פריימריז הגברים בעבודה

מפלגת העבודה הודיעה על בחירות לראשות המפלגה שיערכו ב 3 ביולי (סיבוב ראשון) ו 13 ביולי (סיבוב שני). לאור מצבת המתמודדים המרובה, יש להניח שסיבוב שני יהיה הכרחי ומנגד, מספר מן האנשים שהכריזו על התמודדות יפחת עד אז. המועד האחרון להכריז על התמודדות על ראשות המפלגה הוא 1 במאי.

עם מעברה של שלי יחימוביץ׳ להתמודדות על ראשות ההסתדרות והיוותרה של ציפי לבני כשחקנית צד, שמנסה להוביל את כל האגף המרכז-פוליטי הישראלי לפריימריס פתוחים, ועם היחלשה של מרצ והעומדת בראשה, זהבה גלאון – אנחנו חוזרים לתקופת הגברים-בלבד בפוליטיקה הישראלית. כמובן שזה מאכזב וקשה לצפיה. אפשר היה לחשוב (לחלום) שהפוליטיקה על טהרת הגברי בישראל היא נחלת העבר, אך נדמה שדווקא העליה המרשימה במספר חברות הכנסת בכנסת ה 20 (33), שרות, מנכ״ליות משרדי ממשלה ויושבות ראש מפלגות  – היתה  רק תקופת פריחה מגדרית קצרת מועד. הימים שבהן גלאון, לבני ויחימוביץ׳ הוליכו את המרכז-שמאל, חלפו להם.

בימין הפוליטי יש שרות מובילות, מירי רגב, איילת שקד, ציפי חוטובלי – אך אף אחד מהן, למעט אולי רגב נערכות להתמודדות על ראשות מפלגתה. שיטת הריצ׳רץ שכחלון התיימר להוביל, נזנחה על ידו (והוא אפילו לא מתאמץ למנות נשים לתפקידים בכירים באוצר ומקרב מפלגתו בחר אך ורק בגברים לתפקידי שרים). היחיד שנותר עם אג׳נדה מגדרית בעברו, הוא יאיר לפיד, וגם שם, עם החיפושים אחרי השני לו – גנרל – לא נדע לאן עוד נתדרדר.

להלן סקירה קצרה של המתמודדים והדמויות הרלבנטיות עד כה, לרבות חוזקות וחולשות

התחמן. יצחק הרצוג, יו״ר העבודה, לא הודיע בינתיים אם יתמודד על ראשות העבודה (יש לו עד 1 במאי להכריז). הוא סוגר שלוש שנים וחצי בהנהגת העבודה שידעו עליות ובעיקר מורדות. נישא על גלי החשיפות האחרונות של ברק רביד בהארץ (מהלכי ועידות השלום שלא התקדמו), הוא זוכה לעדנה קלה בשבועות האחרונים. ספק אם הפרסומים הללו יסייעו לו להתגבר על הקושי שלו: תסכול הולך וגדל של אנשי שמאל- מרכז בישראל מלראות בו כמנהיג שיכול לנצח בחירות, גם אם נתניהו יאלץ לפרוש.

השקרן. איתן כבל, יו״ר ועדת הכלכלה, נגלה בשבוע האחרון כמי שלא מעניינת אותו הסתדרות העובדים, מנבל את הפה ולא אומר אמת, בלשון המעטה. מצבו הפוליטי בכי רע, והוא עסוק כרגע בלסייע לשלי יחימוביץ׳ לגבור על הכשלים הפרוצדורליים בהתמודדות להסתדרות. גם לאחר שיסתיימו שם ההליכים המשפטיים, ספק אם כבל יצליח לשקם את תדמיתו הפוליטית הפנים-מפלגתית ולהתייצב כמוביל למערכת הבחירות הנוכחית. בחודשים האחרונים, כבל הודיע שתמך בניסנקורן והתחרט, ותמך ביחימוביץ׳, והודיע שלא עשה דיל, ונחשף בהקלטה עם פירוט הדיל אשר לאחריה הגיע גם המסמך. בקיצור, מבוכה רבתית, ספק אם יוכל לרוץ כעת.

