מי הם המנצחים והמפסידים של השבוע?
מנצחים:
1.
ראש הממשלה נתניהו. זה קל וידוע מראש. איך אפשר לצאת משבוע כזה עם הפסד? גם בימים לא נוחים של פגישות שלא זרמו, סט של צילומי וושינגטון, מסיבות עיתונאים תחת נברשות מפוארות וגדילי זהב בבית הלבן, התכנסות אינטימית (גברים בלבד) סביב שולחן החשובים בבלייר האוס. הכל תמונות ניצחון. האם זה שבוע של הישגים קצרי מועד? לא בטוח, כי שבוע הבא ראש הממשלה נוסע לסינגפור ואוסטרליה. יהיה כייף.
2.
סגן הנשיא מייק פנס סיים את השבוע הזה וידו על העליונה. הוא הצליח להביס את האיש שהציג אותו כשקרן בפני התקשורת, הביא לפיטורי שיא במהירות שלא נראתה בוושינגטון והכי חשוב: הצליח לייצר קו הפרדה ברור בין האמת לשקר. האמת: מה שסגן הנשיא מתיימר לומר לכלי התקשורת. השקר: זה מה שעשה מייקל פלין. אין עדיין סימנים לכך שתרבות האמת – שהעלתה את ראשה לרגע קט- תידבק בנשיא עצמו, אבל לאור הדיבורים ההולכים ומתרבים בוושינגטון (בעל הטור השמרן, אנדרו סאליבן, למשל) על מצבו הנפשי של טראמפ, יש טעם להתייחס לסגנונו ואופיו של סגן הנשיא פנס.
3.
פתרון המדינה הדו-לאומית. כל מי שייחל למדינה אחת בין הים לירדן, נחל השבוע הצלחה ענקית. ואן-סטייטרס (One-Staters) נכנסו ללב המיינסטרים, הפריים-טיים. זה היום, זה העת, זה הרגע. האם פלסטינים החיים בשכם, ג׳נין או חברון להגיש בקשה לקבלת תעודת זהות, דרכון? דמי ביטוח לאומי? גם זה יגיע. הנשיא האמריקאי, המנהיג המוביל בעולם אמר שזה בעצם לא כל כך משנה לו, העיקר מה הצדדים רוצים.
4.
ואחרונה חביבה: שלי יחימוביץ׳, השיגה השבוע את ההודעה של הייעוץ המשפטי, שהדרך להתמודד פנויה.
מפסידים
1.
פתרון שתי המדינות. כל יום שחולף מחזיר את המדינה הפלסטינית לימיים של שנות השמונים המוקדמות. 30 שנים אחורה. בבית הלבן לא עונים לטלפונים של אבו מאזן (ממש), המלך הירדני אמנם נפגש עם הנשיא אך למעט אמירות עמומות על הפסקת התנחלויות לא יצאה מן הבית הלבן אמירה ברורה. ואתמול, השיא: ״מדינה אחת, שתי מדינות״ תחליטו מה שאתם רוצים.
2.
וגם טראמפ נמצא במפסידים. זה היה אחד השבועות הרעים ביותר עבורו בוושינגטון מאז הניצחון המרהיב בנובמבר. הגילויים על מייקל פלין, העובדה שהוא ידע על כך במשך חודש וגרר רגליים, ההתראות של משרד המשפטים, סוכנויות הביון החוששות לשתף מידע עם הנשיא. סקנדל פלין נערם על שולחן הנשיא רק כמה ימים אחרי שהצו הנשיאותי המרכזי שלו, לחסום כניסת מוסלמים מ7 מדינות – נבלם על ידי בתי המשפט. מכה שניה רצופה. זה לא הכל אגב, המועמד שלו לתפקיד שר העבודה נפסל. חברי קונגרס רפובליקנים מתייצבים נגדו. מאה הימים הראשונים סוערים.
3.
ח״כ לשעבר שרון גל, מפרלמנטר, למקדם יחסי ציבור מטעם עצמו של חייל העומד למשפט, למנחה טלוויזיה, למשתתף בריאלטי. תהליך התדרדרות מתמשך. האם זה הכי נמוך שאפשר להגיע? ואחרי זה עליה בחזרה?
