בעבודה שוקלים – להמשיך הלאה או לתמוך במועמד המוכר?
בשבוע הבא יתמודדו ראש בראש פרץ הוותיק וגבאי החדש. במי תומכים חברי הכנסת המשפיעים במפלגה, האם מוצאם של המתמודדים רלוונטי ומי יכהן כיו”ר האופוזיציה בפועל אם גבאי ייבחר?
אתמול הסתיים שלב ראשון באחת ממערכות הבחירות המסודרות והמתוקתקות ביותר שיצא לי לראות. פריימריז מורכבים, עם פיזור מפלגתי בין 5 מועמדים ריאליים. כל אחד מן המועמדים משך לקלפיות אלפי מתפקדים ושיעור ההצבעה היה גבוה יחסית (59%) עבור בחירות מקדימות. כל זאת ללא בעיות לוגיסטיות בעמדות ההצבעה, ללא עיכובים בפרסום התוצאות. זה בפני עצמו, ניהול יום בחירות מסודר, הוא אירוע נדיר במחוזותינו.
בסוף היום, עם היוודע התוצאות: 32.7% לעמיר פרץ ו 27.08% לאבי גבאי נותרו חברי מפלגת העבודה עם השאלה הבאה. ללכת על האיש המוכר, החביב, חיית השטח הוותיקה של מפלגתם, מי שגם הלך וחזר ולעיתים אכזב את בוחריו, עמיר פרץ? או להצביע עבור המועמד החדש, רק בן 50 ורק כמה חודשים חבר מפלגה, מי שמציע רוח רעננה, עסקית אך לא עסקנית, אבי גבאי?
שני המועמדים יוצאי עדות המזרח, ועד כמה שזה נשמע מוזר, לכך יש רלבנטיות עצומה בשמאל כיום. אנשים רבים מאמינים שרק עם מועמד יוצא עדות המזרח הם יוכלו לשכנע את הציבור הישראלי שמפלגת העבודה מחוברת לעם. אין לזלזל בתובנה הזו. מפלגת העבודה, לשעבר מפא״י הואשמה בפערים הכלכליים הקשים עם עולי מדינות ערב ומנסה במשך עשרות שנים לתקן את התדמית ולהראות מחויבות לשכבות החלשות. כעת, בין אם זה גבאי או פרץ בראשות המפלגה, הטיעון שלהם על מחויבות לפריפריה, לאנשים הפשוטים – יישמע יותר אמין.
אך איך יחליטו הבוחרים בין שניהם? פרץ זכה ב 10,141 קולות. האם זו התקרה שלו, כאשר שאר קולות הבוחרים שהתפזרו בין מרגלית, הרצוג ובר-לב מבטאים את אותם האנשים שלא סומכים עליו יותר, שרוצים לראות דם חדש? אנשי פרץ יצטרכו לעשות מאמצים כבירים בימים הקרובים כדי לשכנע את אותם 12 אלף איש (מעט יותר, חיבור סך השלושה) שרצוי וראוי לתמוך דווקא בו
ויש רק כמה ימים לשלב ב׳ של הקמפיין, מעניין יהיה לראות אם פרץ יזנח את הממלכתיות או אם גבאי ינסה לשלב קמפיין שלילי. התדמית של מפלגת העבודה גם ככה בצרות, ולכן נדמה שעדיף לשני המועמדים להעביר כמה ימים באדיבות ובשעמום (אך איך אפשר יהיה למשוך בצורה כזו את הבוחרים לקלפיות?)
במפלגת העבודה נותרו כמה דמויות מפתח על הגדר. שלי יחימוביץ׳, איתן כבל, סתיו שפיר ומרב מיכאלי הצביעו עבור המועמד שלהם אתמול מאחורי פרגוד, מבלי לחשוף את העדפותיהם. מדובר ב 4 ח״כים מן העשיריה הראשונה של המפלגה. זה כמעט בלתי נתפס שהם ימשיכו להחזיק את הקלפים קרוב לחזה ולא ישתפו את הפעילים והתומכים במי הם תומכים.
ספיר, במיוחד, מי שהתבטאה בבוטות רבה נגד הרצוג בעבר, ומי שיש לה עוקבים ותומכים רבים בדור הצעיר של המפלגה מתנהלת באורח מוזר כאשר אינה מפרסמת את מי היא מעדיפה. היא מהאו״ם?
מיכאלי מסיימת בעוד כמה ימים את תפקידה כיו״ר הסיעה ומעבירה את השרביט לח״כ חיליק בר. בעברה זכתה מיכאלי לתמיכה משמעותית מעמיר פרץ, אך בכנסת ה 20, התייצבה לצידו של הרצוג בכל דבר ועניין. כעת, כשהרצוג בין המפסידים, מיכאלי משוחררת לחזור לתמיכה בפרץ וכבר הכריזה על תמיכתה בו.
אשר למלכה הבלתי מעורערת של מתפקדי העבודה, שלי יחימוביץ׳. ובכן, אנשיה עבדו עבור גבאי. זה היה ברור בשבועות האחרונים שהיא שיגרה לעברו את כל התותחים הכבדים שלה. זכייתו של גבאי בראשות העבודה (אם וכאשר) עשויה להפיח חיים במעמדה הפוליטי של יחימוביץ׳. כעוף החול, אחרי תקופה פוליטית קשה במיוחד, גבאי עשוי להיזקק לה, שתמלא את תפקיד יו״ר האופוזיציה עד שהוא יוכל להיבחר לכנסת ה 21.
הייתי מצפה לדברים שמעבר לבנאלי, הידוע וגם השחוק.
זה נראה שהכל אישי
הרצוג – תומך בפרץ שבזכות תמיכתו בו בפעם הקודמת (באופן סמוי; פרץ היה אז רשמית מחוץ למפלגה) ניצח את שלי.
מרגלית – תומך בפרץ כי פרץ צריך לידו פנים חדשות ומרגלית מנסה להכנס למשבצת; אצל גבאי צריך ותיקים ומנוסים ליד ואין לו מקום
עומר ברלב – התחיל ברעש וגמר כמו אורה נמיר וחיים רמון. השגרירות בסין פנויה?
ברק, לוין עמי איילון – הוותיקים והמנוסים ליד גבאי
מעבר לזה שפרץ עשה לו מנהג לנעוץ סכין בגבם של מייטיביו. כך היה עם פרס ב2005 כשהתחייב לפני שובו למפלגה שלא יתמודד מול פרס – אז התחייב, על הקרח התחייב. וכך הפעם שהשפיל את הרצוג.
אבל גם הרצוג צריך לדעת שנמר לא הופך עורו וגם כושי לא הופך חברבורותיו ופרץ לא מגלח את שפמו…