הבזבזן. אראל מרגלית, ח״כ מאז 2013, מקדיש את כל מרצו וכספו להתמודדות על ראשות המפלגה. לזכותו עומדת פעילות מרשימה באיזור קרית שמונה, יזמות פוליטית של הקמת פרויקטים מקומיים היוצרים מקומות עבודה. עוד לזכותו עיסוק מוגבר, כחבר ועדת חו״ב בנושא תקציב הבטחון עם דגש על בור השחיתות האיום שהולך ומתגלה לנגד עינינו ברכש הצוללות וספינות הסער. לחובתו, נזקפות 4 שנים בכנסת עם מעט מהלכי חקיקה (דבר שמאפייין רבים באופוזיציה).

הארגזן. עמיר פרץ, לשעבר שר הבטחון ולשעבר יו״ר מפלגת העבודה. לזכותו, עומדת שנת 2006, בה הוכיח שיבכולתו לגייס קהלים בפריפריות ומצביעים לא שגרתיים של מפלגת העבודה. לחובתו, עומדים סיפורי גיוס המתפקדים באמצעות ׳מפקדי ארגזים׳ (אנשים שחותמים על העבודה באמצעות רישום שמי של עוזריו/יועציו של פרץ ובקיצור, לא פקודים של ממש). עוד לחובתו ניצבת העובדה שכבר היה יו״ר מפלגת העבודה ולא הוביל אותה לראשות הממשלה. אנשים בשמאל מרכז עייפו, במידת מה, מן המועמדים הממוחזרים.

המהפכן. אלדד יניב, מקום 30 ברשימת העבודה לכנסת הנוכחית, אשר לטענתו יכול היה להיות ח״כ לולי אבטחות הייצוג ושמירת המקומות למגזרים שונים. יניב מביא עמו רוח מהפכנית ובוטות פוליטית שנחוצה לרבים בשמאל. מנגד, לחובתו שובל ארוך של מעורבות בבחישות (אהוד ברק), ייעוץ פוליטי תכמני (׳הייתי המקף של ההון-שלטון׳), התמודדות שלא עברה את אחוז החסימה (ארץ חדשה, 2013).

המנומנם. עמר בר-לב, אקס מפקד סיירת מטכ״ל, הקים את תנועת ׳אחרי׳, היה בעליה של חברה בתחום הביו-מד, עוסק בפעילות ציבורית ופוליטית כבר עשרות שנים ויחד עם זאת אבק הכוכבים והכריזמה לא נשרו על ראשו וכתפיו והעירו אותו לחיים. בר-לב הוא אחד הנואמים הכי פחות מלהיבים ויהיה לו קשה לצלוח את מערכת הבחירות.

התמים. השר לשעבר אבי גבאי מסתובב בחצי השנה האחרונה, מאז התפטר, עם ארומה של נחרצות וכוונות טובות. רבים בזירה הפוליטית הרימו גבה כאשר הוא הפנה עורף למפלגת כולנו של חברו משה כחלון. המהלך נתפס כנאיבי. כאשר גבאי החליט להתמודד במפלגת העבודה – ועוד על ראשותה – התרוממו הגבות עוד קצת למעלה עד כי נמתחו לתוך המצח, על גבול השיער. גבאי, איש נחמד למראה ובעל ניסיון עסקי עשיר, מביא עמו שנה אחת בלבד של ניסיון ציבורי, העדר היכרות עם המנגנון של העבודה ועם חברי המפלגה ובעיקר תכונה שנראית אולי נהדרת – תמימות – אבל לא יכולה להשיא אדם עד לניצחון. אבל רבים גם שואלים את עצמם אם גבאי הוא תמים או מיתמם, לפחות בנוגע להון הפרטי שצבר כמנכ״ל בזק. אם זה כל כך הפריע לו, המבנה המעוות של המשק הישראלי, מדוע לא שימש דוגמא אישית וצמצם את משכורותו?

האלמוני.יום טוב סמיה, אינו מוכר לחברי מפלגת העבודה וכמעט שאינו מוכר לציבור. סמיה הודיע בראיון חדשותי לפני מספר ימים שהוא יתמודד על ראשות מפלגת העבודה אחרי שהתפקד אליה לאחרונה.

מי עוד יצטרף? עד 1 במאי יש זמן רב. אהוד ברק, עמירם לוין (לגביו יש לי מידע שבכוונתו להצטרף), גבי אשכנזי ואפילו בני גנץ (שרשאי להתמודד על ראשות העבודה, אך לכנסת יוכל להיכנס רק בפברואר 2018) – יכולים להצטרף.

ואיפה הנשים, המועמדות, הפולטיקאיות? אין

לסיכום – Men at Work, גברים בעבודה