זה כמו ב’טיטאניק’: למטה נפער חור, למעלה עוד מנגנים בפסנתר, שרי רוט בטור הפוליטי על מצבה הקשה של מפלגת ש״ס
תגידי, מה קורה עם דרעי, מה קורה עם ביבי, מה עם שרה – אז מה באמת קורה איתם? • מה אפשר ללמוד מסכסוך שהתגלגל לפתחו של יו”ר ש”ס? • מתי טוכפלד פרסם סקופ שהוביל את הרצוג לחקירה. אותו מתי פרסם סקופ שהעכיר לש”ס את האווירה – איך הגיבו שני הצדדים ומי יצא מענטש?
1.
תגידי, מה קורה עם דרעי?
השאלה הזו ליוותה אותי במהלך השבועות האחרונים, בכל מקום אליו הגעתי. במסדרונות הכנסת, אבל לא רק. ימים חלפו, ונוספה שאלה נוספת: תגידי, מה קורה עם ביבי? ומאתמול, יש עוד שאלה: תגידי, מה קורה עם שרה?
מדינה שלמה מתהלכת אחוזת ספקות, מתעניינת באשר למתרחש בחדרי החקירות. העיתונאים לא באמת יודעים מה מתרחש שם. הדלפה פה ושם אינה מספקת תמונה מלאה. כל שנותר הוא לשפוט על פי מצב רוחם של הנחקרים. הבעיה היא שחלקם לפחות יודע להציג הצגה מושלמת, ולשחק את משחק ‘הכול טוב’.
מאחר ועיתונאי אינו איש משטרה, גם לא מהפרקליטות, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם לשפוט לפי סדר יום המציג ‘כלום לא קרה’, שלושת הדמויות הללו פועלות באופן זהה: נתניהו ממשיך לשדר ‘עסקים כרגיל‘ ולנהל את המדינה; דרעי את ש”ס ומשרדיו; ושרה מתנהלת לפי סדר יומה הרגיל.
אבל כולנו יודעים, שאת המצב המשפטי האמיתי יודעים רק הנחקרים, החוקרים, עורכי הדין ואולי עוד אי אלו מקורבים. מי שלא יודע – מפטפט, ומי שיודע – שומר על שתיקה.
אבל יש בחינה נוספת, והיא ההתייצבות של קהל התומכים לצד הנחקר. בעוד בליכוד התארגנה הפגנת ענק ביום רביעי בערב, בש”ס שומרים בשלב זה על שתיקה. הכינוס היחיד היה בערב תשעה באב, והוא הוקדש להכרזה על עיתון ‘הדרך’. שום מילה על חקירות.
האם זה אומר שקהל הבית של ש”ס אינו מתייצב כאיש אחד לצד המנהיג? קשה לומר. שכן, אחרי הכול גם בליכוד לא כולם מגינים פה-אחד על נתניהו; גם בליכוד לא חסרים קולות מבפנים הקוראים לראש הממשלה להכריז על נבצרות. גם לליכוד יש מחנות ‘אלי ישי’ משל עצמם. ולכן, לא בטוח שניתן להצביע על הבדל.
איפה בכל זאת נעוץ הבדל ענק? בסקרים.
אז נכון שסקרים, כפי שפרס המנוח נהג לומר, טובים רק כדי להתבשם בהם, אבל בכל זאת: בעוד הסקרים מנבאים לליכוד זינוק, בש”ס המצב עגום מאוד. הסקרים הטובים, והם מעטים, מעניקים לדרעי 6 מנדטים, נפילה קטנה לעומת התוצאה בבחירות לכנסת ה-20.אבל יש גם את הסקרים הפחות טובים, המצביעים על כך שש”ס מגרדת את אחוז החסימה. בין לבין, ברוב הסקרים שפורסמו בחודשים האחרונים מקבלת המפלגה הספרדית 5 מנדטים. לא רחוק מאוד ממה שקיבלה המתחרה ‘יחד’.
וזה, כבר עצוב.
2.
בשטח, המצב של ש”ס קצת פחות פשוט.
הנה סיפור ששמעתי לפני מספר ימים. באחת הערים החרדיות מכהן נציג ש”ס בתפקיד פוליטי בכיר. כדי שלא להסגיר את הנפשות הפועלות, לא אפרט מהו התפקיד והיכן על המפה ממוקמת העיר.
באותה עיר ישנו פעיל ש”ס נוסף המכהן בתפקיד חשוב, אך לא פוליטי. האיש נחשב מקורב יותר לדרעי מהנציג הבכיר.
היה זה בערב חג השבועות, כשבין השניים חלף חתול שחור, שמן ומאיים. הרקע: בקשה של הפעיל מהנציג להקצאה כלשהי – בקשה שלא נענתה בחיוב.
