תסמונת הנישואין השניים בפוליטיקה הישראלית: ברק כמשל

מכר שאינו ישראלי, אך חי כאן ועוקב אחרי הפוליטיקה הישראלית לעומק (מתוקף תפקידו) שאל אותי השבוע האם אני מזהה דפוס פוליטי לפיו פוליטיקאים המנסים להגיע לצמרת בישראל, רצוי להם להגיע מחוץ לממסד ולכבוש את המפלגה, המתפקדים, את הפריימריז. ״לא כדאי להם להיות חבר כנסת או איש מפלגה הצומח מלמטה ועובר את המסלול לצמרת״, כך הוא חשב. הדוגמאות ששימשו אותו הן: צמיחתו הראשונה של נתניהו לראשות הממשלה, נפתלי בנט, אהוד ברק בקדנציה הראשונה.

אני עניתי באמצעות טרנד חזק יותר בפוליטיקה הישראלית (לדעתי):  תסמונת הנישואין השניים. אחרי בגידות, רמאויות, עלבונות והכאה על חטאים, כל פוליטיקאי שרוצה להצליח נשלח להתגורר בבדידות לכמה שנים ולאחריהן חוזר בסערה.

הנה הדוגמאות שלי: יצחק רבין (1974, 1992), בנימין נתניהו (1996, 2009), שמעון פרס (1984, קאמבק כנשיא 2007), אריאל שרון (שר בטחון לא אהוד 1981, קאמבק כראש ממשלה 2001).

רבים בזירה הציבורית הישראלית מתלוננים על חוסר היציבות הפוליטית, אבל אם מתבוננים על ההיסטוריה של הקאמבקים, עולה תמונה שונה. אותן הדמויות הפוליטיות, אותם פוליטיקאים הולכים ושבים ויורדים ועולים בפנינו במחזוריות. יאמר, גם בן גוריון ושמיר כיהנו כראשי ממשלה בשתי תקופות נפרדות, אך ללא פער היסטורי בזמנים שבין תקופתם הראשונה לשניה.

אם כך הדבר, וזו הדרך והתבנית של ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית – מה זה מלמד על התמרונים הפוליטים האחרונים של אהוד ברק? כמעט שש שנים חלפו מאז שהוא נטש את מפלגת העבודה, וארבע שנים מאז נפרד ממשרד הביטחון. באותה הנקודה בדיוק בה פיצל את העבודה והקים את עצמאות, הוא התחיל בזחילה חזרה.

התחיל את הזחילה חזרה, אהוד ברק, הפינה הירוקה, ינואר 2017

אישית, אני לא משתגעת על השיטה הזו. הייתי מעדיפה לראות ראשי ממשלה כושלים נפרדים מן הציבוריות הישראלית ומפסיקים לדרוש ולרצות לחזור, אבל זו רק אני. ואני, כפי הנראה, לבד.

כי הציבור הישראלי ברובו, חש צורך לשלוח את המנהיג למדבר, לכעוס, לרמוס, לקפוץ עליו בזעם, להכות באגרופים, להשמיץ, לסקול, לקלל – ואחרי שכל זה מוצה מחפש הציבור בישראל בליבו נחמה וסליחה. ואז: קבלה של המנהיג המושלך בחזרה ללב הקונצנזוס. אולי ניתן לו second chance?

יתרה מכך, עד שלא הונמך המנהיג הבזוי לתחתית של השנאה הציבורית, עד שלא נעלם והורחק מן העין למשך זמן מסוים – אינו יכול להתחיל את הטיפוס למעלה בחזרה.

האם אהוד ברק עומד לשבור את הדפוס הזה (כלומר, להמשיך להיות מוקצה) או שהוא יכנס למשבצת המצופה ממנו ויכבוש את השמאל בסערה?

אהוד ברק, זוחל לקאמבק, ינואר 2017

אהוד ברק, זוחל לקאמבק, ינואר 2017

מן הארכיון:

חזרה גנרלית: רק מנהיג שנוא יכול לקבל סיכוי להתקבל מחדש

Israel: Heaven for Political Comebacks