צמיחה של 6.2% ברבעון האחרון. תנו לו סיגרים ושמפניה ללא הגבלה.
6.2%, מספר נהדר. מעניין שזו בדיוק הייתה גם הצמיחה בצפון קוריאה ב- 1999. אח, הימים היפים של קים ג’ונג איל…
הסר כל דאגה מלבך, אנחנו בדרך להיות צפון קוריאה בעזרת מצביעים כמוך. עמיר פרץ ראש ממשלה ושלי יחימוביץ בהסתדרות. עולם ישן עדי יסוד נחריבה….
ואוו… באמת?
אין מצב שמישהו יכול להיות כ”כ פעור
חייב להגיד כל הכבוד טל!
אחרי הגלויים של כתבים שמתפקדים כתיבת תהודה של אמונה ליברלית, את עדיין ממשיכה לחזור על השקר ‘מדינה אחת או שתי מדינות’ כאילו אין אפשרויות אחרות.
או שאת באמת מאמינה בזה וזה אפעלו יותר עצוב… כי זה מראה כמה קשב מינימלי יש לך לאמונות אחרות
למה אני? זה טרמאפ אמר – מדינה אחת או שתי מדינות. ראש הממשלה הישראלי לא הציג תכנית חלופית לפתרון שתי המדינות (וחזר ואמר באופן תמוה פתרון שתי המדינות בכל נאום שלו בשנים האחרונות) – אז כל הכבוד מוש. יש לך איזה תכנית מפורטת אחרת?
בלי קשר לדעה שלי, את לא חושבת שאת מרדדת את הדיון בתגובות כאלה?
עזבי מה נתניהו חושב, מה דעתך על הרעיון הבא, מדינה אחת על כל השטח מלבד שטחי A ו- B?
הנה לך מדינה אחת מהתיכון ועד לירדן והיא לא בהכרח דו לאומית. גם לא תרגיל מחשבתי קשה (לא יודע אם הוא טוב, זה לא הדיון כאן).
בשם מישהי שדוחפת לדיון מעמיק ואמיתי ולא רק מונע ממחנאות, כדאי לצאת מהמשוואה הלא נכונה:
1. מדינה אחת = מדינה דו לאומית. זה ממש לא נכון. אם מדינה תהיה דו לאומית או לא זה עניין של ההגדרה של המדינה כלפי עצמה. לשם הגירוי, האם מדינת ישראל כיום היא דו לאומית? אם לא, מאיזה אחוז של תושבים ערבים היא הופכת לדו לאומית? 25%? 35%? 45%? נאמר ועוד 90 שנה מבלי לספח את השטח היא תגיע ל- 50% תושבים ערבים, האם אז היא דו לאומית?
2. 2 מדינות = מדינת ישראל לא דו לאומית. שוב, אפשר לחזור למתמטיקה לעיל. אלא אם נאמר שאת תומכת בחילופי אוכלוסיה שתבטיח פה דבר ראשון (אולי חשוב אף יותר מגבולות) 2 מדינות נפרדות כל אחד יחסית הומוגנית באזרחיה?
כלומר הגבולות לא מגדירים שום דבר.
מה שיגדיר זה הרכב האוכלוסיה וצורת המשטר שתיבחר.
אישית, וזו דעתי, הייתי רוצה שלכל לאום יהיה פתרון שמכבד את צרכיו ומצד שני כל מדינה מסיימת עם מיעוט זניח.
אין מה לעשות, כרגע אין לאף אחד מהצדדים יכולת להכיל מיעוט שונה. כיוון שחיי אדם והאיכות שלהם חשובים מעיקרון שבו נחנך ונלמד את הצדדים לחיות יחד במדינה אחת, כדאי ללמש אותם לחיות יחד בנפרד.
חחח… “מדינה אחת על כל השטח מלבד שטחי A ו- B”, ברור כי שטחי A ו- B הם… אה… בעצם… לא יודע… עזוב, לא חשוב, העיקר להגיד “מדינה אחת מהתיכון ועד לירדן” כך שהדיון לא מרודד. חחחחחחחחחחחחחח.