העימות התגלגל לפתחו של יו”ר ש”ס. מעדות מכלי ראשון סיפר לי אדם שמוכן להישבע כי שמע מדרעי שבכוונתו לפטר את הנציג. נדגיש, אין לכך כל אישור רשמי.
האם הנציג פוטר? תהיו בטוחים שלא.
אז מדוע אני מספרת את הסיפור? כי תחושת אי הוודאות השוררת כיום בשטח של המפלגה הספרדית – מדאיגה.
שכן, יכול להיות שבן-שיחי הוא אדם בעל דמיון מפותח שהגה ממוחו את כל הסיפור, כולל שהיו”ר רצה לפטר נציג, וצירף לה פרשנות מרחיקת-לכת לפיה נמנעו הפיטורין ‘בגלל המצב והחקירות’, ובגלל ש’היום אף אחד לא יפטר אפילו זבוב בש”ס’.
אבל צריך לקחת בחשבון גם אופציה נוספת: שהסיפור אכן התרחש, אך כשהאדמה רועדת, אתה לא מזיז אפילו לא דף נייר דקיק ממקומו.
או במילותיו: “זה כמו על הטיטאניק. למטה באוניה כבר נפער חור, אבל למעלה עוד מנגנים בפסנתר. מנגנים שגרה. טלטלות לא יעשו”.
לא זזים. בקושי נושמים.
3.
הימים ימי תחילת ממשלת נתניהו הרביעית. יצחק הרצוג עומד בראש ‘המחנה הציוני’ ופוזל פנימה. ראש הממשלה חפץ בכך בכל מאודו. החבירה אל ‘הבית היהודי’ לא הייתה אידיאלית בעיניו, מה גם שהיא גוררת אותו ימינה מדי, על פי השקפת עולמו המדינית, בטח בימים ההם, ימי כשהנשיא ברק אובמה על כס הנשיאות.
בימים ההם ישב על כס העורך הראשי ב’ישראל היום’ עמוס רגב, ובעיתון דבק הכינוי ‘ביביתון’. אם במהלך השבועות האחרונים קמתם לבקרים עם סקופים מהדהדים של העיתון – אז היה זה נדיר מאוד.
ובכל זאת, את הבוקר ההוא לא ישכח הרצוג, מן הסתם, כל-כך מהר. העיתון דיווח כי “הרצוג ניהל במשך שנים מאבק ציבורי נגד רפורמה בחברות כוח האדם הסיעודיות, ענף המגלגל מיליארדים, רפורמה שלה התנגדו החברות בתוקף, מחשש לפגיעה בהכנסותיהן”. מרואיין נשלף וסיפר כי לקראת סיום המאבק, כאשר הרפורמה אושרה, הועברו אל הרצוג “עשרות אלפי שקלים מגורם בחברת הסיעוד” – הכול כדי לנהל קמפיין שלילי נגד יו”ר מפלגת העבודה דאז, ח”כ שלי יחימוביץ’.
עוד בכיר לשעבר במפלגה צוטט: “הרצוג אכן נרתם לעניין ובמסגרת זו פנה אליו על מנת שייפגש עם נציגי חברות הסיעוד במטרה לסייע להן במאבק הציבורי והמשפטי נגד הרפורמה, שנידונה באותם ימים במסגרת חוק ההסדרים בכנסת”.
למה נזכרתי בפרשה הזו? אז זהו, שלפני מספר שבועות פרסם אותו כתב, מתי טוכפלד, סקופ לפיו מתרחש מעין ‘מרד’ בש”ס. לפי המידע שבידו, מידע שגובה בהקלטה, כמה מהח”כים שוחחו על האפשרות שאריה דרעי לא יוכל להמשיך ולעמוד בראש המפלגה, והסכימו כי אין להסכים שבראש ש”ס תוצב ‘בובה’ עליה ישלוט היו”ר הנבצר מרחוק, אם וכאשר – אלא אחד מהם יוצב בראש.
הפרסום הכה בתדהמה את בכירי ש”ס, ומקורבי דרעי שיגרו כחשה שנחתמה, כביכול, על ידי כל חברי הכנסת של ש”ס. האם בפועל הם חתמו? משיחה עם אחד מהם לפחות, מתברר שלא.
“נחייב אותם ללכת למכונת אמת”, אמר ח”כ יגאל גואטה. עד היום, אגב, איש לא הזמין אף לא אחד מהח”כים לעשות היכרות עם הפוליגרף.
אילו נדרשו, היו הולכים? “קודם שדרעי ילך למכונת אמת ויספר לנו האם בחקירות נגדו יש שמץ מן האמת”, אמר לי אחד מהח”כים, בלגלוג.
