקי המפלגה, תושבי מרכז הארץ, מבוגרים, “הכח הנשי”…? ) התייאשו מהמנהיגות השקטה / הבינו שמופז חוטף להם את המפלגה מתחת לרגליים בעזרת ה”ארגזים” (מתפקדים חדשים, מיעוטים, פריפריה ועוד ניחושים) והרימו ידיים או הצביעו ברגליים.
3) במישור הפוליטי 2 – מתפקדי המפלגה עזבו להזדמנות הבאה (לפיד?)
4) תקשורתית – קמפיין מוצלח שלמופז שהציג אותו בו זמנית כראש-הממשלה-הבא / מסכן-בתקשורת (רביב דרוקרhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=394281).
נתונים לבדיקה של סעיף 2 יש בסקר. חשוב להשוות תוצאות הסקר עם התוצאות בפועל, כי זהו ה DNA של המחנה שישלוט בקדימה (ושל מקבלי הג’ובים בעתיד).
בכל מקרה, שאפו למופז על הניצחון המרשים, הרבה עבודה לפניו כדי לשקם את קדימה.
טל, להבדיל מה שכתבת ומה שהסוקרת שלך אמרה, אי אפשר “להשתפר” בסקרי מתפקדים, כי סקרים בודקים תופעות סטטיסטיות, לא עדרי בקר המובלים כצאן לקלפי. אם לנסקר אין מושג מה הוא יצביע כי הקבלן קולות עוד לא דחף לו פתק ליד, ואולי גם הקבלן קולות עוד לא החליט, (וברור שהשיקול שלו איננו אידאולוגי), אז כל סקר ייכשל. חיזוי תוצאות פריימריז זו עבודה לכתבי מפלגות טרחנים שיש להם עצבים לספור כל קבלן קולות, לא לפרופסורים לסטטיסטיקה מאוניברסיטת תל אביב.
בנוסף, אם נניח צריך בשביל לנצח בפריימריז 25,000 ראשי בקר שישימו את השם שלך במעטפה, אז בהשקעה של חמישים שקל לראש בקר, כלומר מיליון ורבע שקל אפשר להביא ולשנע אותם. בשבילי מיליון ורבע שקל זה סכום דימיוני, אבל עבור אנשים מוכשרים וחרוצים (גם אם אני לא מסכים עם תפיסת עולמם) כמו לבני, מופז, נתניהו, שרון וכו’, מדובר על סכום סביר בהחלט. כך שלהבדיל מבחירות כלליות בהן אירגון יום הבחירות יכול לשנות אחוז אחד (30 אלף מצביעים) לכל כיוון, הרי בפריימריז יום הבחירות זה הכל.
שלישית: תמיד, אבל תמיד, הסקרים טועים לטובת המועמד עם הדימוי ה”לבן”, לטובת פרס מול בגין, לטובת פרס מול נתניהו, לטובת אברום בורג מול פואד, לטובת פרס מול עמיר פרץ, לטובת לבני מול מופז.
את התופעה הסטטיסטית המובהקת והמופלאה הזו, דוקא שוה לחקור.
אבל למה, לכל הרוחות, יוסי ורטר חייב ללכלך? גועל נפש.
בלוגרים שלא מצטערים ולא מתנצלים יותר מטרידים מפולטיקאים של עושים זאת כי אלו האחרונים הם לפחות מקצועיים בעניין. ממכן אני צופה לקצת יותר אינטגריטי. אני לא סטטיסטיקאי ולא מבין כלום בסקרים. כששמעתי על הסקר שלכם ליגלגתי עליו אינטואיטיבית.
דיי רבעק, זו הייתה הפלצה. וכשבורח פלוץ מתנצלים וממשיכים הלאה. לא נאחזים בקרנות המזבח ובוודאי שלא אומרים משפטים כמו אני לא תמתנצל ולא מצטער. תיכף גם תספרו שהפקס’ שלכם מוצף בהבעות תמיכה ושתמשיכו בדרך זו ובלה בלה בלה..
