מנדלבליט השושבין של העדר המנהל התקין

הסעיף האחרון – מספר 42 – בהסדר ניגוד העניינים שכפה היועץ המשפטי מנדלבליט על שר התקשורת דאז בנימין נתניהו נקבעו הדברים הבאים:

למי שהיה אז שר התקשורת – מותר היה, כן מותר – לעסוק ברשות השידור ותאגיד השידור הציבורי. הסדר ניגוד העניינים הנ״ל לא הועלה מיזמתו של מנדלבליט. מה פתאום שהוא יזום מהלך נגד ראש הממשלה, אשר תחתיו ישב כמזכיר הממשלה?

הוא הועלה כתוצאה מפניות של ח״כ זהבה גלאון ליועץ המשפטי ופניה לבג״צ.

הסדר העניינים נכנס לתוקף וצחי הנגבי מונה לטפל בענייני בזק וגרורותיהם. אך אז, סביב סוף הסתיו, נודע לציבור הרחב שראש הממשלה נתניהו נמצא תחת בדיקה ואחריה חקירה פלילית בנוגע לחשדות שעסק בסגירת דילים בתחום התקשורת.

מעגל החברים שלו הקשורים לענף התקשורת התרחב: אלוביץ, מוזס, אדלסון, פאקר, מילצ׳ן. כולם קשורים בענפי התקשורת בישראל ובחו״ל.

לפי החשדות לכאורה, נתניהו ניסה להשיג משקיעים לידיעות אחרונות, בדק היתכנות של הסכמי סגירת תפוצה וחלוקת שוק בין ישראל היום לידיעות אחרונות, התערב בהכתבת זהות בעלי טורים.

גלאון פנתה ליועץ המשפטי שירחיב את הסדר ניגוד העניינים של נתניהו ושיורה לו לא לעסוק בנושאי התקשורת הנמצאים בניגוד העניינים.

בתגובה, התפטר ראש הממשלה מתפקיד שר התקשורת (רק באופן זמני) והגיש תצהיר חתום על ידי מזכיר הממשלה צחי ברוורמן, האומר שמכיוון ואינו שר התקשורת יותר (ל 3 חודשים) העתירה מיותרת. בג״צ דווקא לא חשב שהעתירה לגמרי מיותרת – וכרגע הם אמורים לקבוע מועד לדיון מורחב.

אגב, ב 21 במאי שר התקשורת לשעבר נתניהו אמור להיכנס בחזרה לתפקידו כשר התקשורת הבא, כיוון שאז פוקעת מעצמה כהונת ממלא-המקום שר התקשורת הפיקטיבי הנגבי אשרבעת שהותו בועידת איפא״ק נסגרים כל ענייני התקשורת במדינה.

הבוקר (יום א׳ 2 באפריל) נוסף נדבך נוסף: במענה לפניות ועתירות מקבילות (הרצוג, התנועה לאיכות השלטון) חזר מנדלבליט לאותו סעיף 42 שהבאתי בפתח הפוסט וקבע: אין מניעה שנתניהו יוותר השר לענייני רשות השידור, השידור הציבור, תאגיד השידור החדש.

האם אכן, ״עצם העיסוק בחוק השידור הציבורי הישראלי אינו מעורר חשד לניגוד העניינים״ כפי שכתב דני חורין, הממונה הבכיר מטעמו של היועמ״ש?

מי שחשוד שבחש במספרי תפוצת העיתונות וכתוצאה מכך, נגע גם בשוק הפרסום. מי שעסוק בלהציע שמות בעלי טורים למו״ל מוזס, ראש ממשלה שמוכן ל״מכור״ חוק מדינה בנושא גביית תשלום על העיתון ישראל היום (הצעת חוק שעד היום מכנים אותה בישראל היום, החוק לסגירת עיתון) בתמורה לסיקור הוגן בידיעות אחרונות – התנהלותו אינה מעוררת חשד לניגוד עניינים?

ראשית, מדוע מנדלבליט שאמר לנתניהו להסיר ידיו מתיק התקשורת, נוקט פה בעמדה דווקנית, פורמליסטית? האם לאור ניסיון העבר עם נתניהו, שבחש בכל מה שאפשר בענף הפרינט, הגיוני להעניק לו חסד? הוא מקבל הנחת תום-לב כמי שלא ישתמש בניגוד עניינים בכל רגע נתון? האם לא סביר יותר להתבונן עליו (מבחינה משפטית) כ״שור מועד״?

שנית, גם אם לא היה ״שור מועד״, נתניהו מקבל לחיקו את תיק התקשורת בעוד 49 ימים בדיוק. בזמן שהוא ״אינו שר התקשורת״ הוא מטיל מורא על כל הגורמים הרלבנטים בשוק. זהות מגישה, מעורבות בזהות חברת הפקה חיצונית, חשדות שהוא מביא לפיטורים עקיפים של עיתונאים שגויסו ואינם לרוחו, תחקיר שכביכול מטריד אותו. היש ניגודי עניינים יותר מזה?

אם היועץ המשפטי מנדלבליט היה הגון, ואם טובת האזרחים הישראלים (המממנים את הכל) – היתה בראש מעייניו, לא רק שהיה פוסל את נתניהו מלכהן כשר תקשורת זמני או קבוע – הוא אף היה מתרשם ממשחק המחבואים שמנהל הנגבי ומרחיק את הליכוד מן התיק הזה. אחרי השבוע האחרון, זה ברור שמינויו כממלא מקום שר התקשורת היתה הלצה פנימית של עובדי משרד ראש הממשלה ומנדלבליט ביניהם מכהן כשושבין העדר המנהל התקין.

והערת סיום: המתווה שנבנה בהסמכות כלליות של מנכ״לי המשרדים התקשורת והאוצר לא ברור. הדבר שעמד לנגד עיני שר האוצר הוא שמירה על מגבלות התקציב. אם יתבהר שכל המהלך החדש מייקר בהרבה את עלות השידורים הציבוריים, האם כחלון יפרק את ההסכם?

היתכן שכחלון מחכה שבג״צ יפסול את ההסדר? ירווח לו אז?