האם שני האייטמים הללו דומים? כן ולא.
כן – כי שניהם משגרים ‘פצצה’ לעברו של יו”ר מפלגה, דרעי והרצוג. לא – כי בעוד הסיפור הראשון הוביל בפועל לפתיחת חקירת משטרה כנגד הרצוג (חקירה ממנה יצא ללא כלום, בעוד נגד שניים מיועציו יש החלטה על כתב אישום בכפוף לשימוע), השני רק מעכיר אווירה. הוא לא באמת מכיל בתוכו מידע מפליל.
אבל בעיני, ההבדל המשמעותי בין שני הסיפורים נוגע לאופן שבו בחרו הדוברים ונשוא המידע להגיב. בהתחלה, הם נהגו באופן זהה.
הנה התגובה ששוגרה למערכת ‘ישראל היום’ מהמחנה הציוני: “מהמחנה הציוני נמסר כי ‘הניסיון המתוזמר של אנשי שלדון להתקיף בהשמצות שאין להן כל שחר את המועמד לראשות הממשלה יצחק הרצוג, האיש שהולך להביא לקצו את שלטונו הכושל של נתניהו, אינו ראוי לתגובה”. דומה מאוד לתגובה של ש”ס לידיעה.
ובכל זאת, לאן אני חותרת ואיפה הגיע ההבדל?
ובכן, מאז פרסום הידיעה על ש”ס פורסמו ב’ישראל היום’ עוד ידיעות על המתרחש במפלגה הספרדית. בדיוק כפי שפורסמו מאז הידיעה ההיא על הרצוג, עוד ידיעות רבות שלא אהבו ב’מחנה הציוני’. ובכל זאת, בשיחה עם מתי טוכפלד הוא מספר על מה שקרה מאחורי הקלעים באותם ימים סוערים.
היה זה כשפגש את הרצוג במזנון הח”כים. חלק מהמעורבים בפרשה, לא הרצוג, היו כבר לקראת הגשת כתב אישום. “אבל הרצוג עצמו התנהג באופן מקצועי. זה היה בפגרה, כחודשיים שלושה אחרי, כשהבן אדם נחקר כמה פעמים באזהרה, הוא רואה אותי בכנסת ואומר לי: ‘אתה לא בסדר, הכל בגללך’.
“שאלתי: ‘מה קרה? מה אתה רוצה? הגיע אלי חומר, אני עושה את העבודה שלי’. לא חלפו אלא דקות אחדות והאווירה חזרה להיות נחמדה וחביבה, בדיוק כפי שהרצוג יודע לעשות. מאז ועד היום אנחנו חברים, נפגשנו לא פעם, הרצוג הבין שסך הכול עשיתי את עבודתי”.
בש”ס, לא צריך להיות חכם גדול כדי להעריך, זה לא יקרה.
אם אתה עיתונאי שמפרסם ביקורת על המפלגה, אחת דינך: החרמה. כאילו באמת קשרת קשר עם אויבי ש”ס לדורותיהם, כאילו לא ביקשת סך הכול לעשות את עבודתך העיתונאית.
“ככה מתנהגים, כמו בן אדם”, סיכם טוכפלד את ההתנהלות של הרצוג.
וכמה שהוא צודק.
איך אמר פעם השר לשבר יוסי פריצקי בראיון עיתונאי על איילה חסון, העיתונאית שחשיפתה הובילה לפרישתו מהחיים הפוליטיים? “היא בסך הכול עשתה את עבודתה”.
אז תהיו הרצוג, תהיו חכמים.
4.
הרצוג? תראי איך הרצוג סיים, יהיו מי שיענו לי. ואני אמשיך – ואתעקש. בעיני הרצוג מסמל פוליטיקאי עם ערכים, מנעטש. העובדה שהוא אינו ניצב עוד בראשות העבודה היא, בעיני, הפסד למפלגה. ואם תרשו לי, הייתי מעזה לזרוק הערכה, שלא אתפלא אם גם תתממש: לדעתי, יום יבוא ובמפלגה יבינו ששיטת עריפת הראשים המהירה משחקת רק לרעתם. הם עוד יתגעגעו להרצוג, לערכים עמם הנהיג את המחנה הציוני.
האם הוא יחזור? זה לא הזמן לשחק בניחושים. רק ימים יגידו.
אהבתי את הרצוג
הביא הישגים ויושרה
תודה שרי. מרענן כרגיל.
הרצוג יכול להיות במקסימום שר מקצועי טוב. הוא לא קורץ מחומר של מנהיגים. זה פשוט מאוד.