דיי! מביך!..
חג שמח.
הסקר היה בסדר גמור – המתפקדים היו הבעייה. אני רציני לגמרי – וזה הלקח מכל הסיפור הזה. תופעת הארגזים קיימת בכל המפלגות – אבל באף מפלגה היא לא הכריעה בחירות בצורה כ”כ חד-משמעית. בפריימריס של פרס נגד פרץ היה דבר כזה – אבל לא בכאלה פערים ובכזו עוצמה.
הסקר כשל בנקודה שבה אין סקר שיכול להצליח (אלא אם כן הוא מקבל נתונים סודיים לגבי אופן ההתפקדות של כל נסקר – האם בא לבד, האם כקבוצה, ומי ה”מגייס” שלו), ולכן מיותר לבוא בטענות לעורכות הסקר בנקודה זו. למופז היה סקר מצויין בפריימריס הקודמים, ואני חושב שעכשיו כולנו יודעים מה הסיבה לכך: לסוקר של מופז, שהחזיק בידיו נתונים מדוייקים של הפוקדים הגדולים, היקף המפקדים שלהם, ושמות המתפקדים שלהם – יכול היה לדעת בצורה טובה לאין שיעור מכל סוקר חיצוני, איך מתפלגים המתפקדים. לרשות טל ודפנה עמדו נתונים בסיסיים של כתובת, תאריך התפקדות וכד’ – אבל לא “הנתונים שמאחורי הנתונים” (שמות הפוקדים, למי שייכים המתפקדים הנסקרים – ועם מי סגר הבוס שלהם…). כל זמן שאין את הנתונים האלה, פשוט לא לעניין לתקוף את הסקר או הסוקרות. זה היה ניסיון ראוי להפליא – וגם אי-הדיוק שלו הוא הצלחה כבירה מבחינתי – שכן הוא קרע את המסכה השקרית שרואה משהו דמוקרטי בשוק המביך הזה שנקרא “פריימריס במפלגת כלום”. סקרים היו ונותרו כלי ראוי – ובסביבה של דמוקרטיה נורמלית (אדם אחד – קול אחד), הם משקפים את המציאות. לו נערכו בקדימה בחירות דמוקרטיות, אני מניח שהסקר היה קרוב בהרבה למציאות. מצד שני, לו נערכו בקדימה בחירות דמוקרטיות – היא לא הייתה קדימה…:)
גם בעבודה ובליכוד יש מתפקדי ארגזים, ובמספרים גדולים – אבל יש רוב מובהק של מתפקדי אמת, והעבודה הוכיחה זאת בענק בנצחונה של שלי על שני פוקדי הארגזים (בוז’י והמגזר, ופרץ והמגזר), הגם שכמובן שגם היא נהנתה ממפקד ארגזים של עיני בסיבוב השני…
.
ודבר אחד, לגבי התופעה המדהימה של חמולות המתפקדים מהמגזר:
תופעת מתפקדי המגזר (בכל שלוש המפלגות) ממש לא דומה לתופעה של מתפקדי פייגלין. מתפקדי פייגלין, תלאהבו או שלא תאהבו, באים בכדי להשפיע על אידיאולוגיה, ואין לאיש עוררין על היותם חלק מאותו מחנה פוליטי (הימין הציוני). מתפקדי חמולות בעבודה/קדימה/ליכוד הם ממש לא חלק מאותו מחנה (מה לעשות, העבודה וקדימה הן אמנם מפלגות שמאל, אבל הן שמאל ציוני), וההתפקדות שלהם ממש לא נעשית מתוך החלטה אישית של אדם לסייע לקדם אידיאולוגיה (פייגלין הוא לא הבעלים של מתפקדיו ואינו יכול להבטיח להם כלום מלבד מלחמה לקידום אידיאולוגיה שבה הם מאמינים – מתפקדי הארגזים, לעומת זאת, באים כדי לקדם אג’נדה לא אידיאולוגית-בעליל).